חמלה כמקור לשמחה

מטרת החיים הינה השאיפה לאושר
הננו כאן. אנו קיימים ויש לנו הזכות להתקיים. אפילו ליצורים שאינם חשים, כמו פרחים, יש זכות לקיום. אם מופעלים כנגדם כוחות שליליים, אז ברמה הכימית, הפרחים ישקמו עצמם על מנת לשרוד. אבל [מעבר לכך] אנו בני האדם, החרקים, אפילו האמבות, היצורים הקטנים ביותר, נחשבים כיצורים חשים. [ וכיצורים חשים, יש לנו מכניזם מורכב אף יותר, אשר עוזר לנו לשרוד].
בדיונים שערכתי עם מדענים, “יצורים חשים” מוגדרים כ”דברים אשר יכולים לנוע בהתאם למאוויהם או רצונם”. ב“יצור חש” הכוונה אינה בהכרח לקיום מודע או למודעות אנושית. למעשה, קשה להגדיר מהי המשמעות של “מודע”, או “מודעות”. בדרך כלל הכוונה הינה להיבט הבהיר ביותר של התודעה, אך אם זה כך, האם זה אומר שאין כל הכרה כאשר אנחנו חסרי-הכרה או בהכרה מעורפלת? האם חרקים הם בעלי מודעות? אולי מוטב לדבר על “יכולת קוגניטיבית” מאשר על מודעות.
בכל מקרה, הנקודה המרכזית אליה אנו מתייחסים כאן [במושג יכולת קוגניטיבית] היא היכולת לחוות תחושות: כאב, עונג, או תחושות ניטרליות. למעשה, כאב ועונג [ושמחה וצער] הם דברים שעלינו להעמיק בבחינתם. לדוגמה, לכל יצור חש הזכות לשרוד, בכך כוונתינו היא שיש לו השתוקקות לאושר או לנוחות. לכן, היצורים החשים שואפים להשרדות. על כן, השרדותנו מבוססת על תקווה- תקווה למשהו טוב: אושר. לפיכך, אני תמיד מסיק כי מטרת החיים היא אושר. כאשר ישנה תקווה ותחושת שמחה, גופנו מרגיש טוב. בהתאם לכך, תקווה ושמחה הינם גורמים חשובים לבריאותנו. הבריאות תלויה במצב תודעתי של שמחה.
כעס, מצד שני, מבוסס על תחושה של חוסר ביטחון, ומעלה בנו פחד. כאשר אנו נתקלים במשהו טוב, אנחנו מרגישים בטוחים. כאשר משהו מאיים עלינו, אנחנו חשים חסרי ביטחון ואז אנו מפתחים כעס. כעס הוא חלק מהתודעה אשר מגנה על עצמה מדברים המזיקים להשרדותה. אך כעס [בעצמו גורם לנו לחוש ברע, וכך בסופו של דבר] מזיק לבריאותנו.
הצמדות הינה יסוד שעוזר להשרדותנו. כך, אפילו לצמח, חסר כל יסוד מודע, יש הבט כימי כלשהו אשר גורם לו להגן על עצמו ולעזור לצמיחתו. גופנו, ברמה הפיסית, פועל בצורה זהה. אך כבני אדם, לגופנו ישנו אלמנט חיובי ברמה הרגשית, אשר מוביל אותנו להשתוקק למישהו או להשתוקקות לאושרנו אנו. [בכעס לעומת זאת] ישנו אלמנט של גרימת נזק, אשר מרחיק אותנו מדברים [כולל אושר]. ברמה הפיסית, העונג [שהאושר מביא עימו] הוא טוב לגופנו, והכעס [והצער שהוא מביא עימו] הוא מזיק. לפיכך [מנקודת המבט של שאיפה להשרדות], מטרת החיים היא לחיות חיים מלאי שמחה.
אני מתייחס פה לרמה האנושית הבסיסית. אינני מדבר על הרמה הדתית, המשנית. ברמה הדתית, ישנם כמובן הסברים שונים למטרת החיים. האספקט המשני הוא למעשה מורכב למדי. לפיכך, יהיה זה עדיף לדבר רק על הרמה האנושית הבסיסית.
מהו אושר?
מאחר ויעדנו ומטרת החיים הם אושר, מהו האושר?
לעיתים, סבל גופני יכול להוביל לתחושת סיפוק עמוקה יותר [כמו במקרה של אתלט לאחר אימון מיגע]. אז ב”אושר” הכוונה היא בעיקר לתחושה של סיפוק עמוק. האוביקט של החיים או מטרתנו הינם, לפיכך, סיפוק.
אושר, צער, או סבל- לכל אלו ישנם שתי רמות; הרמה החושית והרמה התפישתית. הרמה החושית נפוצה בקרב יונקים קטנים, אפילו חרקים- למשל, זבוב. באקלים קר, כשהשמש יוצאת, הזבוב מביע שמחה. הוא עף סביב בחיוניות. בחדר קר, הוא מאט. הוא מראה סימן לעצב. אבל, במקרה של מוח מורכב, אזי ישנה תחושה חזקה אף יותר של עונג-חושי.[בנוסף לכך] מוחנו המתוחכם הוא הגדול ביותר, ולכן, יש לנו גם אינטליגנציה.
[חשבו על המקרים של] בני אדם שאינם חשים כל איום גופני. יש להם חיים שמחים ונוחים. חברים טובים, משכורת טובה, שם טוב. אבל, אפילו אז, אנחנו יכולים להבחין בכך שחלק מהמיליונרים, לדוגמא, הם מרגישים שהם חלק חשוב מהחברה, אבל לעיתים קרובות אנשים אלו הם בני אדם אומללים מאוד. במספר מקרים, פגשתי אנשים מאוד עשירים ומשפיעים, אשר באופן מטריד מאוד, נראה שעמוק בפנים, היו בהם תחושות של בדידות, לחץ ודאגות. כך, ברמה התפישתית, הם סובלים.
יש לנו אינטליגנציה מופלאה, על כן הרמה התפישתית של חוויתנו היא דומיננטית יותר מהרמה החושית. אנו יכולים לדכא או למזער באמצעותה בכאב פיסי. דוגמה קטנה: לפני זמן מה חליתי במחלה רצינית. חוויתי כאבים חזקים באיברים הפנימיים. באותו הזמן, שהיתי בביהאר, המדינה הענייה ביותר בהודו, ועברתי בבודגאיה ובנלנדה. ראיתי שם הרבה ילדים עניים מאוד. הם אספו גללי פרות למחייתם. לא היו להם שום מוסדות חינוך, וחשתי בעצב רב. אז, ליד פטנה, בירת המדינה, הזעתי והיו לי הרבה כאבים. שמתי לב לאדם זקן וחולה, אדם אחד חולה, לבוש בבגדים לבנים, מאוד מאוד מלוכלך. אף אחד לא טיפל באדם הזה. זה היה באמת עצוב מאוד. באותו הלילה, בחדר המלון שלי, הכאב הפיסי שלי היה חמור מאוד, אבל התודעה שלי היתה עסוקה במחשבות על אותם ילדים ועל אותו איש זקן. דאגה זו הפחיתה את כאבי באופן משמעותי.
קחו לדוגמא את אלו המתאמנים לאולימפיאדה. הם עוברים אימונים מאוד קשים, ולא משנה כמה כאב וקשיים הם חווים, ברמה התפישתית הם חווים אושר. לפיכך, הרמה התפישתית היא חשובה יותר מהחוויה החושית. לאור זאת, מה שבאמת חשוב בחיים הם האושר והסיפוק.
הגורמים לאושר
ובכן, מהם הגורמים לאושר? מאחר והאלמנטים של הגוף הזה מסתדרים היטב עם תודעה רגועה, לא עם תודעה מוטרדת, אני חושב שתודעה רגועה היא חשובה מאוד. זה לא משנה מהי הסיטואציה הגופנית שלנו, רגיעה מנטלית היא חשובה ביותר. אם כן, כיצד אנו יכולים ליצור תודעה רגועה?
לנסות להפטר מכל הבעיות – זה יהיה לא מעשי. להקהות את התודעה ולשכוח מכל בעיותינו – גם זה לא יעבוד.
עלינו להביט בבהירות על בעיותינו ולהתמודד עמן, אך באותו הזמן לשמור על תודעה רגועה, כך שתהיה לנו גישה ריאליסטית ונהיה מסוגלים לטפל בהן היטב, להתמודד עמן היטב.
בנוגע לאלו המשתמשים בכדורי הרגעה – ובכן, אין לי כל ניסיון בכך. איני יודע אם בזמן שאנשים לוקחים כדורי הרגעה, האינטליגנציה שלהם חדה או קהה. אני חייב לשאול. לדוגמא, ב1959-, כשהייתי במוסריי, אמא שלי, או אולי היה זה מישהו אחר, היתה טרודה וחרדה מאוד. היו לה בעיות בשינה. הרופא הסביר שיש תרופות שהיא יכולה לקחת, אבל זה עשוי להפוך את התודעה לקהה במקצת. באותו זמן חשבתי שזה לא טוב. מצד אחד, יש לך מעט רגיעה של התודעה, אבל מהצד השני, אם ההשפעה היא יצירה של קהות בתודעה, זה לא טוב. אני מעדיף דרך אחרת. אני מעדיף את המצב בו האינטליגנציה מתפקדת במלואה, ערנית ומודעת, אך לא מוסחת. המצב הכי טוב הוא זה בו התודעה רגועה ובלתי מוסחת.
על מנת להשיג זאת, לחיבה אנושית וחומלת יש חשיבות רבה. ככל שתודעתנו חומלת יותר, כך מוחנו מתפקד טוב יותר. כאשר תודעתנו מפתחת פחד וכעס, אז כאשר זה קורה, התפקוד של מוחנו נעשה גרוע יותר. פגשתי פעם מדען שהיה בן למעלה משמונים. הוא נתן לי את אחד מהספרים שלו. אני חושב שהספר נקרא אנו אסיריו של הכעס, או משהו דומה לכך. כאשר שוחחנו על הנסיון שלו, הוא אמר שכאשר אנחנו מפתחים כעס כלפי אובייקט כלשהו, אנו רואים את האובייקט באור שלילי ביותר. אבל תשעים אחוזים מאותה שליליות נובעת מההשלכה המנטלית שלנו. כל זה מהניסיון האישי שלו.
הבודהיזם אומר למעשה את אותם הדברים. כאשר אנו מפתחים רגש שלילי, איננו רואים את המציאות באמת. כאשר עלינו לקבל החלטה ותודעתנו נשלטת על ידי כעס, אזי רוב הסיכויים הם שנבצע החלטה שגויה. אף אחד לא רוצה לבצע החלטות שגויות, אבל באותו הזמן, התפקוד של אותו חלק מהאינטליגנציה שלנו, אותו חלק מממוחנו שתפקידו הוא להבדיל בין נכון לשגוי ולקבל את ההחלטה הטובה ביותר, לוקה בחסר. אפילו מנהיגים גדולים חווים זאת כך.
כמובן, ישנם גם גורמים אחרים שיכולים לתרום לאושרנו. כולם אוהבים כסף, לדוגמא. אם יש לנו כסף, אנחנו יכולים ליהנות משירותים טובים יותר. בדרך כלל, אנו מחשיבים זאת כדבר החשוב ביותר, אבל אני חושב שאין זה כך. נוחות חומרית יכולה לבוא כתוצאה ממאמץ פיסי, אבל נוחות מנטלית הינה בהכרח תוצאה של מאמץ מנטלי. אם נלך לחנות, ונציע כסף למוכר ונגיד לו שאנחנו מעוניינים לרכוש שלוות נפש, הוא יאמר לנו שאין לו שום דבר למכור לנו. מוכרים רבים יחשבו שזהו רעיון משוגע ויצחקו עלינו. יש גלולות או זריקות שיכולות לגרום לאושר או רגיעה זמניים, אבל לא ברמה הגבוהה ביותר.
אנחנו יכולים להיעזר ברעיון של התייעצות כדוגמא לכך שעלינו להתמודד עם רגשות באמצעות שיח והיגיון. לפיכך, עלינו להשתמש בגישה המנטלית. לכן, בכל פעם שאני מרצה, אני אומר שאנחנו, האנשים בעולם המודרני, חושבים יותר מידי על התפתחות חיצונית. אם נשים לב רק לרמה הזו, זה לא מספיק. אושר אמיתי וסיפוק, חייבים לבוא מבפנים.
היסודות הבסיסיים לכך, הם חמלה וחיבה אנושית, ואלו נובעים מהביולוגיה שלנו. כתינוקות, הישרדותנו תלויה לחלוטין בחיבה. אם החיבה קיימת, אנו מרגישים בטוחים. אם היא ניעדרת, אנו מרגישים חרדה וחוסר ביטחון. אם יפרידו אותנו מאימנו, אנחנו נבכה. אם נהיה אחוזים בבטחה ובחום בזרועות אמנו, אז נחוש שמחים ושקטים. כתינוק, זהו גורם ביולוגי. לדוגמא, מדען אחד, מורה שלי, ביולוג שמעורב בהתנגדות לנשק אטומי- אמר לי שבשבועות הראשונים לאחר הלידה, מגעה של האם הוא חשוב מאוד לצורך התפתחות מוחו של התינוק. המגע מביא עמו תחושה של ביטחון ונוחות, שמובילה להתפתחות גופנית נאותה, גם של המוח.
לפיכך, הזרע של החמלה והחיבה אינה משהו שנובע מדת כלשהיא. זה משהו שנובע מהביולוגיה שלנו. כולנו הגענו מרחם אימנו וכולנו שרדנו הודות לטיפול ולחיבה שקיבלנו מאמנו. במסורת ההודית, יש שאיפה ללידה מתוך לוטוס בארץ הטהורה. זה נשמע מאוד נחמד, אבל אולי לאנשים שם יש יותר חיבה לפרחי לוטוס מאשר כלפי אנשים. לכן, הלידה מרחם אימנו היא עדיפה, מכיוון שאז אנחנו כבר מצוידים בזרע של החמלה.
אלו הם הגורמים לאושר.   
הבהרות המתמלל בסוגריים המרובעים