הפארמיטה החמישית: דהיאנה (מדיטציה)

שנג ין (Sheng Yen)  (2009-1931) היה מאסטר צ’אן טייוואני נודע ואחד המורים החשובים של הזרם הזה בעידן המודרני. הוא המייסד של הארגון הבודהיסטי העולמי Dharma Drum Mountain, הִרבה ללמד במערב, והוא מחברם של ספרי לימוד רבים וחשובים באנגלית.

  ***

בסוטרת מהאפראג’נפארמיטה יש משפט: “אל תשכון בדהרמות (בתופעות), שכון בפרג’נאפארמיטה”. הכוונה היא שאל לנו לשכון באף דהרמה (תופעה), עלינו לשכון בתודעה הלא מפוזרת, זו שהיא “ללא טעם”. תודעה לא מפוזרת אינה שוכנת בסמאדהי (ריכוז מדיטטיבי עמוק), וגם אינה משתוקקת לאושר העילאי שבסמאדהי. זו המשמעות של “ללא טעם”. חשוב להבין שדהיאנה אינה בהכרח אותו הדבר כמו סמאדהי, למרות שהיא כוללת את הסמאדהי. מאסטר טסונגמי (Tsungmi) דיבר על חמש רמות של דהיאנה, כולל תרגולי דהיאנה של המסורת ההודית ושל המסורת הסינית. אנו נתאר בקצרה את חמש הרמות, בלי להיכנס לפירוט רב.

רמת הדהיאנה הראשונה

ראשית, יש הדהיאנה של הנתיב החיצוני, אותה מתרגלים במסורות ודתות שאינן בודהיסטיות, ובה המטרה החשובה ביותר הינה להשיג סמאדהי. במצב זה של סמאדהי אנו נמנעים מהשפעות וקונפליקטים בגופנו, תודעתנו, וסביבתנו, ושוכנים באושר העילאי של סמאדהי. השאיפה הגבוהה ביותר שלהם היא להיכנס לאיזשהו סוג של גן עדן. ניתן לומר שהיוגה ההודית או התרגולים הדאואיסטיים הסיניים שייכים לקטגוריה זו.

רמת הדהיאנה השנייה

הדהיאנה השנייה היא דהיאנה של יצורי אנוש רגילים אשר למדו על הבודהה-דהרמה ועל חוקי הסיבה והתוצאה (קרמה). אנשים המתרגלים ברמה זו שמים דגש רב על סמאדהי, שוכנים בו, ומתייחסים אליו כאל שחרור. לעיתים קרובות מה שהם חווים הינו פשוט אחדות הגוף והרוח, אחדות הסביבה הפנימית והחיצונית, ואחדות המחשבות הקודמות והבאות. זה מתואר לעיתים קרובות כהיות אחד עם היקום. בסמאדהי שלהם, הם חווים את ארבעת המשכנים השמיימיים של הדהיאנה של צורה והעדר צורה, כולל המשכנים השמיימיים של הדהיאנה של מחשבה ולא מחשבה. הם חווים סוג של ריקות, אך לא את הריקות האמיתית של חוכמה אמיתית.

כך לעיתים קרובות הם מבלבלים את ארבעת המשכנים השמיימיים של הדהיאנה כארבע רמות ההגשמה של הארהט[1], וחושבים שהם משוחררים.

כשהם חווים סמאדהי, לא יהיו בהם חמדנות, ספק, משא הגוף והרוח, והם יחשבו שהם השתחררו. אך ברגע שהם יצאו מהסמאדהי ויחזרו לעסוק באהובי ליבם, במשפחה, ברכוש ובבריאות, כעסיהם יחזרו באופן בלתי נמנע. כשזה יקרה, הם ירצו לשוב לסמאדהי ולחוש שוב אושר עילאי. ההבדל העיקרי בין שני הסוגים הראשונים של הדהיאנה הוא אם המתרגל נחשף או לא נחשף ללימוד של הבודהה-דהרמה.

רמת הדהיאנה השלישית

הדהיאנה השלישית היא זו של ההינאיאנה, הקרויה גם הדהיאנה של השחרור. דהיאנה זו מודרכת על ידי הלימוד של קרמה וריקות, אבל היא עדיין דורשת את התרגול של ארבע הדהיאנות[2] ושמונת הסמאדהי[3]. בדהיאנה זו מתרגלים בהתאם לארבע רמות ההגשמה של הארהט. כך אפשר ליישם את התרגול ההדרגתי של ארבע הדהיאנות ושמונת הסמאדהי של מימדי הצורה והעדר-צורה. לאחר שמשיגים את הרמה של שמונת הסמאדהי במימד היעדר-צורה, יהיה אפשר להיכנס לסמאדהי התשיעי, שהוא הדהיאנה של ההפסקה (של תחושה ומחשבה), וכך להגיע לארהטיות ושחרור.

כניסה לדהיאנה של הפסקה דורשת תרגול של ארבעת המשכנים השמיימיים של הדהיאנה אותם לא אסביר, אך אסביר כיצד לתרגל בהתאם לארבעת המשכנים השמיימיים של הדהיאנה, תוך שימוש בשבעת האמצעים המיומנים.

שבעת האמצעים המיומנים

האמצעי המיומן הראשון הינו התרגול הבסיסי של חמש השיטות להשקטת התודעה. האמצעי המיומן השני הינו ארבעת היסודות של תרגול תשומת לב (מיינדפולנס). השלישי הינו ארבעת יסודות תשומת הלב כשהם מתורגלים ביחד, כפי שיתואר בהמשך. האמצעים המיומנים הרביעי, החמישי והשישי הינם חום, פסגה וסבלנות. אני לא אדון באלה אלא אמשיך ישירות לשביעי, נעלה בעולם.

כפי שאמרנו, האמצעי המיומן הראשון מתייחס לחמש השיטות להשקטת התודעה. שאר ששת האמצעים מתייחסים למעשה לארבעת בסיסי תשומת הלב, כאשר המעבר מאחד לבא אחריו הינו ביטוי של רמת האימון של המתרגל.

מבין חמש השיטות להשקטת התודעה, המקובלות ביותר לשימוש הן השתיים הראשונות: התבוננות בנשימה והתבוננות בזיהומי הגוף. השיטות הנותרות הן תוספות: השלישית היא התבוננות בסיבות ותנאים, והרביעית היא התבוננות בארבע האיכויות חסרות הגבול של התודעה (כולל חמלה). בהתאם למקור הידע שלך, השיטה החמישית תהיה הרהור בתשומת הלב של הבודהה, או הרהור בסוגי התופעות.

מבין ארבעת בסיסי תשומת הלב, הראשון הוא תשומת לב לגוף, השני הוא תשומת לב לתחושות, השלישי הוא תשומת לב לתודעה, והרביעי הוא תשומת לב לתופעות.

נתבונן שוב בחמש השיטות להשקטת התודעה. השיטה הראשונה היא התבוננות בנשימה. השיטה השנייה היא התבוננות בחוסר הטוהר של הגוף. כך, שתי השיטות הראשונות מתוך חמש השיטות קשורות באופן מובהק לראשון מבין ארבעת בסיסי תשומת הלב, מכיוון שהן עוסקות בגוף.

כאשר אנו מתבוננים בחוסר הטוהר, התודעה היא המתבוננת. כשאנו משתמשים בשיטת הנשימה, הרי שאנו ממש מתבוננים בתחושות בנחיריים. כשעולות מחשבות בתודעתנו, תשומת לב לתופעות כאלה הינה תרגול הבסיס הרביעי של תשומת הלב.

כך, ארבעת בסיסי תשומת הלב הינם למעשה ההמשך של חמש השיטות להשקטת התודעה, ותרגול שלהם כשלם יכול למעשה להוביל לשחרור. לעתים קרובות, אנשים חושבים שתרגול תשומת לב הינו תרגול פשוט, תרגול ברמה נמוכה, אך בהיותו קשור לשבעת האמצעים המיומנים, הוא יכול להביא לשחרור.

השלב השביעי – נעלה בעולם – הינו שלב ההגשמה הראשון של קדושה בודהיסטית, ארהטיות. ההבדל בין הדהיאנה של יצורים אנושיים רגילים והדהיאנה של ההינאיאנה הינו שהראשון משתמש בארבע הדהיאנות ושמונת הסמאדהי, בעוד האחרון משתמש בשבעת האמצעים המיומנים.

היבטים בסיסיים של תרגול דהיאנה

העקרונות הבסיסיים של תרגול דהיאנה ניתנים לסיכום בשישה היבטים: חיפוש, המתנה, הנאה, אושר עילאי, אחדות ושמיטה.

חיפוש הינו נקודת המוצא של התרגול, שבה אנו ממש עוסקים בהתבוננות. לדוגמה, אם אנו מתרגלים ספירה של נשימות, התודעה מודעת לספירת הנשימות ומתמקדת בה. זהו חיפוש.

המתנה הוא מצב השקיטה, המצב בו אנו נשארים עם אובייקט המיקוד של המדיטציה, כגון הנשימה. זו איננה המשמעות המילולית של “המתנה”. רגע אחר רגע אנו צלולים בידיעתנו את היותנו בתרגול. עלייה של אותה מחשבה, אחר מחשבה, אחר מחשבה היא המתנה.

הנאה, אושר עילאי, ואחדות הינם מצבים שאולי נחווה בעת הדהיאנה, אל לנו להיצמד אליהם, אלא לשמוט אותם. עלינו להרפות מכל דבר שנחווה בשלב זה. כך, ששת האספקטים הללו הינם שער הכניסה לתרגול ארבע הדהיאנות ושמונת הסמאדהי. כשמגיעים לשלב השישי, אנו ממשיכים לשמוט עד שלא נותר דבר, ואז אנו נכנסים לשלב השביעי והאחרון, נעלה בעולם.

לפני שנכנסים לדהיאנה הראשונה, עלינו להשתמש בחמש השיטות להשקטת התודעה ובארבעת בסיסי תשומת הלב. חיפוש והמתנה נוכחים במהלך הדהיאנה הראשונה, וממשיכים לאחר שעזבנו את הדהיאנה הראשונה. לפני כניסה לדהיאנה השנייה, הדהיאנה של שלב הביניים, יש רק חיפוש ואין המתנה.

בדהיאנה השנייה, אין חיפוש ואין המתנה. נותרים רק הנאה, אושר עילאי, אחדות ושמיטה. אנו מרפים מהכול, כולל רעיונות על קיום וריקות, וממשיכים בתרגול להשיג הארה.

רמת הדהיאנה הרביעית

הדהיאנה הרביעית היא הדהיאנה של המהאיאנה (הרכב הגדול) הידועה גם בתור הדהיאנה של הבודהיסטווה. ההבדל העיקרי בין הדהיאנה של ההינאיאנה והדהיאנה של המהאיאנה מצוי במשמעות השחרור. תרגול הינאיאנה נעשה במטרה להשתחרר מסמסארה – שלוש ממלכות הקיום[4]. על פי הדהיאנה של המהאיאנה, התעלות משמעותה לא להיצמד למעגל הלידה והמוות, ולא לפחוד ממנו, וזה מבדיל אותה מההינאיאנה.

ללא היצמדות ללידה ומוות, אין גם פחד מלידה ומוות, ויש חמלה שמאפשרת לחזור לעולם, לעזור לשחרר את היצורים החשים. האם אפשר בשלב זה לתרגל את ארבע הדהיאנות ושמונת הסמאדהי? מובן שאפשר, שכן אלה הינן כמה מבין הדרכים הרבות להשגת התעלות.

לדוגמה, ישיבת מדיטציה הינה אחד התרגולים בדהיאנה של המהאיאנה, אך היא שער כניסה אחד בלבד. למעשה, ניתן לתרגל בכל סיטואציה – קריאה ודקלום סוטרות, קידה, מדיטציה בהליכה, או עיסוק בכל משימה או מלאכה, כל עוד התודעה מרוכזת במשימה הנעשית. ניתן לעשות כל דבר ועדיין לתרגל.

במדיטציית ההרהור בהשקטה הגדולה (שמטהה-ויפסנא), מאסטר Zhizhe דיבר על ארבעה סוגים של סמאדהי: הסמאדהי של ישיבה ללא הפסק, הסמאדהי של הליכה או עמידה ללא הפסק, הסמאדהי של חצי הליכה וחצי ישיבה, והסמאדהי של אי-הליכה ואי-ישיבה. הסמאדהי הראשון הוא טיפוח מתמיד באמצעות ישיבת מדיטציה, במיוחד הטיפוח של ארבע הדהיאנות ושמונת הסמאדהי. הסמאדהי השני של הליכה או עמידה ללא הפסק מתורגל לעיתים נדירות, שכן הוא דורש מהמתרגלים לעמוד כל הזמן – אי-אפשר לשכב, לשבת או לישון, רק לנוע או לעמוד. הסמאדהי השלישי של חצי הליכה וחצי ישיבה מאפשר ישיבה, עמידה, ותנועה, וזה בעיקרו תרגול הצ’אן. בסמאדהי הרביעי של אי-הליכה ואי-ישיבה, כל תנוחה או מצב הינם מתאימים כל עוד עקרון הצ’אן מיושם.

רמת הדהיאנה החמישית

הדהיאנה החמישית היא הדהיאנה של הרכב הנעלה, הקרויה גם הדהיאנה של הטטהאגטה[5]. היא קרויה גם הדהיאנה של הפטריארך משום שהיא מתייחסת לבודהידהרמה, הפטריארך הראשון של בודהיזם הצ’אן. זוהי הדהיאנה של התעוררות פתאומית ואינה דורשת את ארבע הדהיאנות ושמונת הסמאדהי. למעשה, באופן בסיסי, זאת השיטה של אין שיטה. כאשר אין מחשבה משוטטת בתודעה, זוהי חוכמת זרם הצ’אן. אף שבמקור הועברה על ידי בודהידהרמה, היא התפתחה עוד בזרם הצ’אן. לדהיאנה שהועברה על ידי בודהידהרמה יש שני היבטים: כניסה באמצעות תרגול, וכניסה באמצעות עיקרון. כניסה דרך תרגול הינה באמצעות טיפוח שיטות ההתעוררות; כניסה דרך עיקרון היא באמצעות תפיסה ישירה של ריקות.

מצד שני, הפטריארך השישי, חווי ננג, מתאר את הדהיאנה החמישית באופן הזה: כל עוד אין בתודעה היצמדות או מחשבה מרוכזת-בעצמי, הרי שזהו שחרור או התעוררות פתאומית. בסוטרת הבמה של חווי ננג מופיע המשפט החשוב הזה: “פראג’נה ודהיאנה הן אותו הדבר. היכן שיש פראג’נה יש דהיאנה, היכן שיש דהיאנה, יש פראג’נה“. ראייה כזו מאפיינת את הזרם של ההתעוררות הפתאומית.

בזרם ההתעוררות ההדרגתית, עלינו לטפח באופן רציף את הדהיאנה כדי שתופיע הפראג’נה. מצד שני, הפטריארך השישי מדבר על דהיאנה ופראג’נה המופיעות ביחד. חשוב לציין, הוא אומר, שישיבה במדיטציה אינה הכרחית, כל עוד תודעתנו וגופנו אינם בקונפליקט או סתירה. כשזה קורה, זוהי הדהיאנה של הפטריארכים. אדם כזה מצוי כל הזמן בדהיאנה – בעודו אוכל, ישן, עובד. הרעיון הוא שהחיים עצמם הם דהיאנה.

[1] ארבע רמות ההגשמה של הארהט:

1. זה שנכנס לזרם, שמחק את כל הספקות בנוגע לדרך.
2. זה שחוזר פעם אחת, אשר ייוולד מחדש בסמסארה רק עוד פעם אחת.
3. זה שלא יחזור, אשר לא ייוולד מחדש בממלכה האנושית.
4. הארהט, זה אשר השיג שחרור בנירוונה.

[2] ארבעת שלבי הדהיאנה:

1. זניחת התשוקות.
2. אושר וריכוז חד-נקודתי.
3. איזון נפשי.
4. איזון נפשי וערות.

[3] יש תשע רמות של סמאדהי, כאשר התשיעית היא חוויית השחרור של הארהט בה נחווית ריקות אמיתית.

[4] שלוש ממלכות הקיום יוצרות את הסמסארה, היכן שיצורים חשים נתונים למעגלי הלידה והמוות. שלוש הממלכות הן תשוקה, צורה וחוסר צורה.

[5] טאטהגטה: אחד מכינוייו של הבודהה, שמשמעותו “זה שבא כך”.