דאנא – נדיבות

משמעות המילה דאנא, בשפת הפּאלִי של הבודהיזם העתיק, היא נדיבות או נתינה. זו סגולה אנושית חיונית, שיש לה חשיבות ראשונה במעלה בתרגולת הרוחנית הבודהיסטית. זו אבן הפינה של התרגול במזרח. כאשר תאילנדים צעירים נכנסים לראשונה למנזרים כדי להפוך לנזירים, הם בדרך כלל לא מקבלים מיד הוראות למדיטציה. במקום זאת, הם מבלים זמן רב בשירות ונתינה לאחרים. דבר זה נתפס כטיהור הכרחי לנוף הפנימי, והפחתה של החשיבות העצמית, ולכן כוח גדול התורם להצלחת התרגול המדיטטיבי שהבא אחר כך.
דאנא לא קשורה רק לכסף. היא התהליך שבו אנחנו נותנים מעצמנו לאחר. היא קשורה לפתיחת הלב כדי להקשיב ולהרגיש למה האחר זקוק, ובהתאם לכך, לתת. ייתכן שזה יתבטא בצורה של כסף, אבל ייתכן גם שזה יבוא כאוכל, או כהוראה מסוימת. ייתכן שיהיה מדובר בתשומת לב או הוקרה, שהן בדרך כלל מתנות השוות הרבה יותר מכסף. ייתכן שהדאנא תהיה נתינת הזמן שלך לאחר – בין אם זו אמא המקדישה את כולה לילדה, לילה ויום, כאשר נוח לה וכאשר לא, ובין אם זה מטפל הדואג לחולה. זה יכול להיות דבר עדין מאוד: יש לנו נטייה, למשל, להפעיל לחץ על הקרובים אלינו, לבקר אותם או ללעוג להם. הדאנא יכולה להיות המתנה שניתן להם בדמות מרחב וחופש להיות הם עצמם, או בדמות חברות וסימפטיה במקום השליליות שלנו.
יש כל זה סיפור בטקסטים היהודיים: נשאלה השאלה, מדוע מכל האנשים רק נוח נבחר להינצל מהמבול. התשובה היא שכולם נספו מפני שחשבו ראשית כל על עצמם. רק לנוח היתה הנדיבות הדרושה כדי להאכיל את כל בעלי החיים בתיבה, וגם את התבונה כדי להבין למה זקוקה כל חיה.
אבל כמובן שדאנא משמעותה פעמים רבות כסף, מזון או מתנות, והעיקרון הזה חזק מאוד בבודהיזם. אתם יכולים ללכת למנזר או מרכז מדיטציה בבורמה, להישאר שם שנה, ואף אחד לא יבקש מכם כסף. המקומיים דואגים לנזירים בדאנא של מזון, תרגולת שהיא מרכזית בקהילות בודהיסטיות מסורתיות. הנזירים מחזירים בדאנא של הוראת התורה הבודהיסטית, ברפואה ובדאגה רוחנית ודתית. מאחורי כל זה עומד העיקרון שהתורות הרוחניות הוא זכותו המולדת של כל אחד מאיתנו. אי אפשר לקנות ולמכור בהן. ערכן רב הרבה יותר משל כסף. תנו לקיסר את אשר לקיסר, בשוק הצרכני אפשר לקנות ולמכור הכל – לבד מזה. השאירו את החיים הרוחניים מחוץ לשדה המקח והממכר. אסור לאיש להרוויח מהצימאון הרוחני שלכם. חלקנו היו רוצים לקוות שכל התורות הרוחניות תהינה טהורות ונקיות סביב הנושא של הכסף. מורים רוחניים ששואבים כסף מתלמידיהם צריכים ללמוד את עקרון הדאנא.
יש הרבה יותר בזה מיושרה מוסרית בלבד. הדאנא היא תנועה בנשמה, באטמוספרה ובקהילה שמרגישה בנוחות, במתיקות ובחוסר לחץ. מודגש שוב ושוב שדאנא היא עזר לראיית העולם במושגים של הוויה ולא של בעלות. ומכיוון שהתנועה הזאת היא הבסיס לתובנות הרוחניות, הדאנא היא עזר ישיר להתעוררות. היא מייצרת אושר ושחרור, בעוד שהנטייה התמידית לרצות יותר, לחוש חוסר נחת עם מה שיש לנו, מייצרת סבל. כפי שאמר פעם הדלאי לאמה: “הרבה יותר נעים לתת לאחרים מאשר לעצמך משום שיש הרבה יותר מהם”.
מהסיבות הללו, הדאנא הפכה עכשיו לעקרון המנחה והמפעיל את קורסי הויפאסנה (מדיטציית תובנה) שמארגנת עמותת תובנה http://www.tovana.co.il בישראל. בדיוק כפי שהקורס נתן לך דאנא, בצורה של לימוד, דיור, תמיכה ודאגה, כך אתה יכול לתת דאנא לקורס. בסוף הקורס ישנן שתי קופסאות, אחת להוצאות הקורס ואחת למורה. אתה תוזמן לתרום והעקרון של הדאנא יוסבר. השאר תלוי בך. האמון והקלות שזה מעורר בקורס הם עמוקים ומורגשים. אנחנו מתארים את זה ככלכלה אלטרנטיבית, הכלכלה של הלב, בה כל אחד נותן לפי יכולתו ועל פי לבו, במקום לפי מחיר קבוע.
התוצאה היא שצעירים רבים, סטודנטים או חיילים הצטרפו לקורסים, הגיל הממוצע יורד, בעוד שבמקומות אחרים בהם מבקשים סכום קבוע הגיל הממוצע עולה, שכן רק אלו שמבוססים כלכלית יכולים להרשות זאת לעצמם. האם זה עובד? פחות או יותר. הקורסים די מכסים את עצמם. העמותה מגלה שבדרך כלל הבעיה היא להסביר לאנשים על כלכלה מסוג אחר. כאשר מגיעים מחיים בהם כולם עסוקים בנצל כמה שיותר אחד את השני, חלק מהאנשים מתבלבלים: זה מוזר וכמעט טוב מכדי להיות אמיתי. “חייב להיות כאן איזשהו תרגיל”. אבל אין כל תרגיל. זוהי דאנא.
אבל הדאנא היא עמוקה יותר. בתורתו של הבודהה הדאנא נחווית כעקרון הפועל ביקום עצמו. השמש נותנת לעץ, העץ נותן את עליו לאדמה, האדמה מזינה את העץ. כל הקיום הוא אקולוגיה אחת גדולה שבה כל דבר נותן לכל דבר אחר, ולוקח מכל דבר אחר, בה הכל, כל החיים, הם רשת של יחסי גומלין התלויים אהדדי. דבר לא מוחזק או נשמר. אנחנו לא יכולים לדמיין את העץ אומר לעצמו: אני רוצה לשמור את העלים שלי ולא לתת להם ליפול על האדמה, אני רוצה יותר מהם לעצמי. אנחנו ניזונים ובסופו של דבר אחרים ניזונים מאיתנו.כסף הוא דוגמא או סמל, או סימון לזה שהטבע שלו הוא מחזוריות, תחלופה, זרימה, כמו מים. הוא עובר מאחד לשני ובדרך מאפשר לדברים להתרחש. אבל בסוף אף אחד אינו יכול לקחת אותו איתו וחייבים לתת אותו, בין אם נרצה בכך ובין אם לא.
עקרון הדאנא הוא פרספקטיבה של חיים במקום פרספקטיבה של העצמי. האדם הבודד, חסר הביטחון, לא רואה לרוב את הזרימה של הנתינה והוא נמצא תחת האשליה הכאובה שהוא יכול להחזיק, לתפוס בדברים, לצבור דברים. זוהי עצירה של הזרימה של החיים, מעין מוות. המיתוס היווני על המלך מידאס מדגים את זה: למידאס היתה אובססיה לזהב, והוא התפלל לאלים שכל מה שיגע בו יהפוך לזהב. האלים נענו לו, וכמובן כל מה שהוא נגע בו הפך לזהב מת, כולל בתו.
תרגול דאנא, אם כן, אינו רק תרגול של נתינה. הוא החשיפה והתובנה בברור ובבהירות אמת מהותית של החיים. ככפי שאנחנו מכירים אותה אנחנו יכולים לחיות אותה ולחיות את הזרימה של הדאנא היא התעוררות של אושר.