הדרשה על המאפיין של לא-עצמי

פעם אחת שהה המבורך בבנרס, בפארק הצבאים באיזיפטאנה. שם הוא פנה אל קבוצת החמש: “נזירים,” “מכובדנו”, הם השיבו, וכך הוא אמר:
גוף אינו עצמי. אם גוף היה עצמי, הגוף לא היה מוביל למכאוב והיה אפשר לגבי הגוף [להחליט] “שיהיה גופי כך או שלא יהיה גופי כך”. אך כיוון שהגוף אינו עצמי, הוא מוביל למכאוב ואי אפשר לגביו [להחליט] “שיהיה גופי כך או שלא יהיה גופי כך”.
תחושות אינן עצמי. אם תחושות היו עצמי, התחושות לא היו מובילות למכאוב והיה אפשר לגבי תחושות [להחליט] “שיהיו תחושותי כך או שלא יהיו תחושותי כך”. אך כיוון שהתחושות אינן עצמי, הן מובילות למכאוב ואי אפשר לגביהן [להחליט] “שיהיה גופי כך או שלא יהיה גופי כך”.
תפיסה אינה עצמי. אם תפיסה היתה עצמי, התפיסה לא היתה מובילה למכאוב והיה אפשר לגבי תפיסה  [להחליט] “שתהיה תפיסתי כך או שלא תהיה תפיסתי כך”. אך כיוון שהתפיסה אינה עצמי, היא מובילה למכאוב ואי אפשר לגביה [להחליט] ” שתהיה תפיסתי כך או שלא תהיה תפיסתי כך”.
דחפים אינם עצמי. אם דחפים היו עצמי, הדחפים לא היו מובילים למכאוב והיה אפשר לגבי דחפים [להחליט] “שיהיו דחפי כך או שלא יהיו דחפי כך”. אך כיוון שהדחפים אינם עצמי, הם מובילים למכאוב ואי אפשר לגביהם [להחליט] ” שיהיו דחפי כך או שלא יהיו דחפי כך”.
הכרה אינה עצמי. אם הכרה היתה עצמי, הכרה לא היתה מובילה למכאוב והיה אפשר לגבי הכרה  [להחליט] “שתהיה הכרתי כך או שלא תהיה הכרתי כך”. אך כיוון שהכרה אינה עצמי, היא מובילה למכאוב ואי אפשר לגביה [להחליט] “שתהיה הכרתי כך או שלא תהיה הכרתי כך”.
נזירים, כיצד אתם מבינים את הדבר הבא: הגוף הוא ארעי או נצחי? “ארעי, בהנטה.” ומה שארעי, נזירים, האם הוא סבל או אושר? “סבל, בהנטה.” ומה שהוא סבל מתוך שהוא נתון לשינוי, האם מתאים להתייחס אליו כך “זה שלי, זה אני, זה עצמיותי?” “לא, בהנטה.”
נזירים, כיצד אתם מבינים את הדבר הבא: תחושות הן ארעיות או נצחיות? “ארעיות, בהנטה.” ומה שארעי, נזירים, האם הוא סבל או אושר? “סבל, בהנטה.” ומה שהוא סבל מתוך שהוא נתון לשינוי, האם מתאים להתייחס אליו כך “זה שלי, זה אני, זה עצמיותי?” “לא, בהנטה.”
תפיסה היא ארעית או נצחית? “ארעית, בהנטה.” ומה שארעי, נזירים, האם הוא סבל או אושר? “סבל, בהנטה.” ומה שהוא סבל מתוך שהוא נתון לשינוי, האם מתאים להתייחס אליו כך “זה שלי, זה אני, זה עצמיותי?” “לא, בהנטה.”
דחפים הם ארעיים או נצחיים? “ארעיים, בהנטה.” ומה שארעי, נזירים, האם הוא סבל או אושר? “סבל, בהנטה.” ומה שהוא סבל מתוך שהוא נתון לשינוי, האם מתאים להתייחס אליו כך “זה שלי, זה אני, זה עצמיותי?” “לא, בהנטה.”
הכרה ארעית או נצחית? “ארעית, בהנטה.” ומה שארעי, נזירים, האם הוא סבל או אושר? “סבל, בהנטה.” ומה שהוא סבל מתוך שהוא נתון לשינוי, האם מתאים להתייחס אליו כך “זה שלי, זה אני, זה עצמיותי?” “לא, בהנטה”.
ככה, נזירים, יש לראות בחכמה שלמה כל גוף שהוא, בעבר בעתיד או בהווה, פנימי או חיצוני [שלי או של אחר], גס או מעודן, נחות או נעלה, קרוב או רחוק: “זה לא שלי, זה לא אני, זה לא עצמיותי”.
יש לראות בחכמה שלמה כל תחושה שהיא, בעבר בעתיד או בהווה, פנימית או חיצונית [שלי או של אחר], גסה או מעודנת, נחותה או נעלה, קרובה או רחוקה: “זה לא שלי, זה לא אני, זה לא עצמיותי”.
יש לראות בחכמה שלמה כל תפיסה שהיא, בעבר בעתיד או בהווה, פנימית או חיצונית [שלי או של אחר], גסה או מעודנת, נחותה או נעלה, קרובה או רחוקה: “זה לא שלי, זה לא אני, זה לא עצמיותי”.
יש לראות בחכמה שלמה כל דחף שהוא, בעבר בעתיד או בהווה, פנימי או חיצוני [שלי או של אחר], גס או מעודן, נחות או נעלה, קרוב או רחוק: “זה לא שלי, זה לא אני, זה לא עצמיותי.”
יש לראות בחכמה שלמה כל הכרה שהיא, בעבר בעתיד או בהווה, פנימית או חיצונית [שלי או של אחר], גסה או מעודנת, נחותה או נעלה, קרובה או רחוקה: “זה לא שלי, זה לא אני, זה לא עצמיותי”.
נזירים, כשתלמיד אצילי, ששמע [את הדהמה], רואה כך הוא מאבד עניין בגוף. ככה גם מאבד עניין בתחושות, מאבד עניין בתפיסה, מאבד עניין בדחפים, מאבד עניין בתודעה. כשהוא מאבד עניין, הוא מתנתק. כשהוא מתנתק הוא משתחרר,משהוא משתחרר עולה הידיעה “השתחררתי”. הוא יודע: “הלידה הושמדה, החיים הרוחניים נחיו, מה שהיה לעשות נעשה, אין עוד מעבר למצב הזה”.
זה מה שהמבורך אמר. מרוממי נפש, הנזירים מקבוצת החמישה שמחו בדברי המבורך. ובשעה שהדרשה הזו נאמרה, תודעותיהם של הנזירים מקבוצת החמישה השתחררו מהזיהומים באמצעות אי-אחיזה.