לבחור להאמין בבחירות שלכם

בזמן שאתם יושבים פה מרוכזים בנשימה, לעיתים אתם מגלים שהתודעה אינה עם הנשימה, היא במקום אחר. וכאשר אתם מבחינים בכך – יש לכם בחירה: אתם יכולים להישאר באותו ״מקום אחר״ וללכת בעקבות המחשבה, או שאתם יכולים לחזור לנשימה. שתיהן כאן, המחשבה והנשימה.

אתם יכולים לשאול את עצמכם – אם תלכו בעקבות המחשבה – הדבר אינו שונה ממה שקורה כאשר אתם סתם יושבים וחושבים. נסו לראות מה קורה אם תחזרו לנשימה בכל פעם שתבחינו שנדדתם הרחק. ונסו להפוך זריזים יותר בהבחנה בדברים אלו. כל אלו בחירות שאתם עושים. ועניין הבחירה הוא מאוד מרכזי באשר לסיבה שאנו מודטים.

המילה בפאלי עבור מדיטציה – ״בהאוונא״ – משמעה ״לפתח״. ואנו בוחרים לפתח ריכוז, לפתח מודעות קשובה, דריכות וגם איכות של התלהבות – אתם מנסים לעשות זאת היטב. אם לא הייתם מסוגלים לבחור לעשות דברים אלו – למדיטציה כמעט ולא היתה תכלית. *עניין הבחירה הוא מרכזי בלימוד הבודהיסטי*. שני הפסוקים הראשונים בדהמהפאדה אומרים: ״המחשבה קודמת לכל הדברים״. כל התופעות שאתם חווים דרך החושים. זוהי הצהרה מעניינת.

בעיקרון זה אומר שהתודעה אינה בסוף הקצה של הדברים – היא בנקודת ההתחלה שלהם. בניתוחו של הבודהה לגורמים לסבל, ישנו מקום בו הוא מדבר אודות החוויות שאתם חווים דרך החושים כתוצאה של קרמה ישנה. המעשים הקודמים שלכם חוזרים אליכם. מה שאתם רואים, שומעים, מריחים, טועמים, חשים…הרעיונות שקופצים לתוך התודעה. אך מה שאתם בוחרים לעשות ברגע הנוכחי היא הקרמה הנוכחית שלכם. בניתוחו של סדר הדברים, הכוונות שלכם בהווה באות קודם. הם מעוצבות על ידי המחשבות שלכם, מעוצבות על ידי הרגשות שלכם. כל רגע בהווה הוא משהו שאתם מגיעים אליו עם כוונה. והכוונה למעשה קודמת לחוויות של החושים. כך שהקרמה החדשה ברגע הנוכחי היא משהו שבא קודם לחוויה של קרמה ישנה. מה שאומר שאינכם לגמרי מעוצבים על ידי מה שנעשה בעבר.

זו נקודה שהבודהה הדגיש במיוחד ושראה בה כחשובה עד כדי כך, שהיו פעמים שהוא ממש הלך והתווכח עם אנשים אחרים עליה. הוא לא מסוג האנשים שהיו הולכים ומתחילים מריבה או ויכוח, אך היה נושא אחד שעליו היה מתעכב ושואל אנשים ומורים אחרים מדוע לימדו שלאנשים אין בחירה ברגע הנוכחי.
חלק מהאנשים לימדו שיש בחירה, אך אין לה משמעות, משום שאין שום עקרון של סיבה ותוצאה – הכל בעולם אקראי. במקרה זה, אם מזדמנת בדרככם הזדמנות לתענוג – עליכם לתפוס אותה. אך אין שום תחושה של משהו מיומן או בלתי-מיומן בכך.

אנשים אחרים לימדו שמה שאתם חווים נקבע על ידי מה שנעשה בעבר, בין אם דרך תהליך מקריות לא-אישי או על ידי אל-יוצר שקבע שדברים צריכים להיות בדרך מסויימת. בכל המקרים הללו, אמר הבודהה, המשמעות היא שאין לכם שום בחירה ברגע הנוכחי. כל מה שתעשו, טוב או רע, נקבע מראש. אין לכם שום בחירה לשפר את עצמכם, להפוך עצמכם למיומנים יותר. והרעיון של דרך תרגול שמוליכה לקץ הסבל היתה חסרת משמעות. החיים היו חסרי תקווה.

אך מתוך ניסיונו שלו בתור מודט הוא הבין ״אוקי, ישנה דרך החוצה״. כמובן שהוא לא היה יכול לקחת את הניסיון שלו של חירות ולהראות לנו אותו. והעיקרון של קיום/אי-קיום חופש בחירה אינו משהו שניתן להוכיח.
*אך הוא נתן הוכחה פרגמטית: הוא אמר שאם אתם מאמינים שיש לכם בחירה ושהבחירה שלכם משנה – יותר סביר שתפעלו בצורה מיומנת. ויהיה לכם את הבטחון, שגם אם תגלו שבסוף זה לא נכון, לפחות ניסיתם. לא וויתרתם*.
משום שאם פשוט תגידו: ״ובכן, כל מה שאני חווה היא תוצאה של דברים שקרו בעבר, אני רק צריך ללמוד לקבל את זה״. זה לוותר. וגם לתפישה זו אין הוכחה. כך שיש לכם את הבחירה. איזה סוג חיים אתם רוצים לחיות? האם חיים שבהם אתם מתמידים בתקווה לשים קץ לסבל, שזה דבר מכובד לעשות, או פשוט לוותר?

כאן הבודהה מציע לנו הזדמנות. יש לנו את מילתו ואת מילותיהם של התלמידים האצילים שלו, אלו שהלכו בעקבות הלימוד שלו ומצאו שאכן הוא נכון. ועדיין, זוהי אינה הוכחה עבורנו עדיין. ההוכחה צריכה לבוא מתוך הפעולות שלנו עצמנו.

עליכם להתבונן באלטרנטיבות. איזה סוג חיים אתם רוצים לחיות? איזה סוג אנשים אתם רוצים להיות? הבודהה אומר לנו שזה אפשרי. אנשים אחרים אומרים שהוא צודק. וישנם אנשים אחרים שאומרים שהוא טועה, אך מה יש להם להציע בתור הוכחה? הם יכולים להגיד: ״ובכן, אנו מסתכלים על העולם הפיזי, והכל בעולם הפיזי מוכתב על ידי חוקים פיזיקלים, והתודעה שלכם היא פשוט תוצר לוואי של אותם חוקים פיזיקלים, ומוטב כי פשוט תקבלו את העובדה שאין לכם בחירה״.

אך אז יש לכם את הבחירה לקבל זאת או לא לקבל זאת. כלומר, יש בחירה שם. אנחנו מבצעים בחירות.
ואם פשוט תחשבו שאין אפשרות בחירה, אז לא תוכלו להגיד שמישהו בכלל אשם שעשה משהו בלתי מיומן, משום שמה שעשו הוא תוצאה של משהו מעבר לשליטתם. זו תהיה חברה (society) שבלתי אפשרי לחיות בה.

כאשר אתם חושבים אודות סוג הרעיונות אתם רוצים בנוגע לאפשרות הבחירה, שאלו את עצמכם: אם היה לכם ילד, מה הייתם מלמדים אותו? עליכם ללמד את הילד להיות זהיר בנוגע למה שהוא עושה, להתבונן לשני הכיוונים לפי שהוא חוצה את הרחוב ולא לפגוע באנשים אחרים. ואם הוא עשה טעות – שיבוא לדבר איתכם על כך. כך שתוכלו לשוחח על איך הוא יוכל להימנע מאותה טעות בפעם הבאה.
כל זה מניח שילד יש אפשרות בחירה, ושהילד יכול לשנות את דרכו אם הוא מבחין בכך שהוא עשה טעות.
בהינתן שזו הדרך שתלמדו את הילד שלכם – התבוננו על איך תלמדו את עצמכם. יש לכם בחירה. התבוננו שמאלה וימינה לפני שאתם חוצים את הרחוב. זה יכול לשנות. התבוננו שמאלה וימינה כאשר אתם בוחרים מה לחשוב, מה להגיד ולעשות.

בעולם שבו זה כן משנה, יש תקווה. זה אפשרי לשים קץ לסבל. או לפחות להפחית במידה ניכרת את הסבל הבלתי-נחוץ שאתם גורמים לעצמכם. והתבוננו בקולות בתוככם שאומרים ״לא״. מדוע להאמין בהם? מדוע שתרצו להאמין להם? התבוננו בכך גם כן. כאשר הדרך לקץ הסבל זמינה, יהיה חבל לא לנסות אותה. משום שלכל הפחות אתם מעניקים משמעות מסויימת לחיים שלכם. חיים שבהם אין יכולת בחירה הם חסרי משמעות.

ולמרות שישנם דברים שהם בלתי-נמנעים, כפי שציינו בצ׳אנט (chant). הזדקנות היא בלתי נמנעת… מחלה… מוות… העובדה שאנחנו נולדים משמעה שדברים אלו יצטרכו להגיע – אך איננו יודעים מתי.
ישנם מקרים בהם תהליך ההזדקנות יכול להיות מעוכב. לגבי מחלות – ישנן מחלות מסוימות שניתן להימנע מהם. והמוות יכול להיות מעוכב אם אתם זהירים בנוגע לאיך אתם פועלים.

כך שלמרות העובדה שהם בלתי-נמנעים, זה לא אומר שאתם פשוט מוותרים. ובאשר לדברים שהם לא בלתי-נמנעים, כפי שהבודהה אמר, סבל הוא לא בלתי-נמנע. למרות שישנה הזדקנות, הוא אומר שישנה מיומנות ללמוד כיצד לא לסבול מהזדקנות. ישנה מיומנות ללמוד כיצד לא לסבול ממחלה. ישנה מיומנות ללמוד כיצד לא לסבול ממוות.

כמו עם כל מיומנות אחרת בעולם, אתם לומדים אותה והיא עוזרת לכם להימנע מהמון סכנות. היא יכולה להביא המון תועלת. נסו להודות בקיומה של מיומנות זו כאשר היא זמינה.

זו הבחירה שלכם, אך השתדלו לבחור היטב.