להפוך חמלה לפעולה

אחד הצדדים החזקים של תפיסת העולם הבודהיסטית הוא השיטות המדיטטיביות רבות העוצמה לפיתוח טוב לב אוהב וחמלה. בעוד כל דתות העולם הגדולות מחשיבות אהבה וחמלה, הבודהיזם מתייחד בכך שהוא מציע טכניקות מדויקות של צעד אחר צעד כדי לעורר את הסגולות הנעלות האלה ולטפח אותן. אפשר שבגלל ההערכה הזאת לאהבה ולחמלה אנשים רבים כל כך שביקרו במדינות שמסורתן בודהיסטית מצאו את אזרחיהן חמים, טובי לב וחברותיים. עם זה אני סבור שלבודהיזם המסורתי יש נקודת חולשה קריטית. וזהו דגש לא מספק על ביטוי אהבה וחמלה בפעולה ממשית המכוונת לכינון סדר חברתי צודק והוגן יותר. אנו הבודהיסטים נוטים להתייחס לאהבה ולחמלה כאל מצבי התעלות מנטלית, שאנו מעריכים משום שהם עוזרים לנו להתגבר על תכונות אישיות שליליות כמו כעס, שנאה, זדון וטינה. לדעתי, שיש שימצאו אותה מתריסה, הבודהיזם המסורתי אינו מדגיש דיו את הצורך לגייס את האהבה והחמלה כמניעים לפעולה להשגת צדק חברתי ועולם הרמוני יותר. אף שנוצרים הביעו מאז ומתמיד עניין רב בלמידה מהבודהיזם איך לחיות חיי התבוננות, אני מרגיש שלבודהיזם יש הרבה ללמוד מהנצרות על איך לבטא אהבה בפעולה.

אם התרגול המדיטטיבי שלנו של אהבה באמת נוטע בלבנו דאגה כנה לאחרים, עלינו לעשות משהו חיובי לשיפור רווחתם. אם באמת יש לנו חמלה כלפי היצורים החיים, עלינו לפעול כדי לשחרר אותם מסבלם. נניח שהיינו באים הביתה יום אחד ורואים שהבית עולה באש. בידיעה שילדינו נמצאים בתוך הבית לא היינו סתם עומדים בחוץ וחושבים “הלוואי שילדי יימלטו מהבית הבוער הזה!”, אלא היינו עושים כל מה שנדרש כדי להציל אותם, ולא היינו חדלים מכך עד שהיינו בטוחים שילדינו ניצלו. בדומה לכך עלינו לחשוב על כל האנושות כעל ילדינו אנו, מוקפים בסבל לסוגיו, ולעשות את מיטבנו כדי להקל את סבלם.

התרגול הבודהיסטי האידיאלי, לדעתי, הוא כזה שמשלב התפתחות פנימית מדיטטיבית עם פעולה חיצונית בעולם. כאשר אנו מטפחים אהבה וחמלה כתרגול מדיטטיבי אנו יוצרים בלבנו כוח רב-עוצמה שיכול להשתחרר ולחולל שינויים משמעותיים שיביאו תועלת לרבים. אבל האהבה והחמלה שבלבנו חייבות למצוא ערוצים לזרום החוצה בצורה של פעולה ממשית. את האופן שבו אנו מבטאים את אהבתנו אסור שנשאיר לגורל או לגחמות של רגש גולמי. כדי שהאהבה תהיה גורם אפקטיבי של שינוי עלינו לבחון את ההזדמנויות שיש לנו לעזור לאחרים, ואז לבחור ארגון או מטרה ראויה שמעוררים בנו התלהבות ומשמשים השראה לרצוננו להיטיב ולשרת.

מה בדיוק צריך לבחור? הבחירה שונה מאדם לאדם. כדי למצוא דרך מתאימה לסייע עלינו לשקול בכובד ראש את הבעיות שהעולם ניצב מולן היום, את הכישורים שלנו ואת ההזדמנויות שיש לנו לעשות בהם שימוש. בין הבעיות שדורשות את תשומת לבנו ואת דאגתנו: ההתחממות הגלובלית והצורך לפתח מודל כלכלי בר-קיימא; עוני ואי-שוויון כלכלי; רעב ותת-תזונה כרוניים; מלחמה ומיליטריזם; דיכוי חברתי ומניעת זכויות אדם; אכזריות והתנהגות לא מוסרית אחרת כלפי בעלי-חיים.

בעידן הנוכחי, הרווי כל כך בסכנה ובמבוכה, אין לאפשר שרוחניות ומעורבות חברתית יישארו תחומים נפרדים שכל אחד מהם תחום בגבולותיו הנוקשים. מקור התהפוכות החברתיות המרכזיות של זמננו הוא פנימי. כולן נובעות ממשבר עמוק בלב הנשמה האנושית. כדי לרפא את החולָיים הפוקדים את האנושות נדרש משהו חזק הרבה יותר מאמנות בין-לאומיות וחידושים טכנולוגיים. פתרון יציב יותר חייב להיות מוסרי ורוחני. הפתרון היחיד שבאמת עשוי להועיל חייב להתחיל ביסודות, בעמקי ההכרה האנושית.

יותר מכול אנו זקוקים להתעוררות עולמית של התבונה המגולמת באמות מידה נצחיות של צדק, ושל אהבה וחמלה ללא גבול, החובקות את כל היצורים החיים. אבל כדי לרפא את המשבר של זמננו, האהבה והחמלה צריכות לשמש לא רק כאידיאלים רוחניים נשגבים. עליהן להפוך לדרבנות לפעולה, שיניעו אותנו לפעול ללא לאות למניעת סבל מאחרים ולקידום רווחתם ואושרם לאורך זמן.