המייחד את הסבל שלך

מקור: https://www.dhammatalks.org/books/Meditations6/Section0042.html

טניסארו בהיקהו הוא נזיר ממוצא אמריקני במסורת נזירי היער של תאילנד. הוא הוסמך לנזירות בשנת 1976 על-ידי מורו, אג’אהן פואנג ג’וטיקו, מתלמידיו של מאסטר המדיטציה הנודע אג’אהן לי דהמהדארו. בשנת 1991 הוא סייע בהקמת Metta Forest Monastery בסן דייגו, קליפורניה, ועומד מאז בראשו. טניסארו בהיקהו הוא מתרגם פורה של רבים מכתבי הקאנון הפאלי, ומחברם של ספרים חשובים רבים.

***

שאל אותי עיתונאי שהכרתי בבנגקוק, למה הבודהיזם מרבה להתעסק  בסבל. העיתונאי המשיך ואמר, ״בחיים שלי אין סבל בכלל. מדוע כל הדיבור הזה על סבל?״ שאלתי אותו אם בחייו יש לחץ, והוא ענה, ״בוודאי, הרבה מאד לחץ״. ודיבר על דברים שונים בעבודתו ובחיי המשפחה המלחיצים אותו.

לא חשוב איך שתכנה זאת סבל או לחץ, אם אינך אדם מואר, אתה סובל. טוב להכיר בעובדה שכל אחד סובל באותה הדרך. אך גם קיים מה  שמייחד כל אדם, בכל אדם יש סבל, חיינו קשים, היינו מעדיפים לא לחוש את הלחץ הנמצא בנו.

כפי שאמר הבודהה, כאשר אתה פוגש בסבל – סבל או לחץ – יש לך שתי תגובות. אחת, בלבול: למה זה קורה לי? תגובה שנייה היא חיפוש: האם מישהו יודע דרך להיחלץ מסבל ולחץ?

הבודהה התבונן היטב בהרגשת בלבול זו. והבין שאנשים מאד מבולבלים בין שיטות הלימוד שהיו נהוגות בתקופת הבודהה להבנת הסבל:

היו אנשים שלימדו אותם המורים שיש כוח עליון שמנהל את האנשים, היו שלימדו שהכל אקראי, אין סיבה לסבל כך שלא משנה כמה קשה אדם ירצה להיחלץ מסבל הוא לא יצליח, כך שאנשים לא הבינו מה לעשות ומה לא לעשות.

הבודהה הציע דרך להתגבר על הסבל. הדבר הראשון שיש לעשותו, יש לנטוש את הרעיון שסבל של אדם הוא אישי. קשה מאוד לאנשים לעשות זאת. אנו עסוקים במיוחדות הסבל שלנו. אני הבחנתי עד כמה אנשים מתארים שוב ושוב את ייחודיות הסבל שלהם ורק הם סובלים, לכן הם נקשרים לסבל. חשוב להתבונן מדוע קיימת תחושה זו: בעזרת התבוננות ותשומת לב מיוחדת נבין.

אדם סבור: ׳מגיע לי׳, משום הצורך בתשומת לב מיוחדת עד לנקודה שאם לא יתנו להם את אותה תשומת לב, יראו את עצמם כקדושים מעונים. אמנם יש עונג בתחושה זו , אך היא תשאיר את האדם לא מוגן וללא פתרון לסבל.

לכל אדם יש סבל וקיימת דרך לסיים את הסבל. זו הסיבה שהבודהה פיתח את ״הברהמה ויארה״, מתוך הבנה שכולם סובלים ונחוצה לאנשים דרך לאושר בעזרת פיתוח מחשבות חמלה לכל אלו הסובלים והשתתפות בשמחת אלו שאינם סובלים.

במילים אחרות, אם לאדם טוב יותר מאשר לך, אינך נכנע לרגשות של קנאה וטינה ואם רע לך אינך רוצה שאנשים יהיו במצבך, או מה שאתה חושב שהוא מצבך. ככלות הכל אם תתבונן ללב האנשים, תמצא שגם אנשים הנראים שמחים כלפי חוץ, בתוכם עדיין קיים סבל. זה עלול להיראות מזערי עבורך, אך זה עדיין סבל.

זכור, כולנו מחפשים אושר גם אלו הנראים שמצאו מעט אושר חיים בחוסר ביטחון. אין לקנא באנשים הנראים לנו ברי מזל משום שלמעשה הם נמצאים במקום של חוסר ביטחון רב. אתה שמח עבורם אך גם נחוץ שתהיה לך חמלה עבורם ולחוסר הביטחון שלהם.

מחשבת שוויון נפש: כאשר המצב בעולם ובך קשה, אך אין לך יכולת לשנות ולהיטיב את המצב של אנשים הנמצאים במשבר, אלו דברים שאין לך שליטה עליהם. לך ולאנשים אחרים קשה, קיימים דברים שונים בחייהם שירצו לשנות אך המצב לא מאפשר שינוי. זה ההסבר לכך ששוויון נפש מעלה תחושה של ׳סמווגה׳.

זו ההבנה שכולנו סובלים בצורה כזו או אחרת, ובמידה רבה איננו יכולים לעשות כלום בעניין זה. אלא אם כן אנו מְתַרְגֵּלִים, לחשוב שכל הסבל בעולם אינו אמור לגרום לדיכאון, אלא לכך שתשאל את עצמך: כיצד אפשר להשתחרר מסבל? אם אמצא דרך, כיצד אחלוק את הדרך עם אחרים? המשמעות היא שבמקום לחפש אצל אנשים אחרים מרפא לסבל ודרך לאושר, תמצא בתוכך מה שתחפש.

בדרך זו כאשר מתוך ההתבוננות בכל היצורים החיים, מתעורר בנו  רצון טוב לכל היצורים, אתה יכול להבחין בסבל שלך מזווית אחרת. במקום לחשוב שהסבל שלך מיוחד ושונה, אתה מבין את המשותף לך ולאחרים.

להבנת הסבל הבודהה מסביר על חמשת המצרפים: מקבץ ההיאחזות בגוף, מקבץ ההיאחזות בתחושה, מקבץ ההיאחזות בתפיסה, מקבץ ההיאחזות במושגים, מקבץ ההיאחזות בתודעה. חלוקה זו נשמעת די מופשטת ובוודאי תתפלא מהיכן הבודהה הבין את ניסיון החיים שלך. למעשה תוך כדי תרגול ריכוז הבודהה הבין את המצרפים. כאשר אתה מצליח להרגיע את המחשבות ברגע הנוכחי, הדבר הראשון שאתה מבחין בו הוא הגוף. שאיפה ונשיפה זה הגוף. ואז תפגוש את התחושות, התפיסה המושגים והתודעה.

אלו הם מרכיבי תרגול הריכוז, להביא לאחדות התודעה עם האובייקט, עליך ללמוד איך לבודד את תפקוד המחשבות, הניסיון שלך בדברים אלו יעזור לארגן דברים אלו במיומנות. למשל, כיצד אתה מארגן את הגוף? הנשימה? בעזרת המושגים, והתפיסה, כמה מהתפיסות מפריעות אפילו לדמיין את אנרגיית הנשימה שביכולתה לרדת אל הצד האחורי של הרגליים. או להבין שלנשימה השפעה על כאב במקום כלשהו בגוף, לחסימה בגוף. אם אתה תופס את הנשימה בפשטות כאוויר הנכנס ויוצא מהראות, והנשימה בכלל אינה קשורה, למשל לחסימה בברכיים שלך. אך אם אתה תופס את הנשימה כאנרגיה הזורמת דרך העצבים ודרך כלי הדם, אז השאלה היא: למה יש חסימה שם? איך זה קשור לזרם הנשימה? איך לראות את מעבר האוויר או הנשימה כמשחררת?  איך לגרום לכאב להתפוגג? יש ללמוד לבודד את התפיסות שלך ולאחר מכן להסדיר אותן.

עליך ללמוד גם כיצד לבודד את התחושות שלך. יכולים להיות כאבים במקומות שונים בגוף, האם אלו כאבים בכל הגוף? לא. חלקים אחדים בגוף מרגישים טוב. ומפני שהם בטוב אינם דורשים תשומת לב רבה, אם תלמד כיצד לתת להם תשומת לב ומרחב, התחושה נעשית חיובית ונעימה. תחושת שלמות ורעננות שיכולה להיות כאשר אתה נותן למקומות אלו של תחושה טובה בגוף רווחה מסוימת, כאשר אתה מאפשר להם דרך לגדול, בעודך מתבונן סביבם ומגן עליהם.

כאשר התודעה שלך מתיישבת, תשומת הלב שלך תעבור לתפקודים המנטליים: תחושה, תפיסה, מושגים. באותו זמן, התודעה שלך משתנה. היא לא חייבת להיות בנקודה אחת או מפוזרת בחוץ. התודעה שלך יכולה להיות בכל הגוף, כך שיש בך מודעות לכל הגוף, הכל ביחד – הכל ביחד מתמשך. זה מאפשר לתודעה להתיישב כך שאין בך שיפוטיות מפני שהכל מרגיש באמת טוב ואתה למעשה יכול להיות אחד עם הנשימה, יחד עם תחושת מנוחה ומלאות.

לפעמים אותה תחושת מלאות היא יותר מדי. כאשר התפיסה שוב זמינה. אפשר לקלוט אנרגיית נשימה עדינה שאינה פעילה, לא מעיקה – מפני שהרגשת ההתלהבות יכולה באמת להתחזק. בהתחלה זו הרגשה של רעננות ומלאות, אך לאחר זמן מה זה מעייף ומדכא. כך שאתה יכול להשתמש בתפיסה שלך של יותר אנרגיה עדינה של הנשימה לעבור לרמה אחרת שבה קיימת תחושת רגיעה בגוף. אחר כך תשתמש בתחושת התפיסה לאפשר לנשימה לעצור, והנשימה מתרחשת דרך הנקבוביות בעורך. ואם התודעה באמת, באמת שקטה המוח צורך פחות חמצן כך שמספיק החמצן המגיע דרך נקבוביות העור. ואפשר לתת לנשימה להפסיק.

כך התודעה מגיעה לריכוז גבוה יותר ויותר. ולרמות גבוהות יותר. תחושת הגוף מתחילה להתפוגג, פני שטח הגוף נעלם. במצב זה נקודות קטנות מופיעות. אתה יכול להתמקד בנקודות או בין הנקודות. אתה מבחין שלחלל אין גבול, אין גבולות מסביבך. התודעה מחזיקה בתפיסה, זה יוצר רמה גבוהה יותר של ריכוז. כשהשיפוטיות נעלמת המושגים נופלים וכך תנועות הנשימה.

במצב זה המצרפים נפרדים. אפשר לבודד אותם ככל שהתודעה נכנסת לריכוז, כמו ספורטאי המבין את תפקוד השרירים בידיו, בזרועותיו, ברגליו ובגבו, כך גם בריכוז עליך לבודד תפקודים שונים של התודעה בכדי להשקיט את התודעה.

כאשר בודדת את המצרפים תבין מדוע יש סבל. מפני שהבודהה אמר שסבל הוא היאחזות במצרפים אלו. יש לך יכולת להתמודד עם המושגים. אחד הדברים החשובים הוא לראות כיצד כל מקבץ הוא מושג. בכל אחד יש כוונה, גם בניסיון שלך בגוף למשל, יש לך ידיים כל הזמן אך אתה מודע אליהן רק כאשר אתה חושב עליהן , כאשר יש לך צורך להזיז אותן . אחרת התפיסה של הידיים נעשית מטושטשת. אותו הדבר גם עם החלקים האחרים בגוף. יש צורך בכוונה מסוימת בניסיון שלך בדברים אלו.

כאשר אתה מתבונן על מה שאתה רואה כסבל ייחודי שלך אתה מבין מהיכן מתגנבת לתודעה שלנו ההיאחזות. כיצד אתה רואה את הסבל שלך כמיוחד. במקום מחשבה זו אתה מאמץ כוונה שונה שתעזור לך להיחלץ מהסבל.

בהבנה של מה שתורם לסבל אתה מבין כיצד התחושה, המושגים, הגוף והתודעה תורמים לסבל. מבין כיצד היאחזות בדברים אלו תורמת ליצירת סבל.

הבודהה מגדיר היאחזות כתשוקה לאושר, היכולה להופיע בארבע דרכים: דרך השתוקקות חושנית, דרך השקפה, דרך דוגמטיות וטכסיות ודרך זהות עצמית. אלו הן הדרכים להיאחזות, בהן אנו מוצאים תשוקה ואושר במצרפים.

כאשר אנו עושים זאת, אנו נעים לכיוון פרטים עדינים מסוג אחר. הם כל כך אישיים, הם התסריט המיוחד שלך של הסבל הייחודי שלך. אלו פרטים אינטימיים. הם קורים בתודעה שלך. בהסתכלות בפרטים האינטימיים המשותפים לכל צורות הסבל, נפתחת האפשרות לשחרור.

לכן כל פעם שאתה סובל מפני שאתה חושב: למה אף אחד לא אוהב אותי, למה אף אחד לא עוזר לי לא לסבול, למה אני מדוכא, זכור: כל אחד סובל בדרך זו או אחרת. התעסקות באפיוני הסבל שלך לא יעזרו להעלים את הסבל. אך אם תתבונן סביב ותראה את הסבל בעולם זו אפשרות לחופש.

למד להכיר מצרפים אלו כאשר תודעתך שקטה – מפני שלהם המפתח להבנה ולמציאת הדרך להימלט מסבל.