מעבר לקטסטרופה

ג’יי גרפילד (Jay Garfield), הוא פרופסור לפילוסופיה בודהיסטית בסמינר לכמרים בהרווארד Harvard Divinity School ומנהל התכנית ללימודי לוגיקה ובודהיזם בCollege  Smith.

* * *

אני בסדר, אם איני מביטה יותר מקרוב

אני בסדר אם איני רואה מעבר לחוף

אינדיגו גירלס, “עולם מושלם”

הפילוסופיה הבודהיסטית אינה אומרת לנו דבר על וירולוגיה, בריאות הציבור, או כיצד לטפל במחלה נשימתית. אולם, יתכן שיש לה משהו ללמדנו על מה שאנו יכולים ללמוד מפנדמיה, כיצד נוכל לתרום באופן המיטיב ביותר לחיים של אחרים בהקשר של פנדמיה, וכיצד נוכל לפתח תובנה ורגישות מוסרית על ידי הרהור בפנדמיה ובמקומנו בעולם שבו היא מתחוללת.

הראשונה מתוך ארבע האמיתות הנאצלות, זו המהווה את הבסיס לכל מחשבה ותרגול בודהיסטיים, הינה זאת המדברת על הימצאות הסבל בכל מקום. אנשים רבים, כשהם שומעים זאת לראשונה, מתייחסים לבודהיזם, במקרה הטוב, כפסימי, ובמקרה הרע כהכחשת המציאות בה העולם מלא בטוב ויופי. זה קורה בגלל שלעיתים קרובות אנו חושבים על סבל רק במונחים של הכאב והמצוקה הנוכחיים שלנו, הסבל שאנו מודעים לו כרגע. זוהי ראייה צרה של סבל והרהור על הפנדמיה מפנה את תשומת לבנו למימדים העמוקים יותר של הסבל שממסגר את חיינו.

אנו סובלים כי אחרים סובלים. ואנו עושים זאת כי אנו מזהים את הסבל שלהם ומיוסרים ממנו, או מכיוון שאנו נעשים מודעים לכך שאיננו מצליחים לזהות את הסבל ולהתייסר ממנו – שאנו בכוונה או שלא בכוונה מביטים לצד השני – ולכן אנו סובלים מהיותנו פחות ממה שהיינו רוצים להיות. שימת לב לסבל העצום שנגרם על ידי הפנדמיה יכולה לעורר בנו השראה ולעודד אותנו לשאת את התובנה הזאת בלבנו כעת, וגם לאחר שוך הפנדמיה.

אנו סובלים גם מכיוון שהאושר ממנו אנו נהנים הינו ארעי. הבריאות והשגשוג מהם אנו נהנים ברגע אחד יכולים להילקח מאיתנו ברגע הבא. חיינו עצמם הם בני חלוף ועלולים להסתיים בטרם עת. ארעיות זו היא בלתי נמנעת ומוטחת בפנינו ביתר שאת על ידי הפנדמיה.

ואנו סובלים כי איננו שולטים בחיינו ובגורלנו. איננו יכולים, כפי שהיינו מדמיינים שאנו יכולים, “לעמוד על שתי רגלינו”. אנו חיים את חיינו כשאנו נתונים לאין ספור תנאים ונסיבות, ושינויים בתנאים ובנסיבות אלה עלולים לשנות את חיינו או אף לסיימם בכל רגע. רובם אינו בשליטתנו. הפנדמיה מבליטה את חוסר השליטה שלנו.

כל ממדי הסבל הללו נמצאים במשך החיים של כול אחד מאתנו. חלק מאיתנו התברכו בכך שהסבל הנרחב הזה אינו בולט אצלם. מזל טוב זה הינו ברכה וקללה. אנו חשים שאנו מאושרים, אולם במחיר אבדן הקשר עם טבעו האמיתי של קיומנו שלנו ועם אלו שאנו חשים כיקירנו. הפנדמיה מאלצת אותנו להתמודד עם המציאות הקשה הזו. תהיה זו חוכמה לא לוותר על תובנה זאת לאחר שהפנדמיה תחלוף.

הפילוסופיה הבודהיסטית מדגישה את הארעיות של כל הדברים וגם את התלות ההדדית של כל הדברים. למרות שכשמהרהרים זה אולי נראה מובן מאליו שכל הדברים, כולל חיינו, הינם ארעיים ושכל התופעות בתבל הינן תלויות זו בזו בקשרי סיבה ותוצאה, קל לשכוח עובדות אלה בחיי היום יום, ולחיות כאילו שנחיה לעד, להתייחס לבריאות ולעונג כאילו יהיו אתנו תמיד.

ושוב, הפנדמיה מביאה את העובדות האלה לתשומת ליבנו. התקוה, הבריאות והשגשוג, שרבים מאיתנו לקחו כמובנים מאליהם לפני כמה שבועות, נעלמים. חיינו משתנים באופן בלתי נמנע על ידי גורלם של אחרים. איננו יכולים לשוב לבריאות או לאושר עד שהפנדמיה תעבור, לא רק בשכונות שלנו, אלא בעולם כולו. ארעיות ותלות הדדית אינם רק אמיתות מוסכמות, הן אמיתות קיומיות, אמיתות שעלינו לשאת בליבנו גם לאחר שכול זה יעבור.

לא לוותר על תובנות אלו אין משמעותו להיכנע לפסימיות או לדיכאון. זה אומר לפתוח את ליבנו לסובבים אותנו, להכיר בכך שכולם חולקים את סבלנו, להיענות לאחרים בחברות ובאיכפתיות, בלי קשר למי הם, ולטפח תכונות אופי שיאפשרו לנו להקטין את הסבל של אחרים ושלנו. הפילוסוף הבודהיסטי שנטידווה, בן המאה ה-9, מזכיר לנו בחכמתו שלמרות שהעולם מכוסה בסלעים ובקוצים, איננו צריכים לכסותו בעור כדי להגן על עצמנו, אנו יכולים לנעול סנדלים. על ידי שינוי תודעתנו, עמדותינו והתנהגויותינו, אנו יכולים להיות חלק מפתרון בעיית הסבל, במקום להיות חלק מהבעיה.

אך כיצד עלינו להגיב? כיצד נוכל להשתמש בהזדמנות הנוראה הזו כדי לשנות את עצמנו? גישה אחת הינה לטפח את מה שהאתיקאיים הבודהיסטיים קוראים לו “שש השלמויות”. אלו הן תכונות אופי או הרגלים של התודעה המועילים לנו ולאחרים, מאפשרים לנו להיות סוכנים מוסריים אפקטיביים יותר ולהגיב בצורה רציונלית יותר ועם פתיחות גדולה יותר לסובבים אותנו.

אנו מתחילים עם נדיבות. הגיע הזמן להיות לעזר חומרי, רגשי וחברתי לסובבים אותנו. על ידי כך שנעזור למשפחה, לשכנים, לקהילות ולמוסדות המוצאים עצמם נזקקים, אנו מפחיתים את הסבל סביבנו ומאשררים מחדש את חברותנו ברשתות אלה הקובעים את חיינו ואת חיי אחרים.

אנו יכולים לטפח תשומת לב מדוקדקת לצרכי אחרים, לתגובותנו לצרכים אלו ולמצבים ולכוונות הרגשיים שלנו, מצבים וכוונות העלולים לתרום לסבל או להקל עליו. אנו יכולים להיזכר בעצמי הטוב יותר שלנו. על ידי ההיזכרות במי אנחנו, במי אנו שואפים להיות, ועל ידי פיתוח הכרה פתוחה במצב סביבנו, אנו מאפשרים לעצמנו להיעשות יותר נענים ופחות תגובתיים, סוכנים של תועלת ולא של נזק.

על ידי טיפוח סבלנות אנו מפחיתים את נטייתנו לכעס או לייאוש, ומאפשרים לעצמנו לעבוד ברוגע ולהיענות בצורה יעילה לצרכים שסביבנו. דבר זה מפחית את הסבל שלנו בעת הזאת, ובאותו זמן גם הופך אותנו לסוכנים יעילים יותר לטובת אחרים. ועל ידי פיתוח נחישות שמאפשרת מאמץ רציני, אנו מבטיחים שלא נאבד תקווה או את אומץ ליבנו.

אתיקאים בודהיסטים גם מזכירים לנו שחשוב להקדיש זמן להרהור. איננו זקוקים לתרגול מדיטטיבי ממושמע, אולם כל אחד מאיתנו זקוק לזמן במשך היום, להרהר, לאסוף את המחשבות, למקד את הנחישות שלנו, ולזכור מי אנחנו ולמה אנו מחויבים. דבר זה, מצדו, מאפשר לנו לפתח את החכמה להיות יעילים לעצמנו ולאחרים.

פיתוח כזה של נדיבות, תשומת לב, סבלנות, מאמץ ממושמע, רוגע וחכמה מאפשר התפתחות אישית ובאותו הזמן גם עוזר לנו להתייחס לפנדמיה. זה מאפשר לנו להיות חברים טובים יותר זה לזה, לדאוג זה לזה, להתייחס לרווחת האחר כמו לשלנו ואף להפיק אושר מאשרם של אחרים. וזה מאפשר לנו לעבוד כדי להתעלות מעל לסבל ולקדם את האושר בעולם. פנדמיה הינה דבר נורא, אולם אם נהיה חכמים, נוכל להשתמש בה כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר.

נהיה אדווה במים

נהיה סלע שהושלך

אינדיגו גירלס, “עולם מושלם”