השלמות של הנחישות (אַדהיטאנה-פארמי)

בהיקהו בודהי הוא נזיר ומלומד בודהיסטי יליד ניו יורק, ארה״ב. בהכשרתו האקדמית הוא בעל תואר ד״ר לפילוסופיה. הוא הוסמך לנזירות מלאה בשנת 1973 בסרי לנקה, שם הוא שהה במשך24  שנים, וכעת הוא חי במנזר צ׳וואנג ין במדינת ניו יורק.

בהיקהו בודהי אחראי לפרסומים רבים של הכתבים הבודהיסטיים, כמחבר, מתרגם ועורך, ביניהם התרגום המלא של אוסף הדרשות הבינוניות (מג׳הימה ניקאיה) ואוסף הדרשות הממוספרות (אנגוטרה ניקאיה).

***

האחריות העיקרית שלנו כמתרגלים של תורת הבודהה היא ההתמרה של התודעה. הבודהה מעמיד את התודעה בלב ליבה של התורה שלו כולה, מפני שהתודעה היא המקור לאושר ולסבל, לשעבוד ולשחרור. אף שהתודעה היא שורש הקיום שלנו כולו וקובעת את טיבם של חיינו, בדרך כלל אנו מייחדים תשומת לב מועטה בלבד לטבעה האמיתי ולטיבה של התודעה שלנו. הדרך שהבודהה מתווה להתמרה של התודעה היא שיטתית ומדויקת מאוד. מה שעלינו לעשות הוא לשנות את תנאיה הרגילים של התודעה, השקועה בתעתועיה ובפגמיה, ולהמירה בתודעה ערה ומשוחררת. סופו של הלימוד הוא תודעה שהשתחררה מכל ה”זיהומים” (קילֶסַה), הדאגות והמצוקות, תודעה ערה המקרינה חוכמה, טוהר ושלווה. התמרה זו של התודעה תלויה באימון הרצון או ההחלטיות. החלטיות היא גורם מנטלי ייחודי. בכוחה התודעה מעצבת ומשנה את כל ההיבטים האחרים של קיומנו. היא הכוח שבאמצעותו אנו מכוונים את הרצון שלנו לעשות את הדרך הזאת של שינוי פנימי. בכוח הרצון אנו מחליטים לעשות את מה שקשה להשלים, ומקבלים עלינו שוב ושוב לממש את ההחלטה הזאת.

בתרגול הדהמה, לנחישות יש שלושה תפקודים עיקריים:

1. ראשית, הנחישות היא שמביאה אותנו להחלטה הראשונית ללכת בדרך הדהמה. בעזרת הנחישות אנו מחליטים לעשות את הצעד הראשון שלנו בדרך הבודהה.
2. שנית, לאחר שהתחלנו ללכת בדרך, הנחישות היא שמאפשרת לנו למתוח את הגבולות שלנו כל הזמן. דרך הבודהה היא אימון הדרגתי ההולך ומעמיק. הנחישות עוזרת לנו להיות מחויבים להמשיך ללכת עמוק יותר ורחוק יותר בדרך הדהמה. לפיכך אנחנו מחליטים לקבל עלינו תרגולים חדשים, קשים יותר; מחליטים לבחור בדרך מאתגרת שמחייבת אותנו למאמץ רב יותר.
3. התפקוד השלישי הוא לחזק את התרגולים החדשים שקיבלנו עלינו, כדי להשיג שליטה בתחום החדש של התרגול שהתחלנו בו. כלומר, מרגע שהתחייבנו לתרגולים, אנחנו נחושים בדעתנו להמשיך בהם בלי להתייאש, בלי להתעצל או לוותר לעצמנו.

כעת אני רוצה לחקור בפירוט רב יותר את טבעה המיוחד של הנחישות בקשר לתרגול של הדהמה. לצורך ההסבר, אשתמש כבסיס בתרשים חמשת הרכבים של מאסטר יין שן

(Yin Shun) שאתמצת ואצמצם אותו לשלושה כך:

1. הראשון, הרכב של הנורמה המוסרית של האדם;
2. השני, הרכב של שחרור אישי;
3. השלישי, הרכב של התעוררות אוניברסלית.

שלושת הרכבים אינם סותרים זה את זה; הם מחלחלים זה אל תוך זה כך שהרכב הגבוה יותר כולל את הלימוד שקשור לרכבים שמתחתיו. כל אחד מהשלושה כולל את התרגולים שמתחתיו, השני משלב את התרגולים של הראשון, והשלישי כולל את התרגולים של הרכבים הראשון והשני. כך, שהנחישות שפועלת ברכב הנמוך יותר נספגת גם ברכבים שמעליה.

הנחישות הקשורה ברכב הנורמה המוסרית של האדם

שורש הנחישות ברכב הראשון הוא לחיות חיים מוסריים, לתרגל איפוק עצמי – בגוף, בדיבור ובמחשבה – ולעשות מעשים טובים יום יום, רבים ככל האפשר. נחישות ברמה הזאת מתבטאת במחויבות האיתנה לקיים את עקרונות המוסר הבסיסיים, ובייחוד את חמשת כללי המוסר ועשר ההתחייבויות המיטיבות (שלוש שקשורות לפעולות הגוף – הימנעות מהרג, מגניבה, מהתנהגות מינית לא-נאותה; ארבע שקשורות לדיבור – הימנעות מדבר שקר, מהוצאת דיבה, מדיבור גס ומרכילות; ושלוש שקשורות למחשבה – ויתור על חמדנות, זדון והשקפה לא נכונה). הנחישות ברמה הזאת מתרחבת גם לשדות אחרים שבהם האדם מתרגל נדיבות לבני אדם אחרים – נתינה, מעשי צדקה, שירות לאחרים בדרכים שייטיבו איתם, השתייכות לקהילה כחבר הגון ואחראי. התרגולים שקשורים ברמה הזאת אינם בשום אופן מיוחדים במינם או נוגעים לתורת הבודהה בלבד. אפשר לראות בהם חלק מהמורשת האתית המשותפת לכלל האנושות. מה שהבודהה מדגיש הוא שכדי לקיים את ההתחייבויות האלה, על האדם להיות נחוש מאוד בדעתו לקיים אותן גם אם זה יסיט אותו מהשאיפה לממש את מטרותיו האנוכיות.

1. הנחישות הקשורה ברכב של שחרור אישי

רמה זו של הבנה עולה מתוך התפיסה שהחיים האלה ואפילו החיים העתידיים שאולי נחיה, אינם יכולים להעניק לנו אושר וסיפוק מלאים ושלמים. היא צומחת מתוך התפיסה שאנו חיים בתוך מעגל של קיום חוזר ונשנה, מעגל הלידות והמיתות או הסמסארה. לא משנה איזה סוג קיום יהיה לנו בתוך המעגל הזה של לידה ומוות, איננו יכולים למצוא שום סוג של סיפוק שהוא מלא ומוחלט.

את המסגרת הבסיסית להבנת התפקיד של נחישות ברמה הזאת יוצרות ארבע האמיתות הנאצלות בדרשתו של הבודהה: האמת של הסבל, הסיבות לסבל, הפסקתו, והדרך להשתחרר ממנו. בדרשה הראשונה שלו אומר הבודהה שמכל אחת מארבע האמיתות הנאצלות משתמעת משימה מוגדרת:

1. את האמת הנאצלת של הסבל יש להבין במלואה;
2. את האמת הנאצלת של הסיבות לסבל יש לעקור מן השורש;
3. את האמת הנאצלת של הפסקת הסבל (השחרור ממנו) יש להגשים;
4. את האמת הנאצלת של הדרך יש לטפח.

אמיתות אלה נעשות אם כן לארבע ההתחייבויות לטווח ארוך שאדם צריך להתחייב לקיימן:

1. להבין במלואו את טבעו של הסבל;
2. לעקור מן השורש את סיבותיו;
3. להשתחרר מהסבל;
4. לטפח את הדרך שמוליכה לשחרור.

• המשימה של האמת הנאצלת הראשונה: את האמת הנאצלת של הסבל יש להבין במלואה

ההחלטה הנחושה הראשונה נוגעת למשימה שהאמת הנאצלת הראשונה מטילה – יש להבין במלואה את האמת של הסבל. מהמילה בפאלי שתרגומה “להבין במלואה” משתמעת גם התגברות או התעלות, כך שעלינו גם להבין וגם להתעלות מעל מה שהוא ביסודו סבל או אי-נחת. מה מסמנת, או מה המשמעות של אמת זו של הסבל? ברמה העמוקה ביותר, האמת של הסבל היא האמת של הגוף והתודעה, חמשת המצרפים. טבעם הפגום והמוגבל של חמשת המצרפים הוא שעושה אותם מקור לסבל. הגוף והתודעה מחוללים סבל, או קשורים קשר הדוק לסבל, מאחר שהם תופעות מותנות, ארעיות, ביסודן חסרות ממשות, נטולות עצמיות (אנטא). אם אנחנו שוגים, תופסים אותן באופן מוטעה, אז אנחנו אוחזים בהן ונצמדים כאילו הן “אני” או “שלי”, וכך אנחנו גורמים לעצמנו סבל.

רוב בני האדם מחפשים סיפוק מחוץ לעצמם, בהנאות החושים, בתוך הוודאות הנוחה של חיי הבית והמשפחה, ביחסים האישיים ובקריירה, וכן הלאה. אנחנו מדמיינים שנמצא את האושר בחיפוש אחר ההנאות שהעולם החיצוני מזמן לנו, וכך אנחנו מאבדים את עצמנו בתוך המגוון האין-סופי והאפשרויות הלא-נגמרות. אנחנו לא מסתכלים עמוק בתוך עצמנו ולא חוקרים מעבר למה שנראה לעין. בני אדם נשבים במראה החיצוני של דברים. משוטטים בעולם של מראות ומקבלים את המציאות כפי שהיא מופיעה לנגד עיניהם. הם שקועים בעולם שקרי שהם מדַמים לאמת, חושבים שהארעי הוא קבוע, שמה שמחולל סבל הוא מהנה, ורואים במה שהוא ריק וחסר עצמיות את עצמיותם.

ההולך בדרך הדהמה אינו מקבל את הדברים כפי שהם נראים. הוא לא יצא לדרך כדי להשתעשע או להתקדם בחיים אלא כדי לדעת ולראות את האמת, לבחון ולחקור את האמת. את החקירה העמוקה הזאת אנחנו צריכים להתחיל בתוך עצמנו, צריכים ללמוד ולחקור את טבעם האמיתי של גופנו ושל תודעתנו. רק באמצעות הלימוד והחקירה של טבעם האמיתי של הגוף ושל התודעה נוכל להבין את האמת על היקום כולו – יהיו אלה תאי הגוף או הגלקסיות הרחוקות ביותר, המצייתים כולם לאותם חוקים, ולכולם אותם סימנים ומאפיינים. כולם הם תופעות מותנות, ארעיות, סבל או חוסר סיפוק, חסרות עצמיות.

הנחישות כאן היא הנחישות לראות את האמת בבהירות, לעומקה ובמלואה. לדעת את האמת על הסבל פירושו להתגבר ולהתעלות מעל הסבל ולזכות בחירות בתוך התנאים המשתנים של העולם. כשאנו מבינים את זה לעומק, איננו מנסים לשנות את התנאים; אנחנו יכולים להישאר יציבים ורגועים בין שהתנאים מיטיבים איתנו ובין שלא.

• המשימה של האמת הנאצלת השנייה: להבין את הסיבות לסבל

ההתחייבות הנחושה השנייה נוגעת למשימה שמטילה האמת הנאצלת השנייה, והיא לעקור מן השורש את הסיבות לסבל. לפי הבודהה, הסיבות לסבל שלנו הן ההשתוקקות והבוּרות שלנו בצד הזיהומים האחרים. בדרך כלל אנחנו חושבים שסבל או אי-נחת נגרמים בגלל דבר כלשהו מחוץ לעצמנו. שהדרך למצוא נחמה וביטחון היא לשנות את העולם שבחוץ כדי שיתאים יותר לרצונותינו. הבודהה אומר שהסיבות האמיתיות לסבל או לאי-נחת שלנו הן ההשתוקקות והבורות, או החמדנות שלנו, השנאה והתעתוע. הבורות וההשתוקקות לא רק גורמות לנו אי-נחת כאן ועכשיו, הן גם שני השורשים של מעגל הלידה מחדש. הבורות שלנו בנוגע לטבע האמיתי של הדברים היא שמעוררת את ההשתוקקות, את הצמא להנאות, לתענוגות ולכוח. השתוקקות זו היא שדוחפת אותנו ממחזור חיים אחד למשנהו במעגל הלידות והמיתות שנקרא סמסארה.

כדי להשתחרר מסבל, כדי למצוא אושר אמיתי ושלווה, וגם כדי להשתחרר ממעגל של קיום חוזר ונשנה, אנחנו צריכים לטהר את התודעה שלנו מהזיהומים. כדי לטהר את התודעה, עלינו להבין תחילה את עצמנו באופן אמיתי ועמוק. ואז עלינו ללמוד לשלוט בעצמנו. פירוש הדבר שאנחנו צריכים לרסן את ביטוייהם של הזיהומים, ולהתחייב לתרגולים כדי למַתנם ובסופו של דבר לסלקם. המשימה העיקרית שלנו היא לפקח על התודעה ולשלוט בה, לשלוט בהשתוקקות, ובייחוד בהשתוקקות לכוח ולשליטה (שבעיני מסוכנת יותר אפילו מהשתוקקות להנאות החושים). מאחר שכל הזיהומים נובעים בסופו של דבר מבורות, אנחנו צריכים להיות נחושים להגיע לחוכמה, להבנה האמיתית העמוקה בטבעם של הדברים – החוכמה שמחלחלת אל האמת הנסתרת של כל התופעות. ההחלטה השנייה היא הנחישות לעקור מן השורש את הסיבות לסבל.

• ההחלטה הנחושה של האמת השלישית: להגשים את השחרור מסבל

ההחלטה השלישית קשורה למשימה שמטילה האמת הנאצלת השלישית, והיא הנחישות להגשים את השחרור מסבל. כולנו רוצים להיות משוחררים מסבל או מאי-נחת, אבל בדרך כלל אנחנו פועלים בדרכים שרק מגבירות את הסבל שלנו. אנחנו מתמכרים להנאות החושים; אנחנו רודפים אחרי רווח, כוח ופרסום. הרדיפה הזאת לא באמת מרווה את הצימאון שלנו; להפך, היא נהפכת למכשול שמונע מאיתנו למצוא אושר אמיתי.

הבודהה מדבר על מצב של אושר עילאי ושלווה, שהוא ההגשמה של הכמיהות העמוקות ביותר שלנו לאושר, ולזה הוא קורא ניבאנה. המצב הזה קיים תמיד. הוא חופש בלתי מותנה, שלא נולד, אינו משתנה, שאי-אפשר להרוס אותו. הוא תמיד זמין לנו, עמוק בתוכנו, אך מכסות עליו התשוקות והאשליות שלנו. הוא מצוי מעבר למעגל הלידות והמיתות; הוא המצב של שחרור מלידה וממוות, אך אנחנו יכולים להגשים אותו כאן ועכשיו בתוך המעגל של לידה ומוות.

מאחר שעל המצב הזה של שחרור בלתי מותנה מכסות התשוקות והאשליות שלנו – כדי להגיע אליו, לחוות אותו, עלינו להסיר ממנו את התשוקות והאשליות. אז נוכל לדעת, לראות בעצמנו את האמת הנעלה ביותר. לכך נדרשת נחישות איתנה. בסוטה, הבודהה מורה לתלמידיו, ‘עליכם לקבל את ההחלטה הנחושה להגיע למה שלא הגעתם אליו קודם מעולם, להשיג מה שלא השגתם קודם מעולם, להגשים מה שלא הגשמתם קודם מעולם’. לזה נדרשת נחישות לעשות כל מה שנחוץ כדי להגיע להבנה העמוקה של האמת.

• ההחלטה הנחושה של האמת הרביעית: יש לטפח את הדרך לשחרור מהסבל

ההחלטה הנחושה הרביעית מתבססת על האמת הנאצלת הרביעית, האמת על הדרך להשתחרר מסבל. ממנה משתמעת המשימה שיש לטפח ולפתח את הדרך לשחרור מהסבל. כדי להגיע לשחרור, עלינו לתרגל את הדרך הנאצלת כפולת השמונה. עלינו ללמוד את הדרך, להבין את שמונת מרכיביה, והחשוב מכול הוא לתרגל אותם. לזה דרושה נחישות. דרוש כוח רצון לקיים את ההנחיות להתנהלות נכונה; לאמן, לאלף ולרכז את התודעה; להגיע לחוכמה ולהבנה נכונה.

ההחלטה הנחושה החשובה ביותר היא לתרגל את הדרך. עלינו להתקדם בסבלנות ובהדרגה, צעד אחר צעד, ולא לקפוץ מהר מדי קדימה. עלינו להאיץ בעצמנו לעשות את המאמץ אבל להתקדם לאט, בסבלנות, במיומנות ובחוכמה. עלינו לקבל החלטה נחושה להתחיל בתרגול ולהמשיך בו בלי לסטות ממנו. את הנחישות הנחרצת הזאת ביטאו הבודהה וכמה מתלמידיו הגדולים כשחשו שהגיעו למיצוי מלוא יכולתם. הם ישבו וקיבלו את ההחלטה הנחושה, ‘לא אקום ממקומי גם אם בשרי ודמי יתייבשו עד שרק עצמותי ייוותרו. לא אקום ממקומי עד שתודעתי תהיה חופשית מכל הזיהומים’. איננו צריכים לדחוק בעצמנו ולהרחיק לכת עד כדי כך. עלינו לתרגל במיומנות ובנחישות.

כדי לסכם, ברמה של שחרור אישי יש שורש אחד או החלטה נחושה בסיסית אחת שממנה מסתעפים שלושה ענפים. ההחלטה הבסיסית היא להגיע ולהגשים את המצב שמעבר לסבל, את החופש המוחלט מכל שעבוד ומגבלה, את המצב של רוגע ושל אושר בלתי מותנה. שלוש ההחלטות האחרות צומחות מאותו שורש: הנחישות להבין במלואה את האמת על הגוף והתודעה שלנו; הנחישות לעקור מן השורש את האשליות ואת הזיהומים, והנחישות ללכת בדרך הנאצלת של שמונת הנתיבים עד סופה.

* הערת מערכת כתב העת: 

חלקה השלישי של השיחה, שבה עוסק המחבר ברכב השלישי במודל שהוא מציע להתבוננות בשלמות של הנחישות – הרכב של התעוררות אוניברסלית – לא תומלל ותורגם כאן. למעוניינים, תוכלו להקשיב לחלק זה בשיחה מתוך סדרת השיחות של בהיקהו בודהי על השלמויות באתר https://bodhimonastery.org/a-study-of-the-paramis.html (החלק השלישי בשיחות שעוסקות בשלמות של הנחישות).