הסבר קצר על המונח סנקהארה

פניננדו בהיקהו הוא יליד הארץ, נזיר במסורת נזירי היער של צפון-מזרח תאילנד. נמצא כיום בארץ,

מלמד את הדהרמה והוא המייסד של ‘משכן שלווה’ ברמת-גן.

***

הצגת הדברים

המונח “סנקהארה” הוא מונח מרכזי בהבנת הדהרמה שלימד הבודהה ועם-זאת קיימות גישות רבות ושונות להסביר אותו, ובעקבותיהן גם תרגומים רבים למונח. במהלך הדיון  אני משאיר את המילה “סנקהארה” בלתי מתורגמת, ורק בסופו אגע בבחירת התרגום שבחרתי. בדברים הבאים אשתדל להציג דרך הבנה אחת על בסיס הסוטרות של הקנון הפאלי, מבלי לחוות דעה על דרכים אחרות, מסורתיות או בנות-זמננו. בגלל מרכזיות המושג יגע הדיון גם במושגים חשובים אחרים, שגם אותם מסבירים מורים שונים בצורות שונות. לדהרמה צורות הצגה לגיטימיות רבות, כפי שאומר הבודהה: “כאשר הדהרמה מוסברת, אננדה, באמצעות הצגות-דברים, ייתכן שאלו שמאשרים, מסכימים, מקבלים זה מזה מה שנאמר-כראוי, הוסבר-כראוי, יחיו באחדות, בהסכמה, ללא מחלוקת, מתערבבים כמים וחלב, ויחיו יחד בראותם זה את זה בעין טובה.” (תחושות רבות, MN059). אני מקווה שיהיה מי שיקרא את הדברים ברוח זו, בעיון ותשומת לב ויפיק מכך תועלת.

משמעותו הכללית של המונח סנקהארה

כאשר הבודהה רוצה לומר שהכול משתנה ואינו קבוע, הוא אומר: Sabbe sankhāra anicca “כל הסנקהארות משתנות” וכך גם כאשר הוא רוצה לומר שהכול מוביל לסבל הוא אומרSabbe sankhāra dukkha  “כל הסנקהארות הן סבל”. לעומת זאת כאשר הוא ממשיך ואומר “כל הדברים אינם אני”, הוא אינו משתמש במילה סנקהארה אלא במילה דהרמה: Sabbe dhammā anattā. (הדרשה הקצרה לסַצַ’קַה, MN035, ובמקומות אחרים). ההבדל הזה משמעותי ומדוייק: מה שמשתנה ומוביל לסבל הוא אותו “הכול” שניתן לדבר עליו ולהגדיר אותו, “הכול” המושגי. יש דבר אחד שאין להגדיר אותו והוא איננו משתנה והוא הנירוואנה. הדיוק הוא בכך שהנירוואנה נכללת ב”דברים” Dhammā)) ואינה נכללת ב”מושגים” (Sankhāra).

“סנקהארה” היא כמעט הכול. “הכול” במשמעות של דברי הבודהה בסוטרה הנושאת שם זה (Sabba Sutta, SN35.23):

“נזירים, אני אלמד אתכם את הכול. האזינו לזאת:

ומהו, נזירים, הכול? אֵלוּ העין וְהַמַּרְאוֹת, האוזן והקולות, האף והריחות, הלשון והטעמים, הגוף והמגעים, פתח-המודעוּת ותכני התודעה. אלו, נזירים, נקראים הכול.

אם יאמר מישהו: ‘בדחיית “הכול” הזה, אצהיר על “כול” אחר’, לא יהיה לזה בסיס. אם יִשָּׁאֵל על כך לא יֵדַע לענות ואף ירגז ויאבד את שלוותו. ומדוע זאת? מפני שהדבר למעלה מיכלתו.”

כלומר: הנימוק שנותן הבודהה לכך שאין “כול” מעבר לאברי-החושים ולאובייקטים שלהם הוא שאי אפשר לדבר על כך ולחשוב על כך מחשבה מושגית. כל מה שניתן לדון בו הוא תהליכי החושים ותוצריהם.

סנקהארה במשמעותה הרחבה ביותר היא, אם כך, כל הדברים שאנו מדברים עליהם, כל המושגים, ואולם אטימולוגית פירוש המילה סנקהארה הוא “נעשה יחד”, ומשמעותה כוללת גם את היות המושג תהליך מורכב וגם את היותו תהליך של הרכבה. כל המושגים שאנו חושבים ומדברים בהם ניתנים לפירוק ולהגדרה ע”י מושגים אחרים ומכאן שהם מורכבים. כל המושגים שאנו חושבים ומדברים בהם, גם כאלו הנראים כמצבים סטטיים, הינם בעצם תהליך שיש לו התחלה, שיא, דעיכה וכליון. רק נירוואנה אינה ניתנת לפירוק והגדרה ורק נירוואנה אינה תהליך, והיא החריג היחיד לכל הדברים ואינה נכללת ב”סנקהארה”.

פירוק המושג סנקהארה

כהמחשה לכך שהמושג סנקהארה עצמו ניתן לפירוק והגדרה באופנים שונים אביא לדוגמה שני ציטוטים. הראשון הוא דברי הבודהה בסוטרה “ארבעת תחומי ההיאחזות” SN022.56:

“ומהן, נזירים, סנקהארות?

“שש הן, נזירים, הסנקהארות. כוונה ביחס למראות, כוונה ביחס לקולות, כוונה ביחס לריחות, כוונה ביחס לטעמים, כוונה ביחס למגעים, כוונה ביחס למושאי-התודעה. אלו, נזירים, הנקראים סנקהארות. עם התהוות המגע מתהוות הסנקהארות, עם חדילת המגע חדלות הסנקהארות. הדרך המובילה לחדילת הסנקהארות הלא היא הדרך הַנָּעֲלָה כפולת השמונֶה, שְהֵם: השקפה נכונה, כוונה נכונה, דיבור נכון, מעשה נכון, מחיה נכונה, מאמץ נכון, תשומת-לב נכונה, ריכוז נכון.”

מבנה הקטע המצוטט לעיל ומבנים דומים משמשים בסוטרות לניתוח והגדרת מושגים רבים. יש לדעת שכל ניתוח מושג המופיע בסוטרות הוא רק דרך אחת להציג את המושג וקיימות דרכים אחרות, כמו למשל דברי סריפוטה בסוטרה “השקפה נכונה” MN009 :

“ומהן, חבר, סנקהארות? מהי  התהוות הסנקהארות? מהי חדילת הסנקהארות? מהי הדרך המובילה לחדילת הסנקהארות?

שלוש הן, חבר, הסנקהארות: סנקהארות גוף, סנקהארות דיבור, סנקהארות תודעה.  עם התהוות התעתוע מתהוות הסנקהארות, עם חדילת התעתוע חדלות הסנקהארות. הדרך המובילה לחדילת הסנקהארות הלא היא הדרך הַנָּעֲלָה כפולת השמונֶה, שְהֵם: השקפה נכונה, כוונה נכונה, דיבור נכון, מעשה נכון, מחיה נכונה, מאמץ נכון, תשומת-לב נכונה, ריכוז נכון.”

אנו רואים כאן גם שני פירוקים שונים של המושג (לשש ולשלוש) וגם שני גורמים שונים המחוללים אותו (המגע והתעתוע). הסיבה היא שהמושג “סנקהארה” הוא אכן מושג כללי ביותר כפי שהוסבר לעיל, והוא משמש לצרכים שונים. בפיסקה המצוטטת מן הסוטרה “ארבעת תחומי ההיאחזות” מדובר על הסנקהארה כפי שהיא מופיעה במודל חמשת המצרפים וששת החושים, ובפיסקה המצוטטת מן הסוטרה “השקפה נכונה” מדובר על הסנקהארה כפי שהיא מופיעה במודל ההתהוות המותנית. כדי להבין את המושג סנקהארה מן ההכרח הוא להבין במה עוסקים שני מודלים אלו.

מודל חמשת המצרפים וששת החושים

בדרשתו הראשונה (“הנעת גלגל הדהרמה” SN056.11) מגדיר הבודהה את הסבל בהגדרתו הרחבה ביותר ומסיים את ההגדרה במילים: ” בקצרה – חמשת מקבצי-ההיאחזוּת הם סֵבֶל”. כדי להשתחרר מן הסבל אנו מתרגלים לשחרר את אחיזתנו בדברים, ועיקר ההאחזות שלנו היא בהיבטים שונים של ה”אני”. חמשת המצרפים הנתונים להיאחזות הינם היבטים כאלה, והם: הגוף, התחושה, התפיסה, המושגים (סנקהארה) והתודעה. בעצם העובדה שאנו משתמשים במודל המפרק את ה”אני” למספר היבטים שלו אנו מאפשרים לעצמנו התבוננות שקולה יותר ב”אני”.

חלק ממצרף הגוף הם אברי החושים וחשיבותם המיוחדת היא שהם מהווים שער כניסה לכל הקלט החושי. בקלט החושי, במגע בין איבר החוש לאובייקט שלו, מתחילים כל תהליכי התודעה שסופם תחושת סבל. הבודהה מדבר על חמשת החושים כפי שהיו מוכרים גם לפילוסופים היוונים, אבל גם על חוש ששי, סובייקטיבי, שאיבר החוש שלו הוא פתח המודעות (Mana) והאובייקטים שלו הם כל הדברים Dhammā)) המופיעים בזיכרון ובתודעת החושים האחרים או נוצרים בתודעה. הבודהה מחלק את חמשת המצרפים כך שכל אחד מהם פועל בכל אחד מששת החושים, (וגם להיפך, כל חוש פועל בכל המצרפים) וכך אנו מקבלים מטריצה שבמסגרתה פועלים כל תהליכי התודעה המודעים והבלתי מודעים, או כפי שאומר הבודהה בסוטרה לעיל: “הכול”. הכול המשתקף בנו.

הסנקהארה המוזכרת לעיל בסוטרה “ארבעת תחומי ההיאחזות” היא חלק ממודל זה, אשר את כולו או לחילופין חלקים ממנו אנו מזהים עם ה”אני”. המושגים בהם מדובר הם המחשבה המתכוונת ומצביעה על מושג, שתחילתה, כמו גם תחילת התחושה והתפיסה, היא המגע בין איבר-חוש כלשהו לאובייקט שלו. המושגים הללו הם פיסות מתמונת העולם הדינמית שלנו ואנו פועלים לפיהם הגם שאנו מודעים רק לחלקם. המושגים האלו הם מה שאנו מגלים בהתבוננות פנימה.

מודל ההתהוות המותנית

שלא כמודל חמשת המצרפים וששת החושים המהווה הַצְרָנָה (מתן צורה פורמלית) של ההתבוננות הפנימית, מודל ההתהוות המותנית מהווה הצרנה של ההתבוננות החיצונית הרחבה יותר, הכוללת את מקומם של תהליכי ה”אני” הפנימיים בעולם שמחוץ להם. מודל זה מהווה גם דרך מפורטת להציג את חוק הקרמה המתאר כל תהליך-חיים כתלוי בתהליך-חיים קודם, בשרשרת שאין אנו רואים את תחילתה.

כמו מושגים ומודלים אחרים בדהרמה קיימות צורות-הצגה שונות גם למודל זה, ואין כאן המקום לדון בהן. הצורה הידועה ביותר היא בעלת שנים עשר החלקים:

התעתוע  (Avijjā) הוא תנאי למושגים (Sankhāra), מושגים הם תנאי לתודעה (Viññāna), תודעה היא תנאי לתכונות החומר (Nāmarūpa), תכונות החומר הן תנאי לששת בסיסי החושים (Saḷāyatana), ששת בסיסי החושים הם תנאי למגע (Phassa), מגע הוא תנאי לתחושה (Vedanā), תחושה היא תנאי לתשוקה (Tanhā), תשוקה היא תנאי להיאחזות ((Upādāna, היאחזות היא תנאי להתהוות (Bhava), התהוות היא תנאי ללידה (Jāti), לידה היא תנאי לזקנה ומוות, יוצרת צער, קינה, כאב, יגון ויאוש. כך הם מקורותיו של מכלול מצרף-הסבל.  (“הבלתי מלומד”SN012.61  ובמקומות אחרים).

במודל זה אפשר למקם את כל התהליכים הפנימיים בחלק שמששת בסיסי החושים ועד לסבל. התחושה (כמצרף התחושה) מייצגת כאן גם את מצרף התפיסה ומצרף המושגים התלויים כמוה במגע והעולים ממנו. אבל בראייה חיצונית כל התהליכים הפנימיים היומיומיים תלויים לקיומם בעצם קיומו של יצור חי בעל חושים, התלוי בתהליכים שקדמו לקיומו או המשנים את מצבו שינוי מהותי.

הסנקהארה כאן היא מושגים הנשארים מפעילות התכוונות קודמת של תהליך-החיים הנדון, או במילים אחרות אלמנטים של קרמה. מושגים אלו אינם דווקא ביצור החי עצמו אלא בעולם החי בכלל, מפני שזו מהותה של הקרמה: מרגע שהיצור החי עשה מעשה על בסיס התעתוע, כלומר מעשה הקשור לתשוקה, לסלידה או לאשלייה, הרי שתוצאות מעשה (או דיבור) זה הם כזרעים שיש להם קיום משלהם בעולם, והם יחזרו להשפיע בהתאם לנסיבות ותנאי הבשלתם. השפעה זו קיימת במהלך חייו של עושה המעשה, וגם על נקודת ההתחלה של לידתו-מחדש.

נקודת ההשקה בין שני המודלים

אפשר לראות ששני המודלים משיקים זה לזה והינם שני אופני התבוננות באותו דבר, למשל בדברי הבודהה בסוטרה “הצגת דברים מעמיקה” AN06.63 :

” ‘יש לדעת, נזירים, את הקרמה; יש לדעת את ראשית-התהוות הקרמה; יש לדעת את מִגוון הקרמה; יש לדעת את תוצאת הקרמה; יש לדעת את חדילת הקרמה; יש לדעת את הדרך המובילה לחדילת הקרמה.’ כך נאמר. ומאיזו סיבה נאמר?

“הכוונה, נזירים, היא הקרמה, אני אומר. בהתכוונו, אדם מחולֵל קרמה; בגוף, בדיבור ובתודעה. ומה היא, נזירים, ראשית-התהוות הקרמה? המגע, נזירים, הוא ראשית-התהוות הקרמה”.

כאן אנו רואים שממש כפי שהוגדרו הסנקהארות בסוטרה “השקפה נכונה” גם הקרמה מתחלקת ל-3: בגוף, בדיבור ובמחשבה. מצד שני ממש כפי שהוגדרו הסנקהארות בסוטרה “ארבעת תחומי ההיאחזות” גם הקרמה בנוייה מכוונתו של האדם העושה מעשה. האדם מייצר קרמה בתהליכים הפנימיים התלויים במגע באמצעות החושים, קרמה זו “נובטת” בתעתוע הקיים כמעט בכל יצור חי, ומייצרת תהליכי חיים נוספים.

סיכום

סנקהארה היא “תהליך המתכוון למושג ומייצר אותו” וגם “מושג” שיוצר בתהליך כזה ועשוי להשפיע בחזרה על התהליך. בתהליכים המושגיים המתחילים במגע ואשר בהם משתתפים גם התחושה והתפיסה – נוצרת קרמה המורכבת ממושגים הנשארים בעולם לרבות בתודעה שבה נוצרו, ויש להם השפעה-חוזרת ככל שהם מוצאים קרקע פוריה בתודעה המזוהמת בתשוקה, בסלידה או באשלייה. בהתאם לכך בחרתי לתרגם בדרך כלל סנקהארה = “מושגים” ובמקומות שבהם הדגש על תהליכיות בחרתי לתרגם “תהליכים”.

אנו נאחזים, בין היתר, במושגים שאנו משתמשים בהם. כל היאחזות היא זיהום התודעה, יוצרת קרמה ומוליכה לסבל. התבוננות בתהליכים הפנימיים שלנו, זיהוי ההיאחזויות והשתחררות מהן אחת לאחת, מפחיתה את הסבל באופן הדרגתי ומביאה לחיים טובים ומאושרים יותר. הדרך המובילה לחדילת המושגים, לחדילת הקרמה וכל שאר המוליכים לסבל “הלא היא הדרך הַנָּעֲלָה כפולת השמונֶה, שְהֵם: השקפה נכונה, כוונה נכונה, דיבור נכון, מעשה נכון, מחיה נכונה, מאמץ נכון, תשומת-לב נכונה, ריכוז נכון.”