נדיבות אוהבת (מֶטַּה)

המילה “אוהב” באנגלית, מתייחסת לעתים קרובות ל”משהו שאני מחבב”. לדוגמא “אני אוהב אורז דביק”, “אני אוהב מנגו מתוק”. למעשה אנו מתכוונים לכך שאנחנו חשים חיבה. חיבה הינה הימשכות לדבר, כגון מזון שאנחנו מאוד מחבבים ונהנים לאכול אותו. אנחנו לא אוהבים אותו.

במטה, הכוונה היא לכך שאתה אוהב את האויב שלך. זה לא אומר שאתה מחבב אותו. אם אנשים מסויימים רוצים להרוג אותך, ואתה אומר: “אני מחבב אותם”- זה טיפשי! אבל אנחנו יכולים לאהוב אותם, כלומר אנחנו יכולים להמנע ממחשבות לא-נעימות ומנקמנות, מכל רצון לפגוע בהם או להשמיד אותם.

גם אם ייתכן ואתה לא מחבב אותם – הם אנשים עלובים ומסכנים – אתה עדיין יכול להיות אדיב, נדיב ורחב-לב כלפיהם.

אם לחדר זה היה נכנס שיכור מטונף ומגעיל, מכוער ונגוע במחלות, שלא היה ניתן למצוא בו שום דבר מושך, יהיה זה מגוחך לומר: “אני מחבב את האיש הזה”. אבל ניתן לאהוב אותו, ניתן לא להתבוסס בתחושת דחייה ממנו, לא להגרר לתגובה כלפי אי הנעימות שבו. לכך הכוונה במושג “מטה”.

לפעמים ישנם דברים שאדם לא אוהב בעצמו, אבל המשמעות של מטה היא לא להילכד במחשבותינו, בגישות, הבעיות, המחשבות והתחושות שבתודעה. כך זה הופך באופן מיידי לתרגול של קשב רב.

להיות קשוב משמעותו לפתח מטה כלפי הפחד, הכעס או הקנאה שבתודעתך. במטה, הכוונה היא לא ליצור בעיות חדשות סביב תנאים קיימים, אלא לאפשר להם להתפוגג ולדעוך. לדוגמה, כאשר פחד עולה בתודעתך, אתה יכול לתרגל  מטה כלפי הפחד – כלומר, לא לפתח דחייה ממנו, אלא פשוט לקבל את נוכחותו ולאפשר לו לדעוך. אתה יכול גם למזער את הפחד על ידי הבנה שזהו אותו סוג של פחד שיש לכולם, גם לבעלי חיים. זה לא הפחד שלי, זה לא פחד של מישהו, זהו פחד שאיננו אישי. אנו מתחילים לחוות חמלה כלפי יצורים אחרים כאשר אנחנו מבינים את הסבל המעורב בתגובה לפחד בחיינו האישיים – את הכאב, הכאב הפיסי כשמקבלים בעיטה, כשמישהו בועט בך. סוג זה של כאב, הוא בדיוק סוג הכאב אותו מרגיש כלב כאשר בועטים בו, אז אנחנו יכולים לחוות מטה כלפי הכאב, כלומר לחוות נדיבות וסבלנות של אי-שהייה בסלידה.

אנחנו יכולים לעבוד עם מטה באופן פנימי, עם כל הבעיות הרגשיות שלנו: אתה עשוי לחשוב “אני רוצה להפטר מזה, זה נורא!“. יש כאן חוסר במטה כלפי עצמך, הלא כן? זהה את הדחף “להיפטר” ממשהו. אל תתבוסס בסלידה ממצבים רגשיים קיימים. אינך צריך להעמיד פנים על מנת לקבל את המגרעות שלך. אינך צריך לחשוב: “אני מחבב את מגרעותי”. ישנם אנשים שהם טפשים מספיק על מנת לומר: “המגרעות שלי הופכות אותי למעניין. יש לי אישיות מרתקת בזכות החולשות שלי”. אין משמעותה של מטה להתנות את עצמך להאמין שהנך מחבב משהו, כאשר למעשה אינך מחבב אותו כלל, אלא היא פשוט המנעות מהתבוססות בסלידה.

זה קל לחוש מטה כלפי משהו שאתה מחבב – ילדים קטנים ויפים, אנשים נאים, אנשים בעלי אופי נעים, גורים קטנטנים, פרחים יפים – אנו יכולים לחוש במטה כלפי עצמנו כאשר אנחנו חשים בטוב:”כעת אני מרגיש שמח עם עצמי”. כשדברים מסתדרים בהתאם לרצוננו, קל לחוש חיבה כלפי מה שטוב ונאה ויפה. בנקודה זו אנחנו עלולים לטעות בדרך. מטה איננה רק איחולים טובים, רגשות נהדרים ומחשבות נעלות. היא תמיד מאוד מעשית.

אם אתה מאוד אידיאליסט ואתה שונא מישהו, אתה עשוי לחשוב: “אני לא אמור לשנוא אף אחד. לבודהיסטים צריכה להיות מטה כלפי כל היצורים החיים. אני אמור לאהוב את כולם. אם אני בודהיסט טוב, אני אמור לחבב את כולם”. כל זה נובע מאידיאליזם בלתי מעשי. לחוות מטה כלפי הדחייה שאתה מרגיש, כלפי הקטנוניות של התודעה, כלפי הקנאה, צרות העין – משמעותו קיום הדדי בשלום, מבלי להערים קשיים או ליצור בעיות מהקשיים העולים בחיים, בתודעה ובגוף.

נסיעה ברכבת התחתית בלונדון היתה גורמת לי בעבר לעצבנות רבה. שנאתי את זה, את התחנות התת-קרקעיות הנוראיות הללו, את מודעות הפרסומת המטרידות ואת המון האנשים המצטופפים ברכבות המטונפות והעלובות, השואגות במנהרות. הייתי חש בהעדר מוחלט של מטה (נדיבות-סבלנית). נהגתי להתבוסס בסלידה מחוויה זו, ואז החלטתי להפוך את הנסיעה ברכבת התחתית של לונדון לתרגול של מדיטצית נדיבות-סבלנית. התחלתי באמת להנות מזה, במקום לשהות במרמור. התחלתי לחוש חיבה כלפי כל האנשים שם. הסלידה והתלונות נעלמו לחלוטין.

כשאתה חש בסלידה כלפי מישהו, אתה יכול להבחין בנטייה להתחיל להוסיף לזה מחשבות כגון: “הוא עשה את הדבר הזה והוא עשה את הדבר ההוא, הוא כזה והוא לא צריך להיות ככה”. ואז, כשאתה באמת מחבב מישהו, אתה חושב: “הוא יכול לעשות את הדבר הזה והוא יכול לעשות את הדבר ההוא. הוא טוב וחביב”. אבל אם מישהו יאמר “האדם הזה רע מאוד!”  – אתה תחוש כעס. אם אתה שונא מישהו, ומישהו אחר משבח אותו, גם אז תכעס. אתה לא מעוניין לשמוע כמה טוב האויב שלך. כאשר אתה מלא בכעס, אינך יכול לדמיין שלמישהו שאתה שונא יכולות להיות איכויות נעלות כלשהן. אפילו אם יש להם כמה תכונות טובות, אינך יכול לזכור אף אחת מהן. אתה יכול לזכור רק את הדברים הרעים. כשאתה מחבב מישהו, אפילו המגרעות שלו יכולות להראות מקסימות – “מגרעות קטנטנות ובלתי מזיקות”.

לפיכך, זהה זאת בחוויתך שלך. התבונן בכוח של “אוהב” ו”לא-אוהב”. חביבות סבלנית, מטה, היא כלי שימושי ויעיל מאוד להתמודדות עם כל ה”טריוויה” הקטנונית שהתודעה בונה סביב חוויות בלתי-נעימות. מטה היא גם שיטה יעילה מאוד לבעלי תודעה מפלה וביקורתית מאוד. אלו הם אנשים אשר רואים את הפגמים בכל דבר, אבל לעולם אינם מתבוננים פנימה, על עצמם. הם תמיד רואים רק את מה שנמצא “שם, בחוץ”.

מאוד מקובל עכשיו להתלונן כל הזמן על מזג האויר או על הממשלה. יהירות עצמית מובילה להערות הנבזיות הללו כלפי כל דבר ודבר. או שאתה מתחיל לדבר על אנשים מאחורי גבם, מפרק אותם לגורמים, באופן אינטיליגנטי ואובייקטיבי למדי. אתה כל כך אנליטי, אתה יודע בדיוק מה אותם אנשים צריכים, מה הם אמורים לעשות ומה הם לא אמורים לעשות ומדוע הם מתנהגים בדרך זו או אחרת. זה מאוד מרשים, להיות בעל חשיבה חדה וביקורתית כל כך, ולדעת מה אנשים אחרים צריכים לעשות. בכך אתה אומר, כמובן: “אני באמת הרבה יותר טוב מהם”.

אינך אמור לעוור את עצמך מלראות את המגרעות והפגמים הקיימים בכל הדברים. אתה פשוט חי בדו-קיום שליו איתם. אינך דורש שהדברים יהיו שונים. לפיכך, במטה, עליך לפעמים להתעלם ממה שלא בסדר אצלך ואצל אחרים. זה לא אומר שאתה לא מבחין בדברים, אלא שאינך יוצר בעיות סביבם.  אתה שם קץ לתבניות הממכרות הללו באמצעות תרגול נדיבות וסבלנות – קיום הדדי בשלום.