הירי

מצפון. בושה מעשיית מעשים לא מוסריים. הבודהה מצביע על שתי איכויות מנטליות המשמשות כיסודות של ההגנה על המוסר ומביאות להתנהגות מוסרית. ככאלו הן מגינות גם על הפרט וגם על כלל החברה.
שתי איכויות אלה נקראות בפאלי “הירי” ו”אוטאפה” (לגבי “אוטאפה”- ראו הגדרה נפרדת)

“הירי”- היא התחושה הפנימית של בושה שעולה ביחס לעשיית מעשים לא מוסריים. יש לה נקודת ייחוס פנימית. היא נטועה בכבוד לעצמנו ומשפיעה עלינו להירתע מעשיית רע מתוך תחושה של כבוד עצמי.

הבודהה קורא לשני המצבים האלה “השומרים הזוהרים של העולם” (“סוקה לוקאפאלה”). הוא מגדיר אותם כך מפני שכל עוד שני מצבים אלה שולטים בלב האנשים, הסטנדרטים המוסריים של העולם נשארים שלמים (ו”האור של המוסר ממשיך לזרוח” בעולם), בעוד שכאשר השפעתם נעלמת העולם האנושי נופל להפקרות חסרת בושה ולאלימות, והופך להיות כמעט בלתי מובחן מעולם בעלי החיים.

“זהירות” (hirī) היא באופן מילולי “תחושת אשמה”, אבל בניגוד לתפיסה המערבית השלילית התחושה הזו נחשבת חיובית בהגות הבודהיסטית. היא מופיעה, למשל, בין 19 מצבי התודעה החיוביים באבהידהמה. העדר תחושת אשמה נחשב למצב נפשי שלילי בהתאם. הסיבה לכך היא שאדם שאינו מרגיש אשמה על דברים רעים שהוא מעולל אינו מבדיל בין טוב לרע, ואינו נזהר להבא בפעולותיו.

בושה מוסרית.