השלמות של ההתכוונות האוהבת (מטא-פארמי)

בהיקהו בודהי הוא נזיר ומלומד בודהיסטי יליד ניו יורק, ארה״ב. בהכשרתו האקדמית הוא בעל תואר ד״ר לפילוסופיה. הוא הוסמך לנזירות מלאה בשנת 1973 בסרי לנקה, שם שהה במשך24  שנים, וכיום הוא חי במנזר צ׳וואנג ין במדינת ניו יורק.

בהיקהו בודהי אחראי לפרסומים רבים של הכתבים הבודהיסטיים, כמחבר מתרגם ועורך, בהם התרגום המלא של אוסף הדרשות הבינוניות (מג׳הימה ניקאיה) ואוסף הדרשות הממוספרות (אנגוטרה ניקאיה(.

* * *

השלמות של ההתכוונות האוהבת (מֶטַא-פארמי): “מי ייתן ואפַתח לב של התכוונות אוהבת ללא גבול וחמלה גדולה, לב רחב, עצום לאין שיעור, החובק את הברואים כולם”.

סקירה

אנחנו מעלים את השאלה מהי מטא או התכוונות אוהבת. התכוונות אוהבת היא חום וחיבה לאחרים הנובעים מהדאגה לרווחתם ולאושרם. מטא מתורגמת לעברית כצמד המילים ‘התכוונות אוהבת’ (או רצון טוב, רצון להיטיב, אהבה מיטיבה). המילה ‘התכוונות’ מציינת את האופן  שבו האיכות הזאת צריכה לבוא לידי ביטוי בגישה שלנו ובפעולות שלנו. המילה ‘אוהבת’ מדגישה את הדאגה והרצון להיטיב שצריכים להיות בבסיס ההתכוונות. הפרשנים הבודהיסטים מגדירים מטא כשאיפה לרווחתם ולאושרם של אחרים – לעיתים קרובות הם קושרים את שתי המילים, רווחה ואושר, hita ו-sukha בפאלי. כשאנחנו מייחלים לרווחתם של אחרים, אנחנו רוצים שהם יהיו גם בריאים וגם מאושרים. כשאנו מפתחים התכוונות אוהבת בהקשר של האימון הבודהיסטי, אנחנו שואפים שגם אחרים יפתחו את הסיבות לאושר ולרווחה. אנחנו רוצים שיעסקו בפעילות מוסרית מיטיבה ויטפחו איכויות מנטליות מיטיבות. אלה הסיבות האמיתיות לרווחה ולאושר גם בחיים האלה וגם בחיים העתידיים. ההכרה בכך מוסיפה יסוד של חוכמה, הבנת החוק של סיבתיות מוסרית. אם אנו מייחלים לאושרו של אדם וסבורים שימצא אותו במסיבות, בבילוי במועדונים ובמופעי בידור, יגדיל את הונו ויבזבז אותו על הנאות פחותות ערך, אנו רוצים למעשה שילך בנתיב של הרס עצמי. עלינו לשאוף שלא רק יתענג וישמח כאן ועכשיו, אלא גם יטפח, באופן פעיל, התנהגות ראויה ומצבי תודעה ראויים מאחר שאלה הם הסיבות הקרמטיות לאושר ולהתפתחות רוחנית בחיים שאחרי החיים.

להתכוונות אוהבת יש קשר קרוב לחמלה. הן שונות בגישתן או בהיבטיהן. התכוונות אוהבת היא השאיפה לרווחתם ולאושרם של אחרים בכל מצב שהם עשויים להימצא בו. חמלה היא רגש מוגדר יותר של אהדה או הזדהות עם מי שסובלים סבל ממשי. חמלה היא הרגש שמתעורר בנו כשאנו חשים את סבלם של אחרים כסבל שלנו; כשאנו חולקים איתם את סבלם וליבנו רוטט או מזדעזע למראה סבלם של אחרים. הביטוי של החמלה הוא ברצון שמי שמתייסרים בסבל ישתחררו מסבלם. משתי האיכויות האלה, ההתכוונות האוהבת היא כוללנית יותר ולכן בדרך כלל מפתחים אותה תחילה. אחרי שההתכוונות האוהבת כבר מפותחת היטב, אנו יכולים להשתמש בה כבסיס לפיתוח חמלה.

אסביר כעת את המדיטציה על התכוונות אוהבת. כבר אמרתי שלטכניקה זו חשיבות רבה בשינוי הגישה שלנו בהדרגה, צעד אחר צעד, מתוקפנות או כעס, או איבה, או טינה לגישה של התכוונות אוהבת חסרת גבולות ושל חמלה.

ההנחיות למדיטציה אומרות שכשאנחנו מגיעים לעסוק בפיתוח המדיטציה על התכוונות אוהבת, עלינו להכיר תחילה את הסכנות שיש בכעס ובשנאה ואת התועלת שיש ברצון להיטיב. איננו מהרהרים בהן באקראי, אלא מתעמקים בהן, בוחנים ובודקים את הסכנה במצב שבו אנחנו לפותים בכעס ובשנאה – ואת הברכה, התועלת והיופי שיש בפיתוח התכוונות אוהבת. שנאה וכעס יכולים לגרום לנו להתייסר, לכלות את כוחותינו הנפשיים; הם מרחיקים מאיתנו אחרים וגורמים לנו להרגיש בודדים ואומללים; הם יוצרים מתח ומועקה במערכות היחסים שלנו. כשהכעס והשנאה עזים מאוד, הם עשויים להביא אותנו לידי מעשים חמורים של תוקפנות ואכזריות. במצב הזה אנחנו פועלים בדרך הרסנית, מדברים במילים כועסות ויוצרים קארמה שלילית, מזיקה, שתמחק רבות מהזכויות הרוחניות שצברנו, ואפילו עלולה לגרום לנו להתגלגל לצורות נחותות בחיינו הבאים. אלה כמה מהסכנות שטומנים לנו שנאה וכעס.

ולעומת זאת, התכוונות אוהבת מרככת את התודעה; היא מביאה שקט פנימי ושמחה. ברמה מעשית יותר, היא מושכת אלינו אחרים ומאפשרת יותר חברויות. התכוונות אוהבת מעוררת בנו השראה ומניעה אותנו לעסוק בפעילויות מיטיבות לתועלתם של אחרים. בדרך זו אנו יכולים לממש כמה מהפארמיטות האחרות, ובהן נדיבות, אתיקה (סילה) או התנהגות מוסרית, וסבלנות (קהנטי).

כשאנו מתחילים בתרגול מטא כמדיטציה פורמלית, כדאי לייחד כמה ישיבות לישיבה פשוטה או אפילו להליכה (הליכה בקצב מתון) ולהרהר שוב ושוב בסכנות שיש בכעס, ובתועלת והברכה שיכולות לצמוח מהתכוונות אוהבת. בדרך זו המחשבות מוטבעות עמוק בתודעתנו ומעוררות בנו רצון עז להתגבר על הנטייה לכעוס ולשנוא ולפתח את התודעה של רצון טוב.

התרגול המעשי, או הטכניקה לפיתוח המדיטציה של התכוונות אוהבת, קשור בשני מרכיבים עיקריים, שקראתי להם קבוצות המטרה והנוסחה. קבוצות מטרה הם מי שאנחנו שולחים אליהם בתודעתנו גלים של כוונה מיטיבה. הם מסווגים לקטגוריות שונות. הם מדורגים באופן שמאפשר, באופן יעיל, לפתח תחילה התכוונות אוהבת ואחר כך להרחיב אותה לממדים אוניברסליים.

קבוצות המטרה הן אני עצמי, אדם מוערך (בדרך כלל מורה), אדם אהוב (מישהו קרוב), חבר יקר, אדם ניטרלי, ולבסוף אדם עוין או אויב. חשוב שנבחר לכל קטגוריה בני אדם אמיתיים וחיים. בתחילת התרגול נבחר אדם אחד בכל קטגוריה. בשלבים המוקדמים נבחר תמיד באותו אדם. לא נשנה אותו. אחרי שרוכשים מעט ניסיון ומיומנות, כדאי לשנות ולבחור באחרים.

הנוסחה

הנוסחה בנויה ממילים שונות המאפשרות לנו לעורר התכוונות אוהבת כלפי אחרים.

‘מי ייתן ויהיה בריא; מי ייתן ויהיה מאושר; מי ייתן ויהיה משוחרר מקושי (מחלה פיזית; ליהנות מבריאות גופנית טובה); מי ייתן ויהיה משוחרר מסבל (צער, חרדה או מצוקה נפשית, מאבקים פנימיים; שייהנה משלווה ורוגע וכו’); ..מי ייתן וכל מטרותיו הטובות יתגשמו (שייזרעו הזרעים לאושרו העתידי)’.

כשאנו מיישמים את הטכניקה הזאת של מדיטציה, בהתחלה לא באמת נוכל לפתח התכוונות אוהבת, אלא אם כן אנחנו מוכשרים במיוחד. ולכן אנחנו נעזרים בנוסחה המילולית הזאת. אנחנו משתמשים בה ככלי או מכשיר או אמצעי מיומן לעורר מטא. דרוש זמן ותרגול כדי לעורר מטא אמיתית. בתרגול, אנו קושרים את תהליך החשיבה למילים של הנוסחה. אנחנו מנסים להרגיש את ההתכוונות שהמילים מסמנות. לדוגמה, כשאני מפתח התכוונות אוהבת כלפי המורה שלי, אני אומר את המילים שמבטאות את רצוני, ‘מי ייתן שהמורה שלי יהיה בריא’, ומנסה לעורר בי שאיפה אמיתית לרווחתו של המורה באמצעות המילים האלה. אין זו חזרה מכנית על הנוסחה כמו בדקלום מנטרה; ואין זה תהליך של היפנוזה עצמית שבו אנחנו רק מנסים להיכנס לטרַנס. כשאנו מתחייבים לתרגול, עלינו לתרגל בתשומת לב ולהבין בבהירות מה אנחנו עושים. זהו תהליך של טיפוח הדרגתי. הוא דורש סבלנות והתמדה. כשאנו מפתחים התכוונות אוהבת, עלינו להשתמש בנוסחה ולהפוך בה שוב ושוב במחשבתנו. דרך המילים של הנוסחה אנו מנסים לעורר בנו את ההרגשה שתואמת את המילים. כשזה כבר עולה קצת בידינו, אין זה אומר שהתודעה שלנו תתחיל מעתה להקרין סביבה אור זוהר; הסימן שמטא אמיתית מתפתחת הוא תחושה פיזית של חמימות רכה וקורנת באזור הלב, ומנטלית – דאגה כנה ורצון אמיתי ברווחתו ובאושרו של האחר.

בנוגע לבני האדם שבנוסחה, ההנחיות למדיטציה דורשות שנתחיל בעצמנו. העניין הזה חשוב מאוד. הסיבה שעלינו להתחיל בעצמנו היא, שכדי לפתח התכוונות אוהבת כלפי אחרים עלינו להבין תחילה שהדחף העמוק ביותר בהוויה שלנו הוא להיות בריאים ומאושרים. כשהדחף הזה נעשה ברור לנו במידה כלשהי, עלינו להתעכב עליו, ואז לפתח דאגה אמיתית לרווחתנו ולאושרנו שלנו. זה יעזור למוסס את הקליפה הקשה של כעס, טינה, תסכול ועוינות שהלכה ונוצרה בתודעה שלנו במשך זמן רב. כאשר אנו יכולים לפתח את הדאגה הזאת לרווחתנו ולאושרנו שלנו, אנו יכולים להוסיף אחרים המייצגים קבוצות מטרה אחרות. תחילה נוסיף את האדם שאנו מעריכים, כמו המורה שלנו; אחר כך נוסיף אדם אהוב – לא בן זוג או מישהו אחר שאנו חשים כלפיו רגש רומנטי או משיכה מינית – ולאחריו נחשוב על חבר טוב. בשלבים המוקדמים בתרגול המדיטציה של התכוונות אוהבת, מומלץ לסיים את התרגול עם השלושה האלה, אדם מוערך (למשל, מורה), אדם אהוב וחבר קרוב. אם נמשיך עם האחרים, אנו עשויים להתיש את התודעה שלנו. כדי שהתכוונות אוהבת תוכל להתפתח, עלינו להרגיש רגש טבעי של קִרבה ודאגה לאותו אדם. השלושה הראשונים קרובים אלינו באופן טבעי, ולכן לא נתקשה להרגיש כלפיהם רצון להיטיב.

אפילו בשעה שאנו מפתחים התכוונות אוהבת כלפי מי שמטבע הדברים קרוב אלינו, במהלך התרגול, כשהלב מתחיל להתרחב, אנו עשויים להיזכר פתאום במגרעותיו או במתחים ביחסינו איתו. עלינו להתעלם מהמגרעות ומהמתחים ולהתמקד בצדדים הטובים, במעלותיו.

כשהתודעה מתרככת כלפי אותם שלושה בני אדם קרובים, אנו חוזרים שוב על המדיטציה – תחילה מפנים את ההתכוונות שלנו אלינו, ואז אל האדם המוערך, אל האדם האהוב ואל החבר הקרוב; ושוב, בחזרה אלינו, לאדם המוערך, לאדם האהוב, לחבר הקרוב; ושוב חוזרים אלינו, לאדם המוערך, לאדם האהוב, לחבר הקרוב – שוב ושוב במחזוריות, עד שהתודעה נעשית רכה ועדינה ומפתחת את אותה חמימות קורנת כלפי כולם.

כשאנחנו מגיעים לרמה מסוימת של מיומנות בפיתוח התכוונות אוהבת לקרובים לנו, אנחנו יכולים להוסיף אדם ניטרלי. זה המקום ששם מתעורר קושי. האדם הניטרלי הוא מי שאין לנו איתו כל קשר אישי קרוב. זה אדם חסר שם שאנו פוגשים בשכונה שלנו. בדרך כלל הוא נראה לנו כאדם ‘סתמי’ . זה רק תעתוע שמקורו בנקודת המבט המושרשת שלנו העסוקה תדיר בעצמה. מה שעלינו לעשות בקשר לאדם הזה הוא למצוא בנו מידה כלשהי של אמפתיה או הזדהות איתו, הרגשה של קִרבה ודאגה, דאגה אמיתית ועמוקה לרווחתו ולאושרו. איך נעשה את זה? במסורת הבודהיסטית יש טכניקות מעשיות שונות. הדרך הפשוטה ביותר היא להחליף את הזהות שלנו בזו של האדם האחר. אנחנו מדמיינים את עצמנו כאילו היינו בתוך עורו, גופו ותודעתו של האדם האחר. אנו חושבים שכמו שאנחנו רוצים, מעל הכול, להיות בריאים ומאושרים, שזה הדחף העמוק ביותר בקיום שלנו, כך בדיוק גם הוא, האדם האחר, הפנים חסרי השם, רוצה להיות בריא ומאושר. אנחנו מנסים לדמיין שלזמן מה ‘אנו פושטים את זהותנו ולובשים את זהותו של האדם האחר’. לפעמים נוכל לפתח אליו בדרך זו הרגשה של קרבה ודאגה. לפעמים לא נצליח ויהיה עלינו להיעזר בשיטות אחרות. לדוגמה, אחת השיטות היא לחשוב ש’כמו שלי יש הורים שאוהבים אותי ודואגים לי, כך גם לאדם הזה יש הורים שאוהבים אותו ודואגים לו. ואולי זה אך מקרה שלא אנחנו עצמנו ההורים שלו. לאדם הזה אולי יש בן או בת זוג שאוהבים אותו, או ילדים, כמו שיש לי…’ בדרך זו אנחנו מנסים למצוא נקודות משותפות לנו ולאדם האחר, אנחנו מבינים שכמעט רק במקרה אנחנו מי שאנחנו והוא מי שהוא. באותה המידה יכולנו להיות הוא והוא יכול היה להיות אנחנו. אם יש לנו באמת אמון עמוק ואמונה בדבריו של הבודהה על לידה מחדש, נחשוב על אמירתו, ‘קשה למצוא אדם אחד שבזמן כלשהו לא היה אימך, אביך, אחותך, אחיך, בנך או בתך בחיים קודמים’. עלינו להתנסות בשיטות השונות עד שנמצא את הדרך היעילה שתעזור לנו ליצור את ההרגשה הזאת של קרבה, חברות, ואפילו הזדהות עם מי שנראה כזר חסר פנים לכאורה. כשאנו מצליחים, המחסום הזה נופל ואנו מסוגלים לפתח התכוונות אוהבת אמיתית כלפי אותו אדם ‘זר’.

בסוף אנחנו מגיעים לאדם העוין או האויב. זה האדם שעלינו להיזהר מאוד כשאנו מנסים לפתח כלפיו התכוונות אוהבת. לפני שנתיר לאדם העוין הזה להיכנס אל חדרי ליבנו, עלינו לחזק מאוד את ההתכוונות האוהבת כלפי האדם הניטרלי. אחרי שהיא מתעצמת, רק אז אנחנו מוסיפים את האדם העוין. לפעמים עלינו לעבור דרך כל האחרים מההתחלה שוב ושוב – אנחנו עצמנו, מורה, אדם אהוב, חבר, אדם ניטרלי; שוב אנחנו, מורה, אדם אהוב, חבר, אדם ניטרלי; ושוב אנחנו, מורה, אדם אהוב, חבר, אדם ניטרלי, וכך פעם אחר פעם עד שהעוצמה נבנית, ורק אז אנחנו מרחיבים את ההתכוונות כלפי האדם העוין. כשעולה מחשבה עוינת על ה’אויב’, אנו צריכים להשתמש באותן טכניקות שהשתמשנו בהן כלפי האדם הניטרלי כדי לרכך את הרגשות שלנו כלפי מי שאנו מכנים אויב ולהפוך אותו לחבר שלנו.

הסימן המובהק להצלחה בפיתוח התכוונות אוהבת כלפי בני אדם יחידים הוא היכולת לפתח מטא כלפי כל בני האדם בקטגוריות השונות באופן שווה וללא הבחנה, לראות בהם כולם את חברינו הקרובים והיקרים. בהנחיות הבודהיסטיות, השלב הזה נקרא ביטול או סילוק המחסומים, כי אין עוד הבחנות בין בני אדם קרובים, ניטרליים, עוינים ומי שאנחנו. את כולם אנחנו רואים עם אותה התכוונות להיטיב שיש לנו כלפי עצמנו. לאחר שנגיע לשלב שבו אנו יכולים לפתח מטא כלפי בני אדם יחידים בקטגוריות השונות במידה כלשהי של הצלחה, נוכל בסוף הישיבה, לזמן קצר, גם להמשיך ולהרחיב את המטא לסוגים שונים של יצורים:

• תחילה נחשוב על כל בני האנוש, נדמיין אותם פזורים ביבשות שונות, אמריקה הצפונית, אמריקה הדרומית, אירופה, אפריקה, אסיה, אוסטרליה וכו’, ונעורר כלפיהם את השאיפה לרווחתם ולאושרם;
• יצורים אחרים, אם אתם מאמינים ומקבלים את הכתבים על ממלכות הקיום האחרות – נקרין התכוונות אוהבת תחילה לאלים (דֶווֹת) או ליצורים שמימיים, אחר כך ליצורים בממלכות הנמוכות יותר, לחיות, לרוחות הרעבות או המעונות, ואפילו ליצורים בממלכת הגיהינום.
• ולבסוף נאפשר לתודעה להתרחב אל היקום כולו, על כל הגלקסיות והמערכות העולמיות הרבות שלהן, כל אחת עם מישורי הקיום הרבים, כל אחת מאוכלסת ביצורים בעלי תודעה רבים מספור, ונפַתח את השאיפה שכל היצורים בעלי התודעה ביקום יהיו בריאים, מאושרים, משוחררים מסכנה ומסבל, ומי ייתן וכל כוונותיהם הטובות יתגשמו.

זהו התרגול של מטא-פארמי, השלמות של התכוונות אוהבת. תודה על הקשבתכם. מי ייתן וברכות שלוש אבני החן ילוו אתכם.