האמן הקמצן

גאסאן היה נזיר אמן. הוא נהג להתעקש על תשלום מראש לפני שהחל ציור או תמונה, ותעריפיו היו גבוהים. הוא נודע בשם “האמן הקמצן” .

פעם גיישה נתנה לו הזמנה לציור. “כמה תוכלי לשלם?” בירר גאסאן.

“כמה שאתה גובה”, ענתה הנערה, “אך אני רוצה שתעבוד לפני”.

וכך ביום מסוים גאסאן נקרא על-ידי הגיישה. היא ערכה סעודה לכבוד פטרונה. גאסאן צייר את הציור בעבודת מכחול עדינה. כאשר העבודה הסתיימה הוא דרש את הסכום הגבוה ביותר של זמנו.

הוא קיבל את שכרו. אז הגיישה הסתובבה לעבר פטרונה ואמרה: “כל מה שהאמן הזה רוצה הוא כסף. ציוריו נאים אך מוחו מלוכלך. הכסף הפך אותו למטונף.  עבודתו אינה ראויה להצגה כי היא נעשית על-ידי מוח מלוכלך. היא מתאימה בדיוק לאחת מהתחתוניות שלי”.

היא הורידה את החצאית וביקשה מגאסאן לצייר ציור נוסף על הגב של התחתונית שלה.

“כמה תשלמי?” שאל גאסאן.

“הו, כל סכום”, ענתה הנערה.

גאסאן נקב בסכום גבוה, צייר את הציור באופן הנדרש, והלך לדרכו.

מאוחר יותר התבררה תשוקתו של גאסאן לכסף:

לעתים קרובות, רעב הרסני פקד את המחוז. העשירים לא עזרו לעניים, ולכן הקים גאסאן אסם סודי, עליו לא ידע איש, ושבו שמר מלאי של דגנים לעתות חרום כאלה.

פרט לזה, הדרך מהכפר שלו אל המקדש הלאומי הייתה במצב גרוע ונוסעים רבים סבלו בשעה שעברו בה. הוא רצה לבנות דרך טובה יותר.

המורה שלו הלך לעולמו לפני שמימש את שאיפתו לבנות מקדש, וגאסאן רצה לבנות מקדש לכבודו.

אחרי שגאסאן הגשים את שלוש משאלותיו הוא זנח את מכחוליו ואת חומרי היצירה, פרש להרים ולא צייר עוד.