שמץ של ספק

קוזן פיטר שירסון (Kuzan Peter Schirson) מורה זן אמריקאי, מייסד–שותף של מרכז הזן בפרזנו, קליפורניה (http://kuzanzen.org), החל לתרגל במסורות הסוטו והרינזאי  לפני כחמישים שנים בהדרכת המאסטר ססאקי רושי, ובהמשך קיבל הסמכה ככומר זן וכמורה. הוא בעל תואר ד”ר מאוניברסיטת הרווארד ומאחוריו קריירה עסקית ארוכה בייעוץ בהייטק ובחקר שוק . הוא סופר ומשורר, נשוי למיואן גרייס  שירסון ( Myoan Grace Schireson  ) שעומדת בראש מרכז הזן Empty Nest Zendo בקליפורניה.

***

הרבה נאמר על אמונה, ספק והחלטיות, שלושת היסודות של תרגול הזן. רוב מתרגלי הזן נוטים להתחבר לאחד מהשלושה יותר מאשר לאחרים. בשבילי זה הספק. במבט ראשון, הרעיון שספק הוא יסוד חיוני בתרגול רוחני נראה די מוזר. בלבלתי את הספק עם ספקנות – אמצעי לקריאת תגר ודחייה של אמונות ותחושות דתיות.

אבל בזן יש לספק משמעות שונה. אנשי הזן משתמשים במושג “הספק הגדול.” אין דמיון בין ספק רוחני לבין ספקנות. הדבר דומה יותר למה שהפסיכולוגים מכנים ” ספק חם.” זה מה שקורה שהתחושה של ידיעה שאתה בדרך כלל סומך עליה מתערערת ונכשלת. יש לך שאלה חשובה ובוערת שבאמת מציקה לך, ואתה לא מצליח לפתור אותה בעזרת ניתוח וחשיבה, אותם כלים שבדרך כלל אתה סומך עליהם. אולם השאלה לא תעלם מעצמה.

ספק לפי הזן הוא ספק קיומי, תחושה מטרידה של אי ידיעת משמעות הקיום. “מה המשמעות של כל זה.” “מדוע אני כאן.” זה המקום שבו משחק הספק הגדול.

זה מה שהביא אותי אל הזן מלכתחילה, והזן מטפח את הספק ככוח רב עוצמה. על הספק הזה מבוססת תוכנית הלימודים הידועה של הזן, החידות הסתומות או הקואנים (“מה הוא הקול של מחיאת כף היד האחת?”) אלו אינן חידות אינטלקטואליות; זה מושרש בגוף. זה לא מוגבל לשאלה מסויימת או למילים שמנסחות אותה; זו התמצית של סימן השאלה עצמו. ברגע שספק הזן אוחז בך, לא תסתפק בתשובות אינטלקטואליות או באמיתות רוחניות. עליך לחקור לעומקה את השאלה החשובה שלך למען עצמך.

לספקות גדולים יש תכונה עקשנית. הם כמו אבן בנעלים הרוחניות שלך; אתה מרגיש אותה בכל צעד. אבל יש היבטים אחרים של תרגול שקשורים לספק הנושאים תחושה שונה. ספק גדול הוא רק קול אחד של המודעות. זה קול עוצמתי שדורש “מה זה?!!!” קיים גם קול אחר של מודעות שמאיר ללא מאמץ כל דבר שעולה בתודעה, קול רך יותר שאומר “זה כך.” זרם רינזאי בזן נוטה לכיוון של “מה זה?” בעוד שזרם סוטו נוטה לכיוון של “זה כך.”

ההתנסות שלי בתרגול מביאה אותי למסקנה שאלו שני היבטים של אותו הדבר – המודעות עצמה. המודעות עצמה היא מה שאנו מתחברים אליו באופן ישיר ובכוונה בתרגול זאזן. להתחבר עם המודעות עצמה זה מאבק, בין אם היא מודעות ששואלת או מודעות שמאירה, לרוב בגלל שמחשבות ותחושות נוטות להציף את התודעה. אחת הסיבות להצפה של התודעה היא האמון שאנו נותנים בחשיבה וברגשות כמורי הדרך שלנו וזאת למרות ראיות נכבדות שהם לא כל כך אמינים.

המודעות עצמה שונה מחשיבה ומרגשות. קודם כל היא לא אישית. היא כמו אוויר או אור. היא קיימת וזמינה – היא מזינה, שימושית וחיונית. אבל היא לא “שלי” ולא “שלך.” לא במובן המקובל, למרות שאנו מדברים על “המודעות שלי.” אנו מגלים זאת בזאזן. המודעות עצמה היא לא אישית. אנו יכולים לחוות אותה כספק גדול או כהארה או בדרכים אחרות. ה”פטנט” הוא לטפח קור רוח, ריכוז, ובהירות בזאזן מבלי להיות מוצפים ע”י מחשבות ורגשות. ה”טריק” הוא לפתוח מרחב שיאפשר למודעות לעלות ולגלות את טבעה.