מעבר למקמיינדפולנס

לפתע מדיטציית “תשומת לב” (מיינדפולנס) הפכה למגמה רווחת, מפלסת דרכה לבתי ספר, תאגידים, בתי כלא ומשרדים ממשלתיים כולל צבא ארה”ב. מיליוני אנשים נהנים מתועלת ממשית כתוצאה מתרגול תשומת לב: ירידה במתח נפשי, עליה ביכולת הריכוז, ואולי גם עליה ביכולת לחוש אמפתיה. למותר לציין שזו מגמה חשובה שיש לקבלה בברכה – אבל קיים בה גם צד אפל.
מהפכת המיינדפולנס מתיימרת להציע מזור אוניברסלי כמעט בכל תחום של התמודדות יום יומית. ספרים על הנושא שיצאו לאור לאחרונה כוללים כותרים אלה: הורות בתשומת לב, אכילה בתשומת לב, הוראה בתשומת לב, פוליטיקה בתשומת לב, ריפוי בתשומת לב, מנהיגות בתשומת לב, החלמה בתשומת לב, העוצמה של למידה בתשומת לב, דרך תשומת הלב למאבק בדיכאון, דרך תשומת הלב לחמלה עצמית, וכן האומה המודעת, והמוח המודע. כמעט בכל יום מתפרסמים במדיה מחקרים מדעיים המדווחים על היתרונות הבריאותיים הרבים שבתרגול תשומת לב וכיצד תרגול כל כך פשוט יכול להשפיע על שינויים עצביים במוח.
השגשוג בפופלריות של תנועת המיינדפולנס הפכה אותה גם לתעשיה ביתית רווחית. יועצים שהם אנשי עסקים ממולחים מוכרים את ההבטחה שתרגול מיינדפולנס ישפר יעילות בעבודה, יפחית העדרויות, ויעצים את “הכישורים הרכים” הדרושים לאדם כדי לפתח קריירה מצליחה. ישנם גם אלה המציגים את תרגול המיינדפולנס כטכנולוגיה מהפכנית שבכוחה להבריא אפילו את האירגונים הכושלים ביותר ולהפוך אותם לנעימים, חומלים ויציבים לאורך זמן. אולם עד עתה לא פורסמו מחקרים אמפיריים שתומכים בטענות אלו.
במסגרת מאמצי המיתוג שלהם, יזמי סדנאות המינדפולנס בדרך כלל מקדמים את תוכניותיהם כנובעות “מהשראה בודהיסטית”. יצירת הקשר למורשת הבודהיזם – מסורת שמפורסמת בהתמחותה בשיטות מדיטציה קדמוניות שעברו את מבחן הזמן, משדרת להדיוטות קריצה של יוקרה ומיוחדות. במקרים אחרים מעדיפים יועצים להציג ללקוחות שלהם את מותג המיינדפולנס שלהם כמנותק מכל קשר או זיקה למקורות הבודהיסטים. אפשר להבין ניתוק שכזה מההקשר המוסרי והדתי של הבודהיזם כצעד תועלתי שמקנה לתרגול מעמד של מוצר עצמאי זמין לכל. אולם המרוץ לחילון ולחפצון של המיינדפולנס כטכניקה ניתנת לשיווק, עלול להוביל להשחתה מצערת של שיטה עתיקת יומין שנועדה להרבה יותר מאשר הקלה של כאבי ראש, הורדת לחץ דם, או סיוע למנהלים להיות יותר ממוקדים ויותר יעילים.
הסרת התוכן הדתי-מוסרי וחילונה של הטכניקה – שמכונה בפי כמה מבקרים “מקמיינדפולנס” – יכולה להפוך אותה לנוחה יותר לעיכול עבור עולם התאגידים. אולם הוצאת המיינדפולנס מההקשר שלו וממטרותיו המקוריות של שחרור וטרנספורמציה, כמו גם מיסודו באתיקה חברתית, מתגלה כעסקה פאוסטיאנית. במקום ליישם מיינדפולנס כאמצעי להתעוררות של פרטים וארגונים מהשורשים המזיקים של חמדנות, זדון, ואשליה, בדרך-כלל מעצבים אותו מחדש כטכניקה בנאלית לריפוי ולשיפור עצמי שעלולה להעצים את אותם שורשים מזיקים.
רוב ההתייחסויות המדעיות והפופולריות שמופצות במדיה, מתארות את המיינדפולנס במונחים של הפחתת לחץ ושיפור ריכוז. יתרונות אלה בתפקוד האדם מוכרזים כבשורה הבלעדית של המיינדפולנס וכאטרקציה העיקרית שלה עבור תאגידים מודרניים. אבל מיינדפולנס, כפי שהיא נתפסת ומתורגלת במסורת הבודהיסטית, אינה רק טכניקה נייטרלית להפחתת לחץ ולשיפור ריכוז. לפי המסורת הבודהיסטית מיינדפולנס היא איכות ייחודית של תשומת לב שתלויה בגורמים רבים ומושפעת על ידיהם: טבע המחשבות, הדיבור והמעשים שלנו; הדרך שבה אנו מתפרנסים; והמאמצים שלנו להימנע מהתנהגויות לא מיומנות ומזיקות, ולפתח כאלו שתורמות לפעולה נבונה, הרמוניה חברתית וחמלה.
זו הסיבה שבודהיסטים מבחינים בין תשומת לב נכונה (סמא סטי) לבין תשומת לב לא נכונה (מיצ’ה סטי). ההבחנה אינה הטפת מוסר: השאלה היא האם האיכות של המודעות מאופיינת בכוונות מועילות ואיכויות מנטליות חיוביות שמובילות לשגשוג אנושי ולרווחה מירבית לאחרים ולמתרגל עצמו.
לפי הקאנון הפאלי (התיעוד המוקדם ביותר של תורת הבודהה), אפילו אדם שמבצע פשע מתועב בכוונה תחילה יכול לפעול בתשומת לב, הגם שזו תשומת לב לא נכונה. ברור שתשומת הלב והריכוז של טרוריסט, רוצח צלף, או עבריין צווארון לבן אינם שווי ערך לתשומת הלב שפיתחו הדלאי לאמה ומורים בודהיסטים אחרים. תשומת לב נכונה מונחית על-ידי כוונות ומוטיבציות שמבוססות על ריסון עצמי, מצבים מנטאליים מועילים, והתנהגות מוסרית – מטרות שכוללות הרבה יותר מהפחתת לחץ ושיפור ריכוז.
עוד דעה מוטעית נפוצה היא שתשומת לב היא עניין פרטי, ופנימי. לעיתים קרובות משווקים את תרגול תשומת הלב כשיטה למימוש עצמי ולמפלט מהצרות והקשיים של עולם התאגידים האכזרי. גישה אינדיבידואליסטית וצרכנית שכזאת לתרגול תשומת לב עשויה להועיל להישרדות ולקידום עצמי, אבל הינה חדלת אונים להמתיק את הגורמים של מצוקה קולקטיבית וארגונית.
כאשר תרגול תשומת לב ממודר בצורה כזאת, קשרי הגומלין של המניעים האישיים הולכים לאיבוד. נוצר נתק בין הטרנספורמציה של היחיד לבין הטרנספורמציה החברתית והארגונית שמביאה בחשבון גורמים ותנאים של סבל בסביבה הרחבה יותר. לקולוניזציה זו של תשומת הלב יש השפעה של מכשור, במובן זה שהוא מכוון מחדש את התרגול לפי הצרכים של השוק, במקום לצורך של התבוננות ביקורתית על הגורמים לסבל הקולקטיבי, או לדוקהה החברתית.
הבודהה הדגיש שתורתו עוסקת בהבנת הדוקהה (‘סבל’ במובן הרחב ביותר) והפסקתה.
אם כך, מה לגבי הדוקהה שנגרמת מן הדרכים שבהן מתנהלים ארגונים?
סנגורים רבים של תאגידים טוענים ששינוי טרנספורמטיבי מתחיל מן היחיד, בינו לבין עצמו: אם התודעה של היחיד נהיית יותר ממוקדת ורגועה, אז טרנספורמציה חברתית ואירגונית תתרחש באופן טבעי. הבעיה עם נוסחה זו היא ששלושת הזיהומים שהבודהיזם מאיר – חמדנות, זדון ואשליה – כבר אינם מוגבלים לתודעה של יחידים, אלא מוסדו בתור כוחות שמעבר לשליטת היחיד.
עד היום, תנועת המיינדפולנס נמנעה מהתמודדות רצינית עם השאלה מדוע לחץ נפשי כל כך מפושט במוסדות עסקיים מודרניים. במקום זאת התאגידים תפסו טרמפ על עגלת המיינדפולנס מפני שהיא מאפשרת להסיט את הנטל אל העובד היחיד: לחץ נפשי מוגדר כבעיה אישית, ומיינדפולנס מוצע כתרופה המתאימה לסייע לעובדים לעבוד בצורה יותר יעילה ורגועה בסביבות העבודה הרעילות. עטוי בהילה של אכפתיות ואנושיות, מיינדפולנס עוצב מחדש כשסתום ביטחון לשחרור קיטור – טכניקה להתמודדות ולהסתגלות למתחים וללחצים של החיים התאגידיים.
התוצאה היא  גירסה מפורדת ומופרטת של תרגול מיינדפולנס, שקל מאד לנכס ולצמצם למה שמכונה בספרם של ג’רמי קארט וריצ’ארד קינג
“Selling Spirituality: The Silent Takeover of Religion”
כאורינטציה ‘סתגלנית’. תרגול מיינדפולנס קוסם לארגונים רבים כי הוא הפך לשיטה אופנתית לדיכוי אי שקט בקרב עובדים וקידום קבלה שבשתיקה של סטטוס קוו, ולכלי שרת למיקוד תשומת הלב במטרות מוסדיות.
במובנים רבים קיים דמיון רב בין הכשרות מיינדפולנס בתאגידים – עם ההבטחה שעובדים יותר רגועים ופחות לחוצים יהיו יותר יצרניים – לבין תכניות מיושנות של ‘יחסי אנוש’ ושיפור רגישות שהיו פופולריות בשנות החמישים והשישים. תוכניות הכשרה אלה זכו לביקורת בשל השימוש המניפולטיבי בשיטות ייעוץ, כגון “תשומת לב אקטיבית”, אשר יושמו כאמצעי להרגעת העובדים על-ידי יצירת התחושה שיש אוזן קשבת לבעיותיהם, בעוד שהתנאים הקיימים במקום העבודה נשארו ללא שינוי. שיטות אלו זכו לכינוי ‘פסיכולוגיית פרות’, מפני שפרות מרוצות ושקטות מניבות יותר חלב.
הנזיר הבודהיסטי המערבי ביקהו בודהי הזהיר: “בהעדר ביקורת חברתית חדה, תרגולים בודהיסטיים יכולים לשמש בקלות ככלי להצדקה ולייצוב של הסטטוס קוו, ולהעצמה של קפיטליזם צרכני.” לרוע המזל, מתרגלים רבים סבורים שדגש על אתיקה ואחריות חברתית הוא עניין שולי, או פוליטיזציה לא נחוצה במסעו האישי של היחיד לטרנספורמציה.
לא נותר אלא לקוות שתנועת המיינדפולנס לא תצעד בנתיב הרגיל של אופנת התאגידים – התלהבות שלוחת רסן, קבלה חסרת ביקורת של הסטטוס קוו, ולבסוף התפכחות. כדי להפוך לכוח אמיתי המקדם טרנספורמציה חיובית אישית וחברתית, היא חייבת לחזור למסגרת האתית ולשאוף למטרות נשגבות  יותר שלוקחת בחשבון את רווחתם של כל היצורים החיים.