שלושת המקלטים

איתמר בשן נולד בישראל (1953) להורים ניצולי שואה ולאח בכור שכבר אינם בין החיים. פסיכולוג קליני מומחה ומדריך בפסיכותרפיה מזה 30 שנה, והדהאמה ספוגה בעבודתו הטיפולית ובחייו. בעל ניסיון עשיר בתמיכה ובהתמודדות עם משברים ומצבי חיים מורכבים, כיום פוגש אנשים בקליניקה פרטית בת״א.

תור גונן נולדה בישראל (1950), ד”ר לחינוך, מרצה, עורכת, אוצרת, חוקרת וכותבת בתחום של אסתטיקה, ערכים ותרפיה באיור ספרות ילדים. מחברת רומן הדהרמה “עד שחמלה תתעורר: בודהיזם, מדיטציה, אהבה”. מדגישה הטמעת מדיטציה במערכת החינוך. משתאה. מלמדת קבוצות ויחידים. נזירה מטעם עצמה. 

תור ואיתמר פתחו ב- 2001 את “בית בהאוונא”, מרכז דהרמה ומדיטציה שבו הם מלמדים ברוח מסורת נזירי היער. כותבים, מתרגמים, עורכים ומוציאים לאור של ספרי הדהרמה “מודעות אינטואיטיבית” ו”דממת ההוויה”. הוראתם מדגישה שילוב הדרך הבודהיסטית בחיי יום-יום. מייצגים את ישראל בכנסים בארצות בודהיסטיות. לאחרונה הוענק להם אות הוקרה עבור תרומתם להטמעת

הבודהיזם בישראל מטעם הברית העולמית של המנהיגות הבודהיסטית בתאילנד. www.bhavanahouse.org

***

במנזר, מדי יום, יש צ’נטינג המזכיר לנזירים ולהולכים בדרך שאינם נזירים (lay people) את המקלט שהם לוקחים בבודהא, בדהאמה ובסנגהא: Buddham saranam gacchami…dhammam    saranam gacchami…sangham saranam gacchami  ההבנה השטחית של שלושת המקלטים מתרגמת לקיחת מקלט בבודהא כאמונה בבודהא ההסטורי שחי לפני 2500 שנה, לקיחת מקלט בדהאמה כקריאה או דקלום הסוטות והתייחסות אליהן כאל טקסטים קדושים המייצגים אמת מוחלטת, ולקיחת מקלט  בסנגהא  כאמונה בקהילת הנזירים ותמיכה בה. הבנה זו מספקת מיליוני בודהיסטים ברחבי העולם, אבל ספק אם היא יכולה לספק מתרגלים מערביים. סביר להניח שעבור רובנו לקיחת מקלט כזו נתפסת כפשטנית, ואנו נמשיך לשאול מה משמעותו עבור מתרגלים מערביים מעבר להיותו טקס מסורתי או כזה האוצר בחובו רגש דתי עבור המאמינים, ומה גורם לאנשים בחברת שפע מערבית לקחת מקלט מעין זה?

אני זוכר את השאלות שעלו בי בפעם הראשונה בה דקלמתי את לקיחת המקלטים בקורס של גואנקה, בערב פתיחת הקורס. עבורי זו היתה הרגשה שאני משתתף בטקס דתי שאינני מבין את משמעותו, אבל מוכן לקבלו מתוך כבוד למורה ולכללי הקורס. אני זוכר את עצמי מנסה לחזור על המילים  הלא מובנות, אולי משבש אותן אבל אומר לעצמי “העיקר הכוונה”. אני לא יכול להגיד בדיוק איך או מתי זה קרה, אבל משמעות לקיחת המקלטים הלכה והעמיקה. שנים לאחר מכן, כשהגעתי למנזר אמרוואטי, כבר התלוותה לשורות הללו, ללקיחת המקלטים, תחושה אחרת: משמעותן היתה ברורה לי יותר, ידעתי אותן בעל פה, וההצטרפות לצ’נטינג של הנזירים הוסיפה איכות של devotion, של פתיחת הלב, נעימות, שמחה, מתיקות.

סידהארתה גוטאמה לא לקח מקלט בחיי השפע המפנקים והבטוחים שלו לפני 2500 שנים, ובחר לעזוב את חיי הארמון ולצאת לחיים של חסר בית בעקבות מפגש עם 4 השליחים השמיימים: אדם חולה, אדם זקן, גוויה ומחפש רוחני. למרות ששלושת השליחים הראשונים מוכרים לנו מסביבתנו המיידית, ולמרות שלא נמנע מפגישה עמם, מחלה זקנה ומוות נתפסים כקלקולים הקורים לאנשים אחרים, כתופעות שלא ממש קשורות לחיים שלנו, בעיקר כשאנחנו בריאים וצעירים. השליח השמיימי הרביעי, המחפש הרוחני, הסאמנה, הנו הרבה פחות מוכר  בסביבתנו משלושת הראשונים, ואין לנו תזכורות רבות לשליח זה בחיי היום-יום שלנו, זאת אם ניקח גלימה כתזכורת. לא לעתים קרובות נפגוש אדם, שלמרות שלא יצא מביתו לחיי נזירות פורמליים, המחויבות העמוקה שלו בחיים היא לדרך הרוחנית, שבבודהיזם היא תומצתה כלקיחת מקלט בבודהא, בדהאמה ובסנגהא.

לסיפור יציאתו של הבודהא מן הארמון ופגישתו בשלושת השליחים יש מספר רבדים ואחד מהם הוא הצגת אפשרותם של העונג, של הסכנה ושל המפלט בחיים אלה. העונג החושי הממשי המזומן לנו בחיי ארמון (ואין רע בעונג כשלעצמו), הסכנה הטמונה בהאחזות בעונג כמה שהנו מעצם טבעו בר-חלוף וספוג בסבל, במחלה, בזקנה ובמוות, והמפלט, המגלם עצמו בחיפוש ובדרך של הבנה נכונה, המתומצתת בדרך הנאצלת בת 8 הנתיבים.
כאז כך היום, רבים מאיתנו לוקחים מקלט בהצלחה, יוקרה מקצועית, צבירת נכסים וממון, עמדות כוח, יופי, מין, חוויות אקסטטיות, סמים, דמיונות, דאגות, אידאולוגיות, ספורט, וכל אותן הבטחות סרק לחלץ אותנו בעת צרה. אנו לוקחים בכל אלה מקלט, אבל אנו חייבים להבין שכל אלה הנם ביטויים לחיפוש מקלט בעצמי, באני, בשלי, וככאלו – הם רעועים למדי.

כשמתפתחת הבנה נכונה וראיה של מאפייני המציאות – ראיית החלופיות והארעיות (אניצ’ה), ראיית חוסר השלמות של המציאות (דוקהה) וראיית התלות ההדדית בין כל התופעות (אנאטה) – אנחנו רואים שכל המקלטים האלה הם ארעיים, תלויי תנאים, וכשהתנאים משתנים – המקלט מתמוטט, הקרקע נשמטת מתחת לרגליים. כשזה קורה, אנו יכולים לראות אנשים ששמו מבטחם בממון, ביוקרה ובכוח קופצים אל מותם מחלון חדר החקירות במשטרה, אנשים הופכים מתוסכלים ותוקפנים כשהאידאולוגיה או הדעה שבה דגלו נתקלת בהתנגדות או נוחלת תבוסה, אנשים חווים דכאון כשהזוגיות שלהם מתפרקת וכו’, ואני לא אומר זאת, חלילה, בזלזול. אני רק מציע שנתבונן ונחקור ונראה על מה אנחנו שמים יהבנו בחיים.  וגם אם אנחנו ברי-מזל והנסיבות תומכות בהמשכיות יציבותם של המקלטים הארעיים שלנו – עדיין זקנה, מחלה ומוות מחכים לכולנו. באחת הסוטות מדמה הבודהא את חיי האדם הרגיל להסחפות בזרם חזק אל עבר האוקיאנוס. בנסותו לחלץ עצמו מהזרם ולהציל את חייו מנסה האדם להאחז בצמחיה שעל גדת הנהר, אך זו נתלשת, אינה מספקת לו אחיזה, והוא נשטף אל האוקיאנוס וטובע. בסוטה אחרת מתוארים זקנה, מחלה ומוות כהרים המתגלגלים מכל הכיוונים לעבר האדם, מוחצים הכל בדרכם ומשיגים גם אותו. האין הבנה זו מעוררת דיה כדי לשאול האם גם כבעלי בתים, ולא כנזירים, יש לנו מה ללמוד מהנושא הראשון המוצע לכל נזיר להרהר בו: “אני לא חי עוד בהתאם למטרות הארציות ולערכים הארציים”? 

לקיחת מקלט בבודהא מהווה תזכורת לפוטנציאל ההתעוררות, לאפשרות לשרש חמדנות, שנאה ובורות ולפתח תבונה וחמלה, הן לטובתנו האישית והן לטובת הסובבים אותנו. המלים הללו הנן תזכורת, כמו פסלי הבודהא. ידוע הסיפור על הנזירים שנשאו למנזר שלהם פסל בודהא עשוי מעץ, אך משנקלעו לסופת שלגים והתעורר חשש שיקפאו למוות הם הבעירו אש, שרפו את הפסל וחיממו את גופם. שום פסל איננו קדוש, והמקלט בבודהא הנו תזכורת לאפשרות הגלומה במצב האנושי להתעוררות מלאה. אחד מכינויי הבודהא בפאלי הוא lokavidu, יודע העולמות, ולא מדובר כאן בידע אוניברסיטאי ומחקרי של פיזיקאי או אסטרונום או גאוגרף, אלא בידיעת העולם כפי שהוא נתפס בגוף ובתודעה. זוהי ידיעה של 5 האגרגטים, ידיעה של סבל, של המקור לסבל, של אפשרות הפסקת הסבל ושל הדרך המוליכה להפסקת הסבל, ידיעה של  מאפייני המציאות. לקיחת מקלט בבודהה היא לקיחת מקלט בתודעה הערה, היודעת, המאפשרת התבוננות, הרואה את מאפייני המצבים הארציים המטלטלים את חיינו מעלה ומטה: רווח והפסד, עונג וכאב, שבח וגנאי, הצלחה וכשלון. התודעה הערה, היודעת, המאפשרת לנו לראות את העונג, את הסכנה ואת המפלט שישנם בעולם: לראות דוקהא ומקור הדוקהא,  לראות את היווצרות העולם מתוך סיבות ותנאים, את ההיווצרות שלנו עצמנו מתוך סיבות ותנאים, ידיעה שיש בה הווכחות ישירה באשליית ה”אני” המוצק, הקבוע, הבלתי-תלוי, הנצחי. ידיעה זו מתבססת על samma sati, על תשומת-לב נכונה, על זכירה עצמית. זוהי המשמעות העמוקה יותר של לקיחת מקלט בבודהא.

לפני מותו של הבודהא שאל אותו אננדה, מלווהו האישי, מי יירש אותו וינהיג את הסנגהה. הבודהא עונה לו שעל הנזירים למצוא מקלט בעצמם ובדהאמה. גם לקיחת מקלט בדהאמה אינה הסתמכות על כתבי קודש, תאוריה פילוסופית או מערכת אמונות. באחת הסוטות שואל הבודהא נזיר חולה שביקש שיבקר אצלו: מדוע לך לראות אותי? בראותך את הדהאמה אתה רואה את הבודהא, בראותך את הבודהא אתה רואה את הדהאמה. כלומר, ישנה זיקה חזקה בין שני מקלטים אלה.

לדהאמה ישנם מספר תארים, שבחינתם עשויה לשפוך אור על משמעות לקיחת מקלט בדהאמה: 
Sanditthiko –  גלויה לעין כאן ועכשיו ;   Akaliko – חסרת זמן, מצויה מעבר לזמן;
Ehipassiko – מעודדת חקירה;  Opanayiko – מוליכה קדימה, פנימה לשלווה פנימית, לניבאנה;
Paccattam veditabbo vinnuhi –יש לחוות אותה באופן אישי, בהווכחות ובהתנסות ישירה.
כלומר, הדהאמה היא אכן התורה שלימד הבודהא, אך היא גם האמת, נוכחת בחיינו לנגד עינינו ברגע זה ממש, שניתן להווכח בה באופן בלתי אמצעי.  כשישנה תשומת לב נכונה, מודעות, ישנה הווכחות בדהאמה, וכשיש הווכחות בדהאמה קיימת ראיית המציאות כמות-שהיא, ללא ההשלכות-הדעות-הרעיונות-האידאות שיש לנו לגבי המציאות, ללא אבק בעיניים. שם המקלט.

הדהאמה היא כאן ועכשיו. סנדיטיקו. יש תועלת רבה בלימוד שלושת מאפייני המציאות, ארבע האמיתות, חמש היכולות הרוחניות, חמשת המכשולים, שבעת גורמי ההארה, עשרת הכבלים וכיו”ב כמפה, כאמצעי יעיל (upaya) התומך בנו בעת התרגול. אולם ההווכחות הישירה שלנו ברגע זה ממש כפי שהוא – לא כמו שהיינו רוצים שהוא יהיה, לא כפי שאמרו לנו שהוא, אלא כמו שהוא – היא זו המעוררת בנו תבונה.

לקיחת מקלט בסנגהא אינה מתייחסת לקהילת הנזירים אלא לסנגהא הנאצלת של אותם אנשים שחדרו לעומקה של הדרך, נזירים ובעלי בתים כאחד. בסוטות הם מכונים “ארבעת הזוגות, שמונה סוגי יצורים נאצלים”, כשהכוונה היא לאלו שהנם בדרך לעבר אחד מארבע פירות הדרך, או לאלו שהגיעו לאחד מארבע פירות הדרך (כניסה לזרם, חזרה אחת, אי-חזרה לכאן, התעוררות מלאה).

על תלמידיו אלה של הבודהא נאמר שהם:supatipanno, ujupatipanno, nayapatipanno, samicipatipanno,  כלומר: אלה שתרגלו כהלכה, באופן ישיר, בתבונה וביושרה.
ביושרה, משמעותה בשמירה על הסילה, על חיים מצפוניים.  בתבונה, פאניה, משמעותה חיים המתנהלים בהבנה נכונה. באופן ישיר, בסמדהי, משמעותו חיים בתשומת-לב, בתודעה ערה.

הדגש, איפא, איננו על תכונות האופי של החברים בסנגהא, על אישיותם, על השגיהם בחיים, על יחוסם המשפחתי וכו’, אלא על מה שהנו מעבר לכך, על נסיונם לקחת מקלט בדרך, על יכולתם לזהות את העונג, את הסכנה ואת המפלט. עם כל ההכרה בייחודם, בחד פעמיותם, זו לקיחת מקלט בהם פחות כפרטים ויותר כבעלי דרך משותפת.

כשהבודהא הצביע בפני אננדה על הקליאנמיטה, החבר הטוב לדרך, כגורם החיצוני החשוב ביותר בדרך ועל תשומת-לב נכונה כגורם הפנימי החשוב ביותר בדרך, הוא הצביע, לדעתי, על שלושת המקלטים. החבר הטוב לדרך יהיה לנו מראה. הוא לא יהסס להצביע עבורנו על טעויות בהבנה, בדיבור ובמעשה, ואם תרגלנו “כהלכה, באופן ישיר, בתבונה ועם יושרה” – נוכל לקבל את דבריו באופן “לא אישי”, מבלי להפגע ולהעלב. אבל כמה מאיתנו באמת מוכנים לכך? כמה מתרגלים מחפשים סנגהא שבה החברים לדרך יכולים גם לחזק, לעודד ולתמוך אך גם להצביע זה לזה על קשיים, מעצורים, חולשות, פגמים ונקודות עיוורות? כמה מאיתנו מוכנים להתבוננות נוקבת, הן בעצמנו והן של אחרים בנו? גם אם אלה אינם רבים, הם הסנגהא שלי.