מתוך הדרשה על ייצוב תשומת הלב

וכן, נזירים, הנזיר המתבונן בתופעות שוהה בתופעות ביחס לשבעת איברי החוכמה (bojjhaṅga^[1]). וכיצד, נזירים, הנזיר המתבונן בתופעות שוהה בתופעות ביחס לשבעת איברי החוכמה?

כאן, נזירים, כאשר יש בו את איבר החוכמה של תשומת הלב (sati), הנזיר יודע “איבר החוכמה של תשומת הלב נמצא בי”. או כאשר אין בו את איבר החוכמה של תשומת הלב, הוא יודע “איבר החוכמה של תשומת הלב אינו נמצא בי”. וכאשר יש היווצרות של איבר החוכמה של תשומת הלב שלא הייתה – הוא יודע אותה. וכאשר יש שלמות מלאה של טיפוח איבר החוכמה של תשומת הלב שנוצר – הוא יודע אותה.

כאשר יש בו את איבר החוכמה של חקירת-תופעות (dhamma-vicaya)… כאשר יש בו את איבר החוכמה של הכוח החיוני (vīriya)… כאשר יש בו את איבר החוכמה של העונג (pīti)… כאשר יש בו את איבר החוכמה של השלווה (passaddhi)… כאשר שיש בו את איבר החוכמה של הריכוז (samādhi)… כאשר יש בו את איבר החוכמה של השיוויוניות (upekkhā), הוא יודע “איבר החוכמה של השיוויוניות נמצא בי”. כאשר אין בו את איבר החוכמה  של השיוויוניות, הוא יודע “איבר החוכמה של השיוויוניות אינו נמצא בי”. וכאשר יש היווצרות של איבר החוכמה של השיוויוניות שלא הייתה – הוא יודע אותה. וכאשר יש שלמות מלאה של טיפוח איבר החוכמה של השיוויוניות שנוצרה – הוא יודע אותה.

כך הוא שוהה בתופעות בעודו מתבונן בתופעות כלפי פנים. או שהוא שוהה בתופעות בעודו מתבונן בתופעות כלפי חוץ. או שהוא שוהה בתופעות בעודו מתבונן בתופעות כלפי פנים וכלפי חוץ. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנוצרות בתופעות. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנכחדות בתופעות. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנוצרות והנכחדות בתופעות. או שמתבססת אצלו המודעות “יש תופעות”. במידה הנכונה של הידיעה, במידה הנכונה של תשומת הלב, הוא שוכן מבלי להישען, לא נאחז כלל בעולם. כך, נזירים, שוהה בתופעות הנזיר המתבונן בתופעות.

[1]נהוג לתרגם bojjha-anga כ-“factors of enlightenment”. המילה aṅga, “איבר”, המתורגמת כ-factors, מוכרת משמונת האיברים של הדרך המתומנת (האמת הרביעית), או משנים-עשר האיברים של ההתהוות המותנית (מבורות ועד זקנה, מחלה ומוות). על-כן, אלה הם שבעת “איברי ההארה”. אך תרגום זה מעורר שאלות, שכן לא ברור האם נכון לייחס להארה “איברים”, ובמיוחד אם ההארה מובנת כיסוד היחיד במציאות שהוא בלתי-מותנה. על-כן אולי נכון יותר לתרגם “איברים התומכים בהארה” או “המביאים את ההארה”. בנוסף, לא נאמר כאן “הארה” (bodhi), אלא bujjha – “מה שיש להבין או לדעת”, “מה שיש להתעורר אליו” כאשר הקונוטציה היא ליסוד של חוכמה.