פרנסה נכונה

כאשר מדובר ב’פרנסה נכונה’, טוב אם יש חופש לעשות את מה שמרגישים שהוא באמת “נכון”, ולשמור על רוח הפרנסה הנכונה בכל דרך שאותה רוח מתגלמת בכם. אני אומרת את זה מתוך ניסיון. אם כי רוב העבודות אינן נכללות בקטגוריה של פרנסה “לא-נכונה” על פי הרשימות המובאות בטקסטים הבודהיסטים –  מכירת נשק, שחיטת בעלי חיים וכיוב’ – ישנן כאלה שכן.  לפני הרבה שנים קרה שקבלתי עבודה שעבורי למעשה התקרבה באופן מסוכן לקטגוריה הנוראה הזו, למרות שכשהתחלתי בעבודה, לא הייתי מודעת לכך.
בשנת 1978 לקחתי עבודה באוניברסיטה שהעניקה מענקים קטנים למחלקות עבור עבודות מחקר. הייתה זו עבודה נעימה ונהניתי ממנה, אבל יום אחד שמתי לב לבקשה לקבלת מענק על מנת לרכוש ארבעים כלבים עבור ארבעים סטודנטים במטרה שאלה יבצעו  אותו ניסוי בדיוק. כשקראתי את הפרטים, הרגשתי די חולה. ואז, נתקלתי בעוד בקשה למענק שנועדה לרכישה של בעלי חיים לניסויים במחלקה לפסיכולוגיה, והפרטים שלה נשמעו לי איומים. כפי שהתברר, הבקשה עבור ארבעים הכלבים נדחתה, מכיוון שכל חברי וועדת ההערכה הרגישו כמוני לגבי העניין – מה שהרגיע אותי – ועם זאת התחלתי להרגיש אי-נוחות ביחס לעבודה הזאת באופן כללי, למרות שהתפקיד שלי היה קטן מאוד, ולא הייתה לי מעורבות בעצם מתן המענקים. אבל אהבתי לעבוד באוניברסיטה, וחשבתי לעצמי, “טוב, את יודעת, אני לא מעורבת אישית בתהליך קבלת ההחלטות, אז אולי…?” אבל עמוק בפנים הרגשתי משהו מציק, תחושה שמשהו לא נכון.
ואז הלכתי לאסיפה בודהיסטית באיזה שהוא מקום וסיפרתי לידידה על הדילמה שלי. “אני לא יכולה לעמוד בזה”, אמרתי לה, “אבל מה את יכולה לעשות כשזו העבודה שלך?” היא אמרה: “את לא חייבת לעשות אותה!”
כמובן שהיא צדקה, לא הייתי חייבת לעשות את זה, וידעתי שאני לא חייבת לעשות את זה, אבל התנדנדתי בגלל שאהבתי לעבוד באוניברסיטה. מכל מקום, אותה תגובה מהירה מאותה חברה היתה עבורי כמו סטירת לחי, והחלטתי, בו במקום, לעזוב את עבודתי. בן רגע הרגשתי יותר טוב. כשסיפרתי לבוס שלי, והבהרתי לו מדוע לא יכולתי להמשיך בעבודה, הוא הודה שגם עבורו הענקת כספים עבור ניסויים בבעלי חיים היה בטעם רע. לאחר זמן קצר, התאפשר לי לעבור לעבוד ביחידה אחרת באוניברסיטה, ובפועל לא איבדתי שום דבר בגלל שהחלטתי לעשות את מה שהרגיש כדבר הנכון.
הפער עבורי בין מה שהרגיש ‘לא-נכון’ ,לבין מה שהרגיש ‘נכון’ היה עצום. הרגשתי אותו אז, והרגשתי אותו מאז פעמים רבות. ניתן לומר שפער זה הפך לחלק מהתרגול שלי, ולא פעם נדרתי נדר שלא לחצות אותו קו שוב. אני בטוחה שההרגשה הזו מוכרת לרוב האנשים.
אני בת מזל עכשיו בכך שאני יכולה להחליט באופן עצמאי עבור עצמי, ולבחור להיות מעורבת רק באותם הדברים שאני מרגישה טוב לגביהם. אני מנהלת עסק עצמאי עם שותפי, ריצ’רד. אנחנו מוציאים לאור ספרים וירחון בודהיסטיים, מוכרים ספרים של אחרים, ומארגנים אירוע או שניים מדי שנה. העסק הזה (Buddhist Publishing Group או  BPG) החל כתחביב, והתפתח לעיסוק במשרה מלאה.
אני רוצה להצביע על ארבע נקודות בסיסיות מניסיוני של מה שיכול להיות מכונה עסק של פרנסה נכונה:
1.    צריכים להיות מוכנים לסרב לקבל מתנות או הבטחות של מתנות.
2.    הסימן לכך שאתם עושים משהו שאתם מרגישים באמת כנכון, הוא שהעשייה מביאה אנרגיה רבה, לעומת העדר אנרגיה כשמרגישים שהדבר לא נכון.
3.    תחזוקה של עסק ‘נכון’ כרוכה באומץ, האומץ לעמוד מאחורי הערכים שלנו. קל ליפול למלכודת שבה החיפוש אחר רווחים וביטחון תופס קדימות על פני המוטיבציה המקורית שנדחקת לעדיפות שנייה.
4.    אם קבלתם החלטה שהניבה תוצאות לא רצויות, עליכם להיות מוכנים להסתובב לאחור, וללכת בכיוון אחר.
המוטיבציה שלנו בהקמת ההוצאה לאור הייתה להיות מעורבים בהפצת הדהרמה. ההשראה באה מנקודת המבט של הדהרמה בלבד, ולא מנקודת מבט של רצון לבעלות על עסק עצמאי משלנו – למרות שהמחשבה על עצמאות היתה מושכת מאוד.
להיות מוכנים להפנות עורף למתנות
בשנת  1983 התחלנו להכין ולהדפיס ספרונים אשר נתנו אותם בהתחלה לילדי בתי-ספר ולאחר מכן לקבוצות בודהיסטיות וארגונים שבקשו לקבל אותן. הפקנו את הספרונים בציוד מיושן ולא מקצועי. לא היה לנו כל ידע לגבי עסקי הדפוס או עולם ההוצאה לאור, ולקח לנו שנים רבות כדי לרכוש את המיומנויות הבסיסיות בתחום. אבל אהבנו את העבודה. זה היה מרגש. היה נפלא לבחור טקסטים קטנים ולהביאם לעולם בכדי שאחרים יקראו אותם – זכות גדולה נפלה בחלקנו.
למרות שבשלב זה ההוצאה לאור לא היוותה עבורנו מקור פרנסה, זה הרגיש ממש ‘נכון’ לעשות זאת, ובמובנים מסוימים, נדמה היה כי זה גמול על המשרות המלאות ששנינו היינו מועסקים בהן. נהניתי מהמשרה בה עבדתי ביום, אבל זה לא השתווה בכלל לעבודת הדהרמה שעשינו בזמן הפנוי בערבים ובסופי השבוע. לא חשבתי, לפחות לא בתקופה ההיא, שיתאפשר לי להיות לגמרי עצמאית, והתייחסתי למשרה הרגילה שלי כאמצעי להרוויח מספיק כסף הן למחייה והן להפצת הדהרמה.
בהמשך, אנשים התחילו להציע תרומות עבור הספרונים שחילקנו בחינם, ובכספים האלה קנינו ציוד וחומרי דפוס שאפשרו לנו להדפיס עוד. התמלאנו בהכרת תודה על נדיבות הלב של האנשים, שלא ציפינו לה כלל!  עם זאת, תורם אחד החל לבקש מאתנו לבצע עבורו עבודות שלא היה להן כל קשר לבודהיזם או לרוחניות. במשך תקופה זרמנו עם זה – אחרי הכל, הוא היה נדיב! – וביצענו את העבודה. אבל, לאט לאט, התחלנו להרגיש לא בנוח בקשר לדרישותיו המתמשכות (חלק מהעבודות לא היו קטנות כל כך), והרגשנו כאילו אנחנו נתונים למעין חובה. פעם, הקדשנו סוף-שבוע שלם בניסיון למלא אחת מהמשימות הללו. בסופו של דבר, מותשים, שאלנו עצמנו לאן אנחנו הולכים עם כל זה: האם נחייך ונסבול את זה למען הרווח הכספי, או אולי אנחנו צריכים לומר בפשטות ‘לא עוד!’ על חשבון המתנות והידידות? לבסוף, אמרנו שלא נוכל לקבל עוד עבודות, וניסינו להסביר מדוע. היה קשה לומר את זה.
המסר התקבל די טוב באותו הזמן, כך חשבנו, והמתנות המשיכו להגיע לזמן מה, אך הן התמעטו בהדרגתיות, וכעבור זמן לא רב הן הפסיקו לחלוטין. אף על פי כן, לא הרגשנו שחסרה לנו “עזרה” זו, אז או לאחר מכן, כי אם היתה תחושת הקלה על כך שלא היינו צריכים לבצע הוראות של אחרים, שלאמיתו של דבר, לא נותנים כלום אלא  קונים משהו.
אותה החלטה לסכן מתנה הפכה לנקודת ציון עבורנו. במהלך השנים היינו בקשר עם כמה אנשים שהדהימו אותנו בנדיבותם ובטוב לבם, ושעזרו לנו המון, אבל הם היו מסוג אחר לחלוטין. זו, אם כן, נקודה חשובה שאני מבקשת להדגיש מניסיוני במה שאפשר לכנות ‘עסק  של פרנסה נכונה’. אם אתם רוצים להתמיד במטרה וביעד המקוריים שלכם, אתם צריכים להיות מוכנים שלא למכור את עצמכם למען מתנות או הבטחת מתנות. כשנוקטים עמדה כזאת, הדבר יכול להתפרש כאילו אתם כפויי טובה, וייתכן שתרגישו כפויי טובה, אבל בעיקרו של דבר, אתם שומרים לעצמכם את הזכות לפעול באופן חופשי. לכן זה מצריך אומץ.
עשייה של דבר ‘נכון’ מביאה המון אנרגיה
ב-1985 היה ריצ’רד מסוגל לוותר על המשרה שלו ולעבוד באופן מלא עבור ההוצאה לאור. (הוא נהייה מומחה בעבודות הדפסה ועיצוב.) העסק לא היה רווחי, אבל היה מספק מאד, ועדיין החזקתי במשרתי הבטוחה באוניברסיטה אשר הכניסה לנו מספיק כדי להתקיים (הוצאות המחייה שלנו היו מזעריות). כך שהעסק הזה הפך למלוא חיינו. הייתי חוזרת הביתה מהעבודה ומתחילה לעבוד שוב. עבדנו כל הזמן. אבל זה לא הרגיש כמו עבודה מכיוון שזה הזין אותנו ונתן לנו המון אנרגיה; אהבנו את זה.
זוהי הנקודה השניה שברצוני להציג: לעשות משהו שאת מרגישה שהוא ‘נכון’ לחלוטין נותן לך המון אנרגיה. אני מאמינה שהמרכיב הזה הוא חיוני בכל עסק של פרנסה נכונה. האם יש בך אנרגיה כלשהיא והאם יש איזושהי אנרגיה בעסק? האם היא נהייתה שטוחה, ארצית, ושחוקה? אינני מדברת על המעלות והמורדות הרגילים של חיי היומיום, אלא על ההרגשה הכללית לגבי מה שעושים. אם זה הופך להיות מכני, אתם עלולים להפוך לציניים ולהתחיל להרגיש שזו רק עבודה, ולא הייתם עושים אותה אם זה לא היה עבור הכסף! לדעתי, העדר השראה מעין זה או חוסר אמון במה שאתם עושים ירוקנו אתכם; הרוחניות תיעלם; זה יהפוך לסתם עוד עסק.
רווחים ובטחון: עסק של פרנסה נכונה דורש לפעמים אומץ
ב-1989 הזמינו אותנו לגור בקהילה בודהיסטית. מיד ויתרתי על העבודה שהיתה לי במשרה מלאה ועם בטחון תעסוקתי, והחלטנו לצאת למסע חיים מסוג חדש. לקחנו איתנו את העסק. בזמן ההוא ההוצאה לאור כבר צמחה קצת, ואילו הוצאות המחיה היו נמוכות לחברי הקהילה, לכן החלטנו לנסות את מזלנו. היינו מאד בני מזל – זה הצליח.
מספר שנים מאוחר יותר, ב-1993, עזבנו את הקהילה ואז נאלצנו להתמודד עם אתגר כלכלי. בפעם הראשונה היה עלינו להרוויח כסף אמיתי. יוקר המחיה גדל עבורנו פתאום. זה היה מבחן גדול. בכל זאת משכנו איכשהו – התפרנסנו ולו בדוחק – משהו שהיה דמיוני שנים לפני כן כאשר התחלנו עם ספרון חינמי אחד קטן.
היום ההוצאה לאור היא עבורנו דרך חיים, אבל היא גם עסק המפרנס אותנו. הרווח הוא מרכיב, אבל מחשבות על רווח עלולות לעוות את המוטיבציה המקורית, לכן צריך להתנהל בזהירות. האם אתם מתחילים לחשוב יותר על כסף מאשר על הדהרמה? האם אתם מתחילים למכור ספרים שאתם לא רוצים למכור, בגלל שהם פופולאריים? האם אתם מגוונים תחומים כדי להגדיל את העסק? מתחברים עם ארגונים אחרים לשם הביטחון? מתחילים להתחרות עם עסקים אחרים כדי לנסות לקחת מהם את העסקים שלהם? מקבלים לעיתון שלכם פרסומות מקבוצות שהן מפוקפקות בעיניכם? כאשר אתם עובדים עבור עצמכם, רווח ובטחון עלולים בקלות לקבל עדיפות על פני הערכים הכי בסיסיים שלכם. ובכן, זוהי הנקודה השלישית:  בשמירה על עסק של פרנסה נכונה, ה’נכונה’ דורשת לפעמים אומץ, האומץ לפעול מתוך נאמנות לערכים שלכם. אנחנו מצאנו את עצמנו בתרחישים כספיים קשים והיו כמה תקופות רזות, אבל הצלחנו לצאת מכל אלה. שנינו עשינו בחירה מודעת. היו לי כשלושים שנים של בטחון – של עבודה עבור אנשים אחרים וידיעה שאני עתידה לקבל משכורת מכובדת וגמלה בסיומה – אבל עכשיו אני מנווטת במסלול הדורש אמון.
לכן, למרות שאני בהחלט אומרת שהעסק שלנו הוא פרנסה נכונה, זה לא רק בגלל שאנחנו הוצאה לאור בודהיסטית. כמו כל פעילות בלתי-מזיקה, גם בודהיזם יכול להיות ‘לא-נכון’, כי זה תלוי במוטיבציה. צריכים להיות מודעים מאד ובהירים לגבי הבחירה במה להיות מעורבים ועל מה לוותר. מתוך פחד – פחד לקרוס – אפשר בקלות להעדיף את מה שרווחי על פני מה ש’נכון’. ספרים אינם מופיעים ברשימת הפרסומים שלנו רק בגלל אחוז הרווח שהם מביאים. אם אנחנו מרגישים שהספר אינו טוב, לא נמכור אותו אפילו אם הוא עשוי להיות יצרן כסף. כך גם לגבי פרסומות בעיתון שלנו. אנחנו דחינו ודוחים פרסומות של ארגונים שלא היינו ממליצים לבודהיסטים מתחילים, והחלטה כזו עלולה לעלות ביוקר.
איני אומרת שאנחנו לא עושים טעויות או שהשיפוט שלנו אינו בר כשל; אני מודעת מאד לכך שאני עלולה לשגות. ואין לנו רשימת עשה ואל-תעשה. באופן קבוע אנחנו בודקים את החלטותינו שתי וערב. אנחנו משתנים; דעותינו משתנות. ככל שאת מתקדמת, את לומדת מעט יותר על עצמך, על אנשים אחרים, על קבוצות אחרות, וכך הלאה. גיליתי ששמירה על פרנסה נכונה כ’נכונה’ הינה תהליך נמשך; לא מדובר רק בהשגת העבודה ה’נכונה’ או ביצועה בצורה “נכונה” – סוף פסוק!
הצורך לקבל החלטות בעסק
לפני זמן הגעתי להחלטה מודעת להיות מודרכת על ידי תחושת המצב ‘בזמן אמת’, כשאני יודעת שאני בהחלט עלולה לטעות, ולעיתים קרובות מגלה שאכן כך. מנקודת מבטי, אם תמיד אפחד לעשות טעויות, אז בכלל לא אוכל לתפקד. לא איכפת לי לטעות. וכאשר מתגלה החלטה שגויה, אני מנסה לשנות אותה, או לתרגל השתוות הנפש  בעודי סובלת מהתוצאות – קשה!  ברור שאיננו תמיד יכולים לדעת כל מה שיקרה לפני שמתחילים במיזם, אפילו אם אנחנו חושבים שאנחנו יודעים. לפעמים אני תוהה אם אי פעם אני יודעת מה קורה. במקרים רבים מצאתי את עצמי מעורבת בדברים שעליהם הצטערתי מאד מאוחר יותר.
לפני מספר שנים ביקש ממני אדם לעזור לו לסיים ספר שכתב. במשך זמן מה התנגדתי מכיוון שהיו לי הרבה דברים אחרים לעשות, אבל הוא היה משכנע מאד ורציתי לעזור לו מכיוון שחשבתי שהוא מורה טוב. אמנם הוא היה שתיין, וידעתי זאת, אבל הוא היה די מכובד בעולם הבודהיסטי, אז הסכמתי לעשות עבורו מה שיכולתי בעריכה וכיו”ב. ובכן, התברר שהייתה לו בעיית שתייה רצינית ביותר. עבודתו כמובן שיקפה זאת, והוא הראה סימנים של בלבול מחשבתי. ואז התחלתי לשאול את עצמי: “אם התודעה שלו אינה צלולה והדהרמה שלו ‘מקולקלת’, אז מהו תפקידי?”  התחלתי לתהות אם אינני פועלת יותר כשותפה לדבר עבירה במקום כשומרוני טוב. מה עלי לעשות? הייתי צריכה לשקלל את המאזן בין ההתחייבות שלי לעזור לו לסיים את הספר לבין נקיפות המצפון שלי כמי שתומכת במשהו שהתחלתי לפקפק בו. אחרי מחשבה מרובה החלטתי להשלים את המטלה שלי, לבצע אותה כמיטב יכולתי, ואז לצאת מזה. וכך עשיתי. אחרי שיצאתי מהתמונה התפתחו הדברים כך שהוא המשיך לעבוד על הספר שלו עם מישהו אחר, ולבסוף הצליח לפרסם אותו. האם היה זה מטופש מצידי שבכלל התחלתי איתו? ובכן, מאז אני יותר זהירה.
אני מודעת לעובדה שעבודה כעצמאית היא מצב של זכות-יתר, שבו יש לי הזדמנות לעשות בחירות – ואני מעריכה זאת מאד. אני עושה את הבחירות האלו, ותמיד יודעת שאני עלולה לטעות. אבל אני פשוט רואה שזאת דרכו של עולם. לא איכפת לי לטעות, ולדעתי זה חשוב שכך, כי אחרת תמיד תהיה תחושה של היסוס וספק, ואכזבה כאשר הדברים לא מסתדרים. אז הנקודה הרביעית שרציתי להצביע עליה היא: בעסק של פרנסה נכונה צריך להפוך החלטות כאשר זה נחוץ – ולא להיצמד בחירוק שיניים להחלטות רעות – אפילו אם זה עלול לגבות מחיר יקר ולגזול זמן, מפני שיש בכך גם מרכיב של צמיחה אישית.
אז מה מבחין בין עסק של פרנסה נכונה לבין כל עסק אחר? בוודאי זהו יסוד הדהרמה, קוד בסיסי ומופנם של תרגול. לא מדובר רק בלומר: “אהה, אנחנו מוציאים לאור בודהיסטים ולכן העסק שלנו הוא פרנסה נכונה!” כשבו בזמן מתייחסים בסלחנות למעט הונאות של לקוחות פה ושם, הולכים בעקבות האופנות באשר הן, מעלים מחירים שלא לצורך, וכך הלאה. זו אינה יכולה להיות פרנסה נכונה במשמעות הבודהיסטית. אכן, זה נשמע יותר כמו עסקים כרגיל. הנקודה בבודהיזם היא כמובן ללכת לפי מה שמרגיש ‘נכון’ עבורך, עמוק עמוק בתוכך. אני מאמינה שבסופו של דבר זהו הסימן.