מהו בודהיזם תראוואדה?

תראוודה, – “תורת הזקנים”, היא אסכולה בודהיסטית השואבת את השראתה מן הכתבים הכלולים ב”טִיפִּיטַקַה”, או הקנון הפאלי, אשר לדעת מומחים כולל את התעוד המוקדם ביותר לתורתו של הבודהה (1).
במשך מאות רבות התראוואדה היתה הדת העיקרית בדרום-מזרח אסיה היבשתית (תאילנד, בורמה/מיאנמר, קמבודיה ולאוס) ובסרי-לנקה. היום מונים הבודהיסטים מזרם התראוואדה בכל העולם כולו למעלה מ100 מיליון (2). בעשורים האחרונים התראוואדה מתחילה להכות שורש במערב.
הרבה ‘בודהיזמים’ , דַהמַה-וִינַיַה אחת. 
הבודהה – ‘הַנֵּעוֹר’, כינה את הדת שייסד בשם דהמה-ויניה  – “התורה והמשמעת” (כללי ההתנהגות).
בכדי לספק מסגרת חברתית תומכת לקיומה של הדהמה-ויניה (בקיצור: ‘דהמה’ [בסנסקריט ‘דהרמה’]) הקים הבודהה את מסדרי הנזירים והנזירות, ה’סנגהה’   אשר ממשיכים עד עצם היום הזה להעביר את תורתו מדור לדור, לנזירים ולבעלי-בתים כאחד.
לאחר מותו של הבודהה הדהמה המשיכה להתפשט ברחבי הודו, הופיעו פירושים שונים ללימוד המקורי, אשר הוביל לפיצול בסנגההוהופעתן של כ- 18 כתות בודהיזם נבדלות. (3). אחת מאסכולות אלו הולידה את ה- מהאיאנה (המרכבה הגדולה) (4) והשאר, כל אלו שלא היו מהיאנה כונו: הינהאיאנה (המרכבה הקטנה) ,
מה שאנו מכנים תראוואדה כיום הם ממשיכי האסכולות שאינן מהאיאנה. (5) התראוואדה ידועה גם כ-“בודהיזם דרומי” בשל מיקומה בדרום אסיה. אנשי מהיאנה נדדו צפונה, מהודו לסין, טיבט, יפן וקוראה, הם ה “בודהיזם הצפוני”, (6)
פאלי: שפת התראוואדה בודהיזם
שפת הקאנון התאראוואדי היתה פאלי, ניב הודי-ארי, כנראה הניב השולט במרכז אסיה בתקופת הבודהה. (7).
המכובד אננדה שהיה בן דודו של הבודהה ועוזרו האישי שינן את דרשות הבודהה, היה כמאגר אנושי של הדרשות . (8)
זמן קצר לאחר מות הבודהה ב 480 לפה”ס, התכנסו 500 מבכירי הנזירים ואננדה בכדי לדקלם ולאמת את הדרשות אשר שמעו מפי הבודהה במשך 45 שנות לימוד (9) שינון ודקלום היתה מסורת הלימוד באותה העת (10) על כן המשפט הראשון בדרשה הוא: “אֶוָואם מֶא סוּטָם”   כך שמעתי”
ב 250 לפנה”ס חילקה הסנגהה את הלימוד לשלושה חלקים, טיפיטקה, “שלושה הסלים”:
·       ויניה פיטקה – סל האתיקה הנזירית
·       סוטא פיטקה – סל הדרשות
·       אבידהרמה פיטקה – סל הדהרמה הגבוהה כלומר אנליזה פסיכולוגית/פילוסופית של תורת הבודהה
במאה השלישית לפנה”ס נזירים מסרי לנקה קיבצו את הפרשנויות לטיפיטקה. ובמאה החמישית לספירה ערכו ותרגמו אותן לפאלי. הטיפיטקה, הפירושים והדרשות הן הספרות הקלאסית של התראוודה.
אין וודאות מוחלטת שבטיפיטקה המילים המקוריות של הבודהה, אך אין בכך קושי מאחר והטיפיטקה אינה כתב בשורה דתית או אמת אלוהית, על ההולך בדרכה מוטל לתרגל אותה, וכך תמשיך הטיפיטקה לשרת כמדריך חיוני את המיליונים הנמצאים על ‘הדרך’.
 *  
סיכום קצר על התורה של הבודהה
ארבע האמיתות הנעלות
זמן קצר לאחר שחווה ‘התעוררות’ ומתוך הבנה כנה ויסודית את מצב האנושות נשא הבודהה את הדרשה הראשונה:  על ארבעת האמיתות הנעלות, ארבע קטגוריות המובילות להארה.
ארבעת האמיתות הנעלות:
1.דוקהה,  סבל, אי-נחת, מתח.
2. הסיבה לסבל – הסיבה לאי-נחת שהיא התשוקה (טנהה) לחושניות,השתוקקות להיות, וסבל מן האין.
3. חידלון הסבל – וויתור על תשוקה.
4. הדרך המובילה לחידלון התשוקה, שהיא: הדרך כפולת השמונה – השקפה נכונה, כוונה נכונה, דיבור נכון, פעולה נכונה, מחיה נכונה, מאמץ נכון, תשומת לב נכונה, ריכוז נכון.
הבודהה הבין שבשל הבורות (אביג’ה) , לארבע האמיתות הנעלות, ומתוך התעתוע בראיית העולם סביב, האדם נדון לסמסרה (סמסרה), המעגל המתיש של לידה-הזדקנות-מחלה-מוות –לידה.
ההשתוקקות מניעה את מעגל הסמסרה, כל פעולה שאדם עושה בהווה: פעולה גופנית, דיבור או מחשבה נושאת תוצאה של עצב או אושר, (11) בהתאם לחוק הקאמה (קארמה). ( 13)
הבודהה הבין שלכל אחת מארבע האמיתות יש תפקיד בשחרור מהסמסרה: הראשונה, להבין; השנייה, לנטוש; השלישית, להיווכח; הרביעית, לפַתֵּחַ.
הבנה מלאה של האמת הנעלה השלישית מובילה להתעוררות, לסוף הבורות, לחדילה מהשתוקקות, להסרת הסבל והקארמה, המאפשרת כניסה לחופש הנשגב, לאושר עילאי שהינו המטרה הסופית של תלמידי תורת הבודהה; להגיע לנירוונה (ניבאנה) – ללא מוות, ללא היאחזות ללא תנאי.
הדרך כפולת השמונה ותרגול הדהרמה
הבודהה הבין כי התעתוע שזור עמוק במארג הנפשי של האדם, לתודעה יש יכולת גדולה לרמיה, על כן לא מספיק להיות נחמד, אוהב, להיות בתשומת לב להווה, על המתרגל להצטייד בכלים אשר יעזרו לו לשנות את תודעתו לאורך זמן עד שלבסוף יוכל לשרש את הנטיות הלא מיומנות של התודעה.
למשל נדיבות (דַאנָה) תפוגג השתוקקות ותאפשר למתרגל להבין מה המניעים מאחורי נדיבות או אי-נדיבות..
תרגול של מוסר  (סילה)  תעודד התנהלות מוסרית תמנע מפני שוטטות בדרכים מזיקות.
טיפוח של רצון טוב (מֶטָה) , המתרגל יטפח אהבת עצמו והזולת אשר תעזור לו לשכך את הכניעה לכעס.
“10 הצעות תרגול”: תרגול זה מביא להקלה בספקות, לשאת כאב פיזי בנינוחות מסוימת, להיות בעל תחושת ערך עצמי, להתגבר על עצלנות ושאננות, להתאפק מתשוקה לא מרוסנת. ועוד.
התכונות הטובות שעולות ומבשילות מתרגולים אלו, מובילות לדרך ה’התעוררות’; המתרגל יהיה לנדיב, אוהב, חומל, שלו וממוקד. יקר ערך הוא המרדף הכנה של האדם אחר הארה ומהווה מתנה לעולם מיואש הזקוק לעזרה.
תבונה (פָּאנָה)
הדרך הנעלה כפולת השמונה הינה אוסף של תכונות שיש לפתח, איננה עשויה שלבים ליניאריים לצעידה בדרך.
פיתוח של השקפה נכונה וכוונה נכונה (המזוהות עם תבונה והבחנה) מאפשרות התפתחות דיבור נכון, פעולה נכונה ומחיה נכונה (המזוהות עם התנהגות, מוסר) משפיעות על ריכוז (המזוהה עם מאמץ נכון, תשומת לב נכונה וריכוז נכון). ככל שיכולת הריכוז עולה, מעמיקה התבונה. הריכוז מבשיל, כך איכות אחת תומכת בשניה, עד לשיא – להתעוררות.
התחלת התהליך מלווה בתשומת לב להשקפה נכונה, הבנת ארבעת האמיתית הנעלות ועיקרון הקארמה, המתרגל מבין שעתידו ורווחתו לא נקבעים ע”י גורל, או ע”י גחמה אקראית של כח עליון. לאדם יש אחריות על עצמו.
הדרך נעשית בהירה, והמתרגל מוותר על הרגלי התודעה הלא-מיומנת, ככל שאיכות זו גדלה, אורח חיים מוסרי יותר.
הלימוד נעשה בעזרת המורה המוערך והנערץ, (קָאלַאנַאמִיטָה) אשר יחזק את התלמיד המחפש מקלט בתורת הבודהה, הדהרמה והסנגהה.
מוסר , התנהגות (סילה)
מתפתחות השקפה נכונה וכוונה נכונה, עולה איכות המוסר סילה : דיבור נכון, פעולה נכונה ומחיה נכונה המרוכזים   בחמשת כללי התרגול, הכללים הבסיסיים למתרגל בודהיזם:
לא להרוג, לא לגנוב, לא לקיים מין פוגעני, לא לשקר, לא להשתמש בחומרים משכרים, לנזירים 227 כללי תרגול ולנזירות 311, כאשר הבסיס אלו הם חמשת כללי התרגול.
ריכוז (סמאדהי)
בעזרת תרגול סילה, חל שינוי חיצוני בהתנהלות המתרגל, נסללת דרכו לכיוון העדין יותר של הדרך: מדיטציה ופיתוח ריכוז, סמאדהי, בעזרת מאמץ נכון.
תרגול סילה, יביא לסמאדהי , ריכוז: מאמץ נכון, בעזרתו מתפתחת: תודעה מיומנת, תשומת לב נכונה לרגע הנוכחי, וריכוז נכון, כך המתרגל לומד להשקיט את התודעה, עד כניסה למצב ג’אהנה , שרשרת של מצבים מתקדמים של רגיעה מנטלית ופיזית.
תשומת לב נכונה וריכוז נכון מתפתחים דרך סטיפאתהאנה מסגרות התיחסות או הבסיסים לתשומת הלב.
(סטי בפאלי היא “זיכרון” במובן תשומת לב, זה המקום שהתודעה מתבוננת) מאחר ומקום זה מאד שברירי ועדין יש להתאמן ועוד להתאמן.
תרגול מדיטציה יש בה טווח רחב של מיומנויות וטכניקות, חשיבות לתשומת לב לגוף (בעיקר תשומת לב לנשימה) המביא לאיזון ושלווה סאמאתה וכן לתובנה וויפסנה.
בעזרת תרגול עקבי, מתקיים שילוב של הסאמאטה-והוויפסנה בכדי לחקור את הגוף והתודעה (חקר התופעות)
(14), המתרגל נוכח באי-קביעות אניצ’ה , בסבל , דוקהה , ב- אין-אני, אנאטה.
כאשר מופיע סימן ראשון של הבחנה והבנה את הסיבה להתהוות הסבל, ההשתוקקות, הדרך הנעלה כפולת השמונה מגיעה לשיא, והמתרגל חווה הצצה אל הנירוונה.
התעוררות
השלב הראשון של “ההתעוררות” נקראת ‘כניסה לזרם’ סוטאפאטי כל שלב מאפשר השתחררות מאחד הכבלים סמיוג’אנה: הבּוּרוּת (תעתוע) אשר כובלת את האדם למעגל לידה ומוות.
כניסה לזרם זו נקודת מפנה חשובה בחיי המתרגל, ובמעגלי חייו: נעלם הספק בתורת הבודהה; אינו זקוק לטקסים ופולחנים; מושג ה’עצמי’ נעלם.
בשלב זה המתרגל רחוק מ’התעוררות’ מלאה, עדין עליו לנתק את כבלי התשוקה החושנית ורצון רע.
בשלב האחרון אראהאטה, חדלה לחלוטין התשוקה והיהירות, בנקודה זו המתרגל ה”ראוי” מגיע לסיום הלימוד של תורת הבודהה, קץ לבורות, לסבל, לאי-נחת ולידה מחדש:
המתרגל יכול לומר:
“לידה הסתיימה, החיים הקדושים נמלאו, המשימה נעשתה! אין את אשר נחוץ להיעשות בעולם הזה”.
36 MN
המרדף הרציני אחר האושר
יש ובתמימות נמתחת ביקורת על היות הבודהיזם דת ופילוסופיה “שלילית”או “פסימית” הרואה בחיים צער ואכזבות: בעוד שבחיים קיימים גם שמחה, גם אושר, מדוע לבודהיסטים יש אובססיה עם אי-נחת וסבל?
הבודהה ביסס את תורתו על הערכה כנה של מצוקת האדם: איש לא יחלוק על כך שיש אי-נחת וסבל בעולם. דוקהה כמו לילה הבא לאחר יום כך גם הסבל מגיח במוקדם או במאוחר מבעד לאושר הגדול ביותר, כל אושר מגיע לסיום. אם זו היתה תורת הבודהה אפשר היה לכנותה פסימית וחסרת תקווה. אך כשם שהרופא נותן תרופה למחלה, הבודהה מציע תקווה (האמת הנעלה השלישית) וריפוי (הרביעית).  
תורת הבודהה מספקת סיבה לאופטימיות ואושר שאין דומה להם. הלימוד מציע גמול נעלה, אושר אמיתי בעל ערך עמוק ומוחלט ומשמעות לקיום הקודר. אחד מהמורים בני זמננו אמר: “בודהיזם הינו מרדף רציני אחר האושר”.
התראוואדה מגיעה למערב
עד סוף המאה ה-19, התראוואדה כמעט ולא היתה ידועה מחוץ לדרום אסיה, שם פרחה במשך כ 2500 שנים.
במאה ה 20 תורת הבודהה החלה להתפשט לאירופה ולצפון אמריקה, מסדרי נזירים מאסכולות שונות הקימו עשרות מנזרים, ומרכזי מדיטציה, הדרישה למרכזים אלו הלכה וגדלה.
תחילת המאה ה 21 מביאה אפשרויות וכן סכנות לתראוואדה במערב: האם במערב ילמדו ויתרגלו את תורת הבודהה בסבלנות ויניחו לתורה זו להכות שורש לטובת הדורות הבאים?
האם האקלים הפופולרי העכשווי של “פתיחות” והפריה בין מסורות רוחניות (מנטליות) יובילו לצמיחה של תרגול בודהיסטי חדש ייחודי לזמן המודרני, או שפתיחות זו תוביל למבוכה ולצמצום? את התשובות הזמן יגיד.
היום השוק מוצף בלימודים ‘רוחניים’ ומורים רבים שואלים מתורת הבודהה, אך לעתים רחוקות נעשה שימוש נכון במילים של הבודהה. גם המחפשים בכנות נתקלים בלימוד חלקי ולא מדויק, כיצד ניתן לעשות הבחנה מושכלת?
הבודהה השאיר קווים מנחים פשוטים וברורים על מנת שנוכל לנווט במבול הידע הזורה מבוכה.
כאשר נשאלות שאלות לגבי לגבי אותנטיות של לימוד מסויים, יש לזכור את דברי הבודהה לאמו החורגת:
“הלימוד אשר מקַדֵּם] האיכויות אשר יתכן ואתה יודע, איכויות אלו מובילות לתשוקה, ולא לאי-תשוקה; להיות מזוהם, ולא להיות בלתי-מזוהם; לצבור ולא להשיל; ליהירות ולא לצניעות; לאי נחת ולא לנחת; להסתבכות ולא לפרישות; לעצלות ולא להתמדה; להיות מעיק ולא לא מעיק; אמור בהתמדה, ‘אלו לא הוראות המורה’. לא הדהרמה. זו לא תורת הבודהה (ויניה) אלו לא הנחיות המורה”.
“[לימוד שמעלה ומקדם] איכויות אשר אתה יודע, ‘אלו שמובילות לאי-תשוקה, לא לתשוקה; להיות לא-מזוהם, לא להיות מזוהם; לתת, לא לצבור; לצניעות, לא ליהירות, לנחת, לא לאי נחת; לפרישות, לא להסתבכות; להתמדה, לא לעצלנות; לא להיות מעיק, להיות לא מעיק: תוכל לומר ללא הסתייגות, זו היא הדרך, זו התורה (ויניה) , זה הלימוד של המורה.”
8.53 AN
המבחן האמיתי לתורת הבודהה, הוא זה אשר מספק את התוצאה המובטחת במבחן הלב הכנה. הבודהה מציג את האתגר והנותר הוא באחריות התלמיד.
* *  *
הערות
1. Buddhist Religions מבוא היסטורי:  R.H. Robinson, W.L. Johnson, and Thanissaro Bhikkhu (Belmont, California: Wadsworth, 2005), p. 46.
2.  הערכה זו מבוססת על מקורות CIA World Factbook 2004.  בדרום אסיה האוכלוסיה הבודהיסטית של התאראוודה החלה בתאילנד , 61 מיליון , בורמה 38 מיליון , סרילנקה 13 מיליון וקמבודיה 12 מיליון
3. Buddhist Religions, p. 46.
4. כיום המהאיאנה היא: 
Zen, Ch’an, Nichiren, Tendai, and Pure Land Buddhism.
5. Guide Through The Abhidhamma Pitaka by Nyanatiloka Mahathera (Kandy: Buddhist Publication Society, 1971), pp. 60ff.
6. ענף שלישי גדול של בודהיזם הופיע מאוחר יותר, במאה השמינית, 
India:Vajrayana, the “Diamond Vehicle.”  אשר נתן חותמו על הבודהיזם הטיבטי 
 . See Buddhist Religions, pp. 124ff. and chapter 11
7. חוקרים מודרנים סבורים שהבודהה לא דיבר פאלי. וכמה מאות שנים לאחר מותו של הבודהה, ככל שהבודהיזם התפשט ברחבי הודו, עלה הצורך בשפה אחידה, כך הפכה הפאלי לשפה משותפת להולכים בדרך.
See Bhikkhu Bodhi’s Introduction in Numerical Discourses of the Buddha (Walnut Creek, CA: Altamira Press, 1999), pp. 1ff, and n. 1 (p. 275) and “The Pali Language and Literature” by the Pali Text Society (http://www.palitext.com/subpages/lan_lite.htm; 15 April 2002).
8. Great Disciples of the Buddha by Nyanaponika Thera and Hellmuth Hecker (Somerville: Wisdom Publications, 1997), pp. 140, 150.
 9. הנחה זו מבוססת על חומר שמופיע ב – CIA World Factbook 2004. 
הקהילה של התראוואדה הגדולה נמצאת בתאילנד (62 מיליון) , מינאמר (38 מיליון) סרי לנקה (13 מיליון) קמבודיה (12 מיליון) 
10. הוודות ההודיות מקדימות את הבודהה בלפחות מילניום. 
11. Buddhist Religions p 2
12. Anandajoti Bhikkhu, personal communication
13. See Dhp 1-2.
14. תיאור של samatha  ו vipassana , מבוססת על לימוד מדיטציה ע”י הבודהה, כפי שנלמד בסוטא
“One Tool Among Many” by Thanissaro Bhikkhu
וכן ב –      The Jhanas in Theravada Buddhist Meditation by H. Gunaratana, ch. 5).
כל ספק המתעורר בקשר לסמאטה ווויפסנה ייעלם בקלות בעזרת תרגול- מדיטציה.