ויפאלאסא

“ויפאלאסא” מתורגמת בדרך כל כ”סילוף”, “עיוות” או “סטייה”.

הכוונה היא לאופן שבו אנו מעוותים את הבנת המציאות ולא יכולים לראותה כפי שהיא באמת.

כפי שמסביר זאת הבודהה:

“ישנם ארבע עיוותים, שמקורם הוא עיוות בתפישות (סניא-ויפאלאסא), או עיוות בהכרה (צ’יטה- ויפאלאסא) או עיוות בהשקפות (דיטהי-ויפאלאסא).

ומהם ארבעת העיוותים?:

הראשון – (העיוות בכך שאנו משוכנעים) שמה שהוא ארעי (אניצ’ה) הינו קבוע ולא משתנה.

השני – (העיוות בכך שאנו משוכנעים) שמה שהוא דוקהה (סבל) הינו עונג (או אושר).

השלישי – (העיוות בכך שאנו משוכנעים) שמה שהוא “לא אני” (אנטה) הינו “עצמי” (הכוונה לתפישתנו כ”עצמי קבוע, נפרד ועצמאי)

הרביעי – (העיוות בכך שאנו משוכנעים) שמה שהוא מכוער ומזוהם (אסובהא) הינו יפה וטהור”.

ניתן להדגים את ארבעה העיוותים בהתייחסות שלנו כלפי הגוף שלנו:

(1) שהגוף הוא יפה – אבל התבוננות לעומק מצביעה על כך שכל מה שאנו מגדירים כ”גוף יפה” הינו חיצוני ומתייחס רק לעור שלנו. ברגע שאנו מסירים את העור, כל מה שנגלה לעינינו נתפס כמכוער ואף דוחה.

(2) שהגוף הוא עונג – אבל העובדה שהגוף כפוף למחלות שונות, לזקנה ולמוות מצביעה על כך שתפישה זו שגויה והגוף הוא למעשה מקור לסבל.

(3) שהגוף הוא קבוע – אבל התבוננות לגבי האופן שבו הגוף היה בעבר, כיצד הוא משתנה וכיצד יכולותיו ומראהו אינן מה שהיו בעבר, מצביעה על כך שתפישה זו שגויה והגוף הוא ארעי.

(4) שהגוף הוא אני/שלי – אבל חוסר היכולת שלנו להכתיב לגוף את שאיפותינו ורצונותינו מצביעה על כך שתפישה זו שגויה והגוף אינו “אני”.