נינגמה

הזרם הוותיק ביותר מבין ארבעת הזרמים של הבודהיזם הטיבטי. פירוש המילה נינגמה הוא “הוותיקים”. הכוונה היא לכך שהם מבססים את התרגול וההגות שלהם על הכתבים הבודהיסטים שתורגמו בגל התרגומים הראשון בטיבט – בעיקר את הטנטרות שתורגמו בתקופה הקדומה. בשל כך הנינגמה רואים את עצמם כזרם הקדום (Ngagyur Nyingma) מבדילים את עצמם מהזרמים החדשים (ה sarma).
פדמסבהווה, או בכינויו הטיבטי גורו רינפוצ’ה, נחשב כדמות מרכזית בזרם הנינגמה. הוא נחשב בבודהיזם הטיבטי למי שהביא לראשונה את הלימוד הטנטרי לטיבט במאה השמינית, הפיץ אותו ודאג להשאיר לימוד נסתר (טרמה) לדורות הבאים.
בזרם הנינגמה דוגלים חלוקה של הדרך הבודהיסטית לתשעה דרכים (תשעת היאנות). ישנם שתי מסורות של כתבים בנינגמה: מסורת הוותיקה (ring gyu) של כתבי הבודהה וממשיכיו והמסורת הקצרה של כתבים חדשים שהתגלו – הטרמה. אלו הם כתבים של פדמסמבהווה ותלמידיו שהוחבאו במקומות שונים בטיבט והתגלו בתקופה מאוחרת על ידי אנשים הנקראים טרטון (מגלה אוצרות). טרמה מפורסמת היא “השחרור על ידי שמיעה בבארדו” (bardo thodol) שהתפרסם בשם “ספר המתים הטיבטי”.
אחד התרגולים הבודהיסטים הייחודיים לנינגמה הוא הדזוגצ’ן (השלמות הגדולה).

אחת מארבע המסורות בבודהיזם הטיבטי והוותיקה שבהן. נוסדה על-ידי פַּדְמָהסַמְבָּהוָוה (ע”ע) בסוף המאה השמינית, ושמה דגש על המעשה הטנטרי ובתרגול דְזוֹגְצֶ’ן (השלמות הגדולה), (ר’ דזוגצ’ן).