חמש התזכורות לחיים ערים

[על-פי דרשה של הבודהה (Upajjhatthana Sutta), בה מופיע נוסח קצר של חמש התזכורות]

בתשומת-לב אנחנו ערים – כל הדברים משתנים:

הם מופיעים ואחר-כך חולפים, מתפתחים וצומחים ואז דועכים:

(1) בדרך הטבע, אני אזדקן – אין מנוס מזקנה;

בדרך הטבע כולנו מזדקנים – כך הם החיים.

(2) בדרך הטבע, אני אחלה – אין מנוס ממחלה;

בדרך הטבע כולנו לפעמים חולים – כך הם החיים.

(3) בדרך הטבע, אני אמות – אין מנוס ממוות;

בדרך הטבע, במוקדם או במאוחר, כולנו מתים – כך הם החיים.

(4) בדרך הטבע, כל היקר לי והאהוב עלי ישתנה – אין מנוס מפרידה;

אנחנו משיגים ורוכשים, מטפחים ומצליחים, ועדיין אין דבר שהוא חוף מבטחים:

אנחנו צוברים ואז נפטרים, נפגשים ואז ממשיכים, אנחנו ביחד ואז נפרדים – כך הם החיים.

אלו העובדות הגלויות, זהו טבע הדברים –

לא ניתן לשלוט על הנסיבות והתנאים, החיים הם לאו דווקא כפי שאנחנו רוצים;

החיים שלמים, הדברים משתנים, אבל ללא הבנה קשובה אנחנו בודדים ופוחדים, וכך אנחנו מגיבים:

אנחנו לא רוצים חולי וזקנה, מוות ופרידה, ולכן אנחנו מדחיקים ומתכחשים –

אנחנו מנסים ועושים כל מה שאנחנו יודעים כדי להתחמק ולהתעלם ולהימנע …

ועדיין, אין מקום מחוץ לחיים – אין אני ואין שלי אלא השורשים והפירות של המעשים:

(5) בדרך הטבע, לכל מעשה יש תוצאה – לא ניתן לעשות בלי לשאת בתוצאות;

כך או כך אנחנו עושים, ואין מנוס מתוצאות המעשים –

כל עשייה ממשיכה את עצמה, ללא מוצא, ולכן זו השאלה:

האם העשייה היא תגובה עיוורת לפחדים, או האם יש בעשייה הוויה קשובה לחיים?

~ ~ ~

בתשומת-לב, לאור חמש התזכורות,

אנחנו פוגשים בלב שלם את עובדות החיים,

ובכל מצב אנחנו מבינים שהמהות היא איכות הגישה לדברים –

איכות הפעולה הקשובה ברגע הזה היא איכות החיים.

כך, כאשר אנחנו קשובים לחיים, אנחנו מגלים את המתנה של הרגע הזה –

אנחנו מבינים שהאתמול כבר עבר, המחר עלול להיות מאוחר, ורק ברגע הזה יש חיים;

אנחנו ערים לדברים כהווייתם, וכך אנחנו לא מבטלים את החיים לשווא –

אנחנו לא שוקעים בזיכרונות, לא נסחפים בדמיונות, לא הולכים שולל אחר רעיונות,

אלא אנחנו חופשיים באמת לפגוש את כל הדברים ביראת כבוד לחיים:

אנחנו לומדים להעריך את המתנות של החיים כל עוד הן ישנן,

ללא היצמדות והיאחזות כאשר הדברים משתנים, והם כבר אינם –

וכך, בכל מצב, ממש כאן ועכשיו, יחד עם העובדות של חולי וזקנה, מוות ופרידה,

עדיין אפשר להיות באמת בחיים, חופשיים לאהוב ללא אפליה וללא תנאים:

(*) בדרך הטבע, אפשר להתעורר לחיים ברגע הזה –

אפשר להיות בשלום כאשר הדברים מופיעים וחולפים,

אפשר לפגוש בחמלה ובהכרת תודה את הקוצים ואת הפרחים,

אפשר להיות ערים ליופי, מבחוץ ומבפנים, בשמחת חיים;

בכל רגע מחדש אפשר להיות קשובים,

ולעזור גם לאנשים נוספים לאהוב את החיים –

ומה עוד אנחנו מבקשים?