תשובה ואנטה

“פעם אחת בעשרת ימי תשובה, ישבתי ביני לבין עצמי ופשפשתי במעשי והרהרתי איזוהי הדרך שאבור לי לילך בה בעבודת השם, ולא מצאתי לגופי טוב ממדרגת אין. היינו, לשום עצמי אין ואפס [י.ג. אנטה], שאם אתה עושה עצמך אין, ממילא רוב החפציות [י.ג. טנהא] שמעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו ממילא בטלין, שאם אתה אין, לא כדאי להם להטפל בך ונמצאים כל עתותיך בידך לעבוד את בוראך בלא בטלים הרבה, שאינך צריך לבטל זמן על אותם החפציות”  [מתוך עגנון, ספר תכלית המעשים] – “זן בודהיזם” , יעקב רז.

לכאורה, לא היה מקום לתשובה/תיקון  בעולמנו שהרי המעשה כבר נעשה, הקרמה נוצרה, תוצאת המעשה [ויפאקה] לכאורה נקבעה אז מהיכן הכוח לתיקון ? האם יש תיקון בכלל? מה משמעותו?

בבלי פסחים נד. – תניא: שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואלו הן: תורה, ותשובה…תשובה – דכתיב תהלים צ: בטרם הרים יולדו…תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם.

משמעות המדרש היא שהיסוד המופלא של תיקון/תשובה מושתת בחוכמת הבריאה.

כדי להבין את יסוד התשובה יש להעמיק במהותה שאינה פשוטה כלל.

יש שעלולים לחשוב שהתשובה/התיקון הינם פנייה לרחמי השופט העליון שישנה את השלכות מעשינו [לצערי דעה מצויה למדי]. אולם, אם נשים דעתנו על דברי חז”ל [רמב”ם ועוד] שהקב”ה אין בו שום שינוי כלל, הרי שתהליך התשובה אינו מכוון כלל כלפי אין סוף ברוך הוא אלא כלפי עצמנו, לתיקון עצמנו ומהותנו לדרגה נקייה יותר מהטיות ובורות, כמו שאמר הרב קוק [עולת ראיה] “אין התפילה [י.ג. או התיקון] חפצה לשנות שום דבר באלוהות שהיא מקור הנצחיות ואינה בגדר השתנות”.

כותב הרב שטיינזלץ-   אדם שמעשה שעשה דברים שאמר או שחשב בעבר [י.ג. דברים שיש להם השפעה קרמתית  – בדיבור במחשבה ובמעשה] שייכים אליו כעת רק מבחינה הסטורית, עובדתית אולם מבחינת החוויה, הקיום, הקשר הזה הוא רק תיאורטי. דברים אלה אינם שייכים אליו יותר ממעשים ומחשבות של אדם אחר, אין כאן המשך של אישיות אחת אלא ניתוק כמו בין שני אנשים שונים” [ע. שטיינזלץ, 13 עלי השושנה].

האדם בהשתנות מתמדת, אין אני קבוע, מי שהייתי לפני רגע כבר לא יהיה שוב. שורש התשובה לעניות דעתי טמון כאן, ומהות התשובה היא לנתק את המעשה שנעשה משורש האדם הנוכחי. להפוך את המעשה למעשה של מישהו אחר שהיה ואיננו כי השתנה, כי תוקן, כי טוהר מהעוות [י.ג. סמקהרה] שהביאה אותו למעשה. עד כדי כך שבדרגתה העליונה ממש הופכת התשובה את משמעות המעשים הלא ראויים מכיוון שבעטיים האדם התעלה ותיקן עצמו ועל זה נאמר “מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים”, או “גדולים בעלי תשובה מצדיקים גמורים” [י.ג. הערה להעמקה: זה משום שהפכו את משמעות [הויפאקה] של ההטיות הלא ראויות שתוקנו לחלק מהתיקון עצמו, כך שלא זו בלבד שכעת האדם תיקן עצמו אלא שתוצאת המעשים הלא ראויים שנעשו הפכה גם היא למשהו חיובי שהוא התיקון.]

תהליך התיקון: 

Samaññaphala Sutta – The Fruits of the Contemplative Life Translated from the Pali by Thanissaro Bhikkhu[:

“Yes, great king, a transgression overcame you in that you were so foolish, so muddle-headed, and so unskilled as to kill your father — a righteous man, a righteous king — for the sake of sovereign rulership. But because you see your transgression as such and make amends in accordance with the Dhamma, we accept your confession. For it is a cause of growth in the Dhamma & Discipline of the noble ones when, seeing a transgression as such, one makes amends in accordance with the Dhamma and exercises restraint in the future.”   <http://www.accesstoinsight.org/tipitaka/dn/dn.02.0.than.html>

Reconciliation, Right & Wrong, by Thanissaro Bhikkhu:

The first step in every case is an acknowledgement of wrongdoing. When a monk confesses an offense, such as having insulted another monk, he first admits to having said the insult. Then he agrees that the insult really was an offense. Finally, he promises to restrain himself from repeating the offense in the future. <http://www.accesstoinsight.org/lib/authors/thanissaro/reconciliation.html <

לסיכום:

1. הכרה במעשה השלילי [י.ג. אקושלה].

2. ווידוי עליו.

3. קבלת התחייבות להמנע מהמעשה בעתיד.

רמב”ם, הל’ תשובה:

אי זו היא תשובה גמורה, זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכישלון כח.

ומה היא התשובה –  הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו וגו’, וכן יתנחם על שעבר שנאמר כי אחרי שובי נחמתי, ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנאמר ולא נאמר עוד אלוהינו למעשה ידינו וגו’, וצריך להתוודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו.

לסיכום:

1. הכרה במעשה
2. ווידוי
3. קבלת התחייבות לעתיד
4. תשובה מלאה – שלא יחזור על המעשה בהזדמנות אחרת
5. תיקון מלא – עד שיעיד עליו קונו שלא ישוב לזה החטא.

כמדומני שהדרך לשם טיהור מלא כנ”ל, כלומר עקירת הפוטנציאל לחזרה על המעשה,  אינה אחרת מאשר  – התבוננות מעמיקה במעשה [סמא סטי] , בפיתוח התובנה של שורשיו [ויפאסנה], הפנמת הריקות [emptiness] שמאחורי הדחף למעשה [טנהא, סמקהרה, זיהומים…] ואז שחרור וניקיון לבב.