שִיעבּוּד הרוח

אישה צעירה נפלה למשכב ועמדה למות. “אני אוהבת אותך כל כך”, אמרה לבעלה, “אינני רוצה לעזוב אותך. אל תלך ממני לאף אישה אחרת. אם תעשה זאת, אחזור כרוח ולא אפסיק לעשות לך צרות”.

זמן קצר לאחר מכן האישה נפטרה. הבעל כיבד את בקשתה האחרונה בשלושת החודשים הראשונים, אך אז הכיר אישה אחרת והתאהב בה. הם התארסו והתכוונו להתחתן.

מיד אחרי האירוסין נגלתה לו כל לילה רוח רפאים , והאשימה אותו שלא קיים את הבטחתו. הרוח גם הייתה חכמה. היא סיפרה לו בדיוק מה אירע בינו לבין אהובתו. בכל פעם שנתן מתנה לארוסתו, הרוח תיארה אותה לפרטים. היא אף חזרה על פרטי שיחות, וזה הפריע לאדם כל כך שלא יכול היה לישון. מישהו הציע לו להביא את הבעיה שלו למורה זן שחי קרוב לכפר. לבסוף , בייאושו כי רב, הלך המסכן אל מורה הזן וביקש עזרה.

“אשתך לשעבר הייתה לרוח ויודעת כל מה שאתה עושה”, ציין המורה. “כל מה שאתה עושה או אומר, כל מה שאתה נותן לאהובתך, היא יודעת. היא בוודאי רוח חכמה מאד. באמת עליך להעריך ולהתפעל מרוח כזו. בפעם הבאה שהיא תופיע, התמקח אִתה. אמור לה שהיא יודעת כל כך הרבה שאינך יכול להסתיר דבר ממנה, ושאם רק תענה לך על שאלה אחת, תבטל את האירוסין ותישאר רווק”.

“מהי השאלה שעלי לשאול אותה?” שאל האדם.

ענה המורה: “קח חופן גדול של פולי סויה ושאל אותה כמה פולים יש בידך. אם לא תוכל הרוח לענות לך, תוכל לדעת שאינה אלא המצאה של דמיונך והיא לא תטריד אותך יותר”.

בלילה הבא, כאשר הופיעה הרוח האדם החמיא לה ואמר לה שהיא יודעת הכול. “אכן”, ענתה הרוח, “ואני יודעת שהלכת למורה הזן היום”.

“מאחר שאת יודעת כל כך הרבה”, דרש האדם, “אמרי לי כמה פולים יש בידי!”

לא הייתה יותר רוח שתענה על השאלה.