מתוך הדרשה אודות כל הזיהומים

כך שמעתי. פעם אחת האדון שהה בסאווטהי, בבוסתן גֵ’תה, בבית המחסה של אנאטההפינדיקה. שם האדון פנה אל הנזירים: “נזירים”. “אדון”, הם השיבו. האדון אמר: “נזירים, אלמד אתכם את ההוראה בדבר הריסון של כל הזיהומים. הקשיבו ושימו לב היטב”. “כן אדון”, השיבו אותם נזירים לאדון. האדון אמר –
“עבור מי שיודע, נזירים, עבור מי שרואה, אני מדבר על הכחדת הזיהומים, לא עבור מי שאינו יודע ואינו רואה. וכיצד הוא יודע, נזירים, כיצד הוא רואה, שאני מדבר על הכחדת הזיהומים? חשיבה בהירה (yoniso manasikāra) וחשיבה בלתי בהירה. בעקבות חשיבה בלתי-בהירה, נזירים, זיהומים שלא נוצרו קודם לכן נוצרים, וזיהומים שנוצרו מתחזקים. ובעקבות חשיבה בהירה, נזירים, זיהומים שלא נוצרו קודם לכן לא נוצרים, וזיהומים שנוצרו דועכים.
יש, נזירים, זיהומים שיש להסיר באמצעות התבוננות, יש זיהומים שיש להסיר באמצעות ריסון, יש זיהומים שיש להסיר באמצעות תרגול, יש זיהומים שיש להסיר באמצעות סיבולת, יש זיהומים שיש להסיר באמצעות המנעות, יש זיהומים שיש להסיר באמצעות סילוק, יש זיהומים שיש להסיר באמצעות טיפוח (bhāvanā).
ומהם, נזירים, הזיהומים שיש להסיר באמצעות התבוננות? כאן, נזירים, אדם רגיל שלא למד, שאינו מכבד את הנעלים, שאינו מבין את התורה הנעלה ואינו מאומן בה, שאינו מכבד אנשים טובים, שאינו מבין את הדרך הטובה ואינו מאומן בה – אינו יודע את הדברים (dhamma) שכדאי[1] לחשוב אותם (manasikaraṇīye) ואת הדברים שאין זה כדאי לחשוב אותם.[2] בהיותו לא מודע לדברים שכדאי לחשוב אותם ולאלה שאין זה כדאי לחשוב אותם, הוא חושב דברים שלא כדאי לחשוב אותם, והוא אינו חושב דברים שכדאי לחשוב אותם.
ומהם, נזירים, הדברים שאין זה כדאי לחשוב אותם, אותם הוא חושב? עבור מי שחושב דברים [אלה], זיהום של תשוקה שלא נוצר קודם לכן נוצר, או שזיהום של תשוקה שנוצר מתחזק, זיהום של [אחיזה ב]קיום שלא נוצר קודם לכן נוצר, או שזיהום של [אחיזה ב]קיום שנוצר מתחזק, זיהום של בורות שלא נוצר קודם לכן נוצר, או שזיהום של בורות שנוצר מתחזק, אלה הם הדברים שאין זה כדאי לחשוב אותם, אותם הוא חושב.
ומהם, נזירים, הדברים שכדאי לחשוב אותם, אותם הוא אינו חושב? עבור מי שחושב דברים [אלה], זיהום של תשוקה שלא נוצר קודם לכן לא נוצר, או שזיהום של תשוקה שנוצר דועך, זיהום של [אחיזה ב]קיום שלא נוצר קודם לכן לא נוצר, או שזיהום של[אחיזה בקיום] שנוצר דועך, זיהום של בורות שלא נוצר קודם לכן לא נוצר, או שזיהום של בורות שנוצר דועך, אלה הם הדברים שכדאי לחשוב אותם, אותם הוא אינו חושב.
עבורו, בעקבות החשיבה אודות דברים שאין זה כדאי לחשוב אותם, ובעקבות העדר-החשיבה אודות דברים שכדאי לחשוב אותם, זיהומים שלא נוצרו קודם לכן נוצרים, וזיהומים שנוצרו מתחזקים.
הוא חושב באופן בלתי-בהיר כך: ‘האם הייתי בעבר? האם לא הייתי בעבר? מה הייתי בעבר? כיצד הייתי בעבר? אחרי שהייתי מה, מה הפכתי להיות בעבר? האם אהיה בעתיד? האם לא אהיה בעתיד? מה אהיה בעתיד? כיצד אהיה בעתיד? אחרי שאהיה מה, מה אהפוך להיות בעתיד?’ או הוא אומר לגבי מה שמתרחש בתוכו בהווה: “האם אני קיים, האם אני לא קיים? מה אני? כיצד אני? מהיכן הגיע היצור הזה? להיכן הוא יילך?”
בעקבות החשיבה הבלתי-בהירה כך, אחת משש ההשקפות נוצרת עבורו – ההשקפה ‘יש לי עצמי’ נוצרת אצלו כאמיתית ואמינה. ההשקפה ‘אין לי עצמי’ נוצרת אצלו כאמיתית ואמינה. ההשקפה ‘אני תופס את העצמי באמצעות העצמי’ נוצרת אצלו כאמיתית ואמינה. ההשקפה ‘אני תופס את העדר-העצמי באמצעות העצמי’ נוצרת אצלו כאמיתית ואמינה. ההשקפה ‘אני תופס את העצמי באמצעות העדר-העצמי’ נוצרת אצלו כאמיתית ואמינה. או שישנה ההשקפה הזו – ‘העצמי הזה שלי מדבר, חש, וחווה בכל מקום ומקום הבשלה של מעשים טובים ורעים. העצמי הזה קבוע, יציב, נצחי, בלתי-משתנה, נותר לנצח. זה נקרא, נזירים, אחיזה בהשקפה, יער של השקפה, חורש של השקפה, התפתלות של השקפה, חרדה של השקפה, כֵבֶל של השקפה. כבול בכבלי ההשקפה, נזירים, האדם הרגיל שלא למד אינו משתחרר מלידה, מזקנה, ממוות, מצער, ממצוקה, מסבל, מכאב, מאי-שקט. הוא אינו משתחרר מהסבל, אני אומר.
אך התלמיד של הנעלים שלמד, נזירים, המכבד את הנעלים, המבין את התורה הנעלה ומאומן בה, המכבד אנשים טובים, המבין את הדרך הטובה ומאומן בה – יודע את הדברים שכדאי לחשוב אותם ואת הדברים שלא כדאי לחשוב אותם. בהיותו מודע לדברים שכדאי לחשוב אותם ולאלה שאין זה כדאי לחשוב אותם, הוא חושב דברים שכדאי לחשוב אותם, והוא אינו חושב דברים שאין זה כדאי לחשוב אותם.
ומהם, נזירים, הדברים שאין זה כדאי לחשוב אותם, אותם הוא אינו חושב? עבור מי שחושב דברים [אלה], זיהום של תשוקה שלא נוצר קודם לכן נוצר, או שזיהום של תשוקה שנוצר מתחזק, זיהום של [אחיזה ב]קיום שלא נוצר קודם לכן נוצר, או שזיהום של [אחיזה ב]קיום שנוצר מתחזק, זיהום של בורות שלא נוצר קודם לכן נוצר, או שזיהום של בורות שנוצר מתחזק. אלה הם הדברים שאין זה כדאי לחשוב אותם, אותם הוא אינו חושב.
ומהם, נזירים, הדברים שכדאי לחשוב אותם, אותם הוא חושב? עבור מי שחושב דברים [אלה], זיהום של תשוקה שלא נוצר קודם לכן לא נוצר, או שזיהום של תשוקה שנוצר דועך, זיהום של [אחיזה ב]קיום שלא נוצר קודם לכן לא נוצר, או שזיהום של [אחיזה ב]קיום שנוצר דועך, זיהום של בורות שלא נוצר קודם לכן לא נוצר, או שזיהום של בורות שנוצר דועך. אלה הם הדברים שכדאי לחשוב אותם, אותם הוא חושב.
עבורו, בעקבות העדר החשיבה אודות דברים שאין זה כדאי לחשוב אותם, ובעקבות החשיבה אודות דברים שכדאי לחשוב אותם, זיהומים שלא נוצרו קודם לכן לא נוצרים, וזיהומים שנוצרו דועכים.
הוא חושב בבהירות ‘זהו סבל’. הוא חושב בבהירות ‘זו הופעת הסבל’. הוא חושב בבהירות ‘זו הכחדת הסבל’. הוא חושב בבהירות ‘זו הדרך המובילה להכחדת הסבל’. עבורו, החושב באופן בהיר, שלושה כבלים ננטשים – תפיסת זהות עצמית, ספק, ואחיזה בחוקי מוסר ונדרים. אלה, נזירים, נאמר שהם זיהומים שיש להסיר באמצעות התבוננות.

[1]כדאי, ראוי, נכון, עשוי להיות טוב. נוח יותר לתרגם “כדאי”, אך בהחלט יש כאן גם מובן של “ראוי”.

[2]התרגומים רבים מעדיפים להשתמש כאן במובן של “תשומת-לב” (attention), שהוא אולי יכול להיחשב תרגום סביר באנגלית, אך שבעברית הוא שגוי. כפי שניתן לראות בבהירות בהמשך הטקסט, עיקר העניין כאן הוא ביצירת השקפה של אני כחשיבה בלתי-בהירה, והתבוננות באמצעות ארבע האמיתות כחשיבה בהירה. כך שהמובן “מחשבה” נכון יותר מ”תשומת-לב”. בתרגום של Thanissaro Bhikkhuבאתר של Access-to-insight, הוא אכן מדבר על attention, אבל כזה המופנה לרעיונות (ideas, זהו התרגום שלו ל-dhamma, כאן “דברים”, כדי להבליט את היסוד המחשבתי). גם הפרשן המסורתי סבור כי היסוד הרעיוני הוא במוקד, והוא מתאר את המחשבה הבהירה כזו שיודעת את החולף כחולף, את הסבל כסבל, את הלא-אני כלא-אני, ואת הלא-טהור (asubha) כלא טהור.