איזון הנפש

גיל פרונסדל הוא המורה הראשי של Insight Meditation Center ברדווד סיטי, קליפורניה. הוא מתרגל ויפסנא וזן, באסיה ובארה”ב, מאז 1975. הוא היה נזיר במסורת התהרוואדה בבורמה, ומאוחר יותר הוסמך ככומר זן. הוא בעל תואר דוקטור בלימודי דת מאוניברסיטת סטנפורד, ומחברם של ספרים ומאמרים רבים. 

* * *

איזון הנפש הינה אחת מאיכויות הלב הנעלות ביותר בתרגול הבודהיסטי. זהו הבסיס לחוכמה ולחופש והמגן של החמלה והאהבה. בעוד יש כאלו הסוברים כי איזון הנפש הינה ניטרליות יבשה או ריחוק קר, איזון נפש בוגר מייצר הוויה קורנת ומלאת חום. הבודהה תיאר תודעה מלאה באיזון הנפש כ”שופעת, מרוממת, חסרת גבולות, ללא איבה וללא כוונות זדון”.

המונח “איזון הנפש”, מתרגם שתי מלים שונות בפאלי בהן השתמש הבודהה. כל אחת מהן מייצגת היבט אחר של איזון הנפש.

המילה הנפוצה ביותר בפאלי המתורגמת כאיזון הנפש הינה “אופקהא“, שמשמעותה “לבחון”. היא מתייחסת לאיזון הנפש העולה מכוח ההתבוננות, היכולת לראות בלי להיות שבוי בדבר שבו אנו מתבוננים. כאשר יכולת זו מפותחת היטב היא מייצרת תחושת שלווה עמוקה.

אופקהא יכולה גם להתייחס לנינוחות העולה מראיית התמונה הגדולה יותר. בלשון המדוברת, בהודו, השתמשו לעתים במילה במשמעות של “לראות עם אורך רוח”. אנו יכולים להבין זאת כ”ראייה עם הבנה”. לדוגמא, כשאנו יודעים לא לקחת מלים פוגעות באופן אישי, פוחתת הסבירות שנגיב למה שנאמר. במקום זה, אנו נשארים נינוחים או שווי נפש. אופן זה של איזון הנפש מושווה לעתים לאהבתה של סבתא. הסבתא בבירור אוהבת את נכדיה אך, הודות לניסיונה עם ילדיה שלה, יש סבירות נמוכה יותר שהיא תסבך את עצמה בדרמה של חיי נכדיה.

המילה השנייה שמתורגמת לעתים קרובות כאיזון הנפש הינה tatramajjhattata, שילוב הבנוי ממילים פשוטות בפאלי. המילה tatra, משמעותה “שַם”, ולעתים היא מתייחסת ל”כל הדברים הללו”. המילה majjha משמעותה “אמצע”, והמילה tata, משמעותה “לעמוד” או “להיות ניצב”. כשכל אלו מתחברים, הביטוי המתקבל הופך ל”לעמוד באמצע של כל זה”. כאופן של איזון הנפש “להיות באמצע” מתייחס לאיזון, להישארות ממורכז באמצע של כל מה שקורה. האיזון הזה מגיע מכוח פנימי או יציבות. הנוכחות החזקה של שלווה פנימית, רווחה, ביטחון, חיות או יושרה, יכולים להחזיק אותנו זקופים, כפי שהזבורית מייצבת את הספינה אל מול רוחות חזקות. ככל שהכוח הפנימי מתפתח, עולה בעקבותיו איזון הנפש.

איזון הנפש הינו הגנה מפני “שמונה הרוחות הארציות”: שבח וגינוי, הצלחה וכישלון, עונג וכאב, תהילה ושם רע. לחוש התרוממות רוח מוגזמת, או להיאחז בהצלחה, שבח, תהילה או עונג יכול להיות הכנה לסבל כאשר רוחות החיים משנות כיוון. לדוגמא, הצלחה יכולה להיות נהדרת, אך אם היא מובילה ליהירות, יש לנו יותר מה להפסיד באתגרים עתידיים. שקיעה בדברי שבח יכולה להוביל לגאוותנות. אם נזדהה עם כישלון, אנו עלולים לחוש חסרי יכולת או פגומים. אם נגיב לכל כאב אנו עלולים לבוא לידי ייאוש. אם נבין או נחוש שתחושת הרווחה הפנימית שלנו אינה תלויה בשמונה הרוחות, יש סיכוי גדול יותר שנישאר יציבים בלב הסערה.

גישה אחת לפיתוח איזון הנפש הינה טיפוח איכויות התודעה אשר תומכות בה. שבע איכויות תודעתיות תומכות בפיתוח איזון הנפש.

הראשונה הינה יושר או יושרה. כאשר אנו חיים ופועלים ביושרה, אנו חשים ביטחון בנוגע לפעולותינו ודברינו ומכאן עולה איזון הנפש של חוסר אשמה. הטקסטים הבודהיסטיים העתיקים מדברים על האפשרות להשתתף בכל התכנסות של אנשים ולחוש חסרי אשמה.

התמיכה השנייה באיזון הנפש הינה תחושת הביטחון שבאה מתוך אמון. בעוד כל סוג של אמון יכול לגרום לאיזון נפשי, אמון שמבוסס על חוכמה הינו חזק במיוחד. המילה בפאלי לאמון, סַדְהַא, ניתנת לתרגום גם כשכנוע או ביטחון. אם יש לנו ביטחון, למשל ביכולתנו לעסוק בתרגול רוחני מסוים, הרי שגדלים סיכויינו להתמודד עם אתגריו באיזון הנפש.

התמיכה השלישית הינה תודעה מפותחת היטב. כמו שביכולתנו לפתח כוח פיזי, איזון, ויציבות של הגוף בחדר כושר, כך גם ביכולתנו לפתח כוח, איזון ויציבות של התודעה. זה נעשה באמצעות תרגולים המטפחים רוגע, ריכוז ותשומת לב. כשתודעתנו שקטה, קטנים סיכויינו להיסחף עם כל משב של הרוחות הארציות.

התמיכה הרביעית הינה תחושה של רווחה (well-being). אנו לא צריכים להשאיר את תחושת הרווחה למזל. בבודהיזם זה נחשב מתאים ומועיל לטפח ולקדם את רווחתנו. לעתים קרובות אנו מתעלמים מהרווחה הזמינה בקלות בחיי היומיום. אפילו להקדיש זמן ליהנות מכוס תה או השקיעה יכולה להיות אימון ברווחה.

התמיכה החמישית באיזון הנפש הינה הבנה או חוכמה. חוכמה הינה גורם חשוב בלימוד כיצד לטפח מודעות מקבלת, להיות נוכח בכל דבר שמתרחש בלי שמחשבותינו או ליבנו יתכווצו או יתנגדו. חוכמה יכולה ללמד אותנו להפריד את פעולותיהם של אנשים ממי שהינם. אנו יכולים להסכים או לא להסכים עם פעולותיהם, אבל להישאר מאוזנים ביחסינו עימם. אנו יכולים גם להבין שמחשבותינו  והדחפים שלנו הינם תוצאה של תנאים לא אישיים. בכך שלא ניקח אותם באופן כל כך אישי, גוברים סיכויינו להישאר נינוחים כשהם עולים בנו.

אופן נוסף שבו החוכמה תומכת באיזון הנפש הינו בהבנה שאנשים אחראים על החלטותיהם. דבר זה עוזר לנו למצוא איזון נפש לנוכח סבלם של אנשים אחרים. אנו יכולים לאחל עבורם בכל ליבנו את הטוב ביותר, אך להימנע מהטלטלה הקשה הנגרמת מתחושה שגויה של אחריות לרווחתם.

אחת הדרכים רבות העוצמה ביותר להשתמש בחוכמה כדי לסייע לאיזון הנפש היא לשים לב מתי איננו באיזון נפש. מודעות כנה לדברים שגורמים לנו להיות לא מאוזנים עוזרת לנו ללמוד כיצד למצוא איזון.

התמיכה השישית הינה תובנה, ראייה עמוקה לתוך טבע הדברים כפי שהם. אחת התובנות הבסיסיות ביותר הינה טבע הארעיות. באופנים העמוקים ביותר של תובנה זו, אנו רואים שדברים משתנים כה מהר שאיננו יכולים לאחוז בדבר, ובסופו של דבר התודעה מרפה מהיצמדות. ההרפיה מביאה איזון נפש, ככל שההרפיה והשחרור גדולים יותר, איזון הנפש עמוק יותר.

התמיכה האחרונה הינה חופש אשר מגיע כשאנו מתחילים להרפות מנטיותינו התגובתיות. אנו יכולים לקבל טעם של תחושה זו אם נשים לב למקומות בהם היינו פעם תגובתיים, וכעת כבר לא. לדוגמא, נושאים מסוימים שהרגיזו אותנו כשהיינו בני נוער לא מחוללים כל תגובה כעת כשאנו בוגרים. בתרגול הבודהיסטי, אנו עובדים על הרחבת טווח חוויות החיים שבהן אנו חופשיים.

שני אופנים אלו של איזון הנפש, זה המגיע מכוח ההתבוננות וזה המגיע מאיזון פנימי, נפגשים בתרגול תשומת הלב. כשתשומת הלב מתחזקת כך מתחזק גם איזון הנפש. אנו יכולים לראות ביתר עצמאות וחופש. ובעת ובעונה אחת איזון הנפש הופך להיות חוזק פנימי השומר עלינו מאוזנים נפשית בתוך כל מה שיש.