לנקות את המחסן

בן קונלי(Ben Connelly) הוא מורה סוטו זן ויורש דהרמה בשושלת של  Katagiri Roshi במרכז מדיטציית-זן במינסוטה. הוא מחברם של הספרים “בתוך בקתת הקש” (Inside the Grass Hut) ו”בתוך היוגאצ’ארה של וסובנדהו” (Inside Vasubandhu’s Yogacara).

* * *
כמה פעמים שמעתם מישהו מתלונן על מזג האויר? האם שמתם לב שאתם מתעצבנים בגלל אותו טיפוס במשרד פעם אחרי פעם? האם הכרתם פעם מכור אשר ממשיך לחזור אל הסם שהורס לו את החיים? או שמא הכרתם מישהו ששינה את החיים שלו לטובה כשצמח אל מעבר להרגלים הישנים שלו? התפיסה הבודהיסטית של “תודעת המחסן”, אַלַיַה-ויגְ’נְיַאנַה (alaya vijnana) צמחה לפני כאלפיים שנה כדי להסביר מדוע אנשים חוזרים לעתים כה קרובות לאותם מצבים רגשיים ולאותן השקפות ועמדות. שתי פרקטיקות אימון – מודעות לכוח המופלא של המחסן ותשומת לב לרגש יכולים לשנות את ההרגלים השכליים והרגשיים שלנו, ולעשותם יותר מלאי חמלה, שמחה, ומשוחררים, ובתוך כך לחולל שינוי בחיינו.
המונח תודעת המחסן מתייחס לרמה הלא מודעת של החוויה, מקום בו שמורים ההרגלים שלנו, ומקום בו הם משנים צורה. באסכולת היוֹגַאצַ’ארַה של הבודהיזם, זרם במסורת המהאיאנה ההודית, התרגול הוא הדרך שבה אנו נוטלים חלק בשינוי הזה, כך שבמקום שנהיה מי שרק חוזרים על ההרגלים וההתניות שלנו, נוכל להיות משתתפים פעילים, בהתכוונות מלאה, בדרך שבה ההרגלים נוצרים. היוֹגַאצַ’ארַה, או תרגול-יוגה, משלב תרגול וחשיבה של זרם המַהַאיַאנַה וזרם התְהֶרַוַואדַה
תוך שימוש בתפיסות חדשניות כמו המחסן. למרות שהיוֹגַאצַ’ארַה כמעט נעלמה כאסכולה בודהיסטית נבדלת, היא היתה ונותרה בעלת השפעה עמוקה במיוחד במסורת הטיבטית ובזן-בודהיזם.
הלימוד הבודהיסטי שם דגש רב על מודעות בכל רגע ורגע לכל מה שנחווה באמצעות ששת החושים: ראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש ותודעה. המחשבה המערבית נוהגת לקטלג את התודעה בקטגוריה נפרדת מחמשת החושים האחרים, אבל אם נחקור את החוויה שלנו ברגע זה ניווכח שכל הששה הם פשוט דבר שמתרחש, תופעות. ברגע זה אתם רואים סימנים שחורים על רקע לבן ואתם חווים את הסימנים האלה כבעלי משמעות. אולי אתם שומעים צלילים: חתול מיילל, אוושת הרוח בענפים, או מכונית חולפת. ישנן תחושות של הגוף: מגע הרגליים ברצפה, ונשימה הנעה בחלל הבטן. גם רגש נוכח, אולי רוגע שננסך בכם כשאתם קוראים כתבים בודהיסטיים, אולי חרדה נוכח אתגרי החיים. אולי ישנן מחשבות כשאתם תוהים כמה ערים אתם או כשדעתכם מוסחת מהטקסט הזה לטרדות מדאיגות הקשורות בעבודה. היכרות קרובה עם כל אלה היא מרכזית בתרגול הבודהיסטי, ולשינויים במחסן. אבל התפישה של המחסן נוצרה מפני שמודעות עמוקה לרגע הנוכחי אינה מסבירה למה אנו נוטים לחוות שוב ושוב אותם תחושות ורגשות.
אנחנו מאמינים כדבר שבשגרה שבאמצעות חושינו אנו רואים מציאות אמתית, ואז התודעה מחליטה איך להפיק מזה את מה שהיא רוצה. היוֹגַאצַ’ארַה, לעומת זאת, אומרת, שבני אדם חשים במציאות שנקבעת על ידי הרגלים של רגש, תפיסה, ומחשבה המצויים במחסן, מה שמסביר כיצד אותה ידיעה חדשותית מולידה תגובות הפוכות אצל אנשים בעלי עמדות פוליטיות שונות, או איך אדם אחד יכול לקפוץ משמחה בשלולית, בעוד שאחר ידשדש בכבדות בגשם. חשבו עד כמה שונה היא התחושה של ללכת לעבודה כאשר אנו במצב קשוב, רגוע ונוכח, לעומת אותן פעמים בהם אנו חוששים או כועסים על משהו. במצב האחד נבחין בפניו היחודיים של כל זר החולף ברחוב, בכחול או באפור של השמיים, בתנועות גופנו, במחשבות הבאות והולכות. אך כאשר רגש חזק שולט בנו, יתכן שאף לא נבחין שאנו נוהגים במכונית או הולכים ברחוב. אנו עשויים להגיע בלי שנבחין כלל איך הגענו לאן שהגענו, כאילו הלכנו מתוך שינה. ההרגלים שבמחסן איפשרו לנו לנסוע והובילו אותנו לשקוע לחלוטין במחשבות על הבעיות שלנו, אולי בלי שנהיה בכלל מודעים לרגש החזק שייצר את המחשבות האובססיביות ואת הניכור שלנו מחיינו.
ההתניה שיוצרת את ההרגלים היא רחבת היקף עד מאוד. חשבו על כל מה שצריך היה להתרחש על מנת שתפרשו את האותיות במילה הזאת כבעלת משמעות. לראות סימנים שחורים ולייחס להם משמעות הוא הרגל של התודעה אשר פועל באופן בלתי מודע. מיליוני שנים של אבולוציה, פיזית ותרבותית, משחקות תפקיד כדי שתוכלו להבין כל מילה. גם ההרגלים הרגשיים שלנו נובעים מהתניות שלא ניתן לעקוב אחריהן. הדחף להילחם או לברוח שאנו חולקים עם קרובינו בעלי החיים, נולד לפני זמן רב מאוד מהתניות רחוקות לאין שיעור. אף הפסיכולוגיה המערבית משתמשת בטכניקה של שחזור מצבים רגשיים בילדות, אשר מפעילים הרגלים רגשיים בהווה. לימודי תודעת המחסן מדגישים עד כמה המחסן הוא עצום ובלתי נודע. במקום לחקור את ההתניות שנוצרו בעבר, ולהתמקד בדפוסים משפחתיים מזיקים, בדעות קדומות תרבותיות, ובהטיות התפתחותיות, היוֹגַאצַ’ארַה מתמקדת במודעות עמוקה לרגש המתעורר עכשיו. (כל זה לא בא לחלוק על פרקטיקות של פסיכולוגיה מערבית, שגם הן טובות ומועילות).
המחסן, אם לצטט כתבי יוֹגַאצַ’ארַה, הוא כמו נהר זורם. וכפי שאמר הפילוסוף היווני הרקליטוס, לעולם אינך יכול להכנס לאותו נהר פעמיים. המחסן יכול לעזור לנו להבין מדוע יש לנו תחושה של עצמי קבוע ומתמשך: אחד ההרגלים החזקים ביותר של התודעה הוא לחלק את חוויית המציאות לעצמי ולאחר, ולבנות לאורך הזמן את התחושה שהעצמי הזה קבוע ונפרד ממה שהיא רואה בו “אחר”. ואף על פי כן, המחסן וההתניות שהוא אוצר בתוכו, הם מיוחדים ושונים בכל רגע. אין כאן עצמי מתמשך. עקרון יסוד של החשיבה הבודהיסטית הוא שהתחושה של אני קבוע ומתמשך הוא אשליה, וכתבי יוֹגַאצַ’ארַה רבים מדגישים שאנו עלולים להתבלבל ולחשוב שהמחסן הוא העצמי שלנו. למעשה, המחסן הוא כמו נהר הזורם בעיר מגוריי. אני צועד לאורך הקרקע המיוערת ואני לוקח כמובן מאליו כשאני מתהלך שזהו המיסיסיפי, ממש אותו נהר שהאקלברי פין שיחק לצידו, אך לפעמים, כשאני יושב במדיטציה על הגדה החולית, אלו בבירור רק מים, ותו לא, כפי שזה ממש כרגע, בלי שם, בלי עבר, בלי עתיד. זרימת המיסיסיפי מעצבת את הגדות שלו, את הצורה שלו, והיא תמיד משתנה כשהיא אוספת חול מכאן ומניחה אותו שם, וכאשר גשם מציף אותו, והוא מתרוקן במפרץ. כך גם ההרגלים שלנו: הם עוצבו לאורך תקופות גיאולוגיות, אבל ברגע זה הם מיוחדים, וברגע זה יש לנו הזדמנות מדהימה, תוך מודעות, ליטול חלק באופן שבו הם זורמים.
אנחנו יכולים להתאמן לשנות את המחסן כך שהחיים שלנו יזרמו יותר בשמחה, יותר בנעימות, יותר בשלווה, כך שהאנרגיה שלנו תהיה חופשית להיטיב עם כל מי ומה שסביבנו ובתוכנו. להיות מודעים לכוחו הנפלא של המחסן ולהיות ערים לרגשות שלנו, הן שתי דרכים עוצמתיות ליטול חלק בשינוי זה. הדימוי הקלאסי לאופן התרחשותו של שינוי זה הוא של זרעים, פירות ועיבוד אדמה. כל דחף רגשי, שכלי או התכוונותי בנו זורע זרע במחסן אשר ינבט בעתיד לפרי של רגש, מחשבה או כוונה. בכל רגע החוויה שלנו מושפעת במידה רבה מזרעי העבר הנותנים פירות בהווה. ובכל רגע אנו גם יכולים לזרוע בכוונה זרעים אשר יתנו פירות בעתיד. אנו יכולים לזרוע זרעים של תשומת לב, של חסד, של ענוה, של אנרגיה, של אמון, של שחרור, קשת רחבה של אפשרויות מיטיבות. אם לא נהיה קשובים לזריעתם של זרעים אלה, כי אז נזרע בלי שנשים לב לכך, זרעים נוספים מן הסוג שאנו נושאים עימנו מעברנו. כשאנו כועסים, מודאגים או משתוקקים, אנו מעורבים בזריעת זרעים של כעס, דאגה או תאוה, בלי לתת על כך את דעתנו.
רשימה זו, הכתיבה שלי, והקריאה שלכם, הן דרך אחת להיות מודעים לכוחו המופלא של המחסן, ומיד אציע לכם אימון ספציפי לטיפוח המודעות הזו בחיי היום-יום שלכם. למרות שהאימון הבודהיסטי מזמין אותנו בדרך כלל לצלול אל מתחת למחשבות מילוליות, הוא כולל תמיד מיקוד של התודעה במחשבות שמסייעות להעדר-סבל. אכן, יש עצמה רבה בהעברת המיקוד שלנו מאמון בסיפור שיוצרת התודעה על עולם חיצוני, למודעות לכך שהמחסן שלנו מוביל את השקפתנו על העולם ואת מה שאנחנו מרגישים ביחס אליו. אל לנו לראות את עצמנו כקורבנות של העולם החיצוני או כקרבנות של ההתניות שלנו. אנחנו מקבלים את פירות זרעי העבר כחווייה הנוכחית שלנו, ואנחנו יכולים לבחור לעשות את מה שמועיל כרגע: לשתול זרעים מיטיבים.
עבורי, אין דבר אשר גורם לי להיות יותר ער לכוחו המופלא של המחסן מאשר הניסיון שלי עצמי בתחושה של עד כמה העולם נראה לי שונה כאשר אני רגוע, נטוע ברגשות שבגופי, לעומת כאשר אני מוצף ברגשות, מנוהל על ידי כעס, אשמה או יאוש. ועם זאת, יש גם שפע של ראיות מדעיות המדגימות כיצד התפישה שלנו נצבעת על ידי ההרגלים הלא-מודעים שלנו. לדוגמה, במחקר על דעות קדומות וסטריאוטיפים שנערך במעבדות אוניברסיטת שיקגו, הוצגו לנסיינים לרגע חטוף תמונות של אדם צעיר שהיה חמוש או לא חמוש. הנסיינים התבקשו לציין מי מהדמויות אחזה בנשק ומי אחזה בקלפי משחק. התברר שמרבית הטעויות היו כאשר הנסיינים זיהו את הדמות כאדם חמוש אם האיש בתמונה היה אדם שחור. מודעות לכוחו המופלא של המחסן יכולה לעזור לנו להיות צנועים יותר, חומלים יותר ומנומקים יותר. כולנו הגענו לרגע הנוכחי רואים ומרגישים את העולם בדרך שעוצבה על ידי אינספור זרעים. כל אחד מאיתנו יכול להשתתף ברגע זה בתהליך ההתניה שלנו.
טיפוח המודעות של המחסן
הנה אימון קל שתוכלו להשתמש בו כדי לטפח את כוחו העצום של המחסן. הוא אורך דקה או שתיים. עצרו, וקחו שלוש נשימות מודעות ועמוקות. שימו לב איך אתם מרגישים בלב ובגוף ברגע זה ממש. עכשיו מנו לעצמכם עשרה דברים מן העבר אשר שתלו זרעים במחסן, שהיו מעורבים ביצירת התפיסה שלכם לגבי הרגע הזה. מכיוון שהכל קשור, כל דבר שקרה אי-פעם נחשב, אבל טוב להתמקד במצבים רגשיים. הנה דוגמא: אחרי ארוחת צהריים אני עוצר ונושם שלוש נשימות מודעות ועמוקות. אז אני סופר עד עשר בעזרת האצבעות שלי ואומר או חושב, “התפישה שלי של הרגע הזה תלויה באהבתי לאימי, הכביש הגשום אמש, אימֵי המלחמה, לבנים פריבילגיים, המדיטציה שעשיתי הבוקר, סבי הזועף, התבוננות בגוזלי ציפורים, שאף פעם לא הרגשתי מספיק טוב עם עצמי כשהייתי צעיר, שאני פוחד מהחושך, דאגות מהעבודה.” ואז אני ממשיך. אין שום צורך לנתח. פשוט תנו לזרעי-הזכרון שהעבר מעצב את ההווה, לשקוע לתוך הלא מודע, למחסן. התזכורות שאינספור זרעים מעצבים את הרגעים שלנו, עוזרות לנו להשיר מעלינו את ההרגל של להאמין בכל מה שאנחנו חושבים; הן עוזרות לנו להיות סבלנים בדרך האיטית של השחרור; והן עוזרות לנו להתמקד בבסיס ההעצמה העמוקה ביותר שלנו, היכולת לשנות את התודעה שלנו.
תשומת לב לרגשות

תשומת לב לרגשות היא עוצמתית. תשומת לב זו היא תרגול של התמקדות מלאת-חמלה ברגשות הקיימים מתחת למחשבה. לרגשות יש השפעה עמוקה על האופן בו אנו מסתכלים על העולם ופועלים בו. בכל רגע נתון אנו מקבלים את הפירות של זרעי העבר הרגשי שלנו בצורת חוויה. אם נהיה מודעים לפרי הזה, כוחו ימוצה לאור תשומת הלב ואם נהיה מודעים בדרך מלאת-חמלה וממוקדת, אנו זורעים את הזרעים למודעות מלאת חמלה, כזו שאינה נאחזת בדברים, ומאפשרת לדברים להיות. רגשות של שמחה יכולים להיווצר בלי ליצור היאחזות, ומצבי כאב יכולים להתקיים בלי שיבטאו את עצמם בדרכים מזיקות. אנו מטפחים את היכולת להיות נוכחים בחיינו בדרך שמאפשרת את כל מה שמתעורר ועולה. אנחנו מפרקים את ההרגלים הרגשיים המניעים את סבל העולם. בודהיזם, ביסודו, הוא תרופה לסבל, סבל הנגרם מתוך דפוסים של התודעה. תשומת לב לרגשות מכוונת היישר לשורשיו של הסבל הזה.
על מנת לתרגל תשומת לב לרגשות, טוב להתחיל עם מודעות ומיקוד בנשימה כפי שהיא בגוף. הגוף יכול לעזור לנו לקשור את המודעות לרגע הנוכחי. כדי להיות מודעים לרגשות עלינו לצלול אל מתחת למילים, מחשבות וסיפורים, גם מתחת לאלה העוסקים ברגשות ובאיך אנו מרגישים. תוכלו למצוא את הרגשות ממוקמים בגוף: חרדה מבעבעת בבטן, אשמה בוערת בחזה, שמחה עולה לאורך עמוד השדרה. הרגש נמצא גם בשום-מקום, מחוץ להישג-יד, אבל לא מחוץ להישג התודעה. הרגישו אותו. התקרבו אליו, תנו לו תשומת לב אוהבת, וזרעי העבר ישאו פירות ויאבדו מכוחם רק מפני שנחשפו. זה איננו תרגול בשליטה או במתן שמות לרגשות; זה תרגול בלהרגיש בפשטות ובחמלה מה נוכח כעת; דומה הדבר לישיבת מדיטציה כשציוץ ציפור נשמע בחוץ, ואנו פשוט שומעים אותו, לא קוראים לו בשם ולא שופטים אותו. אנו מקשיבים לליבנו, ונותנים לו פשוט להיות נוכח.
לפעמים זו הרגשה נהדרת להציע לעצמכם אינטימיות כזו, לראות ולהיראות ברמה ראשונית שכזאת. לפעמים רגשותיכם הם מעודנים מאוד או כמעט בלתי נתפסים. זה בסדר: רק התבוננו באיך אתם. לפעמים זה כואב ואפילו מפיל. כל מה שאתם מרגישים זה בסדר. (אם הכאב גדול מנשוא, זה כנראה הזמן לשוחח עם המורה שלכם, או לעבור לתרגול פחות עוצמתי). יש צורך באומץ, מחוייבות ותמיכה כדי פשוט לשבת עם לבכם כפי שהוא, ראשוני וגולמי, כשאתם מוצפים בתשוקה, כאב, פחד, כעס, ייאוש או אשמה. תשומת לב ממוקדת ברגשות יכולה לטעת הרבה זרעים נפלאים: חמלה, תשומת לב, ריכוז, ואולי חשוב מכל: אומץ לעמוד מול דברים שאנחנו רוצים לברוח מהם, להאמין שאנחנו יכולים להיות פה עם כל מה שיקרה, ולשחרר כשאנו מאפשרים לרוגע ושמחה להתעורר ולעבור. יש לנו הזדמנות בלתי רגילה ליטול חלק בכוח המופלא של תודעת המחסן. אנחנו יכולים להציע לעולם משהו משנה חיים ברגע זה ממש: מודעות מלאת חמלה.