קהנדהה

הפירוש המילולי הוא ״ערימות״. בתפיסה הבודהיסטית, מה שאנחנו מגדירים כ״אני״, ״ישות״, ״אינדיבידואל״ הוא אך ורק צירוף משתנה של תהליכים פיזיים ומנטליים, המהווים את מכלול החוויה החושית האנושית שלנו.

הבודהה מחלק אותם לחמש קבוצות, או קטגוריות (מכאן ״ערימות״):

רוּפָּה (חומר, גוף, צורה)
וֶדַנַא (תחושה, הרגשה (לא רגש), הגוון של ההתנסות – נעים, לא נעים או ניטרלי)
סַנְיַא (תפיסה, זיהוי, המשגה)
סַנְקְהַארָה (תבניות מנטליות, דפוסים, נטיות והתניות)
וִינְיַאנָה (הכרה, הכרה-חושית. הכרת-העין, הכרת-האוזן, הכרת-האף, הכרת-הלשון, הכרת-הגוף, הכרת-התודעה)

כלל החוויה האנושית נחווית על ידינו כהיבטים של גוף ותודעה. של חומר ושל מה שאינו חומר. של היבטים פיזיקליים ומנטליים.

לכן הבודהה מחלק את חמשת המצרפים לנַאמָה-רוּפָּה (מילולית: שם וצורה, תודעה וגוף).
המצרף הראשון – רוּפָּה (חומר, גוף, צורה), וכל ארבעת המצרפים האחרים (שאין להם איכויות פיזיות) נכללים בנַאמָה (תודעה).

מכיוון שהם בהם כל מהות קבועה ונפרדת, והם נתונים לעלייה ודעיכה מתמדת, הרי שהם ארעיים, וריקים (מעצמיות קבועה ונפרדת). הנסיון להיאחז בהם, להזדהות איתם, לייחס להם מרכיבים של הזהות שלנו, בעלות עליהם – הגוף שלי, המחשבות שלי – הוא המקור לסבל שלנו. לכן, הבודהה מגדיר אותם כ״חמשת המצרפים הנגועים בהיאחזות״.

חמשת המצרפים – גוף (או צורה פיזית), תחושה, תפיסה, דפוסים מנטליים, והכרה או תודעה – שיחד מהווים יצור חי.

[חמשת] המצרפים: גוף, או צורה פיזית, תחושה, תפיסה, דפוסים מנטליים והכרה.

מִצְרַף; מִצְבַּר; שם כולל לחמישה סוגי הצטברות של גורמים ארעיים לכדי ערמות או מקבצים, שיוצרים את אשליית המוצקות של האני, את הרושם המוטעה שהאני נפרד, שאישיותו של אדם היא משהו קבוע ובלתי תלוי

המרכיבים המשמשים בסיס לתיוגו של העצמי, המתחלקים לחמש קבוצות: פיזיוּת, תחושות, הבחנות, גורמים מורכבים ותודעה. המצרף הראשון, מצרף הפיזיוּת, הוא הממד הפיזי של הדברים. ארבעת המצרפים הנותרים מהווים את הממד התודעתי של הדברים. אפשר לתמצת את חמשת המצרפים בחלוקה לשניים – גוף ותודעה.

מצרף. אוסף, קבוצה. מונח המיוחס בדרך כלל לחמשת המצרפים: חומר/גוף, הרגשה, זיהוי, תגובות מנטאליות, הכרה.