המרכבה הגדולה; אחת המסורות המרכזיות בבודהיזם.
מורה הזן הַקוּאִין היה מפורסם ומהולל בקרב שכניו כאדם שחי חיים צנועים וענווים. בשכנות לו גרה נערה יפנית שלהוריה הייתה חנות מזון. יום אחד, ללא כל אזהרה, גילו הוריה שבתם […]
גוּדוֹ היה המורה של הקיסר. למרות זאת, הוא נהג לנדוד ולהסתובב כפושט יד. פעם אחת, כשהיה בדרכו לאֶדו, המרכז התרבותי והפוליטי של האזור שבשליטת השוגון, הגיע לכפר קטן בשם טקנקה. […]
עשרים נזירים ונזירה אחת ששמה היה אֵשוּן תרגלו מדיטציה עם מורה זן כלשהו. אשון הייתה יפה מאד אפילו שראשה היה מגולח ושמלתה פשוטה. אחדים מהנזירים התאהבו בה בסתר. אחד מהם […]
הייתה אישה זקנה בסין שתמכה בנזיר במשך למעלה מעשרים שנה. היא בנתה לו בקתה ודאגה לו למזון בזמן שעסק במדיטציה. לבסוף היא תהתה כמה התקדם הנזיר במשך כל הזמן הזה. […]
טָנְזָן כתב ששים גלויות דואר ביום האחרון של חייו, וביקש מאחד ממלוויו לשלוח אותן. אז נפטר. על הגלויות היה כתוב: אני עוזב את העולם הזה. זו הצהרתי האחרונה. טנזן 27 […]
בימים המוקדמים של עידן מֵייגִ’י חי מתאבק ידוע בשם אוֹ-נָאמִי שפירושו “גלים גדולים”. או-נאמי היה חזק באופן יוצא דופן והיה בקי ברזי אומנות ההיאבקות. בתחרויות שנערכו באופן פרטי ניצח אפילו […]
רְיוֹקָן היה מורה זן שחי חיים פשוטים ביותר בבקתה קטנה למרגלות הר. ערב אחד גנב נכנס לבקתתו רק כדי לגלות שאין שם דבר שיוכל לגנוב. ריוקן חזר ותפס אותו. “ודאי […]
מורה הזן הוֹשִּין חי בסין שנים רבות. יום אחד חזר לאזור הצפון-מזרחי של יפן, היכן שלימד את תלמידיו. כאשר היה זקן מאד, הוא סיפר להם סיפור ששמע בסין. וזו לשון […]
שונקאי הענוגה, היה שכונתה גם בשם סוּזוּ, אולצה להתחתן בניגוד לרצונה כשהייתה צעירה למדי. מאוחר יותר, לאחר שנישואים אלה הסתיימו, היא למדה פילוסופיה באוניברסיטה. לראות את שונקאי היה משמעו להתאהב […]
כל מי שילך ברובעי צ’יינה-טאון ברחבי אמריקה, יראה פסלים של בחור עב בשר הנושא שק פשתן. הסוחרים הסינים קוראים לו הסיני השמח או הבודהה הצוחק. הוֹטֵיי חי בזמן שושלת טאנג. […]
טנזן ואֶקִידוֹ הלכו יום אחד בדרך בוצית. גשם כבד ירד. כאשר הגיעו לעיקול בדרך הם פגשו בנערה מקסימה בקימונו ממשי ואבנט, שלא יכלה לחצות את הצומת. “בואי נערה”, אמר טנזן […]
שואון היה למורה סוטו זן. כאשר היה עדיין תלמיד אביו נפטר, והשאיר את שואון לדאוג לאמו. בכל פעם ששואון הלך לאולם המדיטציה הוא תמיד לקח עמו את אמו. מאחר שהתלוותה […]
תלמיד מהאוניברסיטה ביקר את גסאן ושאל אותו: “האם בכלל קראת את התנ”ך הנוצרי?” “לא”, ענה גסאן. התלמיד פתח את הברית החדשה וקרא מהבשורה על פי מתי: “וְלִלְבוּשׁ לָמָּה תִדְאָגה הִתְבּוֹנָנוּ־נָא […]
רופא צעיר בטוקיו בשם קוּסוּדָה פגש חבר לספסל הלימודים שלמד עכשיו זֶן. הרופא הצעיר שאל אותו מהו זן. “אינני יכול להגיד לך מה זה”, השיב החבר, “אבל דבר אחד בטוח. […]
מוֹקוּרַאי– רעם שקט- היה מורה במקדש קֶנִין. היה לו שוליה בשם טוֹיוֹ, שהיה בן שתיים-עשרה בסך הכול. טויו ראה את התלמידים המבוגרים יותר באים השכם והערב לחדרו של המורה לקבל […]
סוֹיֶן שָאקוּ, מורה הזן הראשון שהגיע לאמריקה, אמר: “לבי בוער כמו אש אך עיניי קרות כמו אפר מת”. הוא קבע לעצמו את הכללים הבאים ואותם תרגל בכל יום מימי חייו: […]
כאשר נזירת הזן אשון הייתה בת יותר משישים ועמדה לעזוב את העולם הזה, היא ביקשה מכמה נזירים לערום עצים בחצר. היא התיישבה במרכז מדורת הלוויה, והציתה אש מסביב לקצוות. “הו […]
איכר ביקש מכוהן טֶנְדָאי לדקלם סוטרות למען אשתו שנפטרה. אחרי הדקלום שאל האיכר: “האם אתה חושב שיהיה לדקלום זה ערך עבור אשתי?” “לא רק עבור אשתך. כל היצורים החיים יצאו […]
סוּיְווֹ, תלמידו של הַקוּאִין, היה מורה טוב. קיץ אחד, בזמן שהתבודד, בא אליו תלמיד מהאי הדרומי של יפן. סויוו נתן לו מקרה (קואן) : “שמע את קולה של יד אחת”. […]
כל נזיר יכול לקבל אירוח במנזר זן אם הוא יכול לנהל דיון על בודהיזם עם אלה הגרים במקדש ולנצח בו. אם הוא מנוצח, עליו לעזוב. במנזר אחד בצפון יפן חיו […]
לאחר מותו של בָּנְקֵיי, סיפר אדם עיוור שגר בשכנות למקדשו של המורה לחברו: “מאחר שהנני עיוור, אינני יכול לראות את פניו של אדם, ולכן עלי לשפוט את אופיו לפי קולו. […]
דָאיג’וּ ביקר את המורה בָּאסוֹ בסין. שאל באסו: “מה אתה מחפש?” “הארה”, ענה דייג’ו. “יש לך את בית האוצר שלך. מדוע הנך מחפש בחוץ?” שאל באסו. דייג’ו התעניין: “היכן נמצא […]
כאשר הנזירה צִ’ייוֹנוֹ למדה זן אצל המורה בּוּקוּ ממנזר אֶנְגָאקוּ , במשך זמן רב לא הצליחה לקטוף את פירות המדיטציה. לבסוף, לילה אחד, לאורו של הירח, נשאה מים בדלי ישן […]
קֵייצ’וּ , מורה הזן הגדול מתקופת מֵייגִ’י, עמד בראש טוֹפוּקוּגִ’י, מנזר בקיוטו. יום אחד המושל של קיוטו פנה אליו בפעם הראשונה. מלווהו הציג את הכרטיס של המושל, עליו היה כתוב: […]
הלך בָּאנְזָאן בשוק ושמע שיחה בין קצב ללקוח. “תן לי את חתיכת הבשר הטובה ביותר שיש לך”, אמר הלקוח. “כל מה שיש בחנותי הוא הטוב ביותר”, ענה הקצב. “לא תמצא […]
אציל אחד שאל את טָקוָּאן, מורה זן, כיצד הוא מציע לו להעביר את הזמן. הוא חש שימיו במשרתו ארוכים, שכל יום כל היום אנשים חולקים לו כבוד, והוא יושב נוקשה […]
מוקוסן הִיקִי חי במקדש במחוז טָמְבָּה. אחד מחסידיו התלונן על קמצנותה של אשתו. מוקוסן ביקר את אשת חסידו והניף את אגרופו הקפוץ בפניה. “למה כוונתך בכך?” שאלה האישה המופתעת. “נניח […]
עד יומו האחרון, היה ידוע מוֹקוּגֶן כאדם שלעולם לא מחייך . כאשר זמנו הגיע לעבור הלאה הוא אמר לנאמניו: ” יותר מעשר שנים למדתם אצלי. הראו לי את הפרשנות האמיתית […]
תלמידי זן נמצאים עם המורה שלהם לפחות עשר שנים לפני שיפנו ללמד אחרים. פעם אחת ביקר את נָן-אִין תלמיד בשם טֶנּוֹ, שצלח את תקופת ההתמחות ונעשה מורה. היום היה גשום, […]
סוּבְּהוּטִי היה תלמידו של הבודהה. הוא הצליח להבין את העוצמה שבריקות, את נקודת ההשקפה שדבר אינו קיים אלא ביחסים שהם גם סובייקטיביים וגם אובייקטיביים. יום אחד, ישוב תחת עץ, היה […]
טֶטְסוּגֶן, חסיד זן מיפן, החליט לפרסם את הסוטרות, אשר באותו הזמן אפשר היה להשיגן בסינית בלבד. הספרים היו אמורים להיות מודפסים עם לוחות עץ במהדורה של שבעת אלפים עותקים. משימה […]
כשהייתה בת עשר הוסמכה גישו כנזירה. היא קיבלה הכשרה כמו כל הבנים. כאשר הגיעה לגיל 16 היא נדדה ממורה זן אחד לאחר, ואצל כולם למדה. היא שהתה שלוש שנים עם […]
המאסטר סוֹיֶן שָאקוּ נפטר מן העולם הזה כשהיה בן ששים ואחת. הוא הצליח להגשים את מלאכת חייו והשאיר אחריו מורשת לימוד גדולה, עשירה בהרבה ממורשתם של מורים אחרים. תלמידיו נהגו […]
“מנהל בית הספר שלנו נהג לתפוס תנומה כל יום אחר הצהריים”, סיפר תלמיד של סוין שאקו. “שאלנו אותו, אנחנו הילדים, למה הוא נהג כך והוא ענה: ‘אני הולך לארץ החלומות […]
ג’ושו החל ללמוד זן כאשר היה בן ששים שנה והמשיך עד שהיה בן שמונים. אז הבין והגשים את הזן. הוא לימד מגיל שמונים עד שהיה בן מאה ועשרים. פעם אחת, […]
כאשר מָאמִייָה, שמאוחר יותר בחייו הפך למטיף ידוע, הלך למורה כדי לקבל הדרכה אישית, הוא התבקש להסביר את קולה של היד האחת. מאמייה התרכז בסוגיה: מה יכול להיות קולה של […]
טוֹסוּי היה מורה זן ידוע בזמנו. הוא חי בכמה מנזרים ולימד בכמה מחוזות. במנזר האחרון שבו ביקר הצטברו כל כך הרבה חסידים שטוסוי אמר להם שהוא עומד לעזוב באופן מוחלט […]
ערב אחד היה שיצ’ירי קוג’ון מדקלם סוטרות כאשר לפתע נכנס גנב עם חרב חדה בידו, ודרש את כספו או את חייו. אמר לו שיצ’ירי: “אל תפריע לי. אתה יכול למצוא […]
כאשר בנקיי סיים את שבועות ההתבודדות למדיטציה שלו, הגיעו תלמידים מחלקים רבים של יפן. במהלך אחת מאותן התכנסויות אחד התלמידים נתפס בגניבה. העניין דווח לבנקיי עם בקשה שהעבריין יסולק מההתכנסות. […]
במהלך תקופת הקאקאמורה, שינקאן למד בודהיזם בכת הטֶנְדָאי במשך שש שנים ואחר כך למד זן במשך שבע שנים. אחר כך נסע לסין. שם המשיך ללמוד ולהגות בזן עוד שלוש עשרה […]
גאסאן היה נזיר אמן. הוא נהג להתעקש על תשלום מראש לפני שהחל ציור או תמונה, ותעריפיו היו גבוהים. הוא נודע בשם “האמן הקמצן” . פעם גיישה נתנה לו הזמנה לציור. […]
סֶן נוֹ רִיקְיו, מאסטר תה, רצה לתלות סלסלת פרחים על עמוד. הוא ביקש מנגר שיסייע לו, כיוון את האיש מעט למעלה, מעט למטה, ימינה ושמאלה, עד שמצא את הנקודה הנכונה. […]
נזירה שחיפשה אחר הארה עשתה פסל של בודהה וכיסתה אותו בעלי זהב. לכל מקום אליו הלכה נשאה עמה את הבודהה המוזהב. שנים חלפו, ובעודה נושאת את הבודהה שלה עברה הנזירה […]
הנזירה הבודהיסטית שנודעה בשם ריונן נולדה בשנת 1797. היא הייתה נכדתו של הלוחם היפני הנודע שינג’ן. הגאונות הפואטית שלה ויופייה המפתה הביאו לכך שכבר בגיל שבע-עשרה היא שירתה את הקיסרית […]
הטבח הנזיר דאיריו במנזרו של בנקיי החליט שעליו לטפל טוב יותר בבריאות מורהו, ולתת לו רק מיסו טרי, מחית תוססת עשוי של פולי סויה, חיטה ושמרים. כאשר בנקיי שם לב […]
תלמיד של אסכולת טנדאי הבודהיסטית, הגיע ללמוד במרכז הזן של גאסאן. כאשר עזב לאחר כמה שנים, הזהיר אותו גאסאן: “ללמוד את האמת באופן עיוני היא דרך שימושית לאסוף חומרים להטפה […]
כאשר סיאייטסו היה המאסטר של אנגאקו בקאמאקורה, התברר יום אחד כי בשל העלייה בכמות התלמידים יהיה עליו לבנות עוד חדרי. סוחר מהעיר אדו, ששמו היה אומזו סייביי, החליט לתרום חמש […]
אִיקְּיוּ, מורה זן מפורסם מתקופת אָשִיקָגָה, היה בנו של הקיסר. כאשר היה צעיר מאד אִמו עזבה את הארמון והלכה ללמוד זן במקדש. באופן דומה גם הנסיך איקיו נעשה תלמיד. כאשר […]
טאייקו, לוחם שחי ביפן לפני תקופת טוֹקוּגָאוָוה למד את הצַ’ה-נוֹ-יוּ, טקס התה, עם סֶן-נוֹ- רִיקְיוּ , המורה הגדול של אותו ביטוי אסתטי של רגיעה וסיפוק, שנקרא טקס התה. יד ימינו […]
בדיוק לפני שנינאקאווה נפטר בא לבקרו מורה הזן איקיו. “שאוביל אותך הלאה?” שאל איקיו. ענה נינאקאווה: “באתי לכאן לבד ואלך לבד. איזו עזרה תוכל לתת לי?” ענה איקיו: “אם אתה […]
חייל בשם נוֹבּוּשִיגֶה בא להָקוּאִין ושאל: “האם באמת יש גן עדן וגיהנום?” “מי אתה?” שאל הקואין. “אני סמוראי”, ענה הלוחם. “אתה, חייל!” קרא הקואין. “איזה מין שליט ייקח אותך להיות […]
סוחר שסחב על גבו חמישים גלילים של מוצרי כותנה עצר לנוח מחום היום תחת מחסה במקום שבו עמד בודהה גדול עשוי אבן. שם הוא נרדם, וכשהתעורר הסחורות שלו נעלמו. הוא […]
פעם אחת, אוגדה של הצבא היפני עסקה בתרגול מדומה של קרב, וכמה מהקצינים מצאו שיש הכרח למקם את מפקדתם במקדשו של גאסאן. גאסאן אמר לטבח שלו: “תן לקצינים האלה לאכול […]
זנקאי, שהיה בנו של סמוראי, נסע לאדו ושם היה למשרתו של פקיד בכיר. הוא התאהב באשתו של הבכיר והדבר התגלה. מתוך הגנה עצמית הוא שיסף את הפקיד הבכיר, ואז ברח […]
הקיסר גוֹ-יוֹזֵיי למד זן אצל גוּדוֹ. הוא שאל: “לפי הזן התודעה היא בודהה. האם זה נכון?” ענה גודו: “אם אומר כן, אתה תחשוב שהבנת בלי להבין. אם אומר לא, אסתור […]
לוחם יפני דגול בשם נוֹבּוּנַגָה החליט לתקוף את האויב אף שהייתה לו עשירית מכמות האנשים שהיו לאויב. הוא ידע שינצח, אך חייליו היו בספק. בדרך הוא עצר במקדש שינטו ואמר […]
יום אחד הורה גאסאן לתלמידיו: “אלה המדברים כנגד הריגה ושואפים לחוס על כל היצורים החיים צודקים. טוב להגן אפילו על חיות וחרקים. אך מה על כל אלה ההורגים זמן, מה […]
קאסאן התבקש לערוך טקס הלוויה לשליט מקומי. הוא מעולם לא פגש שליטים ואצילים לפני כן ולכן היה מתוח. כאשר התחיל הטקס, קאסאן הזיע. לאחר מכן, כאשר חזר, אסף קאסאן את […]
אישה צעירה נפלה למשכב ועמדה למות. “אני אוהבת אותך כל כך”, אמרה לבעלה, “אינני רוצה לעזוב אותך. אל תלך ממני לאף אישה אחרת. אם תעשה זאת, אחזור כרוח ולא אפסיק […]
יָאמָאוֹקָה טֶשּוּ היה המורה הפרטי של הקיסר. בנוסף היה רב אמן בסיוף ותלמיד מעמיק של דרך הזן. ביתו היה מעון לנוודים והוא החזיק רק חליפת בגדים אחת, כי אירוח הנוודים […]
הבלים רבים דוברו בעת המודרנית על אודות מורים ותלמידים, ועל אודות הורשת חוכמתו של המורה לתלמידים מועדפים, שאותם מינה להעביר את האמת הלאה לחסידיהם. והרי ידוע הדבר, שזן צריך להיות […]
אחרי שקאקוא ביקר אצל הקיסר הוא נעלם איש לא ידע מה עלה בגורלו. הוא היה היפני הראשון שלמד את דרך הזן בסין, אך מאחר שלא הראה דבר על כך, למעט […]
יום אחד, מסיבות כאלה ואחרות, התעכבה הכנתה של ארוחת הערב של מורה הסוטו זן פוקאי, וחסידיו. בחפזונו, הלך הטבח לגינה עם סכינו המעוקלת וחתך את קצוות הירקות הירוקים, קצץ אותם […]
פעם אחת, שאל תלמיד את מורה הזן הסיני סוזאן, ,: “מהו הדבר היקר בעולם?” המורה ענה: “ראשו של חתול מת”. “מדוע ראשו של חתול מת הוא הדבר היקר בעולם?” חקר […]
תלמידי אסכולת טֶנְדָאי נהגו להתאמן במדיטציה עוד לפני שהגיע הזן ליפן. ארבעה מהם, שהיו חברים קרובים, הבטיחו זה לזה לשמור על שבעה ימים של שתיקה. ביום הראשון כולם שתקו. המדיטציה […]
שני מורי זן, דָאיגוּ וגוּדוֹ הוזמנו לבקר אציל. כאשר הגיעו, אמר גודו לאציל: “אתה מטבעך חכם ויש לך יכולת מולדת ללמוד זן”. “שטויות”, אמר דאיגו. “למה אתה מחמיא לטיפש הזה? […]
תלמידי זן נודרים, שאף אם הדבר יוביל לכך שייהרגו בידי המורה שלהם, הם מתכוונים ללמוד זן. כלל לעיתים הם חותכים את אצבעם וחותמים את החלטתם הנחושה בדם. עם הזמן הפך […]
רְיוֹקָן הקדיש את חייו ללימוד הזן. יום אחד הוא שמע, שלמרות אזהרות ונזיפות שקיבל מקרוביו, בזבז אחיינו באופן קבוע את כספו על פילגש. היה זה בתקופה בה האחיין לקח את […]
הוֹגֶן, מורה זן סיני, חי לבדו במקדש קטן באזור כפרי. יום אחד הופיעו ארבעה נזירים שעברו במקום ושאלו האם יוכלו להדליק מדורה בחצרו כדי שיוכלו להתחמם. בשעה שהקימו את המדורה, […]
זֶנְגֶטְסוּ, מורה סיני משושלת טאנג, כתב את העצות הבאות עבור תלמידיו: “לחיות בעולם מבלי ליצור היאחזויות באבק העולם היא הדרך של תלמיד זן אמיתי. כשאתה עד לפעולה טובה של מישהו, […]
אדם עשיר ביקש מסֶנְגָאי לכתוב משהו למען המשך השגשוג של משפחתו, כך שיעבור מדור לדור. סנגאי לקח דף נייר גדול וכתב: “אבא מת, בן מת, נכד מת”. האיש העשיר התרגז. […]
אישה מנגסקי ששמה היה קָאמֶה הייתה אחת ממעטים שייצרו מתקנים להבערת קטורת. מתקן כזה הוא עבודת אומנות לשימוש אך ורק בחדרי תה או לפני מקדש משפחתי. קאמה, שכמו אביה לפניה […]
בעת שבַּנקֵיי הרצה מול קהל מאזינים גדול במקדש רְיוּמוֹן, קינא בו כהן שִינְשוּ,ּ שהאמין בגאולה באמצעות שינון חוזר ונשנה של שמו של הבודהה של האהבה, ורצה להתעמת אתו. בנקיי היה […]
גָאסָאן ישב לצד מיטתו של טֶקִיסוּי, שלושה ימים לפני פטירתו של מורהו. טקיסוי כבר בחר בו כיורשו. מקדש מסוים נשרף לאחרונה וגאסאן היה עסוק בבנייתו מחדש של המבנה. טקיסוי שאל […]
יָאמָאוֹקָה טֶשּוּ, תלמיד זן צעיר, ביקר אצל מורה אחרי מורה. הוא הגיע לדוֹקוּאוֹן משוֹקוֹקוּ. בתשוקתו להפגין את הישגיו, אמר: “התודעה, הבודהה, והיצורים בעלי המודעות, אחרי הכול, אינם קיימים. הטבע האמיתי […]
הְיָאקוּג’וֹ, מורה הזן הסיני, נהג לעבוד עם תלמידיו אפילו בגיל שמונים, בטיפוח הגנים, בניקיון הקרקע, ובגיזום העצים. תלמידיו הצטערו לראות את המורה הזקן עובד כל כך קשה, אך ידעו שהוא […]
לפני שנים רבות חיו בסין שני חברים, אחד שניגן במיומנות על נבל, והאחר הקשיב במיומנות. כאשר האחד ניגן או שר על הר, האחר היה אומר: “אני יכול לראות את ההר […]
מורי זן נותנים הדרכה אישית בחדר מבודד. אף אחד לא נכנס בשעה שהמורה והתלמיד נמצאים יחד. מוקוראי, מורה הזן ממקדש קנין בטוקיו, נהג ליהנות משיחה עם סוחרים ומוכרי עיתונים כשם […]
מורה זן בשם גטאן חי בחלקה האחרון של תקופת טוֹקוּגָאוָוה). הוא נהג לומר: “ישנם שלושה סוגים של תלמידים: אלה שמעבירים זן לאחרים, אלה שנשארים במקדשים, וישנם אורזי האורז ותולי הבגדים”. […]
משורר יפני ידוע נשאל כיצד מחברים שיר סיני. “השיר הסיני המקובל הוא בן ארבע שורות”, הוא הסביר. “השורה הראשונה מכילה את המצב הראשוני; השורה השנייה, את ההמשך של מצב זה; […]
טָאנְגֶן למד עם סֶנְגָאי מילדות. כאשר היה בן עשרים הוא רצה לעזוב את המורה שלו ולבקר אצל אחרים לצורך לימוד השוואתי, אך סנגאי לא הרשה זאת. בכל פעם שטאנגן הציע […]
מָאטָאג’וּרוֹ יָאגְיוּ היה בנו של סייף ידוע. אביו, שהאמין כי מיומנותו של בנו הייתה בינונית מכדי שיוכל להיות רב אמן באומנות זו, התכחש לו. כך מָאטָאג’וּרוֹ הלך להר פוּטָארָה, שם […]
הקואין נהג לספר לתלמידיו על אישה זקנה בעלת בית-תה, וכל אימת שהזכיר אותה הילל את הבנתה את הזֶן. התלמידים סרבו להאמין למה שסיפר להם ונהגו ללכת אל בית התה כדי […]
אֶנְצ’וֹ היה מספר סיפורים ידוע. סיפורי האהבה שלו סחררו את ראשיהם של כל מאזיניו. כאשר סיפר סיפור על מלחמה, היה זה כאילו המאזינים עצמם היו בשדה הקרב. יום אחד פגש […]
בָּאסּוּי כתב את המכתב הבא לאחד מתלמידיו, שעמד למות: “תמצית תודעתך עדיין אינה מוּלדת, ולכן היא לעולם לא תמות. היא אינה קיום בר חלוף. גם לא ריקות, שאינה אלא חלל […]
בימיה הקדומים של יפן נהגו להשתמש בפנסי נייר ובמבוק שנר דולק בתוכם. אדם עיוור שביקר את חברו לילה אחד, התבקש על-ידי חברו לקבל ממנו פנס לשאת עִמו הביתה. “אינני זקוק […]
בשנת 1933, נפטר אב מנזר אֵייהֵיי, קִיטָאנוֹ גֶמְפּוֹ, , בגיל תשעים ושתיים. הוא הקדיש את חייו לניסיון לא להיאחז בדבר. כפושט יד נודד בן עשרים הוא פגש נוסע שעישן טבק. […]
טוסוי היה מורה זן שעזב את הדרכים הרשמיות של המקדשים והלך לחיות עם קבצנים תחת גשר. כאשר הזדקן מאד, חבר עזר לו להרוויח את לחמו בלי לקבץ נדבות. הוא הראה […]
שוֹאִיצִ’י היה מורה זן בעל עין אחת, שנצצה מרוב הארה. הוא לימד את חסידיו במקדש טוֹפוּקוּ. יומם וליל היה המקדש כולו שקט ודומם. אף צליל לא פקד אותו. אפילו את […]
אמר הבודהה: “בעיניי, מעמדם של מלכים ושליטים אינו אלא כתמים, אבק. איני רואה באוצרות זהב ואבנים טובות דבר זולת ערימות של לבנים וחצץ. אני מביט בגלימות המשי המשובחות ביותר ובעבורי […]