על טבע בודהה ומה הוא אינו

ג’טסון קהנדרו רינפוצ׳ה (Jetsün Khandro Rinpoche) היא אחת הנשים היחידות שקיבלו הסמכה מלאה במסורת הבודהיזם הטיבטי. היא נולדה ב-1968, בשושלת מינדרולינג, אחת משתי המסורות הטיבטיות שאינן מבחינות בין יורשים זכרים לנקבות, והוכרה על ידי הקרמפה ה-16 כגלגול של דאקיני גדולה. בנוסף להכשרה המסורתית השמורה בדרך כלל למורים גברים, היא למדה גם עיתונות, ניהול עסקים, הומאופתיה ומדעים. היא הקימה ועומדת בראש מרכז המדיטציה Samten Tse לנשים נזירות במוסורי, הודו, והיא גם המייסדת ומורת הבית של מרכז המדיטציה Lotus Garden בווירג׳יניה, ארה״ב. קהנדרו רינפוצ׳ה מרבה ללמד באירופה, ארה״ב ודרום-מזרח אסיה, כשליבת עבודתה היא חינוך והעצמת נשים בעולם של ימינו, ולא רק בחברות בודהיסטיות מסורתיות.

***

* ההערות בסוגריים מרובעים הן של המתרגמת. [בחרנו במושג טבע בודהה ולא טבע הבודהה כדי   

  להדגיש את טבע הדבר ולא את טבעו של הבודהה כאדם.]

לפני כל דיון בטבע בודהה, חשוב שנהרהר בכוונה ובמוטיבציה. כולנו שואפים להבין ולתרגל דהרמה. עם זאת, קשה לשרש הרגלים, ונטיות הרגליות המסיחות את הדעת תמיד עומדות בדרך. כך, המאמץ שאנחנו משקיעים במדיטציה אולי לא יניב את הפירות האמיתיים.

לכן איחוד של הגוף והתודעה מוליד התמסרות כנה לדרך של מדיטציה ותרגול – בידיעה שכל מאמץ שאתם משקיעים אינו אלא למען אושרם של כל היצורים החשים. חשוב להבין זאת. וָלא, אולי תהיו בקיאים בפילוסופיה ומסוגלים לצבור מספר רב של מנטרות, אבל לא תהיו מתרגלים בודהיסטיים אמיתיים. וזה יהיה מצער מאוד.

הפשטות במה שהבודהה לימד

כשאנו מתחילים לחקור את דבריו של הבודהה על טבע בודהה, אנחנו מבינים שטבע בודהה הוא תמצית החוכמה של התורה כולה. ואולם, כמו בכל הסוגיות הבודהיסטיות, הנושא הזה נעשה קשה ומורכב שלא לצורך – מפני שזה ההרגל האנושי שלנו.

בשנות ההתבגרות שלי ולימוד הדהרמה התמזל מזלי ללמוד מדי יום כמה שעות גם בבית ספר במנזר קתולי ולהתנסות בצורת חינוך זו. הנזירות הקתוליות היו נדיבות, אדיבות, פשוטות מאוד וישירות: עלייך לעשות כך, אסור לך לעשות כך, עשי זאת בדרך הזאת ולא בדרך הזאת. מה שהיה נחמד, מפני שאת המחצית השנייה של היום העברתי במנזר [הבודהיסטי] ששם כל מה שנאמר היה לא נכון, בייחוד בשנות העשרה המרדניות שלי, כאשר הקנופו’ס ( (khenpos[דרגה של נזיר ומורה במסורת הטיבטית] לימדו אותנו טקסטים מהמַדְהְיַמַקַה ]מילולית: “האמצע”; אחת משתי האסכולות המרכזיות של ההגות הבודהיסטית המַהַאיַאנִית.[

ההיגיון הבסיסי של חקירה פילוסופית בודהיסטית הוא זה: אינכם אומרים מהי אמת, אתם פשוט סותרים את מה שנטען שהוא אמת. זוהי הגישה של המדהימקה, העוסקת בעיקר בטבע בודהה או באמת מוחלטת בפילוסופיה הבודהיסטית. מאחר ששום מושג לא יכול להביע אמת מוחלטת, הקביעה מהי אמת מוחלטת תהיה רק נקודת המבט שלי על אמת מוחלטת. כך, בדומה לכמה מהתפיסות בפילוסופיה היוונית, הגישה הפילוסופית הבודהיסטית אינה יכולה לומר מהי אמת, היא יכולה רק לומר מה האמת אינה.

לנערה בת שלוש עשרה-ארבע עשרה, לעולם לא לקבל תשובה ממשית היה מתסכל מאוד. זה לא נכון, ההוא לא נכון; זו הבניה, מושג של התודעה, מחשבה – וכן, היא ריקה מטבעה; לא, היא לא ריקה מטבעה. כשנאמר לך למדוט, את מודטת כמיטב יכולתך, מנסה לא להיקשר למחשבות. כשאת נשאלת מהן מחשבות, את אומרת: “ובכן, הן רק מושגים תודעתיים שנראה שהם ריקים מטבעם”. אבל התשובה הזאת עדיין אינה התשובה הנכונה. וכך את ממשיכה. אבל, לא משנה איך את מסתכלת על זה או איזו תשובה תיתני, היא תהיה לא נכונה. אומרים לך שאת נאחזת, נעשית יהירה, וכן הלאה.

כשהתסכול שלי גבר, הלכתי אל מורי ואבי, הוד קדושתו מינדרולינג טריצ’ן Mindrolling] Trichen, לאמה בזרם הנינגמה, אחד מארבעת הזרמים המרכזיים במסורת הטיבטית], ושאלתי: “למה הבודהיזם מסובך כל כך? הוא נראה מסובך שלא לצורך”. על כך השיב רינפוצ’ה: “כשהבודהה הגיע להבנה ולהתעוררות הוא ניסה להסביר את מה שראה כאמת, אבל אף אחד לא הבין”.

מסופר שהבודהה לא לימד כמעט שבעה שבועות לאחר שהגיע להתעוררות. לבסוף הוא החל ללמד את מה שכיום ידוע כ”מקור של הבודהיזם”. הוא הניע את גלגל הדהרמה פעם אחת, פעמיים – ולאחר מכן העביר שיעורים רבים שנהוג לראות בהם את ההנעה השלישית של גלגל הדהרמה.

הפשטות בדברים שהבודהה לימד בהנעה הראשונה והשנייה של גלגל הדהרמה עשויה להיראות כמעט כלעג לאינטליגנציה. נאמר לנו שיש סבל. שיש סיבה לסבל. ושאם נרצה לשים קץ לסבל, יש דרך שמוליכה מהסיבות לסבל להפסקת הסבל. זה פשוט מאוד – ואף על פי כן, כך החלה להתפתח פילוסופיה מורכבת מאוד.

כשבגרתי, תמיד האשמתי את אותה קבוצת תלמידים ראשונה שלא הצליחו להבין את מה שהבודהה גילה. אילו היו נבונים מספיק להבין את ההצגה הישירה של אמת מוחלטת, לא היינו צריכים לסבול את כל הניתוחים, המדיטציות, השיטות, הטקסים והפילוסופיה המורכבת – שהם הבודהיזם בימינו.

חוכמה פנימית ומה אנחנו עושים איתה

הטבע הבסיסי שלנו טבוע בנו. אין דבר שמונע מאדם שפוי ונבון להיות מחובר לטבע הבסיסי הזה. אף אחד לא עומד ביניכם לבינו. אף אחד לא מופיע בדמות מארה כדי להסיח את דעתכם בריקודים. בכל רגע נתון, לכל אחד מכם – אפילו ללא שום הבנה בבודהיזם – יש הפוטנציאל הטבעי להבין שאינכם נפרדים מטבע החוכמה הטבוע בכם. מעולם לא נפרדתם ממנו אפילו לרגע. זו אינה תכונה שלפעמים היא ישנה ולפעמים איננה, או קישוט שנוסף לכם.

איך למעשה אנחנו יודעים היכן, כיצד ומהי “חוכמה פנימית”? התשובה פשוטה. זו תודעת החוכמה הבסיסית המבחינה בין מה שטוב לנו ומה שמזיק; המודעות הפנימית האומרת לנו שאנו בקצה הגג ואסור לנו לעשות צעד אחד נוסף; או שיודעת מתי להפסיק לאחוז בגפרור כשאנחנו מדליקים נר. את הפוטנציאל הפנימי הזה להבחין אנחנו מכנים “טבע בודהה”.

את הטבע הבסיסי רב-העוצמה הזה – על כל יכולותיו, תכונותיו והאפשרות העצומה הגלומה בו לצמיחה ולטוּב אמיתי עלינו להכיר ולהגשים. למרבה הצער, בני אדם רבים מכירים ומשתמשים במודעות המבחינה שלהם, אך פועלים לא בחוכמה. במקום להשתמש בפוטנציאל שלהם בדרכים מועילות, הם מסבים נזק לעצמם ולבסוף הורסים את חייהם עם אלכוהול, סמים או הרגלים רעים אחרים. כך, בני אדם שגלום בהם פוטנציאל רב כל כך הורסים אותו במקום להשתמש בו כראוי.

לכל אחד מאיתנו יש היכולת לדעת מה טוב בשבילו. אך האם אנחנו משתמשים ביכולת ההבחנה של תודעת החוכמה שלנו כיאות?

בקשו כל קבוצה של בודהיסטים לכתוב מהם חיים אידאליים, וכולנו יודעים מה יאמרו: שמחה, טוב לב, נדיבות, שתיקה, מדיטציה, חוכמה, אי-שניות, אי-היקשרות, איזון נפשי לא-מוּטה. אנחנו יכולים למנות מאות איכויות טובות שעלינו לטפח. כשאנחנו פוסעים לתוך כנסייה או מקדש, אנחנו עושים כך כי תודעת החוכמה יודעת מה טוב. אנחנו שמחים לראות אחרים עושים מעשים טובים מכיוון שתודעת החוכמה מזהה מהם נדיבות וטוּב.

מצד אחר, כשהאנושות מבצעת מעשים שליליים, הדורות הבאים יאמרו “זו הייתה טעות. אסור היה שזה יקרה. טעות כזאת אסור שתישנה בעתיד”. כשאנו מכירים בחוכמה המבחינה שלנו, אנחנו יכולים להבחין בין נכון לשגוי. אבל כמודטים יחידים, הביטו פנימה ושאלו את עצמכם באיזו תדירות אתם מתרגלים את אותה חוכמה מבחינה. מדי יום?

תיאורטית, אנחנו יודעים להבחין מה נכון ומה אינו נכון. בבודהיזם, אנחנו מדברים על עשרה כללי מוסר בסיסיים: עשר המידות הטובות ועשרת המעשים שאינם מוסריים. לא להרוג, לדוגמה – שהיפוכו הוא להציל או להגן על החיים. אבל כמה מאיתנו באמת נמנעים מלהרוג יצורים חשים? קשה מאוד לשכנע בודהיסטים לעבור לצמחונות. או, לא לשקר – שהיפוכו יהיה לומר את האמת. כשאתם יודעים מה אמיתי ומה שקרי – עד כמה ישרים הייתם במהלך היממה האחרונה? אתם רואים את הפרדוקס: מה שאנחנו יודעים לא בהכרח מיתרגם לפעולה.

עד ליום שבו קיבלתי עלי את נדרי הנזירות חשבתי שהכללים האלה – לא להרוג, לא לגנוב או לא לשקר, להימנע מפעילות מינית לא הולמת, לא לצרוך אלכוהול – חשבתי שהם נראים קלים. יהיה קל, למשל, לא לשקר. אבל מאז נוכחתי לדעת שאלא אם כן אשתוק, שום דבר שאני אומרת אינו לגמרי אמיתי. לעיתים קרובות הוא הגזמה, או הנחה לגבי משהו ששמעתי במקרה, ללא כל בסיס במציאות או ידיעה אמיתית.

ומה בנוגע לנדיבות? אנחנו אוהבים את הרעיון שאנחנו נדיבים וטובי לב. מצד אחר, האם אנחנו באמת נדיבים? באותו אופן, התבוננו בטוב לב, באהבה, במהימנות ובהימנעות מדיבור פוגעני או מכוונה להזיק. אלה הם כמה מכללי המוסר הבסיסיים ביותר שמתרגלים בודהיסטיים צריכים לטפח. אבל כמה מהם אנחנו באמת מטמיעים בחיינו? אנו עשויים לגלות שלא בהכרח אנחנו מתרגלים את מה שאנחנו יודעים. אני חושבת שזה מה שהבודהה מצא.

וכך איננו יכולים להאשים את אותה קבוצה ראשונה של תלמידים שלא הבינו את הלימוד הישיר של הבודהה. מה שקרה להם קורה לנו. אנחנו לא מקיימים את הדברים הברורים ביותר, אנחנו מוצאים דרכים להימנע מלעשות את הדברים הנחוצים ביותר. ואז אנחנו מוצאים את עצמנו במצב מסובך. יש לנו החוכמה הפנימית והיכולת לדעת ולהבחין, ועם זאת אנחנו מוצאים תירוצים לא להשתמש בחוכמה מבחינה זו.

איזה שם תיתנו לזה חוץ מבורות? הכרחי היה שהלימוד הראשון של הבודהה יצביע על ההרגלים האלה.

טבע בודהה והאמת של הסבל

האמת הנאצלת הראשונה שלימד הבודהה כשהניע את גלגל הדרמה בפעם הראשונה הייתה האמת של הסבל. זו התפיסה היסודית של בודהה-דהרמה – ולעיתים קרובות, התנגדות לאמת של הסבל היא הסיבה או המכשול שמונעים הבנה ישירה של הדהרמה בכללותה. האמת הנאצלת השנייה, הסיבה לסבל, היא בורות. שתי האמיתות האלה נכונות היום כפי שהיו לפני 2500 שנה – ועד שלא נבין אותן, לעולם לא נבין מהו טבע בודהה.

הדהרמה מעולם לא נלמדה בהיקף כזה או הייתה נגישה כל כך כפי שהיא בימינו. רבים מתרגלים מתוך התכוונות כנה, בשקידה ובמסירות – שזה ראוי להערכה. ובאותו הזמן, כשאנו מתבוננים בפירות שהתרגול מניב, אנחנו מוצאים שמשהו בהחלט חסר. איננו רואים את סוג התוצאה שהיינו מצפים לה אחרי 25, 35 או 40 שנה של תרגול מדיטציה מסור ונאמנות לדהרמה.

אחרי שנים רבות כל כך, מה הדבר שחסר למודטים בני ימינו? האמת הראשונה של הסבל – אבן היסוד של הבודהיזם – היא שחסרה לחלוטין.

אין זו רק אי-הבנה בנוגע למציאותם של כאב וסבל בששת עולמות הקיום הסמסארי. אלא שהבנה מעמיקה של האמת של הסבל צריכה לעורר בנו סלידה עמוקה מהכישלון שלנו להשתמש בחוכמה המבחינה שלנו. אם אנחנו מבינים באמת את האמת הנאצלת הראשונה, נרצה בכל כוחנו להבין מדוע אנו נכנעים לגורמים שמחוללים סבל. מדוע – כשטבענו הבסיסי מסוגל כל כך לטוהר ולטוּב – אנחנו עדיין נגררים הרחק מהיציבות של אותו טבע בסיסי בשל נטיותינו ההרגליות?

חשבו על ההרגלים שלכם והתבוננו היטב. אתם תראו שבכל רגע גלומה האפשרות לטוב אמיתי. אין צורך בכעס, באנוכיות, בקנאה או בשנאה. אינכם רוצים בכך, אחרים אינם רוצים בכך, ואינכם זקוקים לכך. ובכל זאת, אתם נתקפים קנאה בקלות, כועסים בקלות, חשים לא בטוחים, מצטמצמים, נעשים קמצנים, אנוכיים. כמודטים אתם מבחינים בהרגלים האלה בתוככם, יודעים שאפשר להיות טובים – אבל אינכם טובים. אפשר לומר את האמת – אבל אתם משקרים. כשאתם רואים את הדפוסים שלכם, עולה בכם הבנה ישירה ועמוקה של סלידה מסבל וסמסארה.

רבים חושבים בטעות שסלידה מסבל וסמסארה פירושו לא לרצות בהם. אבל לא זאת הכוונה. סלידה פירושה שיש לכם מוטיבציה חזקה לגלות מדוע בני אדם שניחנו בכל האיכויות הטובות אינם מסוגלים להישאר נאמנים להן. זה מצב מוזר.

זרעי לימון ופירות מנגו

כבני אדם נבונים וחושבים, לכולנו יש משהו להתלונן עליו, נכון? הממשלה, איכות הסביבה, המנהיגים הפוליטיים והדתיים – אנחנו מביעים את דעתנו על כל דבר שלילי שקורה. ובאופן הזה אנחנו עושים בדיוק את הדבר שאנחנו מתלוננים עליו. אנחנו מתרחקים תדיר מהפוטנציאל לטוב.

אם ההתרחשויות שהעולם עומד בפניהן כיום הן אלימות ותוקפניות, כולנו אחראים, לכולנו יש חלק בזה. אם הסביבה סובלת, לכולנו יש חלק בזה. אם החברה אינה יציבה וידידותית, לכולנו יש חלק בזה. החלק של כל יחיד אולי לא נראה כגורם הרסני במיוחד, אבל מנקודת מבט בודהיסטית, מה שאנחנו עושים הוא חָסַר אחריות.

אנחנו מדברים על היותו של הקיום האנושי יקר ערך ועל הפוטנציאל הגלום בו ליצרנות מועילה, ועם זאת רק מעטים מאיתנו מצליחים לממש אותו לפני שהגענו לגיל זקנה. אנחנו מכלים עשרות שנים מחיינו בשאיפה לשמחה, לשלווה ולסיפוק – בלי לזרוע את הזרעים להגשמתה. מדוע לא זרענו את זרעי הפירות שלהם ייחלנו? ההיגיון הבודהיסטי אומר שאם אתם שותלים זרע של לימון ומתפללים לפרי מנגו, התפילה שלכם לא תועיל. אבל זה מה שאנחנו עושים: אנחנו מייחלים לשמחה בלי לשתול את זרעי השמחה.

למעשה אנחנו עושים בדיוק את ההפך. אנחנו זורעים את הסיבות לאדישות, לחוסר מחשבה, לחוסר תשומת לב, להיעדר מודעות, מצפוניות והתחשבות באחרים וברווחתם – ובכל הזמן הזה מקווים להיות מאושרים ולהפסיק את הסבל. קִראו לזה דפוסים קַרמָתיים, נטיות הרגליות, הפרעות נפשיות או כל דבר אחר – חיוני להבין את ההתנהגות האנושית הזאת.

אז נבין מדוע המושג הפשוט טבע בודהה נעשה מסובך כל כך לפני 2500 שנה. הוא נעשה מסובך כי הבודהה נאלץ להעביר את החוויה של אמת מוחלטת במהלך שיעורים רבים שאנו עדיין צריכים להקשיב להם גם כיום. העובדה שאנו נאבקים באותן נטיות הרגליות שבני אדם נאבקו בהן אז יכולה ללמד אותנו מעט צניעות – לא נותרה לבודהה שום ברירה אלא ללמד את הנושא בדרכים רבות ומורכבות.

יצירת ביטחון

ההבנה של טבע בודהה הייתה יכולה להיות פשוטה מאוד וישירה. כל השיעורים והמדיטציות השונות שאנחנו מתרגלים כיום הן לא יותר ולא פחות מתרופות נגד לספק, להיסוס ולחוסר האמון שלנו בטוּב הבסיסי, או הטבע האמיתי, הטבוע בכל אחד מאיתנו.

לכן, למן ההתחלה חשוב לבקש מהבודהות ומהבודהיסַטוות לברך אתכם בחוכמה פשוטה. חוכמה כזו מאפשרת לכם להשתחרר מספק ומהיסוס. היא מולידה ביטחון בטוב הגלום בכם ובאפשרות לבטא את חוכמתכם בכל עת.

ביטחון הוא פשוט האומץ לעמוד מול האמת של תודעת החוכמה שלכם. ככל שהספקות וההיסוסים שלכם רבים ועמוקים יותר, כך יידרשו זמן רב יותר ושיטות רבות יותר כדי לסלק, לוותר או לטהר את הספקות וההיסוסים – ולכן בתורת הבודהה יש שלוש רמות עיקריות.

אבל אנחנו יכולים להתחיל מאוד בפשטות: “טבע בודהה טבוע בכם, ואתם צריכים באמת להיות במגע עם הטבע הבסיסי שלכם כל הזמן”. זה צריך להספיק. אין צורך ללכת מעבר לזה. לשמוע את המילים האלה או לחוות אותן במדיטציה, אם קיבלתם שטבעכם הבסיסי הפנימי ער מיסודו – זה מושלם. אין צורך להוסיף על זה דבר. הדרישה היחידה היא שההבנה הזאת תמיד תהיה בלתי נפרדת מכם. אם אתם יכולים לזכור את זה, זאת הדרך הפשוטה ביותר והישירה ביותר. צרוּ אותה בתודעתכם ככל שתוכלו.

באופן מסורתי, זאת הדרך שבה דברים נעשו. המורה היה שולח מעליו את התלמיד. האתגר של התלמיד היה לנסות וליישם את דברי המורה בפועל. מי שהיו מצליחים להחזיק בהבנה הזאת עד סוף ימיהם נקראים “משוחררים עם השמיעה”. לגבי אחרים, התובנה אולי נשארת איתם זמן מה לפני שהיא מתפוגגת. אחרים ישכחו אותה עוד בטרם ינעלו את נעליהם. וגרוע אפילו יותר – יהיו שיקשיבו ולא ישמעו דבר ממה שנאמר. אלה הן האפשרויות השונות.

ביטחון ופוטנציאל

כל הקטגוריות השונות של הבודהה-דהרמה – הִינַיַאנַה, מַהַאיַאנַה, וַג’רַיַאנה – עם תשע או אחת עשרה היאנות, הן המסורות השונות שפותחו כדי לפנות למודטים עם יכולות פוטנציאליות מגוונות. יכולות פוטנציאליות אלה נוגעות ליחידים, לא לקבוצות. כך, למשל, לכל אחד בהיניאנה, מהאיאנה או וג’ריאנה יהיו יכולות שונות, המשקפות רמות שונות של ספק, היסוס או ביטחון.

נאמר ש”פוטנציאל טוב” נובע מיכולת גבוהה לבנות ביטחון; ביטחון רב יותר בָּאמת משתקף ביכולת גבוהה יותר. בעניין זה, אל תטעו ותראו בספק ובהיסוס ביקורת איזושהי על הפוטנציאל שלכם. זו אינה ביקורת. לכולנו יש ספקות והיסוסים – שפירושם פשוט שאינכם בטוחים.

כיצד תתגברו על ספק והיסוס? השתמשו באמצעים המיומנים של הקשבה, הרהור, התבוננות ומדיטציה בלימוד הדהרמה, ואז יַשמו את התורה בפועל בחיי היומיום שלכם. אלה הם האמצעים לעבודה על ספק והיסוס. בדרך זו תגיעו להבנת האמת שלמדתם עליה וחוויתם אותה במדיטציה מתוך התנסותכם שלכם – והביטחון ייבנה בכם.

לאחר שרכשתם ביטחון, בודהיזם נראה רק כשיטה, או אמצעי, להבין מהו, באופן בסיסי וטבעי, טבעכם הפנימי.

הגשמה של טבע בודהה: הנס האמיתי היחיד

אפשר לקרוא לבודהיזם דת. בהתחלה בודהיזם יכול להילמד כדת. ואולם ביסודו של דבר, את הבודהיזם יש תמיד לראות כאמצעי מיומן להגשמת ההיבט הבסיסי ביותר בחיים האנושיים: טבע בודהה הטבוע בכל אדם. אילו יכולתם להישאר נאמנים לטבע בסיסי זה, לעולם לא היה צורך בבודהיזם ובפילוסופיה שלו.

מדוע אנחנו מתרחקים מהטבע הבסיסי שלנו? התשובה היא בורות. מאחר שספקות והיסוסים תמיד עומדים בדרכנו, פותחו תורות ושיטות רבות כתרופות נגד. שחרור מספקות ומהיסוסים מושג כשנבנה ביטחון: ביטחון במי שאתם כבני אדם. הגילוי הזה נקרא “הגשמה של טבע בודהה”.

טבע בודהה אין פירושו להצמיח כנפיים ולעוף, לראות את הנולד או לחוות אור גדול. לפני 20 או 30 שנה בודהיזם היה עטוף במיסטיקה. סרטים על בודהיזם גרמו לדברים להיראות מסתוריים הרבה יותר מכפי שהם באמת. כשאנחנו הטיבטים צופים בסרטים תיעודיים על טיבט, אנחנו תוהים לעיתים קרובות מהיכן בא כל העומק הזה. מעולם לא הבנו שאנחנו עמוקים כפי שכמה סרטים תיעודיים מערביים על בודהיזם היו רוצים שנחשוב. דברים השתפרו מעט. ועדיין, הדהרמה נעטפה במיסטיקה רבה מלווה בתרועות רמות וברעיונות מפוארים.

הוד קדושתו טריצ’ן רינפוצ’ה תמיד היה אומר, “אם זה באמת מושך אתכם, אתם צריכים ללמוד להטוטי קסמים. קוסמים יכולים לחולל ניסים טוב יותר מיוגים או ממודטים אמיתיים”.

מתרגל בודהיסט אמיתי אינו אחד שיכול לעשות ניסים או להציג להטוטי קסמים. מתרגל בודהיסט אמיתי הוא מי שיש לו שליטה מוחלטת בתודעתו או תודעתה – תודעה שפיתחה ביטחון ומאפשרת לטוב האנושי הבסיסי להיות תמיד נוכח.

לפני שנים רבות, כשג’טסנוּלה (Jetsunla) ואני קראנו על המורים הגדולים ומעשיהם הפלאיים, שאלנו את הוד קדושתו: “מדוע מורים אינם עושים ניסים כפי שנהגו בעבר? נשמח מאוד אם נוכל לומר שהמורה שלנו עושה ניסים”. רינפוצ’ה צחק ואמר, “הנס הגדול ביותר שחוללתי בחיי הוא שמעולם לא פגעתי באף אחד. ואם את חושבת שזה אינו נס, הרי שאיני מחולל ניסים”.

בעולם של ימינו, נס אמיתי יהיה פשוט להיות אדם טוב. אם מטפחים אותו כראוי, הבודהיזם הוא שיטה טובה לקרב אותנו לאמת הזאת – לא כפי שאנו מקווים או רוצים שתהיה, אלא האמת כפי שהיא. לדעת את האמת על מי ומה אנחנו כבני אדם פירושו לדעת את טבע בודהה שלנו.