השקפתו של הבודהה על שפע

© Basnagoda Rahula, 2008. Reprinted from The Buddha’s Teachings on Prosperity: At Work, At Home, In the World, with permission from Wisdom Publications, 199 Elm Street, Somerville, MA 02144.  www.wisdompubs.org
***

השקפתו של הבודהה ביחס לשפע בולטת לעין כאחד מההיבטים בתורתו שזכו לפירוש המסולף ביותר. בכתיבתם של רבים מוצהר או משתמע כי הבודהה לא עודד אנשים לשגשג ולהפוך לעשירים. פרשנות מסולפת זו השפיעה על חלק מהקוראים להאמין שהשגת שפע נוגדת את הלימוד הבודהיסטי. אולם הבה נבחן את מה שטען הבודהה בפועל ביחס לעושר ושגשוג של בעל-הבית.
החופש לשגשג
“…לגישה של ‘יש לי עבודה שמספקת לי את הדרוש כדי להתקיים’ אין מקום בלימוד של הבודהה”.
ראשית, הבודהה מעולם לא הציב גבולות למאמציהם של בעלי הבתים שהלכו בעקבותיו להצליח; במקום זאת, הוא עודד אותם באופן ברור לחתור להצלחה. בין אם ב”מסחר, חקלאות בקר, קשתות, שירות בממשל, או כל מקצוע או תעשייה אחרת”, על בעל-הבית לחתור לקדם את תחום התעסוקה שלו. במיוחד, המוטיבציה להשגת הצלחה היא מרכיב חשוב הנדרש בחייו של כל אדם – לגישה של ‘יש לי עבודה שמספקת לי את הדרוש כדי להתקיים’ אין מקום בלימוד של הבודהה.
שנית, הבודהה אינו מציב כל גבולות על עושרו של בעל-הבית ומעולם לא אמר לבעלי-הבית המשגשגים שהלכו בדרכו שעליהם לעצור או להאט. במקום זאת, הוא עודד אותם באופן שאינו משתמע לשתי פנים לתכנן, לארגן ואפילו להשיג עוד…
הדגש כאן הוא על העובדה שהבודהה לא כפה כל מגבלה על עושרו האישי של בעל-הבית. בשימוש בביטוי “הון עצום” (אולרה בהוגה), הוא הצביע על הכמות שאדם יכול לשאוף לצבור – במילים אחרות, כמה הון שרק ניתן.
 
שפע ותכלית
“שפע אינו צריך לעולם להיות מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי בלבד לתכלית מיטיבה   כלשהי”.
חשוב לשים לב שהחופש שהציע הבודהה להיהפך לבעל שפע רב ככל הניתן נשען על שני תנאים. ראשית, ישנם קווים מנחים שיש לעקוב אחריהם במאמץ להשיג שפע. שנית, יש להשתמש בעושר כראוי. ללא קיום שני התנאים הללו, עושרו העצום של אדם לעולם לא יזכה לשבחו של הבודהה – כך ש”החופש המוחלט” להיעשות עשיר מתייחס לכמות העושר, לא לאמצעים המשמשים להשגתו. מנגד, שפע לעולם לא צריך להיות מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי בלבד לתכלית מיטיבה כלשהי.
בהצביעו הן על החופש האישי לשגשג והן על החשיבות של שימוש נכון בחופש זה, אומר הבודהה:
“מהי אתהי סוקהא (atthi sukkha) [האושר שבבעלות על עושר]?
אדם מסויים צובר הון גדול ורכוש באמצעים הוגנים ובמאמץ נכון וחושב, ‘עכשיו יש לי עושר; עכשיו צברתי כראוי באמצעים הוגנים”.
בחושבו כך, אדם זה חווה אושר וסיפוק. לכך אני קורא אתהי סוקהא.
שגשוג אישי זוכה באופן ברור לתמיכה, כל עוד בעל הבית משתמש ב”אמצעים הוגנים ומאמץ נכון”.
לאסוף דבש מבלי לפגוע בפרחים
הבודהה הציג מערכת של כללים אתיים ביחס לתהליך של צבירת עושר. האתיקה הכללית שלו – אשר מצדדת תמיד בחמלה לאחרים – מכוונת כמובן לכל סוג של מאמץ, אך הוא גם הציב קווים מנחים ספציפיים ביחס לעסקים.
ראשית, אדם העוסק בעשיית רווחים צריך להימנע מלרמות או לפגוע בלקוחותיו או בכל צד אחר שמעורב. הוא או היא חייבים “להגדיל את עושרם בהדרגה מבלי לעשוק אחרים, ממש כפי שדבורים אוספות דבש מבלי להזיק לפרחים”. לפיכך, כל עושר הנמצא ברשותו של אדם צריך להירכש “באמצעים צודקים”. הגינות היא כה חיונית ליצירת רווח, עד כי לפני שאדם מתחיל בעיסוק מקצועי שאפתני או בעסק, עליו ראשית להגיע להחלטה נחרצת שלא לנצל אחרים…
עושר כגשם המזין חיים
“[הבודהה] הדגיש כי העושר שאדם משיג באמצעים צודקים צריך לשמש כדי להיטיב עם אחרים, באותה מידה כמו עם עצמו”.
ניתן להבהיר את השימוש הראוי בעושר גם לאור מה שלימדו כמה מבני זמנו של הבודהה. בהתאם לחלקם, סיפוק חושי עצמי הוא התכלית החשובה ביותר של בעלות על עושר, ויש להשתמש בכל אמצעי אפשרי על מנת להשיג זאת, כל עוד אדם חי. בהקשר זה אין כל הגיון בנתינת צדקה.
הבודהה החזיק בהשקפה שונה. הוא הדגיש שהעושר שאדם רוכש באמצעים צודקים צריך לשמש לרווחתם של אחרים, לא פחות מאשר לרווחת האדם עצמו…
הבודהה חזר והדגיש כי למאמציו של אדם צריכה להיות משמעות עבורו, עבור אלו החיים עימו, ובהכללה, עבור החברה כולה. “שימוש ראוי בעושר” מדגים את הלימוד המרכזי הזה של הבודהה…
…אלו שהשתמשו בעושרם כדי להיטיב עם עצמם ועם אחרים זכו להערכתו הגדולה של הבודהה. כמו “גשם שנופל על הארץ ומזין את החיים”, הון אישי גדול צריך לסייע להרבה מאד אנשים.
שימוש ראוי בעושר הוא למעשה התכלית של בעלות על עושר. כל עוד עוקבים אחר הקווים המנחים, הבודהה מצביע על כך כי ניתן לעשות כל מאמץ להרוויח הון נוסף…
הבודהה מעולם לא תמך בתיאוריית “carpe diem” (“נצל/חייה את היום הזה”) של סיפוק חושי כמטרת העושר. במקום זאת, הוא העריץ אדם ש”רכש הון עצום אך לא היה שיכור ממנו”, תוך שהוא מציין כי אלו שחצו את גבולות הסיפוק החושי “יסבלו מאוחר יותר מתוצאות נגדיות הקשורות בכך”. להיות מודעים למידה הנכונה של סיפוק חושי זה להיות מודעים למידה שבסופו של דבר מובילה לרווחה גופנית ולחיים ארוכים.
סיכום
הבודהה פירט כיצד צריכים אנשים להרגיש ביחס לעושר שלהם והנחה אותם כיצד להשיג את היתרונות הראויים מהעושר שלהם. הוא הדגיש כי עושר הינו מקור ברור לאושר עבור בעלי-בתים. יחד עם זאת, על מנת להשיג את האושר הזה, עליהם להרוויח את עושרם בדרך הנכונה ולהשתמש בו בדרך המועילה ביותר. כסף ועושר לא נועדו כדי שישמרו אותם או יבזבזו אותם רק על סיפוק חושי של בעליהם; הם נועדו להביא סיפוק ושמחה לבעליהם ולאחרים. כאשר משתמשים בעושר לסיפוק עצמי, יש לדעת את המידה הנכונה של סיפוק חושי. שפע, לפי הבודהה, הינו הגמול המתקבל כשנוהגים לפי הנחיות מומלצות אלה.