מהי משמעותה של פרישות?

לאמה טובטן ישה (Thubten Yeshe ), 1935-1984. נולד בטיבט והתחנך באוניברסיטת מנזר סרה בלהסה. ב-1959 נמלט מהכיבוש הסיני והמשיך את לימודיו במחנה הפליטים הטיבטי בהודו. ב- 1969, יחד עם תלמידו הראשי, לאמה טובטון זופה רינפוצ’ה, החל ללמד בודהיזם למערביים במנזר קופן ,קטמנדו נפאל, וב-1974 החלו  ללמד דהרמה ברחבי העולם. ב-1975 ייסדו את הקרן לשימור מסורת המהאיאנה (FPMT), ארגון בודהיסטי בינלאומי שמונה היום מעל ל-160 מרכזים ומרכז פעילויות ביותר מ- 30 מדינות.

*  *  *

מה המשמעות של לפרוש מהעולם? קחו לדוגמה את הבודהה שקיאמוני. הוא עזב את ממלכתו והלך אל הג׳ונגל. אנו מכנים זאת פרישות. היו לו השמש, העצים והארץ סביבו, ולמרות שעזב את אשתו ואת משפחתו, אולי היו לו שם תענוגות אחרים. כעת, מכיוון שמערביים מקדישים את חייהם למרדף אחר עונג, חשוב להבין מהי המשמעות של פרישות.

מנקודת המבט הבודהיסטית, כולם בעולם זקוקים לפרישות. בלעדיה – יש יותר מדי סבל; אנשים הופכים למשוגעים, שבורי-לב ומוטרדים רגשית. להיות פרוש משמעו להפוך לבעל תבונה באמצעות ידיעת מאפייני הטבע של התענוג ושל האובייקטים של עונג.

לפני שפרש מהחיים המלכותיים, הבודהה שקיאמוני ביקר בעיר וראה צורות שונות של סבל: זקנה, מחלה ומוות. הוא הבין שאין כל סיבה להיאחז במוניטין של היותו מלך או בתענוגות הנישואים. הוא היה גמיש. הוא ראה שהוא ״בסדר״ עם דברים אלה, אך גם שהוא יכול להרגיש בסדר גם בלעדיהם. הוא ידע שביכולתו לחיות בג׳ונגל ולהיות מאושר ובריא באותה מידה בה היה בארמון. גמישות היא המפתח; אתם בסדר אם אתם משיגים עונג, ואתם בסדר גם אם אינכם משיגים אותו. בדרך זו אתם הופכים לקלילים מאוד.

אנו, המערביים, איננו כה קלילים. כאשר אנחנו מפספסים עונג איננו קלילים כלל וכלל. משמעות הדבר שאין בנו את התכונה של ויתור. ויתור אין משמעו שעלינו לוותר על גלידה, אלא שאם אתם מקבלים גלידה, אתם נהנים ממנה במידה סבירה ואם אינכם מקבלים גלידה, אתם עדיין בסדר. אינכם חייבים לצרוח על ההורים שלכם או על הבעל או האישה שלכם. פשוט חשבו ״אוקי, איני הולך לקבל גלידה היום. עדיין אהיה בסדר״. כמובן שאני משתמש בגלידה בתור דוגמה, אך אתם יכולים ליישם את כל הדברים שאני אומר לכל מערכת יחסים עם אנשים אחרים או דברים אחרים.

אם מזדמן לכם ליהנות מדבר כלשהו, עשו זאת כמה שאפשר אך בצורה סבירה – באצילותועם גישה מעודנת או נעלה. תיהנו מהעונג כפי הוא, במקום עם אשליה, אמונה טפלה או פנטזיה. כאשר אתם מגלים את “ככה זה” של הדברים, הכל מעניק לכם הנאה. זה נכון. אני באמת מאמין בכך. כאשר אתם נוגעים במציאות, אתם מוצאים יופי ומעריכים אותו בכל מקום ומתענגים מכל אובייקט שנקרה בדרככם.

אנשים רבים חוששים מבודהיזם. ״בודהיזם משמעו שעליך לוותר. הבודהה ויתר על אשתו ועל ילדו והלך לג׳ונגל. הוא היה חסר אחריות, דוגמה רעה לחברה שלנו״. זה חוסר הבנה מוחלט. ויתור אין משמעותו לחסום משהו לחלוטין. ויתור ראוי דורש שנבין את טבע המציאות. מבלי להבין את המציאות, אין שום דרך שבה אתם יכולים לפתח ויתור; ברגע שאתם מבינים אותו, הוויתור מגיע. רק להדוף את הדברים, לא עובד. ויתור משמעותו גילוי מציאות בסיסית חדשה.

ההיגיון מאחורי כל זה נמצא ב״לאם רים״ (“המסלול המדורג להארה” טקסט של הבודהיזם הטיבטי); אין כל סיבה להשתוקק לתענוגות חושיים מכיוון שהם כה זעירים, כה בני-חלוף, כה חסרי קביעות; אתם מטעים את עצמכם בהשתוקקות ובהיאחזות באובייקטים שבטעות אתם רואים אותם כקבועים. ב״לאם רים״, אתם מתמודדים עם המציאות והמציאות מדברת אליכם. זה עוזר לשחרר את הלחץ הנגרם על ידי התודעה הנאחזת שלכם. אני מדבר באופן תיאורטי, אך אם, בחיי היום-יום שלכם, תנתחו כיצד הדמיון שלכם בונה פנטזיות, איך פנטזיות אלו הופכות מוצקות, וכיצד זה מוביל לפעולה שגויה, תבינו את האבולוציה של סמסארה דרך החוויה האישית שלכם.

אך לעתים ויתור משמעו שעליכם לוותר על חלק מהדברים. אם אתם גרים בעיר גדולה ולכודים בתוך סיטואציה מאוד מטרידה, יתכן ויקשה עליכם למצוא מרחב. במקרה זה עדיף לפרוש מהסיטואציה לזמן מה, עד שלתודעה המבולבלת תהיה אפשרות להתבהר. זה חשוב, מכיוון שבמקרה זה הסיטואציה עצמה מקשה עליכם. אינכם עוזבים משום שאתם מוותרים, אלא משום שאתם עמוסים, מוצפים וללא מרחב לסדר את הבלגן. כאשר אתם נוטשים סיטואציה כזו לזמן מה, אתם יכולים להתבונן עליה באובייקטיביות ולראות בבהירות רבה יותר איך לפעול. אם תישארו, הבלבול יגדל יום אחרי יום, עד אשר יחנוק אתכם לחלוטין. אין שום דרך בה חוכמה יכולה להתפתח כשאתם נתונים לשליטת השדים של התפיסות הדואליסטיות. לפיכך, זה חשוב להתרחק לזמן מה, אך היו מיומנים בעשותכם זאת.

ויתור אמיתי מגיע מהבנה; להתרחק ממשהו אינו ויתור אמיתי. אנשים רבים כבר עושים זאת; כאשר הצרות מגיעות, הם הולכים למקום אחר. זה הסגנון שלנו. אפילו התפיסה שלנו של חופשה היא שאנו נמלטים מהבעיות הרגילות שלנו. הכוונה שלכם היא טובה, אך זה אינו ויתור אמיתי. מצד שני, מודטים בודהיסטים רבים עשו בדיוק את זה, והלכו למקומות מבודדים על מנת להימלט מסיטואציות רגילות. זוכרים את הסיפור של הלאמה ג׳ה טסונג קאפה? הוא למד ולימד שנים והיו לו אלפי תלמידים. יום אחד הוא בחר שמונה תלמידים – בודהיסאטוות ולקח אותם לריטריט על הר, שם הם נשארו מבודדים לתקופה ארוכה. הוא לא היה צריך לדאוג בנוגע לסמסארה – הוא כבר ויתר – אך דרך הפעולות שלו הוא אמר לנו דבר מה; אם ברצונכם להניע את רמת המודעות הנוכחית שלכם לרמה גבוהה יותר, אתם זקוקים לתקופה ארוכה של שלווה שקטה על מנת לתרגל מודעות אינטנסיבית.

זו הסיבה שאני תמיד ממליץ שכל שנה, התלמידים שלי יבלו לפחות עשרה ימים בריטריט, בפרישות מכל היחסים הארציים שלהם, לתקופה של מדיטציה אינטנסיבית. להתנתק לחלוטין למשך עשרה ימים זה לא יותר מדי, אך זה לפחות מעניק לכם את הטעם של הפרישות. אם אינכם חווים את השקט ואת השלווה לפחות ברמה זאת של פרישות, הפרישות לא תהיה ממשית בעבורכם ולא תחוו את פירותיה ; פרישות תהיה רק עוד משהו ששמעתם עליו. החוויה היא הדבר החשוב ביותר. כך אתם מוצאים פתרונות לבעיות שלכם. הבעיות שלנו נעוצות כל כך עמוק בתת-מודע שלנו, והן דורשות מידה עצומה של אנרגיה על מנת להפטר מהן. זה לבטח אינו מאמץ קצר, חד-פעמי.