עצמי
נַן-אִין, מורה זן יפני שחי בתקופת מֵייגִ’י (1868-1912) אירח פרופסור מאוניברסיטה שבא לחקור אודות זן.
נן-אין הגיש תה. הוא מילא את ספלו של האורח, ואז המשיך למזוג.
הפרופסור התבונן בתה הנשפך עד שלא יכול היה לעצור בעצמו: “זה כבר מלא. אין מקום לעוד!”
“כמו הספל”, אמר נן-אין, “אתה מלא בדעותיך ובהשערותיך. איך אראה לך מהו זן אם לא תרוקן תחילה את ספלך?”
מורה הזן הַקוּאִין היה מפורסם ומהולל בקרב שכניו כאדם שחי חיים צנועים וענווים. בשכנות לו גרה נערה יפנית שלהוריה הייתה חנות מזון. יום אחד, ללא כל אזהרה, גילו הוריה שבתם […]
גוּדוֹ היה המורה של הקיסר. למרות זאת, הוא נהג לנדוד ולהסתובב כפושט יד. פעם אחת, כשהיה בדרכו לאֶדו, המרכז התרבותי והפוליטי של האזור שבשליטת השוגון, הגיע לכפר קטן בשם טקנקה. […]
את דרשותיו של המאסטר בָּאנְקֵיי פקדו לא רק תלמידי זן אלא גם אנשים מכל המעמדות והעדות. הוא מעולם לא ציטט מכתבי הבודהיזם ומעולם לא סיפק תזות חינוכיות. תחת זאת, מילותיו […]
עשרים נזירים ונזירה אחת ששמה היה אֵשוּן תרגלו מדיטציה עם מורה זן כלשהו. אשון הייתה יפה מאד אפילו שראשה היה מגולח ושמלתה פשוטה. אחדים מהנזירים התאהבו בה בסתר. אחד מהם […]
הייתה אישה זקנה בסין שתמכה בנזיר במשך למעלה מעשרים שנה. היא בנתה לו בקתה ודאגה לו למזון בזמן שעסק במדיטציה. לבסוף היא תהתה כמה התקדם הנזיר במשך כל הזמן הזה. […]