מקומה של חברות באימון הבודהיסטי

גיל פרונסדל הוא המורה הראשי של Insight Meditation Center ברדווד סיטי, קליפורניה. הוא מתרגל ויפסנא וזן, באסיה ובארה”ב, מאז 1975. הוא היה נזיר במסורת התהרוואדה בבורמה, ומאוחר יותר הוסמך ככומר זן. הוא בעל תואר דוקטור בלימודי דת מאוניברסיטת סטנפורד, ומחברם של ספרים ומאמרים רבים. 

 * * *

נקל לחשוב שאימון בודהיסטי הוא אישי ונעשה ביחידות. לימוד הקורא להיות קשוב לעצמך ולקחת אחריות על מעשיך יכול להיראות כמדגיש מיקוד בעצמי. אימון הישיבה במדיטציה בעיניים סגורות יכול גם הוא לרמז שהבודהיזם מפריד בין האדם לחברה. אכן חלק חשוב של האימון הינו אישי וממוקד פנימה, אבל זהו רק חלק ממהותו של האימון הבודהיסטי. חלק משמעותי הרבה יותר של האימון הינו בין-אישי; הוא עוסק בעולם העשיר של יחסינו עם אחרים. למעשה, הלימוד והאימון הבודהיסטי הבין-אישיים יוצרים את ההקשר והבסיס לאימון הפנימי, האישי, כדוגמת המדיטציה.

למרות שאנשים רבים אינם מתחילים את האימון הבודהיסטי בדרך זו, באופן מסורתי נאמר שהאימון מתחיל ביצירת מערכות יחסים בריאות עם הזולת. חלק זה של הדרך נקרא בדרך כלל אימון ב”סילה” או “מידות טובות”. סילה עוסקת בכל ההיבטים של התנהגותנו היומיומית, ובעיקר בפעולותינו הכוללות התייחסות לאחרים. היא עוסקת בהפיכת כל מערכות היחסים שלנו למיטיבות ותומכות באחרים, כמו גם בנו. בכמה תיאורים של הדרך הבודהיסטית, סילה מתחילה באימון בנדיבות. כשזה נעשה בחוכמה, אימון בנדיבות יוצר מערכת יחסים בריאה בין הנותן והמקבל. מאחר וזה מצוי בבסיס הדרך הבודהיסטית, הדבר מדגיש כי הקשרים החברתיים שלנו הינם חלק חשוב של הדרך.

האימון של חיים על פי כללי המוסר (precepts), כהיבט אחד של סילה, מתייחס גם הוא למערכות היחסים הבינאישיות שלנו. זהו אימון בפיתוח מערכות יחסים אכפתיות ומלאות חמלה עם הזולת במקום מערכות יחסים פוגעניות, בפיתוח יחסים נדיבים ולא חמדניים, יחסים כנים במקום יחסים חסרי כנות.

הדגש הבודהיסטי על פיתוח טוב לב אוהב, חמלה, שמחה בשמחת האחר והשתוות הרוח כולל פיתוח גישות אכפתיות ואמפתיות כלפי אחרים. עם האימון, גישות אלו הופכות להיות האוריינטציה של כל דבר שאנו עושים והמוטיבציה העיקרית לביצוע האימון האישי יותר.

חלק חשוב של ההיבט הבינאישי של האימון הבודהיסטי הינו קיומן של חברויות רוחניות. הבודהה הדגיש זאת כאשר אמר שגורם מקדים לדרך כפולת השמונה הינו קיומם של חברים רוחניים טובים (קַלְיַאנָה–מִיטָה). אלה הם האנשים איתם אנו חולקים את האימון ואשר תומכים בנו במהלך האימון. אלה כוללים אמנם את עמיתינו לדרך, אך הביטוי קַלְיַאנָה–מִיטָה הינו גם ביטוי מקובל למורה בודהיסטי במסורת התהרוואדה הבודהיסטית. עבורנו, מורה הינו חבר יותר מאשר גורו, דמות תומכת יותר מאשר דמות סמכותית.

הרעיון שחברויות טובות הינן גורם מקדים לדרך האימון היה חשוב במיוחד בתקופות הקדם אורייניות של הבודהה. מאחר ולא היו ספרים שיציגו לאנשים את התורה והאימון, ההצגה באה תמיד באופן אישי, באמצעות “חבר רוחני טוב”. בימינו, הזמינות הקלה של ספרים על בודהיזם מאפשרת לאנשים להתחיל את האימון ללא מגע אישי עם אדם נוסף. אמנם זוהי בהחלט התפתחות מועילה, אך גם נקל לאבד בשל כך את ראיית ההקשר החשוב שמייצרים יחסים אנושיים ישירים בעת לימוד התורה והאימון הבודהיסטי.

זה יכול להיות מאד מועיל לראות דוגמאות אימון של אנשים אחרים. ללא ספק, אנשים מסוימים יכולים ללמוד לנגן בכלי נגינה באמצעות ספר הוראות. אך לראות כיצד אחרים מנגנים בכלי הנגינה יכול לקדם את הלימוד. באותו האופן, לראות אנשים אחרים המדגימים כיצד ניתן להתאמן בדרך הבודהיסטית ולבטא אותה יכול לספק לנו שיעורים חשובים כיצד אנו יכולים להתאמן.

חברים לדרך מספקים גם תמיכה ועידוד. ללא חברים לאימון, המתאמן עלול לחוש מבודד ואפילו מעט יוצא דופן בקהילה שלו בהיותו האדם היחיד שעושה מדיטציה, או נמנע מרכילות, או לא שותה אלכוהול. הכרת אנשים נוספים המתאמנים והחולקים עמו אותם ערכים יכול לעתים להוות את הגורם אשר ישפיע אם יתאמן או לא יתאמן.

חברים טובים הינם מקור חשוב של משוב. זה יכול לקרות בהדרגה כשאנו רואים את עצמנו נשקפים במראת האחר. חוסר תשומת הלב שלנו יכול להיראות יותר בבהירות אם אנחנו מצויים במחיצת אנשים קשובים. התנהגות לא אתית שלנו יכולה להיות מודגשת אם אנו מצויים בחברת אנשים אתיים יותר. היהירות שלנו לגבי מידת הבנתנו, או האימון שלנו יכולים להפוך ברורים כשאנו מצויים במחיצת אנשים המתייחסים לעצמם בקלילות או שאינם מראים כל תמיכה או עניין ביהירותנו.

משוב יכול גם להתרחש באופן מפורש. על ידי פיתוח חברויות אנו יכולים לייצר את האמון והרצון הטוב המאפשר דיונים כנים בנוגע להתנהגותנו, האימון שלנו, והבנתנו. לעתים קרובות אחרים יראו דברים בנוגע לעצמנו שאנו לא רואים. הצבעה על דברים אלו יכולה להיות מועילה מאד. ככל שהחברות ארוכה יותר, כך יכיר אותנו החבר טוב יותר וסביר יותר שהמשוב יהיה מבוסס יותר.

חברויות דהרמה הינן גם מקומות נפלאים לקיום שיחות דהרמה. לחקור את התורה ואת ההתנסויות שלנו באימון באמצעות שיחות עם אחרים יכול להעמיק את הבנתנו בדרכים רבות. זה יכול להביא לנו פרספקטיבות חדשות, שאלות ותחומים לחקירה נוספת. לקיים שיחות אלו עם אנשים המכירים אותנו היטב מוסיף רבות לערכן של השיחות הללו.

לעתים קרובות למדי לא קל ליצר חברויות רוחניות טובות. זה דורש הן סבלנות והן מאמץ מכוון. כנראה הדרך היחידה המועילה ביותר ליצר חברויות הינה להיות חברותי. נסו לטפח מידה של קבלה, חמימות, עניין ודאגה אותנטיים לאחרים. הפכו להיות מקשיבים טובים, וכאשר תישאלו, היו נכונים לגלות את עצמכם לאחרים. חברויות רוחניות גדלות עם כנות. אם אנו מעמידים פנים שאנו “רוחניים” או אם אנו מסתירים מה שאנו באמת מרגישים או חושבים, חברות אמתית לא יכולה לצמוח. אם אנו חולקים עם אחרים כיצד אנו מתאמנים, כולל הצלחותינו וחסרונותינו, יהיה לאנשים סיכוי טוב יותר לגלות מי אנו.

מעניין שהאויב הקרוב של חברות הוא חנופה. בבודהיזם, אויב קרוב של אידאל הוא הדבר הנראה כמו האידאל אבל למעשה מרחיק ממנו. מי שמתחנף יכול להיראות כמו חבר אבל למעשה הוא חותר תחת האפשרות של חברות אמתית. כנות מזינה חברות, שבח שניתן בלי שנהיה ראויים לו אינו מזין חברות.

חברים יוצרים הקשר חשוב לאימון הבודהיסטי של כל אחד. בתקווה, חברות מראה כי איננו מתאמנים רק למען עצמנו. אנו מתאמנים גם עם ועבור חברינו, הקהילה שלנו והאחרים. חברויות גם מלמדות אותנו שפירות האימון אינם דבר שאנו שומרים לעצמנו. הם דבר שאנו חולקים. אנו יכולים להיות חברים טובים לאחרים. ככל שאנו הופכים חופשיים יותר אנו מעניקים בכך חופש רב יותר לאחרים, לפחות בכך שאנו משחררים אותם מהצורך להתמודד עם חמדנותנו, שנאתנו והדעות הקדומות שלנו. תשומת לב, אהבה, ודרך האימון יכולים להיות הערוצים דרכם אנו מקיימים יחסים משמעותיים עם אחרים. וההפך, יחסים משמעותיים תומכים בנו בדרך לתשומת לב רבה יותר, אהבה רבה יותר והתעוררות. תקוותי שכולנו נטפח חברויות התומכות בנו בדרך האימון.