ויפלאסה

וִיפַּלַאסָה מתורגם כ”סילוף”, “עיוות” או “סטייה”.
הכוונה היא לאופן שבו אנו תופסים בצורה מסולפת את המציאות ולא יכולים לראותה כפי שהיא באמת.
ישנם ארבעה עיוותים, שמקורם הוא עיוות בתפיסות (סַנְיַא-וִיפַּלַאסָה), או עיוות בהכרה (צִ’יטָה-וִיפַּלַאסָה) או עיוות בהשקפות (דִיטְהִי-וִיפַּלַאסָה).
מהם ארבעת העיוותים?
הראשון – (העיוות בכך שאנו משוכנעים) שמה שהוא ארעי (אניצ’ה) הינו קבוע ולא משתנה.
השני – (העיוות בכך שאנו משוכנעים) שמה שהוא דוקהה (סבל) הינו עונג (או אושר).
השלישי – (העיוות בכך שאנו משוכנעים) שמה שהוא “לא אני” (אנטא) הינו “עצמי” (נפרד וקבוע).
הרביעי – (העיוות בכך שאנו משוכנעים) שמה שהוא מכוער ומזוהם (אסובהה) הינו יפה וטהור.

ניתן להדגים את ארבעה העיוותים בהתייחסותנו כלפי הגוף שלנו:
(1) שהגוף הוא יפה – אבל התבוננות לעומק מצביעה על כך שכל מה שאנו מגדירים כ”גוף יפה” הינו חיצוני ומתייחס רק לעור שלנו. ברגע שאנו מסירים את העור, כל מה שנגלה לעינינו נתפס כמכוער ואף דוחה.
(2) שהגוף הוא עונג – אבל העובדה שהגוף כפוף למחלות שונות, לזקנה ולמוות מצביעה על כך שתפיסה זו שגויה והגוף הוא למעשה מקור לסבל.
(3) שהגוף הוא קבוע – אבל התבוננות לגבי האופן שבו הגוף היה בעבר, כיצד הוא משתנה וכיצד יכולותיו ומראהו אינן מה שהיו בעבר מצביעה על כך שתפיסה זו שגויה והגוף הוא ארעי.
(4) שהגוף הוא אני או שלי – אבל חוסר היכולת שלנו להכתיב לגוף את שאיפותינו ורצונותינו מצביעה על כך שתפישה זו שגויה והגוף אינו “אני”.

סילוף (סילופי התפיסה, התודעה וההשקפה).