מאמץ נכון בתרגול

© The Wind Bell. Translated and published with permission from the San Francisco Zen Center
***
רובכם מתחילים, כך שעלול להיות לכם די קשה להבין למה אנחנו מתרגלים זאזן או מדיטציה בדרך שבה אנחנו עושים זאת. אנחנו תמיד אומרים “פשוט לשבת”, ואם תעשו זאת תגלו שתרגול זן, או פשוט לשבת, זה לא עניין קל. פשוט לשבת עלול להיות הדבר הכי קשה. לא קשה לעבוד על משהו; אבל לא לעבוד על משהו קשה למדי. כאשר יש לנו מושג של “עצמי”, אנחנו רוצים סיבה כלשהי לכך שאנחנו עובדים על משהו. אבל אם אין לכם מושג של עצמי, אתם יכולים להישאר שקטים ושלווים בין אם אתם עובדים על משהו ובין אם לא. אתם לא תאבדו את שלוותכם. כך שלהישאר שקטים ושלווים זה מין מבחן בשבילנו. אם אתם יכולים לעשות את זה, פירוש הדבר הוא שאין לכם מושג של עצמי. אם החיים שלכם מבוססים על המושג השגור של עצמי, מה שתעשו לא ינחל הצלחה במובנה האמיתי. תהיה הצלחה במובן מסוים, אבל במובן אחר אתם חופרים את הקבר של עצמכם. כך שלעבוד בלי מושג של עצמי זו נקודה מאוד מאוד חשובה. זה הרבה יותר חשוב מלקבל החלטה טובה. אפילו החלטה טובה, אם היא מבוססת על מושג חד-צדדי של עצמי, תגרום קשיים לכם ולאחרים.
מבחינת תלמידי זן לעבוד על משהו או לעזור לאחרים פירושו לפעול מתוך התודעה היחידה שלנו. המאמץ שלנו מרוכז בתוכנו. זוהי הפעילות של מהות התודעה שלנו, לפי הפטריארך השישי, שאמר שבתחום מהות התודעה שלנו אנחנו לא עושים דבר מחוץ לתודעה. כל מה שאנחנו עושים הוא פעילות של מהות התודעה שלנו, שאיננה דואליסטית. במהות התודעה הוא מתכוון לתודעה הגדולה, ולא לתודעה האנוכית. מובן שיש פעילות דואליסטית, אבל היא מתרחשת בתחומי התודעה הגדולה. פעילות כזאת, של תודעה יחידה, נבדלת מפעילות דואליסטית רגילה.
כאשר אתם מתרגלים זאזן, יהיה לכם כמובן כאב פיזי ברגליים, ומבחינה מנטלית יהיה לכם קושי מסוים גם כן. יהיה לכם קשה להתרכז בנשימה. דימויים מנטליים ייכנסו לתודעתכם זה אחר זה. או שתודעתכם תצא לטייל ותנדוד. לי יש קשיים רבים בתרגול שלי, לכן אני חושב שגם אתם תמצאו שקשה מאוד לשבת בזאזן טוב.
כל הקשיים שיש לכם בזאזן לא צריכים להתרחש מחוץ לתודעתכם. המאמצים שלכם צריכים להישאר בתוך תודעתכם. במילים אחרות, עליכם לקבל את הקושי כמה שאינו אחר ממה שאתם. אל תנסו לעשות מאמץ כלשהו המבוסס על התודעה הקטנה שלכם, כמו “התרגול שלי צריך להשתפר”. “התרגול שלי”, אתם אומרים, אבל זאזן הוא לא התרגול שלכם, הוא התרגול של בודהה. המאמץ שלכם מבוסס על תודעה גדולה שאי-אפשר לחרוג ממנה. אם העצמי הקטן שלכם מתחיל לפעול בלי השגחת התודעה הגדולה, זה לא זן. מה שאתם עושים צריך להיות בהשגחה צמודה של התודעה הגדולה. התרגול שלנו צריך להיות מבוסס על תודעה, או על תודעה מקורית שעוסקת בחיפוש דרך, ללא הפסקה.
סוד התרגול נכון גם לגבי שמירת כללי ההתנהגות הבודהיסטיים. המחשבה הדואליסטית אם לקיים או לא לקיים את הכללים מתקיימת בתוך תודעתכם כשאתם מתרגלים זן. אין כללי התנהגות שאפשר להפר ואין מישהו שמפר את הכללים. להחליט לעשות את המאמץ המיטבי לקיים את הכללים בהתמדה, לעד, בין אם המאמץ שלכם הוא שלם ובין אם לא, זה המאמץ של בודהה, של תודעת-בודהה. אבל אם אתם מציבים את עצמכם מחוץ לכללים, או מחוץ לתודעת-בודהה, או אז אין זמן לקיים את הכללים במלואם. אם הפעילות שלכם כרוכה בפעילות של בודהה, מה שאתם עושים הוא מאמץ של בודהה. ואז, גם אם המאמץ הוא לא מושלם, אתם מבטאים בו את הפעילות ואת החמלה של בודהה.
דוגן זנג’י הגיע להארה כאשר שמע את מורהו סוטר לתלמיד שישב לידו, ליד דוגן, ואומר לו, “מה אתה עושה? אתה צריך לעשות מאמץ גדול, מה אתה עושה?”. המאמץ הזה הוא זן. המאמץ הזה הוא קיום כללי ההתנהגות. אם אנחנו עושים את מיטב המאמץ שלנו בכל רגע, בביטחון, זאת הארה. כאשר אדם שואל אם הדרך שלו מושלמת או לא, יש בזה מושג חתרני של עצמי. כאשר אדם עושה את מיטבו לקיים את כללי ההתנהגות, לתרגל זן, בתוך התודעה הגדולה – אז יש הארה. אין דרך מיוחדת להגיע להארה. הארה היא לא שלב מסוים. הארה היא בכל מקום. בכל מקום שאדם נמצא בו יש הארה. כל מה שאדם עושה במיטב המאמץ שלו, הארה מגיעה אליו.
זה חשוב מאוד לתרגול זן ולחיי היום-יום שלנו. עלינו לעשות את מיטב המאמץ שלנו בחיי היום-יום ממש כמו בתרגול זן. כדי שיהיה לכם תרגול כזה בחיי היום-יום אתם צריכים את החברים שלכם, אתם צריכים את המורה שלכם, אתם צריכים את כללי ההתנהגות שיש לנו. צורה כלשהי היא הכרחית, כי אין אפשרות להתמקד בדרך לא ברורה. חייבים להיות כללים ברורים שיש לקיים אותם. בזכות החוקים – של צורת הישיבה, של צורת התרגול – יש אפשרות להיות מרוכזים. הדבר נכון גם בחיי היום-יום; בלי תכלית או מטרה אדם לא יכול לארגן את החיים שלו.
המורה שלי רושי יאן קישיזאווה, נהג לומר שאנחנו צריכים מחויבות או מטרה להגיע אליה. המטרה שיש לנו אולי לא תהיה מושלמת באופן מוחלט, אבל גם כך הכרחי שהיא תעמוד לנגד עינינו. זה כמו כללי ההתנהגות; אף שכמעט אי-אפשר לקיים אותם, אנחנו זקוקים להם. בלי מטרה בחיים שלנו, ובלי כללי ההתנהגות האלה, אנחנו לא יכולים להיות בודהיסטים טובים, אנחנו לא יכולים לממש את דרכנו.
עלינו להוקיר מאוד את הצורה הקשיחה של תרגול זן ושל כללי ההתנהגות של זן. אולי אתם חושבים שהכללים האלה הם חסרי תועלת אם אי-אפשר לקיים אותם בשלמות, אבל הם העקבות של מאמצים אנושיים המבוססים על החמלה הגדולה של בודהה. החיים שיש לנו עכשיו הם תוצאה של מאמצים חסרי תוחלת כאלה – מחיות חד-תאיות ועד לקופים. איני יודע כמה זמן, אבל בזבזנו זמן רב, מאמצים רבים, עד שהגענו לחיים האנושיים האלה. לעצי הסקויה הענקיים של יער מיוּר יש טבעות או שכבות שנתיות, וגם לנו, אני חושב, יש שכבות שנתיות כאלה בחיים האנושיים שלנו. זה המובן הנרחב של כללי ההתנהגות. אתם אומרים שאין לנו צורך בהם, אבל הם מחייבים אתכם. כל עוד זה המצב, עליכם לשבת, וכך אתם חייבים לדעת איך להמשיך את המאמץ שלכם כדי שתהיה עוד טבעת שנתית. בדרך זו נפתח את הבודהיזם יותר ויותר, עד אין סוף.
למען האמת, צריך שיהיו לנו, באמריקה, יותר כללי התנהגות. אתם חושבים ש-250 כללים לגברים ו-500 לנשים זה נורא, וצריך לפשט את זה, אבל אני חושב שאתם צריכים להוסיף עוד על הכללים שיש לנו ביפן. למעשה אני חושב שיהיה לכם יותר קושי בתרגול זאזן באמריקה מכפי שיש לנו ביפן. סוג הקושי הזה צריך להימשך לנצח, אחרת לעולם לא יהיה שלום בעולמנו. בלי הכללים לא ייתכנו חיים נעימים לבני-האדם. על-ידי התבוננות בחיים האנושיים שלנו וכיבוד כללי ההתנהגות והחוקים של האנושות נדע את הכיוון שבו עלינו לעשות מאמץ, ותהיה לנו ההכוונה הנכונה לחיינו. כך מתרגלים זן וכך הבודהיזם התפתח.