לראות את הגלגל, להפסיק את הסחרור

כריסטינה פלדמן   (Christina Feldman)  מהמייסדים של מרכז המדיטציה גאיה האוס (Gaia House) באנגליה. מ-1976 מלמדת ומובילה ריטריטים של מדיטצית תובנה ברחבי העולם. מורה בכירה ב- IMS  (Insight Meditation Society ) ב- Barre, מסצ׳וסטס. חיברה מספר ספרים ביניהם: -Woman Awake, Way of Meditation , Silence , Compassion ו-
The Buddhist Path to Simplicity. לאחרונה מעורבת בדיאלוג בין תרפיה קוגנטיבית לתרגול בודהיסטי.
***
המסורת מספרת שכאשר עלה כוכב השחר והבודהה השיג את ההארה הגדולה שלו, הוא בבת אחת ראה את רשת הסיבות והתנאים המהווים את הבסיס לחוויה האנושית: מערבולת של אירועים פיזיים ומנטליים אשר חוזרים על עצמם שוב ושוב, ובכך יוצרים דוקהה (סבל). כיוון שראייתו היתה כה צלולה, הוא ראה גם כיצד ניתן להפסיק את הסבל: ניבאנה. האדם יכול להפסיק אחת ולתמיד את הגלגל המסתחרר. הטבע הדינאמי של הגלגל – שם, כך נראה, טמון הכוח שלו – הוא גם השער לחירות.
תובנה זו שהשיג הבודהה מכונה פָּטִיצָּ’ה-סמוּפָּאדָה, כלומר התהוות מותנית (dependent origination). אחד ההיבטים החשובים ביותר שלה הוא האופי הדינאמי של המעגל המסתחרר. הייתי רוצה שמישהו יבנה לי פעם הדמיה של הגלגל שממש מראה אותו מסתובב. שכן גלגל זה הינו למעשה תהליך שמתהווה כל הזמן.
פטיצ’ה-סמופאדה היא התובנה של הבודהה אודות החוויה שלנו, ויש האומרים שארבע האמיתות הנאצלות הן בעצם דרך נוספת ללמד את אותה התובנה. ברגע שהבודהה הבין כיצד נבנית החוויה, הוא גם ראה את הדרך להפסקת הסבל. הבודהה אומר:
“ההתהוות המותנית הזו היא אכן עמוקה ונראית עמוקה. ומתוך חוסר הבנה ואי חדירה אל תוך הדְהַמַּה הזו, הפך הדור הזה לסבוך כפקעת חוטים, סבוך כקן של ציפור, סבוך כעשב מחוספס, חסר יכולת לצלוח מעבר למצבי השאול, ליעדי האומללות, לצער ולמעגל הלידה והמוות.” (DN 15, Walshe, התרגום לעברית מתוך https://suttacentral.net/he/dn15)
את המושג פטיצ’ה-סמופאדה ניתן לתרגם כהתהוות מותנית (dependent origination, codependent arising, causal interdependence). אני פשוט אשתמש במושג פטיצ’ה-סמופאדה. הבודהה ראה בו חוק אוניברסלי המושל בהכרה האנושית, בתפיסה ובפעולה. חלקכם אולי נתקלתם בו בצורה אחרת, באחת המנדלות של “גלגל החיים”.
פטיצ’ה-סמופאדה מתארת את הדרך שבה עולמנו הפרטי נבנה ונוצר, מרגע לרגע. לפי הבודהה, חקירה פנימית של חוק הפטיצ’ה-סמופאדה תאפשר לנו לראות בבירור את הדרך בה החוויה האנושית מתגבשת לכלל דפוסים ותבניות. יתרה מכך, פטיצ’ה-סמופאדה מתארת לא רק את האופן שבה העולם האישי שלנו נוצר, משתנה ומתפוגג, אלא גם את האופנים שבהם נוצרים ונבנים הסבל, המאבק והבלבול.
הסבל וקץ הסבל
מכיוון שפטיצ’ה-סמופאדה עוקבת אחר התעוררות והיווצרות הסבל, הרי שהיא טומנת בחובה גם את הרמזים לשחרור מהסבל. כך שלמעשה היא בו בזמן גם מודל להתעוררות. בתוך אותה המפה אנו רואים גם את הבעיה וגם את פתרונה.
 
יש ביכולתנו להבין את מלוא העומק והרוחב של מה שקורה בתודעה שלנו מרגע לרגע. פטיצ’ה-סמופאדה מסבירה את הטענה העיקרית של הבודהה, האומרת שהסיבות לצער והסיבות לשמחה נעוצות בתוך הלב והתודעה שלנו עצמנו, ובתוך ההבנה או אי ההבנה שלנו עצמנו. זהו לימוד מאד פרקטי. מצד אחד ניתן לראות לימוד זה כמאד מורכב ומעמיק, כזה שהבנתו דורשת עבודה של חיים שלמים. אך מצד שני, אנו יכולים לחוש איך זה עובד בעזרת החוויה שלנו. הלימוד הזה הוא בה בעת גם מאד עמוק וגם מאד פשוט.
אינכם צריכים להיות מלומדים כדי להבין את פטיצ’ה-סמופאדה. הנכם זקוקים לשם כך רק לגוף ולתודעה, כלומר לחוויה אנושית. הבודהה מרבה לדבר על פטיצ’ה-סמופאדה כעל הלב של כל מה שלימד במהלך חייו. פטיצ’ה-סמופאדה והלימוד של “אַנַטַא” (לא-עצמי, לא-אני, המתרגמת) היו שני הלימודים העיקריים שבאמת ייחדו את הבודהה בתקופה בה חי, ושהפכו אותו לכה רדיקלי.
נאמר על פטיצ’ה-סמופאדה ועל אנטא שהם הלימודים המכריעים אודות השחרור, כיוון שהם מדברים לא רק על האופן בו הסבל מתעורר ונוצר אלא גם על האופן בו ניתן להביא את הגלגל לכדי עצירה. כשלימד על כך, אמר הבודהה: מי שרואה את ההתהוות המותנית, רואה את הדהרמה; מי שרואה את הדהרמה רואה את ההתהוות המותנית; ומי שרואה את הדהרמה רואה את הבודהה. כך שאם נוכל להשיג ולו הבנה קטנה של נושא זה, הדבר יעזור לנו.
זהו הלב של “השקפה נכונה”, של הבנה חכמה, וההתחלה של “הדרך כפולת השמונה”, אשר מביאה לחיים של חוכמה וחופש. הבודהה המשיך ואמר שכאשר תלמיד רואה באופן מלא את ההיווצרות ואת ההפסקה של העולם כפי שהוא, ניתן לומר עליו שהוא בעל ראייה מושלמת, שהוא השיג את הדהרמה האמיתית, שהוא השיג את הידע והמיומנות של הנזיר הראוי להסמכה.
האופי המותנה של הדברים
פטיצ’ה-סמופאדה מתארת חוק טבע אודות האופי המותנה והתלוי-הדדית של כל הדברים. כך שמה שמתואר למעשה בפטיצ’ה-סמופאדה הוא הלימוד של התלות, של המבנה המורכב של תנאים אשר יוצריםמטריקס של חוויה. החוק הזה מראה שאין שום דבר שהוא נפרד, אין שום דבר שיש לו קיום עצמאי ובלתי תלוי.
כל החיים והחוויות קשורים למעשה בקשר הדוק לגלגל הזה. בכל רגע של חיינו אנו משפיעים ומושפעים על ידי התנועה של אותם התנאים. מה שמתואר בפטיצ’ה-סמופאדה הוא לא רק הדרך שבה הדברים קיימים, אלא גם הדרך שבה הם יכולים להיות. במילים אחרות, הטבע הדינאמי של פטיצ’ה-סמופאדה הוא המפתח לאפשרות של שחרור.
תקופות חיים, רגעים ודטרמיניזם
מאז זמנו של הבודהה היו ויכוחים בקרב המלומדים והמתרגלים בשאלה האם זהו מודל של חוויה של שלוש תקופות חיים, של תקופת חיים אחת, או של החוויה שמתהווה מרגע לרגע.
אני חוששת שהויכוח הזה יימשך עד סוף הימים, ואין בכוונתי לפתור אותו. בהצגת הלימוד הזה כמתאר שלוש תקופות חיים, יש לנו בוּרוּת ורצון אשר עוברים מהחיים שעברו אל החיים הנוכחיים; ואז בחיים הנוכחיים, יש לנו הכרה, גוף-נפש, מוּדָעוּת, מגע, הרגשה, השתוקקות, הִצָּמְדוּת והתהוות, אשר לוקחים אותנו אל לידה נוספת, וכולם יחד יוצרים מומנטום שנע קדימה.
עתה נעבור להתבונן על הדרכים שבהן אנו מסובבים את הגלגל מרגע לרגע, מיום ליום. אם נבין כיצד עולם הרגע הזה נבנה ומקבל צורה, נוכל להווכח באמצעות החוויה שלנו כיצד יכול הסבל להיפסק וכיצד ניתן למצוא את החופש. זהו לימוד מיידי, אשר מבקש מאיתנו רק להתבונן אל תוך התודעה ואל תוך החוויה שלנו.
הבודהה הזמין אותנו לחקור את החיים שאנו חיים ברגע הזה, כדי לגלות את דרגת החופש שאנו עשויים לחוות בתוכו, או שלא. כך שמה שהבודהה דיבר עליו לא היה אפילו חוויה של תקופת חיים אחת, אלא של חוויה של הוויה מרגע לרגע.
תנאים לעומת סיבות
הבודהה לא דיבר על מבנה סיבתי שבו דבר אחד פשוט גורם לאחר; זוהי ראייה לינארית מאד של הדברים. מה שהוא אמר היה שכאשר קיימים תנאים מסויימים, מאורע מסויים יקרה. אם נסתכל למשל על מזג האוויר הבוקר, הרי שנדרשו תנאים מסויימים כדי שמזג האוויר הזה יגיע. אילו היינו משנים את התנאים האלה, היה מופיע מזג אוויר אחר; אולי היה לנו בוקר שטוף שמש או אולי בוקר מושלג. תנאים מסויימים עשויים להצטרף זה לזה, דבר שיתרום להווצרות אירוע מסויים, והוא בעצמו ישתנה ויהפוך לאירועים אחרים. כך גם כשאתם חולים – תנאים מסויימים היו צריכים לחבור יחדיו כדי שתהיה לכם בעיה בלב, או סוכרת, או כל דבר אחר. אם תשנו את התנאים הללו – יקרה אירוע אחר.
דבר זה הוא קריטי, כיוון שהוא זה המאפשר לפטיצ’ה-סמופאדה להיות דינאמית, להיות זמינה, ולהיות הדרך המובילה אל השחרור. ללא האופי הדינאמי הזה, לא היתה דרך החוצה. הבודהה לימד את הפטיצ’ה-סמופאדה רק כאמצעי המשרת את הדרך החוצה מהסיבוב האינסופי של גלגל הסבל.
להילקח לסיבוב
כדי לראות את תהליך הפטיצ’ה-סמופאדה כדינאמי, חישבו כיצד הוא כבר עבר עליכם מאות פעמים מאז שהתעוררתם הבוקר. הבורות היא הרקע שגרם לכך שלא ידעתם מה קרה בעצם. אולי התעוררתם הבוקר, פתחתם את העיניים והסתכלתם בחלון, וראיתם ערפל. זהו מגע. אולי עלה בכם גוון של הרגשה שהיה קשור בו; אולי זו היתה הרגשה לא נעימה, כיוון שיש לכם כבר נטייה חבויה כלפי מזג אוויר גשום.
בתגובה למגע של מראה הערפל עם דלתות החושים שלכם, אותה נטייה חבויה של סלידה כלפי יום גשום עלתה אל פני השטח: “אוי, אני לא רוצה שזה יקרה; אני לא רוצה ערפל.” אולי אני גר באנגליה וזה עתה הגעתי לפלורידה בתקווה לתפוס קצת שמש. בהמשך, אולי הסתובבו עוד כמה גלגלים: נכנסתי לחדר האוכל, אולי כבר מרגיש קצת מדוכא, ואז שוב הופעלו דלתות החושים על ידי מראה האוכל שהוגש לארוחת הבוקר: “אוי, דייסה, למה תמיד מגישים דייסה במרכזי המדיטציה האלה!” ועכשיו מגיעה תחושה קלה של סלידה: “למה תמיד בסוף אני מקבל דייסה?” וכו’. ככה זה עובד. אני מסובב שוב ושוב את גלגל הפטיצ’ה-סמופאדה בגלל שכל הזמן מופיעים תנאים שונים. זה לא לינארי.
כך שהחלקים הללו תמיד משתתפים בתהליך דינאמי, לא במעגל שלם. המעגל הוא כל החלקים הללו אשר משפיעים הדדית זה על זה כדי לסובב את הגלגל. לחלקם תהיה השפעה רבה יותר בזמן מסויים מאשר לאחרים, אבל כל החלקים הללו פועלים הדדית זה עם זה כדי לגרום לגלגל להסתובב.
יש סוגים רבים של סיבובים
לא כל החלקים הללו הם בהכרח בעיה. הכרה, שם וצורה, דלתות החושים, מגע, הרגשה, כולם יהיו חלק מהחיים שלנו כל זמן שאנו נחיה. כך גם היה אצל הבודהה; הגוף שלו לא מת כאשר הוא השתחרר. אפשר לומר שלידה ומוות יהיו חלק מהחוויה של כל אחד. התהוות, היצמדות, השתוקקות, סנקהארות – כל אלה הם שהופכים את החיים למסובכים.
לימוד זה עשוי להיראות לנו מאד דטרמיניסטי, כאילו שהתגובות שלנו בעצם נקבעות מראש, ואנו שוב ושוב מגיעים לאותו מקום בדיוק. אולם הבודהה אמר שכדי להבין פטיצ’ה-סמופאדה, כדי לסלק את תחושת הייאוש, עלינו לראות שיש אפשרות לרדת מהגלגל. ואת זאת עושים על ידי כך שרואים את אפשרות הבחירה שיש לנו בתוכו.
כאשר אנו מתחילים לראות את הדפוסים שקיימים בכל תנועותינו – מאושר ועד עצב, מהתרוממות הרוח ועד ייאוש, אותם התכנים שוודאי כבר חוויתם מאות פעמים מאז היום בבוקר – התחושה עשוייה להיות מאד מסתורית. אני לא יודע איך הגעתי למצב הזה; למה לא יכולתי להישאר מאושר? הייתי שבע רצון, אבל לא יכולתי להשאר שבע רצון.
לא במקרה השתנה האושר לחוסר שביעות רצון. היו כאן תנאים שנכנסו לתמונה. הופיעו תנאים שבעקבותיהם התעוררה תחושה של חוסר שביעות רצון, והאושר נעלם. דברים לא סתם כך קורים לנו; הם מתהווים בתוכנו או מתוך תנאים מסויימים. רבים מהתנאים בחיינו אינם בשליטתנו. אם אני יוצא להליכה בתשומת לב ונפגע על ידי נהג שיכור, הרי שלא היתה לי שליטה על המצב הזה. התנאים של החיים שלי ושל התודעה שלי מצויים בממשק מתמיד עם אינספור תנאים אחרים בעולם.
העולם והחוויה שלנו את העולם
כאשר אנו אומרים שדברים אינם קורים במקרה, אנו בעצם מדברים על אותם הדברים להם אנו יכולים להיות אחראים, בהם אנו יכולים להשתתף, אותם אנו יכולים לטפח או להפסיק. איננו יכולים להחליט שיהיו לנו רק מראות נעימים, קולות נעימים ומחשבות נעימות; אנחנו לא יכולים להחליט שיהיו לנו רק טעמים נעימים, ריחות טובים וחוויות גופניות נעימות; אנחנו לא יכולים להחליט שהדברים הטובים יימשכו לנצח. יש כל כך הרבה דברים בעולם שאנחנו פשוט לא יכולים לכפות עליהם את רצוננו.
אבל זה עדיין לא אומר שאנחנו חסרי אונים, שכן במסגרת תירגול הדרך הבודהיסטית אנו יכולים לעשות מאמץ לטפח תנאים אחרים בתוך התודעה שלנו. אנו יכולים לטפח טוב לב, נדיבות, מוסר וחקירה פנימית; כל אלה הם תנאים שעשויים להצטרף לאוסף התנאים העצום שכבר נמצא בחיינו. הם לא שולטים על התנאים האחרים, אבל הם משפיעים על מערכת היחסים שלנו עם התנאים בהם איננו יכולים לשלוט.
התנאים אותם אנו מטפחים הופכים להיות הקרקע על גביה נוכל להתנסות בדרכים נוספות לחוות את חיינו. חשוב להבין עד כמה מיידי זה יכול להיות: כאשר אתם הולכים לחדר האוכל בזמן שאתם קצת זועפים בשל מזג האוויר הערפילי, תוכלו להבחין כיצד החוויה הולכת ונבנית אל תוך מצב הרוח הזועף; למשל, תבחינו באמירות פנימיות כמו “אוף, ועכשיו גם הדייסה הזו”. אמירה דומה עשויה לעלות גם כלפי אנשים קשים שאתם עומדים לפגוש. אנו רואים את הדרך שבה אנו כותבים את הסיפור של הרגע – כיצד מגע מפעיל נטיות החבויות מתחת לפני השטח, והן בתורן מעצבות את התפישות שלנו ואת החוויה של הרגע. אם נוכל להבחין במצב התודעתי בו אנו שרויים, נוכל בעצם לשנות אותו בו ברגע. אנו יכולים לחקור אותו; אנו יכולים להכניס תחושה של קצת יותר מרחב. העבודה היא מיידית, ולא דורשת תהליך ארוך ומפרך של טיפול עומק בלב חוסר שביעות הרצון שלנו.
להפוך את הדינאמיות של סיבוב הגלגל ליתרון
אני בטוחה שראיתם באיזו מהירות החוויה שלכם ברגע נתון יכולה להשתנות. הדבר נכון באותה המידה גם לגבי ההתקדמות וההתפתחות שלנו בדרך. אפשר להזכיר כאן את הלימוד אודות אַנְגוּלִימָלָה, הרוצח הסדרתי אשר השתחרר אחרי ששמע כמה מילים ספורות מהבודהה. סיפור דרמטי זה מדגים עד כמה מהר השינוי יכול לקרות.
אולם חישבו על מה שעשוי לקרות אם תצאו החוצה ותחליטו להזיז יצור קטן מהשביל במקום לדרוך עליו. אם יש בכם את המודעות לעשות זאת, לחקור את מצבכם המנטלי ברגע הנתון, אולי תוכלו להתבונן לעומק ברוגז הקל שעולה בכם כלפי מישהו שנמצא כאן עכשיו: נסו רגע לראות את אותו האדם בשלמותו, וראו איך ההתנגדות והסלידה כלפיו מתמוססים. היכולת שלנו להשפיע על התנאים המצויים בתוכנו מרגע לרגע תקבע את דרגות החופש שנחווה באותו הרגע. בהעדר החקירה הזו, נחוש חוסר תקווה, ונרגיש שאיננו יכולים להשפיע על המצבים הפנימיים והחיצוניים שאנו חווים.
כך הבודהה הציג בדרך כלל את פטיצ’ה-סמופאדה. הוא אמר: ” כאשר זה קיים, ההוא קיים; כאשר זה נוצר, ההוא נוצר; כאשר זה אינו קיים, גם ההוא אינו קיים; כאשר זה מפסיק, גם ההוא מפסיק”. זו היא הנוסחא הבסיסית.
כאשר כל המעגלים המסתובבים של מגע, הרגשה, מחשבה, פעולה גופנית וכן הלאה מתקיימים על קרקע הבורות, זה נקרא “סמסארה”, התהלכות בתוך חלום, שיטוט מתמיד ממצב תפישה וחוויה אחד לאחר. במסורת הטיבטית, המילה סמסארה מתורגמת באופן מילולי כ”הליכה במעגלים”. רובנו יכולים לזהות זאת בחיינו. לכך הבודהה התייחס כאשר הוא דיבר על דפוסים. כתוצאה מתגובתיות, אנו מקבעים את החוויה בתוך דפוסים נוקשים, ומחזקים נטיות מסויימות ואי הבנות.
כל עוד האמונות והנטיות הללו אינן נבחנות, הן ממשיכות לעצב בדפוסים נוקשים את העולם כפי שאנו מבינים אותו. כך שאם יש לי נטייה לחרדה, היא תעצב את התודעה שלי בדרך מאד מסויימת: למשל עצבנות וחוסר מנוחה. אני אראה את העולם כמלא בפולשים, באיומים, בסכנות ובהיעדר ביטחון. הדפוסים הללו הופכים להרגלים של התודעה, למסלולים נוירולוגיים ההולכים ומתחזקים ככל שחוזרים עליהם, למערכת של אמונות.
כאשר אנו יכולים לחוש את הדפוסים הללו בתוכנו, אנו יכולים לראות את מבני האישיות שלנו, את תחושת הזהות שלנו. חלק מזה אנו ירשנו מהורינו. למשל, אם אמי היתה תמיד דאגנית, גם אני למדתי לדאוג כל הזמן. חלק מזה נולד מחוויות החיים שלנו עצמנו, במיוחד מחוויות שהיו מטלטלות עבורנו. אנו יכולים אולי לראות זאת ביחסים שלנו עם המשפחות שלנו, עם בני הזוג שלנו, עם השותפים שלנו.
סיבוב הגלגל בהיבט החברתי ובהיבטים נוספים
את תהליך הפטיצ’ה-סמופאדה ניתן לראות לא רק בתוך התודעה הפרטית שלנו. יש לנו גם גלגל מסתובב של פטיצ’ה-סמופאדה קולקטיבית. ניתן לראות אותו כאשר קבוצות חברתיות, תרבותיות ופוליטיות מסובבות את אותו הגלגל שוב ושוב, לעתים למשך תקופות זמן ארוכות מאד.
אם כך, ההבנה של ההתהוות המותנית היא לא רק טרנספורמציה ברמה האישית אלא לדעתי יכולה להיות לה השפעה עצומה ברמה הקהילה. אם נתבונן על השינויים הגדולים בגזענות או בסקסיזם, הרי מישהו היה צריך לעצור את סיבוב הגלגל, ודבר זה עודד אחרים להפסיק לסובב את הגלגל. מקארתיזם עיצב את התודעה של דור שלם, ובכל זאת הפסקנו את סיבוב הגלגל. עכשיו אנו מסובבים את גלגל הטרור, ואת גלגל ההשקפה החומרנית הקיצונית של החברה. יש לנו סוגים רבים של גלגלים מוסכמים: מערכות דתיות, מפלגות פוליטיות, מלחמות.
זהו נושא מרכזי בדרך החקירה הבודהיסטית. אין זה אומר שכל תהליכי המחשבה וההרגשה הקולקטיביים אינם טובים; לפעמים במשפחות, או כאן במרכז Barre ללימודים בודהיסטיים, אנו מסובבים יחד גלגל מסויים. אין רגע בעולם שבו לא מסתובבים גלגלים. השאלה האמיתית היא החקירה. האם הגלגל הוא טוב ומיטיב או שהוא מזיק? האם הוא מוביל להפסקת הסבל, או האם הוא מנציח את הסבל? האם הוא נטוע בבורות? האם הסחרור שלנו בגלגל מייצר את הדלק שיגביר את הסחרור – כגון השתוקקות, הצמדות, תאווה, שנאה – או האם הוא מאט ומרגיע את הסחרור?
כאשר הבודהה הציג לתלמידיו את הלימוד הזה, הוא היה מודאג הן ממצב התרבות בה הוא חי והן מתודעת האנשים עצמם. הוא קידם את הלימוד הזה לא רק כדי לעזור בשינוי התודעה, אלא גם כדי לעזור לשנות העולם בו הוא חי. כמובן, אם האדם נעשה אמביציוזי ונצמד מדי לרעיון של “אני הולך לשנות את העולם”, הייאוש לא יאחר לבוא.
במסורת הטיבטית נוהגים לומר:
אל תמעיט בערכם של מעשים רעים קטנים,
במחשבה שהם אינם יכולים להזיק,
כיוון שגם ניצוצות קטנים של אש
יכולים להצית הר של שחת.
אל תמעיט בערכם של מעשים טובים קטנים
במחשבה שהם לא משנים.
גם אוקיינוסים גדולים עשויים מטיפָּה ועוד טיפָּה.