התהוות מותנית

זן מאסטר סונג-סאן (Seung Sahn ), נולד בצפון קוריאה  (1927-2004) המורה המייסד של בית הספר לזן קוואן אום, והנו הפטריארך השבעים ושמונה בשושלת הצ’וגי של הבודהיזם הקוריאני. בשנים הראשונות הקדיש את עצמו לבנייה מחדש של מסדר הצ’וגי וייסד ארגון חילוני חשוב- האיגוד הבודהיסטי המאוחד .(United Buddhism Association)לאחר שייסד מנזרים בטוקיו ובהונג קונג, הגיע סונג-סאן לארה”ב, בהופכו לזן מאסטר הקוריאני הראשון שחי ולימד במערב. בסיועם של קבוצת תלמידים מצומצמת, הוא יסד את מרכז הזן בפרובידנס, שברבות הזמן הפך למרכז העולמי של למעלה ממאה מרכזי זן ברחבי ארה”ב, אירופה, אסיה ואפריקה. ב-1997 ביקר בישראל ובעקבות הביקור נפתח מרכז בישראל. זן מאסטר סונג-סאן הנו המחבר של “מצפן הזן” (Compass of Zen), “העולם כולו הוא פרח אחד – 365 קואנים לחיי היום יום”, “אפר על הבודהא”, “רק לא יודע”, “עשרת השערים” וספר השירים “עצם החלל”.
***
ביום ראשון בערב, במהלך ביקורו במקדש סמבוסה בקליפורניה, נתן סונג סאן שיחת דהרמה לקבוצה גדולה של מבקרים.
סונג סאן ניגש לשולחן בקידמת האולם, הניף מקל שירטט עיגול באויר ושאל, “האם אתם יודעים מה זה? אם תאמרו שאתם מבינים אכה בכם שלושים פעמים; אם תאמרו שאתם לא מבינים אכה אותכם שלושים פעמים. מדוע?”. הוא שתק מספר רגעים ואז היכה במקל על השולחן ואמר “היום יום ראשון.”
לאחר מכן נתן את השיעור:
הבודהה אמר, “קיום או אי קיום תלוי בסידרה של סיבות ותוצאות” על פי ההשקפה הבודהיסטית, התהליך המותנה של החיים מורכב משינויים רציפים של התופעות. הזדקנות ומות תלויים בלידה, וזו תלויה ברצון להיות. הרצון להיות נובע מההצמדות, ההצמדות תלויה במחשבה, מחשבה תלויה בהכרה. סידרה זו של תנאים מנציחה את עצמה, תוך גרימת סבל, שעוצמתו נמדדת ע”י קרמה. המושג קרמה יכול להיות מוגדר כרצון חופשי, או כפעולה של בחירה.
לא באתם לעולם הזה כי תכננתם או רציתם בכך. נולדתם כי הקרמה שלכם ושל הוריכם גרמה לכם להיות כאן. על פי הבודהיזם, שום דבר אינו קורה במקרה. הדברים קורים בהכרח כתוצאה של פעולת הקרמה. ההתכנסות שלנו כאן בסמבוסה היא לא במקרה. יש הנולדים עם כפית של כסף בפיהם; אחרים למשפחות מפורסמות, יש הנולדים למעמד הנמוך, יש שחורים וגם צהובים. בין כל האנשים קיימים הבדלים בתכונות פיסיות, אישיותיות, רמת משכל, גישה לחיים וכיוצא באלה.
מי או מה יוצר יקום שכזה בו קורים כל כך הרבה דברים שונים באופן קבוע? אלוהים? בודהה? אף לא אחד מהם! התשובה נעוצה בחוק המוחלט של סיבה ותוצאה. הבודהיזם מסביר את הקשר של סיבה ותוצאה לרצף החיים דרך הדוקטרינה של ההתהוות המותנית. התורה מסבירה באופן ברור איך סיבה הופכת לתוצאה ואיך התוצאה הופכת לסיבה. באותה צורה ההמשכיות החוזרת ונשנית של לידה ומוות מתוארת בצורה קולעת כמעגל. המוות הוא לא שחרור, אלא רק ההקדמה ללידה מחדש. כל עוד התהליך ממשיך הסבל הוא בלתי נמנע.
השתוקקות או היאחזות גורמים להופעת מחשבות. המחשבות גורמות לסבל. המחשבות שלכם משפיעות לא רק עליכם אלא גם על כל האחרים, כך אתם צוברים קרמה במחסן התודעה שלכם, וזו משאירה אתכם במצב של סבל מתמשך.
לכן, כדי להפסיק את הסבל אתם חייבים קודם להפסיק לחשוב. אם אתם מעלים כמיהה או מחשבה זה יבדיל אתכם מכל האחרים. כאשר אינכם חושבים, אתם וכל האנשים הם אחד, ואין סבל.
המצב הנפשי של אי-השתוקקות אי-חשיבה הוא מצב הריקות. המהות של ריקות לפי תפיסת הבודהיזם אינה התכחשות למציאות שאנו חווים באמצעות חושינו, אלא התנערות מהשקפותנו השגויות כך שנראה את הדברים כפי שהם באמת.
הבודהה אמר, “האדם בא והולך בידיים ריקות”. אז מאין אנו באים ולאן אנו הולכים? החיים הם כמו ענן המרחף וחוצה את השמיים והמוות הוא כמו העלמותו מעבר להרים. כמו שהענן חסר מהות, כך גם חייו ומותו של האדם. הכל ריק.
המצבים של קיום ואי קיום תקפים אך ורק בעולם התופעות המותנות. עם זאת בכל אדם מוטבע זרע אלמוות, זרע שבמהותו הוא צלול וטהור.
ובכן, מהו הדבר אשר שם סוף למחשבה ולהשתוקקות ומאפשר להתעלות למצב של נירוונה? זו הככות עצמה. במימד הזה אתם זהים לכל הדברים ולכל האנשים. הבינו שאינספור הדברים, חיים או מתים, אורגנים או אי אורגנים – כולם זהים לככות. זה מצב הבודהה, עולם עצמאי ולא מותנה באופן מוחלט, שבו אתם עם וחלק מהיקום כולו.
בתחילת השיחה החזקתי בידי מקל ושרטטתי איתו עיגול באויר. אם חשבתם על תשובה שמסבירה למה הכוונה, התשובה שלכם לא היתה נכונה. רק כאשר תצליחו לעצור את המחשבה שלכם תבינו. כאשר היכיתי במקל על השולחן התודעה של כולנו הפכה להרף עין לאחת. אני מקווה שאתם מבינים את האמת הזו. כאשר תבינו, אני מקווה שתלמדו גם אחרים כך שיוכלו לעצור את מחשבותיהם, את ההשתוקקות והסבל.