הסביבה שלנו: נגיעה במתנת החיים

כאשר אנו מייצרים מחשבה המלאה בכעס, פחד או ייאוש, תהיה למחשבה זו  השפעה מיידית על בריאותנו ועל בריאות העולם. היינו רוצים אולי לארגן את חיינו כך שלא נייצר מחשבות מסוג זה לעתים קרובות. יצירת מחשבה היא כבר קארמה, או פעולה, והיא ההמשך שלנו לעבר העתיד.

הדיבור  שלנו עשוי להיות ביטוי של דיבור נכון כפי שהמליץ הבודהה. דבר שאמרנו יכול לבטא את טוב הלב האוהב (loving kindness) שלנו, את התודעה שאינה מפרידה שלנו (nondiscrimination) ואת שאיפתנו להביא הקלה. אחרי שאמרנו מילה כזו אנו מרגישים טוב יותר בגופנו ובתודעתנו. אנו זוכים לריפוי (healing), וכל אדם בעולם מפיק תועלת מהדיבור האוהב, הסולח והחומל שלנו.  אנו יכולים להגיד דברים כאלה מספר פעמים ביום, ולהביא ריפוי וטרנספורמציה לעצמנו ולעולם.

כמו כן, כאשר אנו עושים פעולה פיזית שבכוחה להגן, לשמור, לתמוך או להביא הקלה, גם דבר זה מעניק אלמנט של ריפוי לנו ולעולם. כאשר אתה מלא בחמלה, גם אם אינך נוקט שום פעולה, הפעולה תקרה מעצמה, דרכך. אנו יכולים לחזור על פעולות כאלה מספר פעמים ביום משום שסוג זה של אהבה וחמלה קוראים לפעולה.

כאשר אנו מסתכלים על עץ תפוז, אנו רואים שהוא מייצר עלים, פרחים ותפוזים יפהפיים. אלה הדברים הטובים ביותר שעץ תפוז יכול לייצר ולהציע לעולם. אם אנו בני אנוש, גם אנו יכולים להציע לעולם את מנחותינו בכל רגע של חיי היום-יום שלנו – מחשבותינו, דיבורנו ופעולותינו. אנו רוצים להציע את הסוג הטוב ביותר של מחשבות, את הסוג הטוב ביותר של דיבור, ואם הסוג הטוב ביותר של פעולה; אלה הם ההמשך שלנו, בין אם נרצה זאת ובין אם לא. “קארמהטו”, פעולה כסיבה, יביאו לידי “קארמאפאלה”,  פעולה כפרי. אנו מתמשכים אל עבר העתיד דרך הפעולות שלנו עצמנו.

המשכיות יפהפיה

כאשר הגוף הזה מתפרק, איננו יכולים יותר להביא דיפלומות או תהילה או עושר. עלינו לוותר על הכל. הדבר היחיד שנשאר אחרינו הוא הפעולות שלנו, פירות החשיבה שלנו, הדיבור שלנו והפעולות שלנו במהלך חיינו.

כמובן, אנו יכולים להבטיח שיוותר אחרינו המשך יפהפה.  אם אנחנו הופענו בעולם פעם אחת, משמעות הדבר שכבר היינו בו מספר פעמים קודם לכן. ניתן לתאר זאת כגלגולי חיים קודמים. ואם אנו הופענו בעולם בעבר וברגע ההווה, אנו נופיע בו בעתיד בדרך זו או אחרת.

לחשוב שאחרי התפרקות הגוף הזה לא יישאר דבר היא דרך מחשבה נאיבית. אם נביט לעומק, נראה ששום דבר לא באמת נולד ושום דבר לא יכול למות. הטבע האמיתי שלנו הוא הטבע של אי-לידה ואי-מוות. אלה מאיתנו שניסו מדיטציה בודהיסטית ראו זאת.  לפני שהענן הופיע כענן הוא היה משהו אחר – המים באוקיינוס, חום שנוצר על ידי השמש, אדי מים. הענן לא נוצר מכלום. הענן הגיע ממשהו, מהרבה דברים. הרגע של מה שמכונה לידת הענן הוא רק רגע של המשכיות.

רבים מאיתנו למדו מהבודהה על “דרך האמצע”, הדרך שמתעלה מעל זוגות ניגודים כמו לידה ומוות, קיום ואי קיום. המציאות היא חופשייה ממושגים אלה.

כאשר אנו אומרים שאלוהים הוא הבסיס/הקרקע לקיום, אתה עשוי לשאול, מיהו הבסיס/הקרקע לאי קיום? תיאולוגים כמו פול טיליץ’ אומרים שאלוהים הוא הבסיס לקיום. אבל אם נביט לעומק נראה שלא ניתן להחיל מושגים של קיום ואי קיום על המציאות. האמת היא שהמציאות מתעלה על שני המושגים הללו. להיות או לא להיות, זאת לא השאלה.

לא ניתן לתאר את אלוהים במושגים של גיום ואי קיום. בבודהיזם ישנו מושג הנירוונה או הככות, שמשמעותו המציאות-כשלעצמה. סוג זה של המציאות-כשלעצמה לא ניתן לתיאור במושגים של לידה ומוות, קיום ואי קיום.

אם אהובך נטש את הצורה שבה התרגלת לראות אותו או אותה, לך אחר עצת הבודהה והבט לעומק. אהובך עדיין שם, אולי אפילו קרוב יותר מאשר חשבת.

Double Retribution

הקארמה שלנו, הפעולות שלנו, ממשיכות אותנו. והן יופיעו בשני אספקטים. הופעה זו כבר התחילה.

בבודהיזם, המונח “retribution” מתייחס לפרי של פעולותיך בעתיד. למונח זה יש שתי משמעויות: הראשונה היא חמשת הסקנדות (האופן בו התודעה תופסת את המציאות – ו.כ.) – צורה, הרגשות, תפישות, תצורות מנטליות והכרה; הצד השני של מונח זה הוא הסביבה. ניתן לראות את ה-retribution בטבעו הכפול. אתה הסביבה שלך; הסביבה שלך היא מה שאתה יצרת באופן אישי ובאופן קולקטיבי. זו הסיבה לכך שעלינו לנקוט צעד נוסף – להתעלות על הדואליות  שבין חמשת הסקנדות לבין הסביבה שלנו.

כאשר אתם מסתכלים על הכוכבים, על הירח, אתם יודעים שאתם הכוכבים, הירח. וכאשר אתם מסתכלים על ההר, על היער, אתם יודעים שאתם ההר, היער. תמיד יש אינטראקציה בין שתי צורות ה-retribution. למעשה, אלמנטים כמו אוויר, מים, אדמה, אש, תמיד נכנסים ויוצאים. כאשר אנו נושפים, משהו יוצא אל הסביבה. כאשר אנו שואפים, משהו נכנסו לגופנו. כך שאתה לא רק כאן אלא גם שם.

המדע הקוגניטיבי ומדע המוח שואל לגבי היחסים בין מה ש”כאן בפנים” למה ש”שם בחוץ”

(between the “in here” and the “out there”). אנו תופסים את המציאות באופן סובייקטיבי ואנו שואלים את השאלה האם המציאות החיצונית היא בדיוק אותו הדבר כמו המציאות הסובייקטיבית. אם אתה מתמיד במדיטציה באופן עמוק, תהיה מסוגל להתעלות על הדואליות שבין “כאן בפנים” ל”שם בחוץ”.

אתה עשוי להאמין שהפרח הזה הוא “שם בחוץ”, אבל אני לא בטוח בכך כלל. בין אם הפרח שאתה רואה שם הוא משהו בהכרה שלך או מחוץ להכרה שלך, זו אינה שאלה שקל לענות עליה. בפיסיקה קוונטית או במדע המוח או במדע הקוגניטיבי זוהי שאלה קשה מאד. אבל הבודהה נתן לנו את כל סוגי הרמזים כדי שנוכל לגעת במציאות כפי שהיא.

הסביבה היא אתה

ישנם שני סוגים של סביבה: הסביבה החברתית והסביבה הטבעית. בתירגול הבודהיסטי אתה אמור לטפל בחמשת הסקנדות שלך , אבל אתה צריך לטפל גם בסביבה, כיוון שהסביבה היא אתה. אתה עוזר ליצור את הסביבה הזו, בין אם היא הסביבה החברתית או הסביבה הטבעית.

לפני זמן רב כתבתי ספר קטן על מדיטציה בשם The Sun My Heart. במדיטצית ישיבה אחת, כאשר מיקדתי את תשומת ליבי בלב שלי – שאיפה, אני מודע לליבי, נשיפה, אני מחייך לליבי – פתאום הבנתי שזהו לא הלב היחיד שיש לי.  יש לי לבבות רבים נוספים. נניח שאני מסתכל בשמש בשמיים. אני יודע שהיא גם עוד לב שלי. אם לב זה ייכשל אני אמות מיד. אבל אם הלב השני, השמש, יתפוצץ או יפסיק לפעול כשמש, גם אז אמות מיד. כך שיש לב בתוך גופי ולב מחוץ לגופי; השמש היא אחד הלבבות שלי.

כאשר אתה רואה דברים כמו זה, כבר אינך בטוח שאתה רק בתוך עורך, ואתה יכול  בקלות רבה להתעלות מעבר לדואליות של עצמי ולא-עצמי (self and non-self).

בפסיכולוגיה הבודהיסטית אנו לומדים שיש הרבה זרעים, הקרויים “bijas”, בעומק ההכרה שלנו. יש לנו זרע הפחד, הכעס והייאוש, עמוק במורד הכרתנו. כאשר זרעים אלה מושקים, הם מופיעים במעלה ההכרה שלנו בצורה של אנרגיה. אנו קוראים להם תצורות מנטליות (mental formations). אם זרע הפחד ישן שם בשקט למטה, אנחנו איכשהו רגועים,  אבל אם משהו נוגע באותו זרע של פחד, הוא מופיע כתצורה המנטלית של פחד ואנו סובלים. התירגול הוא לשמור את הזרעים שם למטה ולא לתת להם את ההזדמנות להופיע.

מדעני המוח והביולוגים מספרים לנו שהגנים בתאים שלנו אינם יכולים “להפעיל את עצמם” (cannot turn on by themselves); הם צריכים את הסביבה. זו הסיבה לכך שחשוב מאד להבטיח שאתה בסביבה טובה, שאתה עושה משהו כדי לשפר את האיכות של הסביבה שלך, להבטיח שרק הגנים הטובים, הזרעים הטובים יופעלו בכל יום. זהו התירגול של הגנת עצמנו, ילדינו, משפחתנו והחברה שלנו, כדי שלא נאפשר לזרעים השליליים לקבל יותר מדי השקייה.

בפסיכולוגיה הבודהיסטית אנו מדברים על מגע בין איברי החושים ומושאי התודעה. נניח שהאחות פיין מזמינה את צלצול הפעמון, והקול מגרה את האוזן שלנו. התצורה המנטלית הקרויה מגע תביא לתצורה מנטלית הקרויה הרגשה, אשר עשויה להיות נעימה, בלתי נעימה או נייטרלית. אם הרגשה זו אינה משהו יוצא מגדר הרגיל, אם היא נחווית כלא חשובה, אזי “מחסן” ההכרה יתעלם ממנה. לאורך היום הנו פוגשים סוגים רבים של הרגשנות מעין אלה. אם ההרגשה חזקה מספיק, נוצרת תצורה מנטלית הקרויה תשומת לב (attention). אם ההרגשה עמוקה מספיק בתוכנו, היא עוברת סף מסויים ואז יש תשומת לב – הקרויה בסנסקריט manaskara.

התירגול של תשומת לב נכונה

הסביבה נוגעת בזרע הקיים בתוכנו, מושכת את תשומת הלב אל נקודה מסויימת זו, ומפעילה תצורה מנטלית. זרע זה עשוי להיות זרע תשומת הלב (mindfulness) או זרע השוקה (craving), הכעס או הבלבול. אם אתם גרים במרכז תירגול בודהיסטי, קול הפעמות יהיה בעל משמעות מיוחדת כיוון שאימנתם את עצמכם  להבין אותו בדרך מסויימת. קול הפעמון משמעותו “בבקשה חיזרו הביתה לעצמכם, תיהנו מנשימתכם והיו לגמרי נוכחים בכאן ועכשיו”. מחסן התודעה שלנו למד זאת היטב. בכל פעם שאנו שומעים את צליל הפעמון, מבלי לעשות כל מאמץ, כל החלטה, אנו חוזרים לנשימה ונושמים לפחות שלוש פעמים, פנימה החוצה, פנימה החוצה, פנימה החוצה. זה מביא לנו שלווה ושמחה, ואת התובנה שאנו חיים – איזה פלא!

קול הפעמון מביא לידי תשומת לב נכונה (appropriate attention), אותו סוג של תשומת לב שמפעיל דברים טובים כמו תשומת לב (mindfulness) ושמחה. אבל ישנם גם קולות ומראות אשר מושכים את תשומת הלב (attention) אל דברים שליליים  כגון תשוקה, פחד, כעס, מצוקה. עלינו לארגן את סביבתנו כך שיהיו בה אלמנטים שמביאים לידי תשומת לב נכונה, אחרת הסביבה תביא לידי תשומת לב לא נכונה. למשל, תוכניות טלוויזיה עשויות להכיל אלמנטים שיכולים להפעיל את הדברים הגרועים ביותר אצל ילדינו. כאשר ילד מסיים בית ספר יסודי הוא ראה כבר 100,000 פעולות של אלימות ו-8,000 מעשי רצח בטלוויזיה. זה יותר מדי! בשם החופש אנו ממשיכים לייצר סרטים המלאים באלימות, כעס, פחד ותשוקה.

אם נסתכל לעומק, אם אתם רואים שהסביבה החברתית שלכם אינה מביאה לשלווה, לשמחה, לחמלה ולאי-אלימות, עליכם לעשות משהו כדי לשנות זאת או כדי לחפש דרכים לנוע לעבר סביבה אחרת שהיא בטוחה יותר לנו ולילדינו. גם אם עלינו לקחת ג’וב אחר שיביא לנו משכורת דלה יותר, לגור בבית קטן יותר, או להשתמש במכונית קטנה יותר, עלינו לקבל זאת כדי שאנו וילדינו נהיה מוגנים יותר.

על פי מה שמלמד אותנו הבודהיזם, כל דבר הוא ארעי. לפיכך, ביכולתנו לשנות את סביבתנו לטובה. כסנגהה, אולי נרצה לשבת ולקיים דיון דהרמה כדי למצוא דרכים לשפר את איכות הסביבה החברתית שלנו. אנו יכולים לתרגל כמשפחה, כשכונה, כעיר או כאומה. הסביבה החברתית היא קריטית בקביעת העתיד שלנו.