השלמות של האמת (סצ’ה-פארמי)

בהיקהו בודהי הוא נזיר ומלומד בודהיסטי יליד ניו יורק, ארה״ב. בהכשרתו האקדמית הוא בעל תואר ד״ר לפילוסופיה. הוא הוסמך לנזירות מלאה בשנת 1973 בסרי לנקה, שם הוא שהה במשך24  שנים, וכעת הוא חי במנזר צ׳וואנג ין במדינת ניו יורק.

בהיקהו בודהי אחראי לפרסומים רבים של הכתבים הבודהיסטיים, כמחבר, מתרגם ועורך, ביניהם התרגום המלא של אוסף הדרשות הבינוניות (מג׳הימה ניקאיה) ואוסף הדרשות הממוספרות (אנגוטרה ניקאיה(.

***

השלמות של האמת (סַצָ’ה-פַּארַמִי): “מי ייתן ותמיד אדבר אמת, אחיה לאור האמת, ואדבק באמת כדי לזכות באמונם של אחרים.”

לאורך דרשותיו הבודהה הדגיש לעיתים קרובות את החשיבות של דיבור אמת, לא רק כדרך המאפשרת תקשורת, אלא גם כגורם התורם לצמיחה הרוחנית שלנו. הדרשה הקצרה והמפורסמת על ערך האמת היא העצה שהבודהה נתן לבנו הקטן, ראהולה. מעט אחרי שראהולה הוסמך לנזירות, הבודהה קרא לו אליו. הייתה לו כוס מים על השולחן. בכוס נותרו מעט מאד מים, והוא הראה זאת לראהולה. הבודהה אמר, ‘ ערכו של אדם שאינו מתבייש לומר שקר במכוון, קטן כמו כמות המים בכוס.’ ואז הוא שפך חלק מהמים ואמר לרהולה, ‘כך אדם שאינו מתבייש לומר שקר במכוון משליך את המידות הטובות שהצליח לטפח.’ ואז הבודהה הפך את כוס המים על השולחן, ואמר לראהולה, ‘כך אדם שאינו מתבייש לומר שקר במכוון, הופך את כל ישותו הפנימית.’ הבודהה סיכם את דבריו באומרו, ‘כשאדם אינו מתבייש לומר שקר במכוון, אין רע שאדם זה לא יעשה.’

אנו יכולים לראות את החשיבות של האמת כיום, כאשר מכל עבר אנו מופצצים בדברי שקר. אנו רואים כיצד השקר משכפל את עצמו בכל כך הרבה תחומים של הפעילות האנושית. בפוליטיקה, הפוליטיקאים מוכנים לשקר כדי לקדם את המדיניות שלהם, או כדי להסתיר את מזימותיהם, ולמנוע מאחרים לחשוף אותן או לדעת עליהן, למשל פרשת ווטרגייט. הפוליטיקאים תמיד מציגים מצגי שווא כדי לזכות באמון הקהל. למרות שעלולים להיות להם מניעים נסתרים, הם מתנהגים באופן ידידותי כדי להיות אהודים ולנצח בבחירות. לעיתים קרובות הם מוכנים לשנות את המצע שלהם בין לילה, כשזה משרת את טובתם. בזמנים קדומים, כשלבני האדם היו אי אלו עקרונות אתיים מוצקים שעליהם יכלו לבסס את חייהם והתנהגותם, הם היו מוכנים לעמוד על העקרונות האלה. בתקופה המודרנית, התועלתיות מנצחת את העקביות ואת הנאמנות לאמת; ופופולריות מנצחת את העמידה על העקרונות כמנחים התנהגות. זוהי דוגמא כיצד שקר ומרמה מתרבים בפוליטיקה.

בעולם המסחר והפרסום, אנו רואים שלמפרסמים אין ייסורי מצפון כשהם מעלים טענות שקריות בנוגע למוצרים שלהם. למרות שיש סוכנויות שאמורות לבדוק את טענותיהם של יצרנים ותאגידים, לעיתים קרובות אנשי הסוכנויות האלה מונו לתפקידם בגלל לחץ היצרנים או התאגידים עצמם, כך שהם מהווים רק חותמת גומי לאישור המוצרים שלהם. לעיתים קרובות היצרנים יציגו תמונה מעוותת של מוצריהם כדי להגדיל את נתח השוק שלהם. הם יוכלו לדחוף את המוצרים שלהם ללא כל פיקוח של הרשויות. לפעמים הם אף יסתירו פגמים וסכנות שבמוצרים שלהם, למרות שפגמים וסכנות אלה מהווים סכנה לחיי אדם. אחד המקרים הידועים לשמצה הוא תעשיית הטבק. למרות שמחקרים מדעיים קובעים באופן די נחרץ שהשימוש בטבק מהווה איום על החיים, גורם לסרטן ולמחלות לב, במשך שנים תעשיית הטבק נלחמה בקביעות אלה, ושכרה מדענים אחרים כדי שיעידו שהמחקרים שהם ערכו אינם מראים שיש סכנה ממשית בעישון סיגריות, או שיאמרו שהיתה הגזמה בהתראה מפני סיכונים.

לפעמים יצרני מכוניות מייצרים מודל חדש של מכונית, המתוכננת באופן לקוי ומסכנת חיי אדם. היצרנים אינם רוצים לוותר על המודל המסוים כשהסכנה מתגלה, אלא מנסים להסתיר את הליקוי. יצרני תרופות יסתירו את הסכנות שבמוצריהם כשסכנה כזו מתגלית. כך קורה עם יצרני נשק שמתכחשים לקלות הרבה בה ניתן להשיג כלי נשק, והתכחשות זו אחראית במידה רבה לאלימות המתפשטת בחברה האמריקאית, כמו גם ההתכחשות לעובדה שתכניות אלימות בטלוויזיה תורמות לאלימות בחברה האמריקאית. באופן כזה, מסחר הופך להיות גורם התורם לריבוי שקרים וזיופים בחברה.

אפילו מנהלים אחראיים מאוד, של תאגידים אמרו בשיטתיות שקרים ואי אמיתות כדי לכסות על מעילותיהם בכספי החברות. לפעמים, רשת השקרים שהם טוו גרמה להרס החברות שלהם, והובילה לאובדן מקום העבודה והפרנסה של אנשים רבים. בעולם הבידור, אמצעי התקשורת העממיים, הטלוויזיה, המוסיקה, מקרינים תמונות אשלייתיות של החיים האנושיים. הם מנסים, בהתמדה, לגרום לנו להאמין שהדרך המובילה לאושר אמיתי נמצאת באהבה רומנטית, בסיפוק החושים, ובחיים ראוותניים. עולם הבידור חותר בהתמדה תחת כל רגש של אחריות אישית או חברתית. כל מקורות השקר האלה, פוליטיקה, פרסום, שקרים של בעלי מקצוע, תעשיית הבידור, טוויית רשתות השקרים וכדומה, מתפשטים בקרב האנשים הפשוטים, עד שהם מאבדים את ייסורי המצפון שלהם בקשר לאמירת שקרים למען השגת תועלת כלשהי, וחושבים, ‘אם מנהיגים של אומות, קברניטי התעשייה, יכולים לשקר, אם תאגידים יכולים לשקר, למה עלי לומר תמיד אמת?’

השימוש בשקרים לא מוגבל רק לחלק הגשמי של החיים, אפילו מנהיגים דתיים ורוחניים מתרגלים לדבר שקר. הדתות הופכות לעסקים גדולים. היו אנשי דת, שהיו לכוכבי טלוויזיה בעשרות השנים האחרונות, שנמצאו אשמים בהזרמת כספים לחשבונות הבנק הפרטיים שלהם, ובניצול מיני של העובדים שלהם; היו כמה גורואים הודיים ומורים רוחניים בודהיסטים שנמצאו אשמים בניצול תלמידיהם כספית ומינית, ובשימוש בשקרים ובהכחשות כדי לכסות על מעשיהם. כך אנו רואים שהשקר התפשט מאוד בחיי האדם של היום.

תורת הבודהה היא מעצור מפני הנטייה להיעזר בשקר, באמצעות כלל האתיקה הרביעי, ‘הכלל להימנע מדברי שקר.’ עלינו להתייחס לסוגים שונים של שקרים, מפני שיש להם דרגות שונות של רצינות ושל חומרה.

1. החמורים ביותר הם שקרים זדוניים – הם מכוונים לגרום נזק לאחר, לפגוע במוניטין של האחר, לגרום להרס כלכלי של אחרים או לאובדן המעמד החברתי שלהם; ליצור עימותים ואי הסכמות בין אנשים שלפני כן חיו ביחד בהרמוניה. אלה הם השקרים בעלי המשקל המוסרי הכבד ביותר.

דוגמאות מהוִינַיָה  [כללי הנזירות] לשקרים חמורים:

• האשמות שקריות כנגד נזיר אחר, שמכוונות לגרום לו לעזוב את החיים הרוחניים;
• אמירת שקר בכוונה לפלג סנגהה הרמונית.

2. שקרים למען העצמי – אלה שקרים שמכוונים להשגת תועלת אישית כלשהי, להשגת עושר, מעמד גבוה יותר או כבוד והערכה מהאחרים.

3. שקרים של התגוננות – שקרים שנאמרים כדי להרחיק מעצמנו מעשים שגויים שעשינו. במקום לקבל את האחריות בכנות ובאמת, אנו מנסים להתנער ממנה על ידי הכחשה או הטלת האשמה על אחרים.

4. שקרים פעוטים – שקר שהוא הגזמה או שקר שנאמר כבדיחה כדי להצחיק, ‘שקר לבן’ או שקר בלתי מזיק שאינו משרת מטרה כל שהיא.

יש שאלה אחת שלא מצאתי התייחסות מפורשת אליה בטקסטים הבודהיסטים – האם המחויבות לדיבור של אמת היא אַמַּת מִדָּה מוסרית מוחלטת? כלומר, האם אנחנו מחויבים תמיד, בכל הנסיבות ובכל התנאים, לדבר אמת? דעתי האישית היא, שזה לא יכול להיות כך.

יש מצבים בהם עשויה להיות התנגשות בין ציוויים מוסריים מנוגדים, למשל בין המחויבות לדבר אמת מצד אחד, לבין המחויבות לשמור ולהגן על חיי אנשים אחרים. בסולם הערכים המוסריים, הערך הגבוה ביותר שייך לאי-פגיעה, לאי עשייה של כל דבר שעלול לגרום לנזק ולפגיעה ממשית באחרים. יכולים להיות מקרים בהם אמירת שקר, או עיוות, או ייצוג שאינו מדויק של האמת, עשויים להיות הכרחיים למען שמירה על אחרים מפני נזקים ופגיעות רציניים. דוגמה לכך היא מקרה של נוצרים שהסתירו בביתם יהודים כדי להגן עליהם מפני הנאצים, ושיקרו לנאצים ששאלו אותם אם הם ראו יהודים. אלה הם מקרים יוצאים מן הכלל. בתקשורת הרגילה שלנו, חשוב לדבר אמת ולדבוק במחויבות שלנו לאמת.

כעת אני רוצה לדבר על חלק מהסכנות והחסרונות שמתעוררים כשמדברים דברי שקר ללא היסוס, ללא ייסורי מצפון וללא מגבלה. סכנה מידית אחת היא שכאשר אנחנו מדברים דברי שקר באופן מודע, זה מייצר רגשי חרטה עמוקים גם אם אנחנו לא מודים בכך. כשאנחנו מדברים דברי שקר כדבר שבשגרה, הדבר יוצר סוג של אי נוחות בתודעה, סוג של “הצטלקות הרקמה” של התודעה. כשאנחנו מדברים דברי שקר, מטעים אנשים ומעוותים מצב אמיתי, אנו בוגדים באמון של האנשים אתם אנו מדברים ואנחנו יודעים זאת. זה מייצר פער או מרחק בינינו לבין האחרים, ואין דרך לגשר על כך.

סכנה אחרת בדברי שקר היא שהשקר נוטה להתרבות. כשאנו רואים שלא תפסו אותנו בשקר אחד, נהסס פחות לפני שנאמר שקרים נוספים, עד שדיבור שקרי הופך להיות הרגל. בעיה אחרת באמירת שקרים היא ששקר אחד זקוק לתמיכה של שקר אחר. תרמית אחת זקוקה לביצורים ולתמיכה של תרמית אחרת. כך שכשאנחנו מתרגלים לומר שקרים בכוונה, לא יעבור זמן רב ונמצא שעלינו לטוות רשת שלמה של שקרים כדי להגן על עצמנו, רשת שלמה של הונאות שמטרתה לחזק את השקרים האחרים. הבעיה עם השקרים היא שהם מאד שבירים וקשה לתחזק אותם. במובן זה הם שונים מהאמת. לפעמים קשה לדבוק באמת. כשאנחנו בוחרים באמת, אנו מגלים שתקשורת של אמת הופכת אותנו לחזקים ולבלתי פגיעים. קל למצוא מפלט בשקרים, אך הם שבירים וקשה לתחזק אותם. כששקר מתמוטט ומגלים שהוא שקר, כל שאר השקרים מאבדים את אמינותם בעיני אחרים, כך שלא עובר זמן רב וכל מגדל השקרים שבנינו בעקביות ובעוצמה נסדק ומתמוטט, ואנו מוצאים עצמנו חשופים ודחויים כאנשים שאי אפשר לסמוך עליהם, כשקרנים וכרמאים; אנו הופכים למנודים ולדחויים.

סכנה אחרת שבשקרים היא שהם וחותרים תחת הלכידות של החברה, ומפרקים אותה. כדי שאנשים שבחברה יוכלו לתפקד ולעבוד ביחד ליצירת סדר חברתי בר קיימא, הם צריכים להיות מסוגלים לסמוך זה על דבריו של זה. תקשורת בין-אישית מניחה שאנשים דוברים אמת. כאשר השקר הופך נחלת הכלל, במיוחד כאשר אנשים בעמדות חשובות ועתירות אחריות נמצאים אשמים בדברי שקר, אנשים מרגישים שהם כבר אינם יכולים לסמוך זה על זה, כך שהדבק של האמון, שמחזיק את הסדר החברתי, מתחיל להתפורר, הלכידות החברתית וההרמוניה מתפוררות אף הן. חשדנות וחוסר אמון מתפשטים בכל החברה. אנשים חוששים ששכניהם וחבריהם מנסים לרמות אותם. כאשר יש חוסר אמון כה עמוק, אנשים מתחילים לרמות זה את זה. איש אינו יודע במה להאמין ולמי להאמין.

תוצאה נוספת של דיבור שקרי היא שכשאנו מתרגלים לדבר שקר, אחרי זמן מה אנו מתחילים להאמין בשקרים של עצמנו. אנו מאבדים את היכולת להבחין בין אמת לשקר. אנו מאבדים את דרכנו בתוך מבוך השקרים עד שאיננו יכולים כבר למצוא את דרכנו חזרה לאמת. אנו מאבדים את היכולת להבחין בין אמת לשקר, בין תעתוע למציאות.

זה מוביל למה שאפשר להחשיב כסכנה הגדולה ביותר שבהרגל לשקר. במובן מסוים, אין זה רק פגם מוסרי או אתי, אלא הצגה מסולפת של הטבע האמתי של הדברים. אמירת שקר איננה רק עבירה על חוק מוסרי, אלא פעולה של אלימות כנגד המציאות. על ידי עיוות האמת באמצעות דיבור, אנו תורמים לבניית תמונה כוזבת ומעוותת של העולם. אנו בונים, בתודעתנו, תפיסות שקריות ומשליכים אותן, באמצעות דיבור, לתודעותיהם של אחרים. ואז אנחנו מאמינים בהן בעצמנו, כך שאנו הופכים לקורבן של השקר של עצמנו ובכך מרחיקים את  עצמנו מהאמת. אם נחשוב מהי הנקודה העיקרית או המרכזית מבין סוגי השקרים הכבדים, זה הרעיון של ‘עצמי.’ השקר מכוון להגדלת התועלת לעצמנו, להשלכה של דימוי עצמי מזויף, להגנה על עצמנו, או לפגיעה באחרים שנתפסים כיריבים. כל השקרים האלה תומכים, בדרכים שונות, בתעתוע של עצמי שקיים באמת, וכך הם מחזקים את הבורות, אַוִיגַ’א, השורש הבסיסי ביותר של הסבל, הסיבה הבסיסית ביותר לשעבוד שלנו לסמסארה.

בניגוד לחסרונות של השקר, אנו יכולים לחשוב על התועלת המיטיבה שבאמירת אמת. ראשית, כשאנו אומרים אמת בעקביות, אנו נהנים ממצפון שקט, מתודעה שקטה, ללא צורך להגן על עצמנו. כשאנו כנים בתקשורת שלנו עם אחרים, אנו יכולים לפתוח ערוצים עמוקים של תקשורת מעשירה ומיטיבה אתם. שקרים בונים מחסומים בין אנשים. דיבור של אמת חיוני להתמרה עמוקה באופי ובאישיות שלנו. הבודהה מבחין בין אנשים נעלים לאנשים נחותים. האדם הנחות הוא זה שמדבר באריכות על חסרונותיהם של אחרים, ואומר רק מעט על החסרונות שלו. האדם הנעלה הוא זה שמדבר על כל חסרונותיו, אך אומר מעט על חסרונותיהם של אחרים.

בכל זמן, למעט כשזה באמת נדרש לטובת האחר, אל לנו לדבר על החסרונות והתכונות הרעות של אחרים. כשמאד חשוב, למען הצמיחה של מישהו, לחשוף את חסרונותיו, עשו זאת. אמירת אמת חשובה להתמרה עצמית. כדי לשנות או לתקן את עצמנו, עלינו להכיר בחסרונות שלנו בעצמנו, וכשיש צורך, גם להיות מוכנים להציג אותם לאחרים. לרעיון זה תפקיד חשוב בתרגול הנזירי הבודהיסטי. הבודהה הניח אותו כקו מנחה לנזירות. כאשר נזיר מפר כלל בסיסי, עליו להתוודות על העבירה לפני נזיר אחר. הווידוי על העבירה מקל על המצפון ומבטיח שהנזיר לא יעבור אותה עבירה בעתיד.

אמירת אמת פירושה שאין אנו נוטים לרמות אחרים בקשר לטבע המציאות. זה עוזר להכין את התודעה שלנו לקראת הבנת הטבע האמתי של הדברים. אמירת אמת פירושו שאנו חשים אחריות להציג את המציאות באופן אמיתי. דבר זה תומך בחיפוש שלנו אחר האמת, ותורם לצמיחת החוכמה. על פי הבודהיזם, חוכמה היא התובנה או ההבנה שמפזרות את ענני התעתוע שמכסים על הטבע האמיתי של התופעות. המטרה בבודהיזם היא לפתח חוכמה, לחשוף את הטבע האמיתי של הדברים, לראות את הדברים כפי שהם. פירוש הדבר שעלינו לסלק את ענני הבורות והתעתוע שמפריעים לראייה בהירה. אמירת אמת או תקשורת של אמת מעודדות אותנו להישאר נאמנים לאמת. כך הן מאפשרות לנו לקלף את שכבות התעתוע ואת התפיסות המוטעות שמעוותות את ההבנה שלנו. כשאנו אומרים אמת בעקביות, אנו שומרים על התודעה שלנו ישרה וכנה. זה עוזר לנו להגיע להבנה ישרה, ישירה וכנה של הדברים כפי שהם, ומעל לכל להבנה הנכונה של הטבע האמיתי של העצמי.

אחד היתרונות החשובים ביותר באמירת אמת הוא שכאשר אומרים אמת בעקביות, אפשר לזכות באמון ובביטחון של אחרים. לתקשורת של אמת יש השפעה ממגנטת. כשאנו פוגשים אדם שמדבר אמת, בכנות, אנו נהיה מוכנים לשים בו את מבטחנו ולקבל את דבריו מתוך אמון. (אין זה אומר שכל מי שאנשים מאמינים בו או בוטחים בו בהכרח אומר אמת, כי הרי יש לא מעט רמאים שיודעים היטב כיצד לא לחשוף את עצמם ומציגים חיצוניות מאד נעימה וזוהרת כדי להטעות אנשים ולהובילם בדרכים שגויות!!!) תקשורת של אמת היא בעלת כוח כריזמטי חזק, שמאפשר לה לזכות באמונם ובביטחונם של אנשים. זה חשוב מאוד בהפצת הדהמה, תורת הבודהה.

הבודהה בעצמו מכונה סצ’ה קוואדי, דובר האמת. אומרים ש’כפי שהוא מדבר, כך הוא עושה; כפי שהוא עושה, כך הוא מדבר.’ חשוב לא רק לומר אמת, אלא גם לחיות על פי האמת. הפעולות שלנו צריכות להתאים למילותינו; המילים שלנו צריכות להתאים למעשינו. במסורת ההודית, שעדיין קיימת היום, מאמינים שמי שחי בעקביות על פי האמת ומדבר אמת משיג דרגה גבוהה של כוח רוחני שיכול לגרום אפילו לשינויים מופלאים בעולם החיצוני. באופן סדיר, כשאנו מדקלמים סוטה או דרשה של הבודהה, בסופם אנו מדקלמים כמה שורות ברכה, ‘…בזכות ההכרזה הזאת על האמת (etena sacca vajjena), מי ייתן שתהיו בטוב, מי ייתן שתהיו מאושרים, מי ייתן שתהיו משוחררים מכל מחלה או סבל.’