האם אנחנו כבר שם?

ראיון עם קרמה לקשה טסומו (Karma Lekshe Tsomo), נזירה בודהיסטית, פרופסור לבודהיזם ולדתות באוניברסיטת סן דיאגו, מייסדת שותפה של Sakyadhita, ארגון בינלאומי של נשים בודהיסטיות, מייסדת ומנהלת של Jamyang Foundation, שפועל לקידום החינוך של נשים ונערות באזור ההימלאיה, ואחת הפעילות המרכזיות לקידום מעמדן של נשים בבודהיזם.

***

היית אחת הנשים המערביות הראשונות שלמדו במנזר טיבטי. איך זה קרה?

הגעתי לאסיה ב-1965 והתוודעתי לבודהיזם הטיבטי בנפאל. באותה תקופה לא היה קל למצוא תרגומים של טקסטים בודהיסטיים לאנגלית, אז למדתי טיבטית בברקלי ובהוואי, ובספריה של כתבים וארכיון טיבטי בדהרמסאלה. אחרי שלמדתי טיבטית, המקום היחיד בו יכולתי ללמוד באופן מעמיק פילוסופיה בודהיסטית היה המכון ללימודים דיאלקטיים בדהרמסאלה, שהוא מנזר לנזירים גברים. אינני יכולה לומר שהם רצו בי שם; הוד קדושתו הדלאי לאמה נאלץ להתערב באופן אישי כדי שיקבלו אותי. תודות לטוב לבו קיבלתי הזדמנות מדהימה ללמוד. מאחר שבדרך כלל הייתי האישה היחידה זה לא תמיד היה נוח, אך למדתי טקסטים בודהיסטים ופרשנויות שלהם במשך שש שנים ואהבתי זאת.

ואז התחלת לסייע לנזירות טיבטיות. למה?

כשהייתי בדהרמסאלה שמתי לב שנזירות טיבטיות רבות לא ידעו לקרוא. ב-1987 החלטתי לפתוח כיתת אוריינות בשבילן. בתחילה הייתי צריכה לשכנע אותן שלימוד הטקסטים מועיל. הן האמינו שהן טיפשות ואינן מסוגלות ללמוד, מפני שלימדו אותן שמספיק עבורן לחזור ולשנן אום מאני פאדמה הום. עודדתי אותן, אמרתי להן שאם הן ילמדו ללמוד הן יוכלו להבין את הדרשות של הוד קדושתו. זה מה ששכנע אותן. העסקנו לאמה כדי שילמד אותן ובתוך חודשיים כל הכיתה, כולל נזירה בת 63, למדו לקרוא. לאחר מכן קבוצה קטנה של נזירות מערביות החלו ללמוד את אומנות הדיון (debating) וכמה נזירות טיבטיות ראו אותן והחלו להתעניין גם בזה. כך שתוכנית האוריינות החלה להתרחב. ג’אדו רינפוצ’ה, שהיה אז צעיר למדי, הסכים ללמד את הנזירות פילוסופיה אם אלמד אותו אנגלית. לפני שהבנו מה קורה הייתה בידינו תוכנית לימודים שלמה, שצמחה להיות מנזר ג’מיאנג צ’ולינג בדהרמסאלה.

מה גרם לך להקים את האיגוד הבינלאומי סאקיאדהיטה לנשים בודהיסטיות ב-1987?

פשוט השיחות שהיו לי עם נשים בודהיסטיות אחרות. כשהתחלנו להשוות רשמים, הבנו כמה חוויות אנו חולקות. היינו מתוסכלות מכך שלא הייתה לנו גישה ללימודים מתקדמים יותר או לריטריטים מסוגים שונים, ומיואשות לעתים מכך שלא זכינו לעידוד כלשהו. אז החלטנו להתאסף ולדבר על כך. חשבנו שזו תהיה מסיבת תה קטנה! אבל המפגש הפך להתכנסות ענקית, שקיבלה את ברכתו הרשמית של הוד קדושתו הדלאי לאמה, בבודגאיה שבהודו. דברים רבים התרחשו לראשונה בכנס ההוא. זו הייתה הפעם הראשונה שנזירות טיבטיות ניגנו בפומבי בגיאלינג (חצוצרות) כדי לברך לשלום את הוד קדושתו. זו הייתה הפעם הראשונה מחוץ לדהרמסאלה שנזירות טיבטיות לבשו את הצ’וגו, חלוק הדהרמה הצהוב. כשקיימנו את הסנגהדאנה (ארוחת צהריים פתוחה למנזרים) זו הייתה הפעם הראשונה שנזירים תאילנדים הסבו לאותו שולחן עם נזירות שעברו הסמכה מלאה. אלה היו פריצות דרך מדהימות. בסוף הכנס רצינו להמשיך את השיח. לכן הקמנו את סאקיאדהיטה, שיצר מרחב בו נשים יוכלו לחלוק את החוויות שלהן מלימוד ותרגול הדהרמה.

איזו התקדמות הושגה מאז?

ההתקדמות מדהימה! עכשיו העובדה שנזירות צריכות ללמוד מתקבלת כמובנת מאליה. לפני כן, אנשים רבים הניחו שנשים לא מסוגלות ללמוד. הניחו שהאפשרות הטובה ביותר שעומדת בפני הנזירות היא לחזור על מנטרות ולהתפלל שיתגלגלו מחדש כגברים. איש לא אומר זאת עכשיו! היום ישנם מספר מנזרים שבהם נזירות טיבטיות לומדות פילוסופיה ומרכזי ריטריט חדשים לנשים. צעירות מההימאליה וצעירות טיבטיות מקבלות השכלה בבודהיזם וחלקן הופכות למורות. כמחצית מ-2000 נזירות בסרי לנקה עברו הסמכה מלאה. אפילו בבודהיזם התאילנדי, שהוא שמרני מאוד, יש כבר כ-100 נזירות בעלות הסמכה מלאה. זה כמו גל שלא ניתן לעצור. בקמבודיה פעם לא היו נזירות כלל; כשהגעתי לביקור שם לפני מספר חודשים הלכתי למנזר וראיתי נזירות רבות לומדות את הדהרמה. סאקיאדהיטה היה הזרז לשינוי רחב היקף. באסיה, הרווח הגדול ביותר היה השכלה והסמכה מלאה לנזירות. במדינות מערביות, אנו רואים יותר ויותר נשים שהופכות להיות מורות לבודהיזם. ויותר שוויון: במנזרי זן בארה”ב נזירים, נזירות, תלמידים ותלמידות חולקים במטלות השונות באופן פחות או יותר שווה. עם זאת, נראה שגברים הם עדיין רוב בלימודים אקדמיים של בודהיזם, ועניין זה מדאיג אותי.

האם נשים בודהיסטיות במערב השיגו שוויון?

(צוחקת). נזירות לא יאמרו זאת! לנזירים הגברים קל יותר. כלפי נזירים נוהגים בדרך כלל בכבוד ובנדיבות, בעוד הנזירות עדיין מגישות אוכל. זה שיעור גדול בענווה, אבל אנחנו לא יכולות לומר שנשים השיגו שוויון. לנזירות קשה יותר מנזירים למצוא תמיכה כלכלית ומקומות בהם יוכלו לחיות וללמוד. עדיין אין מספיר מנזרים לנזירות. אם היו לנשים יותר מקומות ללמוד ולתרגל, יותר נשים היו עוברות הסמכה. אם אין לאן ללכת, מה לאכול, ואין תוכנית לימוד, כיצד יוכלו נשים לעבור הסמכה? בתחילת הדרך רבות מאיתנו הגיעו להודו מפני ששם יכולנו להתקיים על 50$ לחודש, למרות שזה תבע מאיתנו להתמודד עם ענייני בריאות והשגת ויזה. אך במערב, תוכניות הלימוד הן יקרות. המחסור בתמיכה כלכלית ללימודים ותרגול הוא עדיין מכשול שעומד בפני נשים, במנזר ומחוצה לו.

מה אנחנו יכולות לעשות כדי לעודד נשים בדהרמה?

סאקיאדהיטה מפגיש אנשים בכנסים בהם נשים יכולות לדבר ולקבל הכרה בניסיון שלהן, וגם מעודד אותן ללמוד, לתרגל, להפוך למלומדות, מתרגמות ומנהיגות. הכנסים עוזרים להזיז עניינים. אבל יש צורך ביותר מכך. למשל, אני מאמינה שבודהיסטים זקוקים ללימוד מגדרי. עובדי עמותות בכל העולם עוברים תוכניות לימוד בנושא מגדר – למה לא בודהיסטים? הבודהיזם יכול להרבות טוב בעולם, אך אם אין הגנה על זכויות נשים כחלק ממסורת זו, איזו סמכות מוסרית יש לנו? זה מביש. אנחנו צריכים לעמוד בסטנדרטים המוסריים של עצמנו.

אנחנו יכולים גם לעודד נשים אסייתיות בודהיסטיות. יש החושבים שבודהיסטים אסיתיים תקועים במסורת שלהם, אך גם שם נושבות רוחות של שינוי. בודהיסטים מערביים צריכים לשים לב לנשים אסייתיות וללמוד מכל המקורות המסורתיים. אם נקשיב בכבוד, נוכל לעזור בשינוי הסטריאוטיפ לפיו נשים אסייתיות הן פסיביות או כנועות. אנחנו יכולים לתרום למזון, מחסה וחינוך. מגיע יותר לנשים בודהיסטיות באסיה מאשר להיות אובייקטים למחקר אקדמי. הן סובייקטים בעלי ניסיונות בעלי ערך בדהרמה, ועלינו ללמוד מהן.

בנוסף, גם באסיה וגם במערב, נשים בודהיסטיות רבות עובדות קשה מאוד עבור המורים הגברים שלהן. הן מקדישות לכך את חייהן. גברים הם בדרך כלל חלק מהשושלת ומנהיגי הארגונים, ולעתים קרובות ההצלחה שלהן נשענת על עבודה קשה של נשים. האם עלינו להתעלם מתרומתן של נשים? ככל שבודהיסטים מערביים נחשבים למתקדמים, גם אנחנו עלולים להיות מושפעים מהטיה ומחשיבה סקסיסטית. עצוב לומר זאת, אך נשים אומנו לכבד את ההישגים של גברים, ולא תמיד את ההישגים של נשים אחרות. חשוב להכיר בסקסיזם המופנם שלנו. נשים תומכות במוסדות לא שוויוניים. וכשאנחנו תובעות את מקומנו, עלינו להשתמש בכוחנו בחוכמה. למשל, אם ישנם ארבעה דוברים בפאנל, אנו יכולות לוודא שחצי מהם יהיו נשים, ואם אנו תומכים חומרית בלימוד ותרגול אנו יכולים לוודא שהתמיכה שאנו נותנים תחולק באופן שווה בין גברים ונשים.

עד כמה חשובה הסמכה מלאה?

לנשים צריכות להיות הזדמנויות שוות לאלו של גברים. הוינאיה – הבסיס האתי של תורת הבודהה – היא בעלת ערך שווה עבור גברים ועבור נשים. שמירה על ציוויי הבודהיזם חיונית לדרגות הגבוהות יותר, אז איך אנחנו יכולים למנוע אפשרות זו מנשים? הסמכה מלאה אינה בקשה ליוקרה או “רק עניין של נשים מערביות”.

אלו רעיונות מוטעים קיימים לגבי נשים בבודהיזם?

בטקסטים ובמסורות בודהיסטיות אנו רואים הצגה סטריאוטיפית של נשים כקנאיות, רכלניות, מופקרות מינית, רגשניות מדי וכן הלאה. אנשים רבים, כולל חלק מהנשים, מקבלים את הסטריאוטיפים האלו. אפילו במערב אנו רואים שלעתים קרובות מתעלמים מנשים, מדירים אותן או מתעלמים מדבריהן. אם אישה מביעה את דעתה עלולים לחשוב שהיא בורה או תוקפנית, בעוד שגבר ייתפס כבטוח ואסרטיבי. לפעמים מאשימים פמיניסטיות מערביות בכך שהן מגזימות לגבי אי שוויון מגדרי, אבל אנחנו לא יכולות להתעלם מאפליה כשאנו נתקלות בה. נשים אסייתיות בהחלט שמות לב לאפליה מגדרית. הן מתבדחות על זה לעתים קרובות.

האם את מתקשה לשכנע אנשים שלזכויות נשים יש חשיבות?

אנחנו לא צריכות לשכנע אף אחד. ברגע שלנשים יש הזדמנויות, היכולות שלהן מדברות בעד עצמן. לכן יש לנו מורות נהדרות גם באסיה וגם במערב, כמו ג’טסונמה טנזין פאלמו, פמה צ’ודרון, שרון זלצברג, מרשה רוז וטובטן צ’ודרון. יש גם מלומדות בודהיסטיות ידועות: אן קליין, ג’נט גיאטסו, שרה ג’ייקובי, שרה הארדינג, קארן לאנג, ג’ודית זימר-בראון, ריטה גורס ואחרות. הן הגיעו להישגים בזכות המאמצים והאינטליגנציה שלהן, אך ללא התנועה לזכויות האישה האם היו יכולות להגיע לאן שהגיעו?

איך את רואה את העתיד של סאקיאדהיטה ושל נשים בודהיסטיות?

סאקיאדהיטה הצליח מאוד ולא רק בהקשר לזכויות נשים. הכנסים שאנו עורכות מעודדים דיאלוג בין-דתי ובין-תרבותי במגוון נושאים חשובים. תמיד עסקנו בסאקיאדהיטה בצדק חברתי ובנושאים כמו עוני, זכויות להט”בים, זכויות ילידים, איכות הסביבה וצדק כלכלי. היינו חלוצים בתחומים של חינוך, מחקר ופרסום מאמרים. בכנס הבא שנערוך בהונג-קונג ב-2017 נשלב לימוד, הגות ואקטיביזם חברתי. אנו מעודדות דור חדש של מלומדות בודהיסטיות, מתרגלות ומנהיגות. אני מוצאת שנשים צעירות לעתים קרובות נלהבות משוויון וצדק כשהן מבינות את האתגרים שעומדים בפני נשים בודהיסטיות.

את יודעת, יש יותר מ-300 מיליון נשים בודהיסטיות על כדור הארץ – אולי 600 מיליון, אם מכלילים גם את סין. לנשים הללו יש פוטנציאל אדיר לטפח שלום, חמלה והבנה בעולם. למה לא לוודא שיש להן הזדמנות לעשות זאת?