נכון ולא נכון בבודהיזם

מייק אידו לוצ’פורד, יליד אנגליה, הוא המורה המייסד של דוגן סנגהה בבריסטול, מאז הקמתה בשנת 2000. מייק ואשתו, יוקו, הם תלמידיו של גודו וואפונישיג’ימה, מבכירי המורים בזרם הסוטו-זן ביפן, שממנו קיבלו את הסמכתם כמורים בשנת 1989. במשך למעלה מ-20 שנים לוצ’פורד תרגל ולמד ביפן, שם הקים ביחד עם נישיג’ימה את סנגהתדוגן הבינלאומית בטוקיו, תרגם, ערך ופרסם את כתביו של מורהו, וייסד את הוצאת Windbell, שבמסגרתה הוציא לאור את התרגום המקיף של ה”שובוגנזו” של דוגן, ושל “שירת השורש של דרך האמצע” של נגארג’ונה.

***

אל תייצרו דבר לא נכון.
תרגול הסוגים הרבים של “נכון”
מטהר את התודעה באופן טבעי.
זו התורה של הבודהות.

השיר העתיק הזה, במקור בפאלי, מצוטט ע”י מאסטר דוגן בשובוגנזו, בתחילת הפרק שכותרתו “שואקו-מאקוסה – המנעות מעשייה לא נכונה”.

בודהיזם הוא ללמוד איך לחיות. זו משימה קשה מאוד ולכן רובנו עוסקים בה רוב חיינו. זהו תהליך שאינו נגמר. למרות שכילדים, אנו מדמיינים לעצמנו עולם של מבוגרים, יודעי-כל, בעלי יכולות ועוצמות, כמבוגרים, אנו מוצאים את עצמנו ללא ידיעה איך עלינו להוביל את חיינו, ואנו שוגים בעקביות במה שאנחנו עושים ובאופן שבו אנו מתנהגים כלפי אחרים וכלפי עצמנו. אנו מחפשים כיצד לחיות את חיינו ונדהמים כשאנו מגלים שאת כל ההחלטות החשובות בחיים עלינו לקבל בעצמנו. בסופו של דבר, אין מי שיאמר לנו מה לעשות מלבד אנו עצמנו. לכן אנו מנסים כל הזמן להחליט כיצד עלינו לפעול.

בחיפוש אחר דרך הפעולה במצבים השונים שאנו פוגשים בחיים ישנה בעיה בסיסית אחת, והיא כיצד לדעת מה נכון ומה לא נכון. כמובן שרובנו, אם היינו ברי מזל, למדנו בילדותנו להבדיל בין מה שנכון לבין מה שאינו נכון, והקוד המוסרי שרכשנו נשאר איתנו במהלך חיינו. אך בעולם המודרני, כוחן של דתות מסורתיות נחלש והקודים המוסריים של הדתות המסורתיות  אשר הכתיבו את הסדר והשלום בתוך החברה כבר אינם שולטים בהתנהגות של חלקים רחבים בה.

מצד אחד, דתות רוחניות נותנות לנו קוד מוסרי קבוע שאנו לומדים לנהוג על פיו ומבינים  שחריגה מהכללים משמעותה חטא. אחרי שחטאנו אנו צריכים לבקש מחילה במטרה להפוך לטהורים שוב.

אך מן הצד השני, המטריאליזם המדעי מספק  לנו מערך של כללים שמסבירים כיצד פועל העולם, ואלו לא כוללים קריטריונים של נכון או לא נכון. מדענים טועים שהעולם פועל כך ולא פועל אחרת, כשהוא מציית למערכת קבועה של חוקים, אך המדע אינו מסוגל להעניק לנו חוקים שיסבירו כיצד עלינו לנהוג. מסיבה זו ישנם אנשים הסבורים שמדע הינו מסוכן, ואפילו לא מוסרי, ושקידמה חומרית אינה בהכרח טובה.

בין שתי השקפות עולם מנוגדות אלה אני רוצה לספר לכם מהי הגישה הבודהיסטית, מה מאסטר דוגן לימד על נכון ועל לא נכון. במטרה להמחיש את הגישה הבודהיסטית לנכון ולא נכון, אני רוצה לספר לכם על החתול שלי בבית, באנגליה. הוא עדיין גור, בן חמישה חודשים בערך, וזה מרתק לצפות בו גדל. הוא מאוד עסוק במשך כל שעות היום בללמד את עצמו איך לחיות.

הוא משחק ועובד, מתנקה, אוכל וישן. כל הפעולות האלו הן רצף בלתי פוסק לאורך כל היום שלו. כשאנו מתבוננים כיצד הוא מגיב אלינו, אנו רואים שהוא מחליט איך לפעול באופן פשוט ביותר. יש לו שני אופני  פעולה: או שהוא עושה בדיוק מה שהוא רוצה ללא כל היסוס, או שהוא מגיב להתנהגות שלנו. כשאנו יושבים סביב שולחן האוכל הוא רוצה לעיתים קרובות לקפוץ על השולחן כדי לראות אם יש משהו טעים לאכול, אבל אם הוא נתקל במבט זועם או שומע קול חזק שאנו משמיעים, הוא יוותר מייד. נראה שהוא למד שזה לא נכון לקפוץ על השולחן כשאנחנו אוכלים.

אך למען האמת זה לא המצב. אם חבר מתארח ואוכל איתנו הוא מייד יקפוץ על ברכיו, למרות שהוא לא יעשה זאת איתנו.
לכן, למרות שכשרק שנינו נמצאים, נראה כי הוא למד שזה פסול לקפוץ עלינו כשאנו סועדים, הוא לא באמת למד שהכלל הוא “לקפוץ על השולחן בזמן האוכל זה דבר פסול”. זה מפני שהוא חתול. הוא לא יוצר חוקים כלליים ואז מיישם אותם על מצבים עתידיים. הוא מחליט מה לעשות רק בזמן הווה. מאחר וכל מצב שונה מקודמו, הוא בוחר באופן שונה על פי  המצב, לפי רצונו שלו ותגובת האדם שמולו. הוא נוהג כך בכל סיטואציה.

אנו עשויים לשאול האם לחתול יש מושג כלשהו לגבי “נכון ולא נכון”. אני חושב שהתבוננות בהתנהגות הכללית שלו מראה שבהחלט יש לו מושג כזה, מאחר והוא, כמו גם חתולים אחרים, חיה נימוסית מאוד. הם מתנהגים  מאוד בתשומת לב ובהחלט מתייחסים יפה אל העולם. ברור שיש להם דרך להחליט מה נכון ומה לא נכון אך דרך זו אינה תלויה בקוד התנהגות מופשט, אלא במשהו שהם רואים באופן אינטואיטיבי בכל מצב ובכל רגע. בכל רגע הם רואים ומחליטים: לא כדאי לנהוג כך, כדאי לנהוג כך, לא כדאי לנהוג כך.

אנו, בני האדם, הרבה יותר מורכבים מחתולים בגלל יכולתנו לחשוב, להרהר וליצור חוקים וכללים. כשאנו גדלים מילדים למבוגרים אנו לומדים איך להתנהג. באופן כללי, החתול לא “לומד” איך להתנהג, הוא רק מחליט איך לנהוג בכל רגע נתון.

הגישה הבודהיסטית לפעולה נכונה כוללת בתוכה את מהות התנהגות החתול ואת מהות יכולתנו  האנושית לייצר כללים אבסטרקטים של נכון ולא נכון. הגישה הזו משלבת את הטוב ביותר בשניהם.

הבודהיזם קובע שיש פעולה נכונה, אך טוען שאיננו יכולים להחליט מה היא רק על-ידי מחשבה עליה. הבודהיזם טוען שההחלטה על פעולה נכונה מתבצעת רק בזמן הפעולה. כך שההחלטה אינה רק החלטה של התודעה שלנו בלבד, אלא החלטה אינטואטיבית של הגוף והתודעה גם יחד.

לומר שאנו מחליטים כיצד לנהוג עם הגוף נשמע מוזר מאוד. על פי רוב אנו חושבים שנכון ולא נכון הם פשוט שאלה של החלטה תודעתית ביחס למה שנכון, ואז ביצוע של ההחלטה הזאת, או של החלטה מה אינו נכון והימנעות ממנו. אך מאסטר דוגן אומר בשובוגנזו, “למרות שהרבה סוגים של נכון נכללים במושג הרחב הזה, מעולם לא היה סוג של נכון שנחשב מבעוד מועד, ואז המתין למישהו לעשותו”. הוא מתכוון בכך שנכון, כמושג, שונה לחלוטין מפעולה נכונה. נכון, כמושג, הוא רק מחשבה, רק רעיון. אפילו אם יש לנו רעיונות ברורים ומושלמים של מה נכון ומה לא נכון, עדיין עלינו להבין כיצד להבטיח שנפעל נכון. המושג של נכון ופעולה נכונה הם שתי בעיות שונות לגמרי.

השאלה היא כיצד נבטיח שהפעולה שלנו תהיה נכונה. תשובת הבודהיזם פשוטה. מאחר וההחלטה מתבצעת ע”י הגוף והתודעה ביחד, בזמן הפעולה, הדרך הטובה ביותר להבטיח פעולה נכונה היא לתרגל חיבור בין הגוף והתודעה ברגע הנוכחי.  כדי לעשות זאת, מאסטר דוגן וכל המאסטרים הבודהיסטים מהעבר המליצו על תרגול פשוט בשם זאזן. זאזן הנו ישיבה עם הגוף והתודעה כאחד. מבלי להתרכז בחשיבה או תפיסה, אנו פשוט יושבים על הכרית. כשאנו עושים זאת אנו מניחים את עצמנו במצב של “פעולה נכונה”. כלומר, אנו מבססים מצב בגופנו ובתודעתנו בו אנו יכולים פשוט לפעול נכון.

במקרה, המונח “לשים יחד” או “לשים נכון” הוא המשמעות המקורית של המילה בסנסקריט “סמאדהי”, שלעיתים קרובות מתורגמת כ”ריכוז”. הכוונה בעצם “לשים (את עצמנו) נכון” וזה מתייחס לתרגול הזאזן או דהיאנה, כפי שזה מוכר בבודהיזם ההודי.

אך כמובן שאיננו חתולים. כחברה, אנו זקוקים לכללים ואנו זקוקים לקווים מנחים שיאמרו לנו איזו התנהגות היא פעולה נכונה. זו הסיבה שבבודהיזם יש כללי מוסר. יש שישה-עשר כללים שמחולקים לשלוש קבוצות. אלו הם שלוש המסירויות (Devotions), שלושת כללי המוסר האוניברסליים (Universal Precepts) ועשרת כללי המוסר הבסיסיים (Fundamental Precepts).

שלוש המסירויות הן:
מסירות לבודהה
מסירות לדהרמה
מסירות לסנגהה
שלושת כללי המוסר האוניברסליים הם:
1.    לשמור על  חוקי החברה
2.    לשמור על חוק המוסר של היקום
3.    לעבוד למען גאולת כל היצורים החיים

עשרת כללי המוסר הבסיסיים הם:
1. להמנע מלהרוס חיים
2. להמנע מלגנוב
3. להמנע מהשתוקקות יתרה
4. להמנע מלשקר
5.להמנע מלהתפרנס ממכירת אלכוהול
6. להמנע מלדבר על כשלונות של נזירים ומתרגלים בודהיסטים
7. להמנע מלהלל את עצמנו או לנזוף באחרים
8. לא לחסוך בשיתוף של תורת הבודהה ובדברים אחרים, אלא להעניק אותם ביד רחבה
9. להמנע מכעס
10. להמנע מלפגוע בשלושת הערכים הנשגבים

שישה-עשר כללים האלו הם כללי המוסר הבודהיסטים. אך כשאנו מנסים לדבוק בקוד מוסרי אנו מגלים שזה כמעט בלתי אפשרי. לתרגם את הבנתנו של נכון ולא נכון לפעולה היא הבעיה שכולנו ניצבים מולה.

ישנו עוד סיפור בפרק של שובוגנזו ב”שואקו-מאקוסה” שהולך כך:
תלמיד של מאסטר הזן דורין שאל אותו: מהי המטרה הנשגבת של הבודהה-דהרמה?
מאסטר דורין ענה: לא ליצור פעולה לא נכונה, לתרגל הרבה סוגים של פעולה נכונה.
התלמיד ענה: אם זו המטרה הנשגבת, אפילו ילד בן שלוש יודע  אותה ויכול לומר זאת.
מאסטר דורין ענה: למרות שילד בן שלוש יכול לומר אמת, אפילו אני, אדם זקן בן שמונים, צריך להתאמץ באופן מודע כדי לתרגל זאת!

למרות שאנו יודעים שעלינו לפעול נכון, אנו זקוקים לדרך לתרגל זאת. אנו זקוקים לדרך מעשית שעובדת בכל סיטואציה, דרך שמתאימה את עצמה לכל מצב ומצב. התשובה הבודהיסטית לכך היא תרגול הזאזן. לתרגל זאזן זה ללמוד לפעול נכון. מכיוון שבזאזן אנו לומדים לחיות ברגע הזה. אנו לומדים לפעול בפשטות ובאופן אינטואטיבי בכל סיטואציה.

ליקום יש קוד מוסרי. הקוד המוסרי הזה אינו משהו מופשט. הוא מוטבע בתוך היקום עצמו. חלק מהקוד המוסרי הזה נגלה באמצעות המדע. למשל, מידע רפואי נותן לנו ידע לגבי מה ניתן ומה לא ניתן לעשות כדי להישאר בריאים. אפשר להסתכל על כך כעל מוסר פיזיולוגי.
חלק מהקוד המוסרי של היקום נחשף דרך דתות. למשל, דתות מגלות לנו מה עלינו לעשות כדי לשמור על הבריאות הרוחנית שלנו.
הבודהיזם טוען שהקוד המוסרי של היקום נחשף גם בצד המופשט וגם בצד המוחשי של החיים. אך לא הידע המופשט ולא הידע המוחשי של מה שנכון עוזרים לנו בהכרח לפעול נכון.

הבודהיזם טוען שלפעול נכון זה להיות מאושר. הוא טוען שאנו חיים בשדה ועלינו להשאר בשדה אם אנו רוצים להיות מאושרים. וכדי להראות לנו היכן נמצאים גבולות שדה הפעולה שלנו, יש לנו את כללי המוסר. אם הפרנו את הכללים האלה אנו יודעים שחצינו את גבולות השדה הבודהיסטי. אז אנו יכולים לחזור לפעולה נכונה בכך שנשים את גופנו ותודעתנו יחד, על-ידי תרגול זאזן.

אם נתרגל זאזן כל יום נהפוך לאנשים שלא מסוגלים לנדוד אל מחוץ לשדה. נהפוך להיות מאושרים.