זה שהתעורר.
מורה הזן הַקוּאִין היה מפורסם ומהולל בקרב שכניו כאדם שחי חיים צנועים וענווים. בשכנות לו גרה נערה יפנית שלהוריה הייתה חנות מזון. יום אחד, ללא כל אזהרה, גילו הוריה שבתם […]
גוּדוֹ היה המורה של הקיסר. למרות זאת, הוא נהג לנדוד ולהסתובב כפושט יד. פעם אחת, כשהיה בדרכו לאֶדו, המרכז התרבותי והפוליטי של האזור שבשליטת השוגון, הגיע לכפר קטן בשם טקנקה. […]
עשרים נזירים ונזירה אחת ששמה היה אֵשוּן תרגלו מדיטציה עם מורה זן כלשהו. אשון הייתה יפה מאד אפילו שראשה היה מגולח ושמלתה פשוטה. אחדים מהנזירים התאהבו בה בסתר. אחד מהם […]
הייתה אישה זקנה בסין שתמכה בנזיר במשך למעלה מעשרים שנה. היא בנתה לו בקתה ודאגה לו למזון בזמן שעסק במדיטציה. לבסוף היא תהתה כמה התקדם הנזיר במשך כל הזמן הזה. […]
טָנְזָן כתב ששים גלויות דואר ביום האחרון של חייו, וביקש מאחד ממלוויו לשלוח אותן. אז נפטר. על הגלויות היה כתוב: אני עוזב את העולם הזה. זו הצהרתי האחרונה. טנזן 27 […]
בימים המוקדמים של עידן מֵייגִ’י חי מתאבק ידוע בשם אוֹ-נָאמִי שפירושו “גלים גדולים”. או-נאמי היה חזק באופן יוצא דופן והיה בקי ברזי אומנות ההיאבקות. בתחרויות שנערכו באופן פרטי ניצח אפילו […]
רְיוֹקָן היה מורה זן שחי חיים פשוטים ביותר בבקתה קטנה למרגלות הר. ערב אחד גנב נכנס לבקתתו רק כדי לגלות שאין שם דבר שיוכל לגנוב. ריוקן חזר ותפס אותו. “ודאי […]
מורה הזן הוֹשִּין חי בסין שנים רבות. יום אחד חזר לאזור הצפון-מזרחי של יפן, היכן שלימד את תלמידיו. כאשר היה זקן מאד, הוא סיפר להם סיפור ששמע בסין. וזו לשון […]
שונקאי הענוגה, היה שכונתה גם בשם סוּזוּ, אולצה להתחתן בניגוד לרצונה כשהייתה צעירה למדי. מאוחר יותר, לאחר שנישואים אלה הסתיימו, היא למדה פילוסופיה באוניברסיטה. לראות את שונקאי היה משמעו להתאהב […]
כל מי שילך ברובעי צ’יינה-טאון ברחבי אמריקה, יראה פסלים של בחור עב בשר הנושא שק פשתן. הסוחרים הסינים קוראים לו הסיני השמח או הבודהה הצוחק. הוֹטֵיי חי בזמן שושלת טאנג. […]
טנזן ואֶקִידוֹ הלכו יום אחד בדרך בוצית. גשם כבד ירד. כאשר הגיעו לעיקול בדרך הם פגשו בנערה מקסימה בקימונו ממשי ואבנט, שלא יכלה לחצות את הצומת. “בואי נערה”, אמר טנזן […]
שואון היה למורה סוטו זן. כאשר היה עדיין תלמיד אביו נפטר, והשאיר את שואון לדאוג לאמו. בכל פעם ששואון הלך לאולם המדיטציה הוא תמיד לקח עמו את אמו. מאחר שהתלוותה […]
תלמיד מהאוניברסיטה ביקר את גסאן ושאל אותו: “האם בכלל קראת את התנ”ך הנוצרי?” “לא”, ענה גסאן. התלמיד פתח את הברית החדשה וקרא מהבשורה על פי מתי: “וְלִלְבוּשׁ לָמָּה תִדְאָגה הִתְבּוֹנָנוּ־נָא […]
רופא צעיר בטוקיו בשם קוּסוּדָה פגש חבר לספסל הלימודים שלמד עכשיו זֶן. הרופא הצעיר שאל אותו מהו זן. “אינני יכול להגיד לך מה זה”, השיב החבר, “אבל דבר אחד בטוח. […]
מוֹקוּרַאי– רעם שקט- היה מורה במקדש קֶנִין. היה לו שוליה בשם טוֹיוֹ, שהיה בן שתיים-עשרה בסך הכול. טויו ראה את התלמידים המבוגרים יותר באים השכם והערב לחדרו של המורה לקבל […]
סוֹיֶן שָאקוּ, מורה הזן הראשון שהגיע לאמריקה, אמר: “לבי בוער כמו אש אך עיניי קרות כמו אפר מת”. הוא קבע לעצמו את הכללים הבאים ואותם תרגל בכל יום מימי חייו: […]
כאשר נזירת הזן אשון הייתה בת יותר משישים ועמדה לעזוב את העולם הזה, היא ביקשה מכמה נזירים לערום עצים בחצר. היא התיישבה במרכז מדורת הלוויה, והציתה אש מסביב לקצוות. “הו […]
איכר ביקש מכוהן טֶנְדָאי לדקלם סוטרות למען אשתו שנפטרה. אחרי הדקלום שאל האיכר: “האם אתה חושב שיהיה לדקלום זה ערך עבור אשתי?” “לא רק עבור אשתך. כל היצורים החיים יצאו […]
סוּיְווֹ, תלמידו של הַקוּאִין, היה מורה טוב. קיץ אחד, בזמן שהתבודד, בא אליו תלמיד מהאי הדרומי של יפן. סויוו נתן לו מקרה (קואן) : “שמע את קולה של יד אחת”. […]
כל נזיר יכול לקבל אירוח במנזר זן אם הוא יכול לנהל דיון על בודהיזם עם אלה הגרים במקדש ולנצח בו. אם הוא מנוצח, עליו לעזוב. במנזר אחד בצפון יפן חיו […]
לאחר מותו של בָּנְקֵיי, סיפר אדם עיוור שגר בשכנות למקדשו של המורה לחברו: “מאחר שהנני עיוור, אינני יכול לראות את פניו של אדם, ולכן עלי לשפוט את אופיו לפי קולו. […]
דָאיג’וּ ביקר את המורה בָּאסוֹ בסין. שאל באסו: “מה אתה מחפש?” “הארה”, ענה דייג’ו. “יש לך את בית האוצר שלך. מדוע הנך מחפש בחוץ?” שאל באסו. דייג’ו התעניין: “היכן נמצא […]
כאשר הנזירה צִ’ייוֹנוֹ למדה זן אצל המורה בּוּקוּ ממנזר אֶנְגָאקוּ , במשך זמן רב לא הצליחה לקטוף את פירות המדיטציה. לבסוף, לילה אחד, לאורו של הירח, נשאה מים בדלי ישן […]
קֵייצ’וּ , מורה הזן הגדול מתקופת מֵייגִ’י, עמד בראש טוֹפוּקוּגִ’י, מנזר בקיוטו. יום אחד המושל של קיוטו פנה אליו בפעם הראשונה. מלווהו הציג את הכרטיס של המושל, עליו היה כתוב: […]
הלך בָּאנְזָאן בשוק ושמע שיחה בין קצב ללקוח. “תן לי את חתיכת הבשר הטובה ביותר שיש לך”, אמר הלקוח. “כל מה שיש בחנותי הוא הטוב ביותר”, ענה הקצב. “לא תמצא […]
אציל אחד שאל את טָקוָּאן, מורה זן, כיצד הוא מציע לו להעביר את הזמן. הוא חש שימיו במשרתו ארוכים, שכל יום כל היום אנשים חולקים לו כבוד, והוא יושב נוקשה […]
מוקוסן הִיקִי חי במקדש במחוז טָמְבָּה. אחד מחסידיו התלונן על קמצנותה של אשתו. מוקוסן ביקר את אשת חסידו והניף את אגרופו הקפוץ בפניה. “למה כוונתך בכך?” שאלה האישה המופתעת. “נניח […]
עד יומו האחרון, היה ידוע מוֹקוּגֶן כאדם שלעולם לא מחייך . כאשר זמנו הגיע לעבור הלאה הוא אמר לנאמניו: ” יותר מעשר שנים למדתם אצלי. הראו לי את הפרשנות האמיתית […]
תלמידי זן נמצאים עם המורה שלהם לפחות עשר שנים לפני שיפנו ללמד אחרים. פעם אחת ביקר את נָן-אִין תלמיד בשם טֶנּוֹ, שצלח את תקופת ההתמחות ונעשה מורה. היום היה גשום, […]
סוּבְּהוּטִי היה תלמידו של הבודהה. הוא הצליח להבין את העוצמה שבריקות, את נקודת ההשקפה שדבר אינו קיים אלא ביחסים שהם גם סובייקטיביים וגם אובייקטיביים. יום אחד, ישוב תחת עץ, היה […]
טֶטְסוּגֶן, חסיד זן מיפן, החליט לפרסם את הסוטרות, אשר באותו הזמן אפשר היה להשיגן בסינית בלבד. הספרים היו אמורים להיות מודפסים עם לוחות עץ במהדורה של שבעת אלפים עותקים. משימה […]
כשהייתה בת עשר הוסמכה גישו כנזירה. היא קיבלה הכשרה כמו כל הבנים. כאשר הגיעה לגיל 16 היא נדדה ממורה זן אחד לאחר, ואצל כולם למדה. היא שהתה שלוש שנים עם […]
המאסטר סוֹיֶן שָאקוּ נפטר מן העולם הזה כשהיה בן ששים ואחת. הוא הצליח להגשים את מלאכת חייו והשאיר אחריו מורשת לימוד גדולה, עשירה בהרבה ממורשתם של מורים אחרים. תלמידיו נהגו […]
“מנהל בית הספר שלנו נהג לתפוס תנומה כל יום אחר הצהריים”, סיפר תלמיד של סוין שאקו. “שאלנו אותו, אנחנו הילדים, למה הוא נהג כך והוא ענה: ‘אני הולך לארץ החלומות […]
ג’ושו החל ללמוד זן כאשר היה בן ששים שנה והמשיך עד שהיה בן שמונים. אז הבין והגשים את הזן. הוא לימד מגיל שמונים עד שהיה בן מאה ועשרים. פעם אחת, […]
כאשר מָאמִייָה, שמאוחר יותר בחייו הפך למטיף ידוע, הלך למורה כדי לקבל הדרכה אישית, הוא התבקש להסביר את קולה של היד האחת. מאמייה התרכז בסוגיה: מה יכול להיות קולה של […]
טוֹסוּי היה מורה זן ידוע בזמנו. הוא חי בכמה מנזרים ולימד בכמה מחוזות. במנזר האחרון שבו ביקר הצטברו כל כך הרבה חסידים שטוסוי אמר להם שהוא עומד לעזוב באופן מוחלט […]
ערב אחד היה שיצ’ירי קוג’ון מדקלם סוטרות כאשר לפתע נכנס גנב עם חרב חדה בידו, ודרש את כספו או את חייו. אמר לו שיצ’ירי: “אל תפריע לי. אתה יכול למצוא […]
כאשר בנקיי סיים את שבועות ההתבודדות למדיטציה שלו, הגיעו תלמידים מחלקים רבים של יפן. במהלך אחת מאותן התכנסויות אחד התלמידים נתפס בגניבה. העניין דווח לבנקיי עם בקשה שהעבריין יסולק מההתכנסות. […]
במהלך תקופת הקאקאמורה, שינקאן למד בודהיזם בכת הטֶנְדָאי במשך שש שנים ואחר כך למד זן במשך שבע שנים. אחר כך נסע לסין. שם המשיך ללמוד ולהגות בזן עוד שלוש עשרה […]
גאסאן היה נזיר אמן. הוא נהג להתעקש על תשלום מראש לפני שהחל ציור או תמונה, ותעריפיו היו גבוהים. הוא נודע בשם “האמן הקמצן” . פעם גיישה נתנה לו הזמנה לציור. […]
סֶן נוֹ רִיקְיו, מאסטר תה, רצה לתלות סלסלת פרחים על עמוד. הוא ביקש מנגר שיסייע לו, כיוון את האיש מעט למעלה, מעט למטה, ימינה ושמאלה, עד שמצא את הנקודה הנכונה. […]
נזירה שחיפשה אחר הארה עשתה פסל של בודהה וכיסתה אותו בעלי זהב. לכל מקום אליו הלכה נשאה עמה את הבודהה המוזהב. שנים חלפו, ובעודה נושאת את הבודהה שלה עברה הנזירה […]
הנזירה הבודהיסטית שנודעה בשם ריונן נולדה בשנת 1797. היא הייתה נכדתו של הלוחם היפני הנודע שינג’ן. הגאונות הפואטית שלה ויופייה המפתה הביאו לכך שכבר בגיל שבע-עשרה היא שירתה את הקיסרית […]
הטבח הנזיר דאיריו במנזרו של בנקיי החליט שעליו לטפל טוב יותר בבריאות מורהו, ולתת לו רק מיסו טרי, מחית תוססת עשוי של פולי סויה, חיטה ושמרים. כאשר בנקיי שם לב […]
תלמיד של אסכולת טנדאי הבודהיסטית, הגיע ללמוד במרכז הזן של גאסאן. כאשר עזב לאחר כמה שנים, הזהיר אותו גאסאן: “ללמוד את האמת באופן עיוני היא דרך שימושית לאסוף חומרים להטפה […]
כאשר סיאייטסו היה המאסטר של אנגאקו בקאמאקורה, התברר יום אחד כי בשל העלייה בכמות התלמידים יהיה עליו לבנות עוד חדרי. סוחר מהעיר אדו, ששמו היה אומזו סייביי, החליט לתרום חמש […]
אִיקְּיוּ, מורה זן מפורסם מתקופת אָשִיקָגָה, היה בנו של הקיסר. כאשר היה צעיר מאד אִמו עזבה את הארמון והלכה ללמוד זן במקדש. באופן דומה גם הנסיך איקיו נעשה תלמיד. כאשר […]
טאייקו, לוחם שחי ביפן לפני תקופת טוֹקוּגָאוָוה למד את הצַ’ה-נוֹ-יוּ, טקס התה, עם סֶן-נוֹ- רִיקְיוּ , המורה הגדול של אותו ביטוי אסתטי של רגיעה וסיפוק, שנקרא טקס התה. יד ימינו […]
בדיוק לפני שנינאקאווה נפטר בא לבקרו מורה הזן איקיו. “שאוביל אותך הלאה?” שאל איקיו. ענה נינאקאווה: “באתי לכאן לבד ואלך לבד. איזו עזרה תוכל לתת לי?” ענה איקיו: “אם אתה […]
חייל בשם נוֹבּוּשִיגֶה בא להָקוּאִין ושאל: “האם באמת יש גן עדן וגיהנום?” “מי אתה?” שאל הקואין. “אני סמוראי”, ענה הלוחם. “אתה, חייל!” קרא הקואין. “איזה מין שליט ייקח אותך להיות […]
סוחר שסחב על גבו חמישים גלילים של מוצרי כותנה עצר לנוח מחום היום תחת מחסה במקום שבו עמד בודהה גדול עשוי אבן. שם הוא נרדם, וכשהתעורר הסחורות שלו נעלמו. הוא […]
פעם אחת, אוגדה של הצבא היפני עסקה בתרגול מדומה של קרב, וכמה מהקצינים מצאו שיש הכרח למקם את מפקדתם במקדשו של גאסאן. גאסאן אמר לטבח שלו: “תן לקצינים האלה לאכול […]
זנקאי, שהיה בנו של סמוראי, נסע לאדו ושם היה למשרתו של פקיד בכיר. הוא התאהב באשתו של הבכיר והדבר התגלה. מתוך הגנה עצמית הוא שיסף את הפקיד הבכיר, ואז ברח […]
הקיסר גוֹ-יוֹזֵיי למד זן אצל גוּדוֹ. הוא שאל: “לפי הזן התודעה היא בודהה. האם זה נכון?” ענה גודו: “אם אומר כן, אתה תחשוב שהבנת בלי להבין. אם אומר לא, אסתור […]
לוחם יפני דגול בשם נוֹבּוּנַגָה החליט לתקוף את האויב אף שהייתה לו עשירית מכמות האנשים שהיו לאויב. הוא ידע שינצח, אך חייליו היו בספק. בדרך הוא עצר במקדש שינטו ואמר […]
יום אחד הורה גאסאן לתלמידיו: “אלה המדברים כנגד הריגה ושואפים לחוס על כל היצורים החיים צודקים. טוב להגן אפילו על חיות וחרקים. אך מה על כל אלה ההורגים זמן, מה […]
קאסאן התבקש לערוך טקס הלוויה לשליט מקומי. הוא מעולם לא פגש שליטים ואצילים לפני כן ולכן היה מתוח. כאשר התחיל הטקס, קאסאן הזיע. לאחר מכן, כאשר חזר, אסף קאסאן את […]
אישה צעירה נפלה למשכב ועמדה למות. “אני אוהבת אותך כל כך”, אמרה לבעלה, “אינני רוצה לעזוב אותך. אל תלך ממני לאף אישה אחרת. אם תעשה זאת, אחזור כרוח ולא אפסיק […]
יָאמָאוֹקָה טֶשּוּ היה המורה הפרטי של הקיסר. בנוסף היה רב אמן בסיוף ותלמיד מעמיק של דרך הזן. ביתו היה מעון לנוודים והוא החזיק רק חליפת בגדים אחת, כי אירוח הנוודים […]
הבלים רבים דוברו בעת המודרנית על אודות מורים ותלמידים, ועל אודות הורשת חוכמתו של המורה לתלמידים מועדפים, שאותם מינה להעביר את האמת הלאה לחסידיהם. והרי ידוע הדבר, שזן צריך להיות […]
אחרי שקאקוא ביקר אצל הקיסר הוא נעלם איש לא ידע מה עלה בגורלו. הוא היה היפני הראשון שלמד את דרך הזן בסין, אך מאחר שלא הראה דבר על כך, למעט […]
יום אחד, מסיבות כאלה ואחרות, התעכבה הכנתה של ארוחת הערב של מורה הסוטו זן פוקאי, וחסידיו. בחפזונו, הלך הטבח לגינה עם סכינו המעוקלת וחתך את קצוות הירקות הירוקים, קצץ אותם […]
פעם אחת, שאל תלמיד את מורה הזן הסיני סוזאן, ,: “מהו הדבר היקר בעולם?” המורה ענה: “ראשו של חתול מת”. “מדוע ראשו של חתול מת הוא הדבר היקר בעולם?” חקר […]
תלמידי אסכולת טֶנְדָאי נהגו להתאמן במדיטציה עוד לפני שהגיע הזן ליפן. ארבעה מהם, שהיו חברים קרובים, הבטיחו זה לזה לשמור על שבעה ימים של שתיקה. ביום הראשון כולם שתקו. המדיטציה […]
שני מורי זן, דָאיגוּ וגוּדוֹ הוזמנו לבקר אציל. כאשר הגיעו, אמר גודו לאציל: “אתה מטבעך חכם ויש לך יכולת מולדת ללמוד זן”. “שטויות”, אמר דאיגו. “למה אתה מחמיא לטיפש הזה? […]
תלמידי זן נודרים, שאף אם הדבר יוביל לכך שייהרגו בידי המורה שלהם, הם מתכוונים ללמוד זן. כלל לעיתים הם חותכים את אצבעם וחותמים את החלטתם הנחושה בדם. עם הזמן הפך […]
רְיוֹקָן הקדיש את חייו ללימוד הזן. יום אחד הוא שמע, שלמרות אזהרות ונזיפות שקיבל מקרוביו, בזבז אחיינו באופן קבוע את כספו על פילגש. היה זה בתקופה בה האחיין לקח את […]
הוֹגֶן, מורה זן סיני, חי לבדו במקדש קטן באזור כפרי. יום אחד הופיעו ארבעה נזירים שעברו במקום ושאלו האם יוכלו להדליק מדורה בחצרו כדי שיוכלו להתחמם. בשעה שהקימו את המדורה, […]
זֶנְגֶטְסוּ, מורה סיני משושלת טאנג, כתב את העצות הבאות עבור תלמידיו: “לחיות בעולם מבלי ליצור היאחזויות באבק העולם היא הדרך של תלמיד זן אמיתי. כשאתה עד לפעולה טובה של מישהו, […]
אדם עשיר ביקש מסֶנְגָאי לכתוב משהו למען המשך השגשוג של משפחתו, כך שיעבור מדור לדור. סנגאי לקח דף נייר גדול וכתב: “אבא מת, בן מת, נכד מת”. האיש העשיר התרגז. […]
אישה מנגסקי ששמה היה קָאמֶה הייתה אחת ממעטים שייצרו מתקנים להבערת קטורת. מתקן כזה הוא עבודת אומנות לשימוש אך ורק בחדרי תה או לפני מקדש משפחתי. קאמה, שכמו אביה לפניה […]
בעת שבַּנקֵיי הרצה מול קהל מאזינים גדול במקדש רְיוּמוֹן, קינא בו כהן שִינְשוּ,ּ שהאמין בגאולה באמצעות שינון חוזר ונשנה של שמו של הבודהה של האהבה, ורצה להתעמת אתו. בנקיי היה […]
גָאסָאן ישב לצד מיטתו של טֶקִיסוּי, שלושה ימים לפני פטירתו של מורהו. טקיסוי כבר בחר בו כיורשו. מקדש מסוים נשרף לאחרונה וגאסאן היה עסוק בבנייתו מחדש של המבנה. טקיסוי שאל […]
יָאמָאוֹקָה טֶשּוּ, תלמיד זן צעיר, ביקר אצל מורה אחרי מורה. הוא הגיע לדוֹקוּאוֹן משוֹקוֹקוּ. בתשוקתו להפגין את הישגיו, אמר: “התודעה, הבודהה, והיצורים בעלי המודעות, אחרי הכול, אינם קיימים. הטבע האמיתי […]
הְיָאקוּג’וֹ, מורה הזן הסיני, נהג לעבוד עם תלמידיו אפילו בגיל שמונים, בטיפוח הגנים, בניקיון הקרקע, ובגיזום העצים. תלמידיו הצטערו לראות את המורה הזקן עובד כל כך קשה, אך ידעו שהוא […]
לפני שנים רבות חיו בסין שני חברים, אחד שניגן במיומנות על נבל, והאחר הקשיב במיומנות. כאשר האחד ניגן או שר על הר, האחר היה אומר: “אני יכול לראות את ההר […]
מורי זן נותנים הדרכה אישית בחדר מבודד. אף אחד לא נכנס בשעה שהמורה והתלמיד נמצאים יחד. מוקוראי, מורה הזן ממקדש קנין בטוקיו, נהג ליהנות משיחה עם סוחרים ומוכרי עיתונים כשם […]
מורה זן בשם גטאן חי בחלקה האחרון של תקופת טוֹקוּגָאוָוה). הוא נהג לומר: “ישנם שלושה סוגים של תלמידים: אלה שמעבירים זן לאחרים, אלה שנשארים במקדשים, וישנם אורזי האורז ותולי הבגדים”. […]
משורר יפני ידוע נשאל כיצד מחברים שיר סיני. “השיר הסיני המקובל הוא בן ארבע שורות”, הוא הסביר. “השורה הראשונה מכילה את המצב הראשוני; השורה השנייה, את ההמשך של מצב זה; […]
טָאנְגֶן למד עם סֶנְגָאי מילדות. כאשר היה בן עשרים הוא רצה לעזוב את המורה שלו ולבקר אצל אחרים לצורך לימוד השוואתי, אך סנגאי לא הרשה זאת. בכל פעם שטאנגן הציע […]
מָאטָאג’וּרוֹ יָאגְיוּ היה בנו של סייף ידוע. אביו, שהאמין כי מיומנותו של בנו הייתה בינונית מכדי שיוכל להיות רב אמן באומנות זו, התכחש לו. כך מָאטָאג’וּרוֹ הלך להר פוּטָארָה, שם […]
הקואין נהג לספר לתלמידיו על אישה זקנה בעלת בית-תה, וכל אימת שהזכיר אותה הילל את הבנתה את הזֶן. התלמידים סרבו להאמין למה שסיפר להם ונהגו ללכת אל בית התה כדי […]
אֶנְצ’וֹ היה מספר סיפורים ידוע. סיפורי האהבה שלו סחררו את ראשיהם של כל מאזיניו. כאשר סיפר סיפור על מלחמה, היה זה כאילו המאזינים עצמם היו בשדה הקרב. יום אחד פגש […]
בָּאסּוּי כתב את המכתב הבא לאחד מתלמידיו, שעמד למות: “תמצית תודעתך עדיין אינה מוּלדת, ולכן היא לעולם לא תמות. היא אינה קיום בר חלוף. גם לא ריקות, שאינה אלא חלל […]
בימיה הקדומים של יפן נהגו להשתמש בפנסי נייר ובמבוק שנר דולק בתוכם. אדם עיוור שביקר את חברו לילה אחד, התבקש על-ידי חברו לקבל ממנו פנס לשאת עִמו הביתה. “אינני זקוק […]
בשנת 1933, נפטר אב מנזר אֵייהֵיי, קִיטָאנוֹ גֶמְפּוֹ, , בגיל תשעים ושתיים. הוא הקדיש את חייו לניסיון לא להיאחז בדבר. כפושט יד נודד בן עשרים הוא פגש נוסע שעישן טבק. […]
טוסוי היה מורה זן שעזב את הדרכים הרשמיות של המקדשים והלך לחיות עם קבצנים תחת גשר. כאשר הזדקן מאד, חבר עזר לו להרוויח את לחמו בלי לקבץ נדבות. הוא הראה […]
שוֹאִיצִ’י היה מורה זן בעל עין אחת, שנצצה מרוב הארה. הוא לימד את חסידיו במקדש טוֹפוּקוּ. יומם וליל היה המקדש כולו שקט ודומם. אף צליל לא פקד אותו. אפילו את […]
אמר הבודהה: “בעיניי, מעמדם של מלכים ושליטים אינו אלא כתמים, אבק. איני רואה באוצרות זהב ואבנים טובות דבר זולת ערימות של לבנים וחצץ. אני מביט בגלימות המשי המשובחות ביותר ובעבורי […]