הדרך הבודהיסטית

אג’אהן לי (1907-1961) מאסטר מדיטציה במסורת נזירי היער של צפון תאילנד, היה מהמורים הראשונים שחשפו את המסורת הסגפנית של נזירי היער בפני החברה התאילנדית. אג’אהן לי נודע ביכולותיו המדיטטיביות הבלתי רגילות.

*  *  *

הדרך הבודהיסטית נתגלתה על ידי בן אנוש אותו אנשים רבים כיבדו ושיבחו על היותו אדם בעל ערך שגם הראה לנו את הדרך. כשאנו לומדים את הלימודים שלו, אנו חופשיים להאמין בהם או לא, כפי שנראה לנכון; האדם שגילה אותם לא השאיר לנו חוקים שכופים עלינו דרך כלשהי.

כאשר קבוצת אנשים רואה שתורה יכולה להוביל אותם למקום טוב והם מתייחסים אליה בכבוד ובדבקות, אומרים שזוהי הדת שלהם. ובהתייחס לדת או לתורה של הבודהה, ניתן לסכמה בשלוש נקודות.

1. עלינו להימנע מלעשות כל דבר, במחשבה, בדיבור או במעשה, שיהיה רע והרסני, שיגרום לסבל לנו או לאחרים. ואם אנחנו מוצאים עצמנו כבר עושים דברים כאלה, עלינו לעשות כל מאמץ כדי להפסיק.
2. עלינו לפתח בתוך עצמנו את כל התכונות שאנו יודעים שהן טובות ונעלות, תוך שמירה על אותן תכונות טובות שכבר נמצאות אצלנו – קוראים לזה ארקה-סמפדה arakkha-sampada – ומתוך כוונה מתמדת לפתח את התכונות הטובות שטרם הצלחנו לרכוש.
3. בכל פעילות בה אנו עוסקים, עלינו לעסוק מתוך טוהר הלב. עלינו לדאוג שליבנו יהיה טהור ונקי. אם איננו מסוגלים לשמור עליו כך כל הזמן, גם אם נצליח לטהר אותו לעיתים נראה בזאת הצלחה.

כל שלוש הנקודות האלה הן היעד של לימודי הבודהה.

הבודהה לימד בהתאמה עם הטבע האמיתי של העולם. הוא אמר, ״Khaya-vaya-dhamma sankhara appamadena sampadetha”, שפירושו ״כל הסנקהארות, משהתעוררו, דועכות לפי טבען. אל תהיו חסרי מטרה או אדישים. היו בתשומת לב ולגמרי עירניים-לעצמכם, ותגיעו לשלום ולבטחון.״

והפירוש של זה הוא: כל הדברים המופיעים בעולם כנובעים מתוך פעולות (קַמָה  בפאלי, קַרְמָה בסנסקריט) נקראים סנקהארות – תבניות, עיצובים, דברים מורכבים. הסנקהארות, על פי טבען, הן משני סוגים – סנקהארות ברמה של העולם וסנקהארות ברמה של הדהמה.

1. ״סנקהארות ברמה של העולם״ מתייחסות לשמונה הדרכים של העולם: מעמד, רכוש, שבחים והנאה, שהם הדברים אליהם כולנו שואפים אבל – היות שהסנקהארות הן מה שהן, בלתי יציבות ומשתנות – עלולות להתערב תוצאות מסוג אחר: אם היה לנו מעמד, אנו עלולים לאבד אותו. אם היה לנו רכוש, אנו עלולים לאבד אותו. אם שיבחו אותנו, עלולים למתוח עלינו ביקורת. אם טעמנו מההנאות שבאות מהעושר החומרי, אנו עלולים להפוך לעניים ונצרכים, נגועים בסבל ובכאב. לכן הבודהה לימד אותנו לא להיות חסרי אחריות כדי שדברים אלה לא יצליחו להשלות אותנו. אם לא נצליח להתמקד בנקודה זו, בטוח שנסבול.
2. ״סנקהארות ברמת הדהמה״ מתייחסות ליסודות (דְהַאטוּ), למצרפים (קְהַנְדְהָה) ולבסיסי החושים (אַיַטְנָה) שנמצאים בתוכנו והם תוצאה של חוסר מודעות ושל סנקהארות שנבנות על ידי התודעה ויוצרות dhamma-sankharas ברמה החיצונית.

• דְהַאטו: היסודות שמורכבים כסנקהארה ברמת הדהמה הם ששה –
• המרכיבים המוצקים או הצפופים של הגוף, כגון עצמות, שרירים ועור, נקראים יסודות האדמה.
• הפן הנוזלי, כגון הדם, שחודר לכל חלקי הגוף, נקרא יסוד המים.
• הכוחות, כגון הנשימה פנימה והחוצה, שזורמים דרך הגוף נקראים יסוד הרוח.
• מה שנותן חום לכל חלקי הגוף נקרא יסוד האש.
• החללים הריקים בגוף, בהם כל שאר היסודות יכולים יכולות לנוע, להיכנס, ולצאת, המעברים שמאפשרים לאוויר להיכנס ולצאת, ומאפשרים לנו לזוז – כגון תעלת האוזן, מעברי האף, והפה, עד הנקבוביות – נקראים יסוד החלל.
• מאפיינים שונים אלה של הגוף, כשהתודעה אינה מפקחת עליהם, דומים למצבר מת של פנס שכבר לא מצליח לייצר את הכח לעורר אור או תנועה. כל עוד התודעה בשליטה, היא יכולה לגרום ליסודות ולחלקים השונים של הגוף להביא תועלת לייצורים חיים. טוב ורע, חסד ואי-חסד יכולים להתעורר רק אם התודעה היא שנותנת את הפקודות. כך, טוב ורע נובעים, בסופו של דבר, מתוך התודעה עצמה. לזה קוראים היסוד של התודעה.

כל ששת היסודות האלה מהוות סוג אחד של סנקהארות ברמת הדהמה.

ב. קְהַנְדְהָה: הסוגים השונים של דברים שאנו חווים נקראים חמשת המצרפים –

• צורה: כל המידע החושי הנראה, בתוכנו או מחוצה לנו, נקרא מצרף הצורה.
• תחושה: תחושות של הנאה, כאב, או לא הנאה ולא כאב, שנובעות כשיש מגע בין ההכרה לבין המידע החושי, נקראות מצרף התחושה.
• תפיסה: הפעולה של תיוג וזיהוי אנשים ודברים, בפנים ובחוץ, נקראת מצרף התפיסה.
• תבניות: המחשבות והמבנים המנטליים שמתעוררים מתוך התודעה – טוב, רע, נכון, מוטעה, בהתאמה לטבע הרגיל של כל המחשבות – נקראות מצרף התבניות.
• הכרה: מודעות מובחנת במונחים של הנחות קונוונציונליות – למשל, כשהעיניים רואות אובייקט ויזואלי, האוזן שומעת צליל, ריח מגיע לאף, טעם מגיע ללשון, תחושת מגע מגיעה לגוף, או רעיון מתעורר במח – להיות מודעים בבהירות באמצעות כל אחד מהחושים ש״זה טוב, זה רע, זה עדין, זה נהדר״: המסוגלות לדעת באופן הזה נקראת המצרף של ההכרה.

כל חמשת המצרפים שייכים לגוף ולתודעה. הם סנקהארות ברמה של הדהמה שמתעוררות מתוך חוסר מודעות.

ג. אַיַטְנָה: מונח זה פירושו ״הבסיס״ או ״האמצעי״ של כל הטוב והרע. בסך הכל יש ששה בסיסי חושים: חושי הראייה, השמיעה, הריח, הטעם, המגע, והמחשבה.

כל הדברים האלה הם סנקהארות ברמת הדהמה. הבודהה לימד שעל כל הסנקהארות האלה אי אפשר להישען, הן חולפות ולא יציבות. הן מופיעות, נשארות לרגע, ומתפרקות. ואז הן מופיעות שוב, וכך המעגל נמשך. זה חוסר עקביות ולחץ. בין אם הן טובות או רעות, כל הסנקהארות חייבות להתנהג כך. אין אנו יכולים להכריח אותן להישמע לרצוננו. לכן, הבודהה לימד שהן לא עצמי. אחרי שפיתחנו כוחות מדוייקים של הבחנה, נצליח לשחרר, בהדרגה, את ההיאחזות שלנו בסנקהארות אלה. ואחרי שנייצב את תודעתנו לנקודה של ריכוז נכון, המיומנות הקוגניטיבית הבהירה תתעורר בנו. אנו נראה באופן ברור את האמת של הסנקהארות ברמת הדהמה, ונוכל לעקור אותן מליבנו. כך ליבנו ישתחרר מכל הסנקהארות וישיג את האושר הנאצל כפי שלימד הבודהה, באופן בלתי תלוי בכל האובייקטים הפיזיים או המנטליים.

אף על פי שדיון זה על שני נושאים אלה קצר, הוא מסוגל להקיף את כל הצדדים של לימודי הבודהה.

כדי לסכם: להיות זהירים. להיות דרוכים. לא להיות שאננים. לא לתת אמון באף לא אחת מהסנקהארות האלה. לנסות לפתח בתוכנו כל תכונה טובה שניתן לרכוש או להגיע אליה. זאת המשמעות של לא להיות רשלניים.