שנים עשר האספקטים (התובנות) של ארבע האמיתות הנאצלות

א. שלושת האספקטים של “האמת הנאצלת הראשונה”

לכל אחת מ- 4 האמיתות- יש שלושה אספקטים, שסה”כ יוצרים 12 (שלוש כפול 4) אספקטים.
האספקטים או תובנות של “האמת הנאצלת הראשונה” הן:

(1) תובנה ראשונה- קיים “דוקהא” (“סבל”) :

בכל אחת מהאמיתות- התובנה הראשונה- מסבירה (או מגדירה) מהי אותה “אמת” ואותה “תובנה” (ראשונה)- שונה בכל אחת מהאמיתות. כאן- קיים “דוקהא” (סבל), לא “אני סובל”, אלא “קיים סבל”
לא משהו גרנדיוזי- פשוט הכרה בכך. זה מביא אותנו למצב התבוננות, של “בודהא שרואה את הדממה”.
אותה הכרה בכך “שקיים סבל”, בלי להסתכל על כך בצורה המצומצמת- באופן אישי (אני סובל, אני לא רוצה לסבול, אני רוצה להגיע למצב של ביטול הסבל) – היא התובנה הראשונה!

(2) תובנה 2- יש להבין את “דוקהא”:

בכל אחת מהאמיתות- התובנה השניה- כוללת את המילה “יש” (SHOULD). כאן- “יש” להבין (רק להבין- לא להפטר מהסבל…) בפאלי- תרגום המילה “UNDERSTAND” (שאפשר להסתכל עליה בתור STAND UNDER) פרושה “לקבל באמת” (REALY ACCEPT) “לעמוד מתחת”, או “לחבק”- ולא רק להגיב.
אנו “מגיבים” – בגלל שקיים בכל אחת מאתנו “אינסטינקט קיומי”/ מחוזק נורמטיבית+ חברתית (באופן אוטומטי) לכל סוג של סבל, פיזי או מנטלי- בדחיה .
צורת התגובה (האוטומטית) לסבל- היא: דחיה (שנתפשת כתגובה טבעית ואפילו רצויה) (אבל) עם הבנה- אנו יכולים (רק) להסתכל לעומק על הסבל

(3) תובנה 3 – “דוקהא” הובן:

בכל אחת מהאמיתות- התובנה השלישית- כוללת בתוכה את המושג הזה (“HAS BEEN”)- שאין לו כל כך תרגום לעברית (בוצע/ התקיים/ נעשה/ הושלם- לבחירתכם)
כלומר- כאשר אנו באמת תרגלנו את “דוקהא”- הסתכלנו עליו לעומק, קיבלנו אותו אפשרנו לו “להיות כפי שהוא”- ואז, רק אז, הבנו באמת את “דוקהא”.

ב. “לתת לדברים להיות”- לעומת “להיפטר מדברים”

זהו אולי “בסיס הקושי” העיקרי- בהליכה “בדרך הרוחנית” (הדרך הבודהיסטית או כל “דרך רוחנית” אמיתית אחרת):לא לנסות “להיפטר” – ממה שלא מוצא חן בעינינו (החלקים “הלא יפים” שלנו- שאנו “רוצים לשפר”, אלא ל”שחרר/ להרפות ” (TO LET GO) – והדרך לשחרר באמת היא “לתת לדברים להיות” (LET IT BE). וכדי “לתת לדברים להיות”- יש להתבונן/ להרהר בהם

ג. שלושת האספקטים- כשלושה שלבים ב”תהליך של הרהור”

המילים בפאלי- עבור שלושת האספקטים הללו הם:
(1) אספקט ראשון- “פארי- יאטי” (PARIYATTI)
(2) אספקט שני- “פאטי- יאטי” (PATIYATI)
(3) אספקט שלישי- “פאטי- ואדהא” (PATIVEDHA)

כך, הן עבור “האמת הנאצלת” הראשונה והן עבור 3 “האמיתות הנאצלות” הבאות:
(1) “פארי- יאטי”- זו “התיאוריה” או “ההכרזה”:
אצלנו (באמת הנאצלת הראשונה) – “דוקהא קיים”
(2) “פאטי- יאטי”- זהו “התרגול” (PRACTICE)-מה צריך לעשות ( SHOULD BE)
אצלנו (באמת הנאצלת הראשונה)- לתרגל את ההבנה “שקיים סבל”
(3) “פאטי- ואדהא”- היא “התוצאה” (RESULT) של התרגול: מה קורה (צפוי לקרות)- לאחר התרגול ובזכותו (לא לאחר “תקופת התרגול” אלא “בסוף הדרך”!)
זהו אותו “HAS BEEN”- מה שקרה/ מה שנוצר/ מה שהתקבל
אצלנו (באמת הנאצלת הראשונה)- “דוקהא הובן”

ושוב, עבור האמת הנאצלת הראשונה:

(1) דוקהא קיים
(2) יש לתרגל את ההבנה שדוקהא קיים
(3) דוקהא הובן

עבור האמת הנאצלת השניה:

(4) יש מקור לסבל
(5) יש להכחיד את מקור הסבל
(6) מקור הסבל הוכחד

עבור האמת הנאצלת השלישית:

(7) יש סוף לסבל
(8) יש לחוות באופן ישיר את הכחדת הסבל
(9) הכחדת הסבל נחוותה באופן ישיר

עבור האמת הנאצלת הרביעית:

(10) יש דרך המובילה להכחדת הסבל
(11) יש לתרגל/ לפתח את הדרך שמובילה להכחדת הסבל
(12) הדרך שמובילה להכחדת הסבל פותחה בשלמות

וזהו תהליך שנקרא הבודהיזם- “תהליך של הרהור” . אנו “מפתחים” באמת את התודעה שלנו, אנו מתקדמים באמת- רק בדרך של: מעבר על “שלושה” שלבים אלו.

נאמר ש”תודעה בודהא” הינה: ” תודעה מהרהרת, אשר יודעת את הדברים כפי שהם באמת” ויש לשים לב, כי כבר בדרשה הראשונה, שבה הבודהא מציג את תורתו- הוא מציג אותה בהקשר מעשי – מה צריך לעשות כדי להתקדם בדרך- ולהגיע “לביטול הסבל”.

אותו תהליך של הרהור, זהו האופן שבו צריך “ללמוד בודהיזם” (או במילים אחרות- ללכת בדרך ה”דהמה”). הוא נכון לגבי כל היבט של בודהיזם (שאותו נלמד בהמשך) ובמרכזו נמצא שלב “התרגול”- שרק באמצעותו אפשר להפוך את “התאוריה”
(הלימוד או הידע)- למשהו אמיתי- שלנו.

מכאן, החשיבות העצומה של תרגול ה”ויפאסנה”- בבודהיזם: היא איננה “כלי” (זה כלי- רק ברמה הבסיסית ביותר)- היא הדרך עצמה.