דְהַמות (תופעות מנטליות ופיזיות): גורמי התעוררות

אנאלאיו בהיקהו, יליד גרמניה, הוא מחבר הספר

Satipatthana: The Direct Path to Realization, שנכתב על בסיס עבודת הדוקטורט שלו. הוא מכהן כפרופסור ללימודי בודהיזם באוניברסיטת המבורג שבגרמניה, כחבר סגל במרכז Barre ללימודים בודהיסטיים במסצ’וסטס, ארה”ב, וכחוקר ב-Dharma Drum Buddhist College בטייוואן.

* * *

1. התבוננות בגורמי ההתעוררות

המאפיינים המנטליים, שבהם נתבונן עתה, מספקים את התנאים שמובילים להתעוררות. זו הסיבה שהם מכונים “גורמי ההתעוררות”. בדיוק כמו שנהר נוטה וזורם לעבר האוקיינוס, כך גם גורמי ההתעוררות נוטים לעבר הנִיבַּאנַה.

ההנחיות להתבוננות בגורמי ההתעוררות הן (מתוך הסטיפתהאנה סוטה):

כאן, נזירים, כאשר יש בו את איבר החוכמה של תשומת הלב (סַטִי), הנזיר יודע “איבר החוכמה של תשומת הלב נמצא בי”. או כאשר אין בו את איבר החוכמה של תשומת הלב, הוא יודע “איבר החוכמה של תשומת הלב אינו נמצא בי”. וכאשר יש היווצרות של איבר החוכמה של תשומת הלב שלא הייתה – הוא יודע אותה. וכאשר יש שלמות מלאה של טיפוח איבר החוכמה של תשומת הלב שנוצר – הוא יודע אותה.

כאשר יש בו את איבר החוכמה של חקירת-התופעות (דְהַמָה-וִיצַ’יָה)… כאשר יש בו את איבר החוכמה של הכוח החיוני (וִירִיָה)… כאשר יש בו את איבר החוכמה של העונג (פִּיטִי)… כאשר יש בו את איבר החוכמה של השלווה (פַּסַדְהִי)… כאשר שיש בו את איבר החוכמה של הריכוז (סַמַאדְהִי)… כאשר יש בו את איבר החוכמה של השיוויוניות (אוּפֶּקְהַא), הוא יודע “איבר החוכמה של השיוויוניות נמצא בי”. כאשר אין בו את איבר החוכמה  של השיוויוניות, הוא יודע “איבר החוכמה של השיוויוניות אינו נמצא בי”. וכאשר יש היווצרות של איבר החוכמה של השיוויוניות שלא הייתה – הוא יודע אותה. וכאשר יש שלמות מלאה של טיפוח איבר החוכמה של השיוויוניות שנוצרה – הוא יודע אותה.

ההתבוננות בגורמי ההתעוררות נעשית באופן דומה להתבוננות במכשולים: תחילה יש הכרה בנוכחות או בהיעדרות של המאפיין המנטלי המדובר, ואז בתנאים לנוכחותו או להיעדרו. אולם, במקרה של התבוננות במכשולים העניין הוא בתנאים לנטישתם ולמניעה של הופעתם בעתיד, בעוד שעם גורמי ההתעוררות, המשימה היא לדעת לטפח ולבסס את האיכויות המנטליות המיטיבות הללו.

בדומה להתבוננות במכשולים, ההנחיות להתבוננות בגורמי ההתעוררות אינן מציינות מאמץ פעיל כלשהו שנדרש כדי לפתח או לתחזק גורם התעוררות מסוים, מלבד המשימה להיות במודעות. עם זאת, כמו שעצם הנוכחות של סַטִי (תשומת לב) יכולה להתמודד עם מכשול, כך הנוכחות של סטי יכולה לקדם את ההופעה של גורמי ההתעוררות הנוספים. למעשה, על פי האַנַאפַנַאסַטי סוטה (הדרשה על תשומת הלב לשאיפה ולנשיפה), שבעת גורמי ההתעוררות יוצרים רצף מותנה, כשסטי הוא הסיבה הראשונה והיסוד. זה מצביע על כך שההתפתחות של גורמי ההתעוררות היא תוצאה טבעית של תרגול סטיפתהאנה.

מלבד היותו הבסיס לשאר הגורמים, סטי הוא גורם ההתעוררות האחד שפיתוחו מיטיב בכל זמן ובכל ההזדמנויות.

את ששת הגורמים הנוספים אפשר לחלק לשתי קבוצות של שלושה: חקירת-התופעות (דְהַמָה-וִיצַ’יָה), אנרגיה (וִירִיָה) ועונג (פִּיטִי) הולמים במיוחד במצבים שבהם התודעה עצלה וחסרת אנרגיה, בעוד ששלווה (פַּסַדְהִי), ריכוז (סַמַאדְהִי) והשתוות הנפש (אוּפֶּקְהַא) מתאימים למצבים שבהם התודעה מרוגשת ואנרגטית יתר על המידה.

2. הרצף המותנה של גורמי ההתעוררות

ברצף המותנה של גורמי ההתעוררות, “חקירת-התופעות” מתפתחת מתוך “תשומת לב” שהתבססה היטב. “חקירת-התופעות” מסוג זה כוללת שני היבטים: מצד אחד חקירת טבעה של ההתנסות (כאשר מפרשים “דהמות” כ”תופעות”), מצד שני, הזיקה של התנסות זאת לתורת הבודהה  (Dhamma – תורת הבודהה). כפל משמעות זה מונח גם ביסודה של המילה “חקירה” (וִיצַ’יָה), שנגזרת מהפועל וִיצִ‘ינָאטִי, שתחום המשמעויות שלו כולל גם “חקירה” וגם “הבדלה”. כך, “חקירת-התופעות” ניתנת להבנה כחקירה של התנסות סובייקטיבית שמבוססת על יכולת הבדלה שנרכשה מהיכרות עם הדהמה. הבדלה זו מתייחסת במיוחד ליכולת להבדיל בין מה שמיטיב או מיומן להתקדמות בדרך, לבין מה שאינו מיטיב או אינו מיומן. זה שונה באופן בולט מחקירת-התופעות בנוכחות המכשול ספק (וִיצִ’יקִיצְ’הַא), שעולה כתוצאה מחוסר בהירות לגבי מה מיטיב ומה אינו מטיב.

פיתוח של חקירת-התופעות מעורר בתורו את גורם ההתעוררות של אנרגיה (וִירִיָה). ההופעה של “אנרגיה” כזאת קשורה להשקעת מאמץ. הדרשות מאפיינות “אנרגיה” זאת כ”יציבה .” אפיון זה מביא תשומת לב לצורך בהשקעת מאמץ או אנרגיה ברציפות, הגדרה מקבילה לאיכות של נחישות (אַטַאפִּי) כפי שהיא מופיעה בחלק של “ההגדרה” בסַטִיפָתהאנָה סוטה. על פי הדרשה, אנרגיה יכולה להתבטא באופן מנטלי או באופן פיזי. כגורם התעוררות, אנרגיה עומדת בצורה ישירה אל מול המכשול עצלות ואדישות (טְהינָה-מִידְהָה).

בהמשך הרצף של גורמי ההתעוררות, אנרגיה מובילה לעליית עונג (פִּיטִי). עונג כגורם התעוררות היא בבירור סוג של עונג על-חושי, בדומה לעונג שאפשר לחוות בהשגה של ריכוז עמוק. ההתקדמות של גורמי ההתעוררות מובילה מעונג, דרך שלווה (פַּסַדְהִי), לריכוז (סַמַאדְהִי). זה מהדהד עם רצף שמתואר לעיתים קרובות בדרשות, ושבו, באופן דומה, יש התקדמות מעונג, שלווה ואושר לריכוז, המגיעה לשיא עם ההופעה של חוכמה והגשמה.

כגורם התעוררות, שלווה (פַּסַדְהִי) קשורה לרוגע פיזי ומנטלי, ולכן היא נוגדן ישיר למכשול ריגוש עודף ודאגה (אוּדְהַצָ’ה-קוּקוּצָ’ה). כחלק מהרצף הסיבתי שמוביל לריכוז, גורם ההתעוררות שלווה מוביל להלך רוח מאושר, שבתורו תומך בריכוז. הריכוז מופיע תודות להתפתחות של רגיעה והפסקה של הסחות דעת. לפי הדרשות, ריכוז, עם מחשבה (וִיטַקָה) או בלעדיה, יכול לשמש כגורם התעוררות.

שיאו של תהליך פיתוח גורמי ההתעוררות מגיע עם ההתבססות של השתוות הנפש (אוּפֶּקְהַא), הלך רוח מאוזן שנובע מריכוז. הלך רוח מאוזן שכזה מצביע על סטיפתהאנה מפותחת היטב, כאשר המודט יכול לשהות “בלי להישען, לא נאחז כלל בעולם”, כפי שמצוין ב”הנחיות החוזרות” “refrain”)) [שבכל פרק בדרשה].

כשמיישמים אותם באופן מעשי, אפשר לראות שכל שבעת גורמי ההתעוררות מתארים את ההתקדמות של תרגול הסטיפתהאנה לרמה עמוקה זאת של השתוות הנפש. עם תשומת לב מבוססת היטב, המתרגל חוקר את טבעה של המציאות הסובייקטיבית (כלומר, חקירת-התופעות). כאשר החקירה מתמשכת היא צוברת תנופה (כלומר, אנרגיה). כשיכולת התובנה גדלה, אובייקט ההתבוננות הופך לברור יותר, והמודט חש השראה (כלומר, שמחה) להמשיך בתרגול. אם בנקודה זו יכולה להימנע הסכנה של היסחפות בהתרוממות רוח ובחוסר מנוחה, המשך ההתבוננות מוביל למצב של שלווה, כאשר התודעה נשארת, ללא מאמץ, עם אובייקט המדיטציה, מבלי להיכנע להסחת דעת (כלומר, ריכוז). עם הבשלה של תובנה, התהליך הזה מגיע לשיאו במצב של השתוות נפש יציבה ואי-היאחזות.

בנקודה זו, כאשר התנופה מלאת ההשראה של החקירה המודעת מתרחשת על רקע של שלווה נינוחה, מופיע האיזון המנטלי שנדרש לפריצת הדרך להתעוררות. ברמה הזאת של תרגול, שוררת תחושה עמוקה של שמיטה מוחלטת. בדרשות, שמיטה כזאת, כמטרה מרכזית של פיתוח גורמי ההתעוררות (בּוֹגְ’הַנְגָה), היא השיא של סדרה של מאפיינים שלעיתים קרובות מיוחסת לגורמי ההתעוררות. מאפיינים אלה מדגישים שכדי לממש את פוטנציאל ההתעוררות של גורמי ההתעוררות, הם צריכים להתבסס על התבודדות (וִיוֶקָה), על אי-השתוקקות (וִירַאגָה) ועל הכחדה (נִירוֹדְהָה), מאחר שבדרך הזאת הם יובילו לנטישה (ווֹסַגָה).

השתוות הנפש ואיזון נפשי, כהגשמה של שאר ששת הגורמים, מהווים גם את השיא, על פי הסְכֶמָה בפרשנויות של ידע התובנה, שבה “השתוות הנפש ביחס לכל התופעות המותנות” (sankharupekkhãñãṇa) מציינת את הפסגה של הסדרה, והיא התנאי המנטלי המתאים לאירוע של ההגשמה.

3. התועלת בפיתוח של גורמי ההתעוררות

ההשפעה המועילה של גורמי ההתעוררות עומדת כנגד ההשלכות המזיקות של המכשולים, ניגוד שמוזכר פעמים רבות בדרשות. שתי הרשימות האלו הן היבטים של ביסוס תשומת הלב, והם בעלי חשיבות מרכזית בטיפוח של מצבי תודעה שמובילים להגשמה. על פי הבודהה, שני היבטים אלה (הסרה של המכשולים וביסוס גורמי ההתעוררות), מתוך כלל ההתבוננויות בתופעות, הם תנאים הכרחיים לא רק להגשמה, אלא גם לפיתוח של סוגי ידע יומיומיים, ארציים.

החשיבות המרכזית של פיתוח מודעות בנוגע לשתי רשימות אלו של תכונות מנטליות, מתבטאת גם בעובדה שכל הגרסאות של חקירת-התופעות, בסינית ובסנסקריט, כוללות את המכשולים ואת גורמי ההתעוררות. לעומת זאת אף לא אחת מגרסאות אלה מתייחסת להתבוננות בחמשת המצרפים, ובכמה מהן ההתבוננות בשערי החושים וההתבוננות בארבע האמיתות הנאצלות אינן נמצאות. כך, מה שנשאר כליבה המקובלת של התבוננות בתופעות בכל הגרסאות השונות הם חמשת המכשולים ושבעת גורמי ההתעוררות. לעובדה זו יש מקבילה בוויבהנגה (Vibhanga)[1] שגם מונה רק את שני תרגולי המדיטציה האלה בחלקים שדנים בחקירת-התופעות. לגבור על המכשולים, לתרגל ביסוס תשומת לב ולבסס את גורמי ההתעוררות הם אכן, לפי מספר דרשות בקאנון הפאלי, ההיבטים העיקריים והגורמים המובחנים המשותפים להתעוררות של כל הבודהות בעבר, בהווה ובעתיד.

פיתוחם של גורמי ההתעוררות יכול להיות משולב עם מגוון רחב של תרגולי מדיטציה, כולל, למשל, התבוננות בתהליך ההתפוררות של גופה, המשכנים השמימיים, תשומת לב לנשימה, או התבוננות בשלושת המאפיינים. זה מצביע על כך שכדי להתבונן בגורמי ההתעוררות אין צורך לוותר על האובייקט הראשוני של המדיטציה. במקום זאת, המתרגל מודע לשבע התכונות המנטליות האלו כפנים שונות בהתקדמותו, לקראת תובנה במהלך התרגול עצמו, ובמודעות הוא מטפח ומאזן אותם, כך שההתבוננות באובייקט הראשוני תוכל לגרום להתעוררות.

יש תחושה של שליטה מנטלית ביכולת הזאת להשגיח בהתפתחות התובנות במהלך תרגול ביסוס תשומת הלב, וביחסי הגומלין ההרמוניים עם גורמי ההתעוררות. הדרשות משוות את התחושה הזאת של שליטה מנטלית, בצורה ציורית, ליכולת לבחור בגד כלשהו מתוך ארון בגדים מלא.

כפי שמצוין בדרשות, הגילוי של גורמי ההתעוררות הופיע רק לאחר שהבודהה ותורתו הופיעו. לכן, לדעתם של הבודהיסטים המוקדמים, הפיתוח של גורמי ההתעוררות היה מיוחד לתורה הבודהיסטית. על פי הפרשנויות, העובדה שגם נזירים אחרים, בני זמנו של הבודהה, הורו לתלמידיהם לפתח את גורמי ההתעוררות, מצביעה על חיקוי.

הקשר בין גורמי ההתעוררות לבודהה, יחד עם אפיונם כאוצרות, מזכירים את המונרך האוניברסלי (cakkavatti rãja), שבאופן דומה מחזיק בשבעת האוצרות יקרי הערך.[2] כמו שההגשמה של ריבונות אוניברסלית תלויה בשבעת האוצרות יקרי הערך האלה, והופעת הגלגל-הפלאי ((cakkaratana מבשרת אותה,[3] כך גם הגשמה של התעוררות תלויה בשבעה אוצרות מנטליים, גורמי ההתעוררות, וההופעה של תשומת לב (סטי) מבשרת אותה.      

[1]  ספר הניתוח, הספר השני מבין שבעת הספרים של האבהידהמה, שהיא אחד משלושת הסלים המרכיבים את הקאנון הפאלי.

[2]  הכוונה היא לדלהנמי, השליט מניע הגלגל (דרשה 26 מתוך “קובץ השיחות הארוכות של הבודהה”, בתרגום שי שוורץ), שליט נאור ומיטיב, שהיו לו שבעה אוצרות נדירים. בערוב ימיו המליך את בנו תחתיו ועזב את הארמון לחיי חסר בית.

[3]  הגלגל הפלאי (אחד משבעת האוצרות) נעלם לאחר שהמלך האב הפך לפרוש. האב אמר לבנו, המלך נוכחי, שאם יבצע את חובותיו הנאצלות (תרגול הדהרמה עד לשלמות), הגלגל הפלאי שנעלם יופיע בפניו.