גורמים להתעוררות: תשומת לב

***

כאשר הבודהה מונה את הגורמים להתעוררות, הוא אומר שיש בהם כאלה שמתאימים למצב שבו התודעה נרפית וחסרת מרץ. גורמים אלה הם ניתוח התופעות, שמחה והתמדה – האיכויות שממריצות את התודעה. ויש איכויות שמתאימות למצב שבו התודעה מרוגשת יתר על המידה, נמרצת יתר על המידה – שלווה, איזון נפשי וריכוז. אלה מרגיעות את התודעה. בתרגול אתם זקוקים לשתי מערכות האיכויות. זה פשוט עניין של מציאת איזון, ושל תחושה של זמן ומקום.

עם זאת, יש איכות אחת שמתאימה לכל מקום, לכל זמן. זוהי תשומת לב (מיינדפולנס). לכן, כשאנחנו מתרגלים, חשוב במיוחד להבין מהי תשומת לב. לפעמים אתם שומעים שתשומת לב היא פשוט מודעות פתוחה, מקבלת, של דברים – אתם רק מציינים מה קורה ומניחים לזה לקרות, בלי להתערב. אבל בעצם זה איזון נפשי.

הבודהה עצמו מגדיר תשומת לב כיכולת לזכור במשך זמן רב מה נעשָה ונאמר. זו היכולת לזכור דברים. זה פשוט לזכור.

ומה אתם זוכרים? בראש ובראשונה, אתם זוכרים את הצורך לפתח את הגורמים המיומנים של הדרך ולזנוח את הגורמים הלא-מיומנים. זה חל על כל הגורמים. כשאתם יודעים מהי השקפה נכונה, מהי השקפה לא-נכונה, מהי נחישות נכונה, מהי נחישות לא-נכונה, כל הדרך עד לריכוז הנכון ולריכוז הלא-נכון, אתם תמיד זוכרים את כוונתכם לפתח את הצד הנכון ולזנוח את הצד הלא-נכון.

הבודהה מדמה תשומת לב לשומר בשער של מצודה על הגבול. במצודה על הגבול עליכם להיות זהירים מפני שמעבר לו יש מרגלים ובני אדם אחרים מארצות מרוחקות. הם רוצים להתגנב פנימה ולגרום נזק למבצר שלכם. לכן עליכם להיזהר מאוד ולהשגיח מי נכנס פנימה ומי לא. ותשומת לב, אומר הבודהה, היא השומר החכם בשער שמזהה למי להתיר להיכנס ועל מי לאסור, והוא מכניס רק את מי שיש להכניסם. כך שעליכם לזכור את ההבחנה הזאת: אילו איכויות של התודעה הן מיומנות ואילו לא? אילו מהן יש לפתח ואילו מהן יש לזנוח?

יש קטע אחר שבו הבודהה אומר שתשומת לב היא כמו מַלְמַד הבָּקָר. רובנו כבר התרחקנו מעבודת אדמה וגידול בעלי חיים, ולכן אפילו איננו יודעים מה זה מלמד הבקר. זהו מקל ארוך מחודד בקצהו שאתם משתמשים בו כדי לדקור את בעלי החיים שלכם כשהם פונים בכיוון הלא הנכון, או כשהם נעמדים ואינם זזים ממקומם. המשמעות כאן היא שהיכולת לזכור מה מיומן ומה לא-מיומן, והיכולת לדקור אתכם קלות או לדחוף אתכם בכיוון הנכון – זה התפקיד של תשומת לב.

ולפעמים זה יותר מדקירה קלה. יש קטע אחר שבו הבודהה אומר שכשאתם שמים לב שמשהו לא-מיומן עולה בתודעתכם, עליכם לפעול כאילו שיער ראשכם עולה בלהבות. עליכם לעשות כל מה שאתם יכולים, מהר ככל שתוכלו, כדי לכבות את האש. אתם נחושים ומודעים בהתמקדות שלכם בכיבוי האש, ולא בשום דבר אחר.

אם כן, הקטעים האלה מלמדים שתשומת לב היא לא רק מצב תודעה רחב, פתוח, מקבל. היא משרתת מטרה מסוימת, ואפשר לצמצם אותה ולמקד אותה: תמיד לזכור את מה שאתם יודעים על מה שמיומן ומה שאינו מיומן, ולהזכיר לעצמכם שאתם באמת רוצים להתמקד בדרך המיומנת ולהימנע מהדרך שאינה מיומנת בכל מחיר.

זו הסיבה שתשומת לב והבחנה הולכות יחד בדרך כלל. למעשה, בתאי יש לזה מונח, סַטי-פַּניַא, תשומת לב-הבחנה, שהוא המילה שלהם לאינטליגנציה. זו התבונה של אדם מעשי באמת, אדם שיודע להבחין בין מה שמיומן למה שאינו מיומן, והוא חכם מספיק לדעת שעליו לזכור זאת כך שיוכל לפעול על-פי ההבחנה הזאת כל הזמן.

בתיאור של הבודהה כיצד כל הגורמים השונים של הדרך פועלים יחד, תשומת לב נכונה, השקפה נכונה – שהיא הגורם של ההבחנה – ומאמץ נכון הולכים יחד. יש לכם השקפה נכונה מה נכון ומה לא-נכון, מה מיומן ומה לא-מיומן. אתם זוכרים את זה, אתם זוכרים את הרצון לעשות את הדבר הנכון, ואתם מעוררים בכם את המוטיבציה לפעול על-פי הרצון הזה. זוהי תשומת לב נכונה. כפי שאומר המשפט בפאלי המתאר מאמץ נכון, אתם מייצרים בכם את הרצון למנוע איכויות לא-מיומנות שלא עלו מלעלות, וזונחים אותן אם עלו. באותו זמן, אתם מייצרים את הרצון לעורר איכויות מיומנות, ומרגע שעלו, אתם מעודדים אותן, מפתחים אותן.

כך שאינכם רק יושבים כאן מתבוננים בדברים שבאים והולכים, מופיעים ונעלמים, ואומרים “בסדר, זה זה.” אתם מבינים שהתודעה שלכם היא הגורם שמעצב את חייכם ושלהחלטות שלה תהיה השפעה עצומה. אתם תמיד זוכרים את זה. וכשהתודעה מתחילה לנדוד, אתם משתמשים במלמד הבקר של תשומת הלב כדי להחזיר אותה אליכם. לפעמים כל מה שעליכם לעשות הוא פשוט להזכיר לה והיא תחזור. בפעמים אחרות, היא מסרבת. זה הזמן שבו אתם נותנים לה דחיפה חזקה.

זה המקום שבו אתם יכולים להשתמש גם בשיטות מדיטציה אחרות. אבל תשומת לב עוזרת גם בהן. עליה לזכור תמיד את כל שיטות המדיטציה ששמעתם עליהן, ואת אלה שתרגלתם ונוכחתם לדעת שהן מועילות. אתם צריכים לזכור את כל זה.

מפני שבאמת יש לנו את הנטייה הזאת לשכוח. לפעמים השכחה היא פשוט שכחה של משהו שניסינו לזכור ונשמט מזיכרוננו, ובפעמים אחרות זו שכחה מכוונת, כשחלק מהתודעה החליט שאין לו כל עניין בדרך. החלק הזה רוצה לסטות מהדרך ולהפיק קצת הנאה מן הצד: לחלום על האדם היפה הזה, על הצליל הנעים הזה, על הטעמים הנפלאים האלה, על כל דבר שאתם חולמים עליו. כשאתם במצב התודעתי הזה, אתם שוכחים בכוונה את העובדה שאתם יושבים כאן במדיטציה או שאתם מנסים ללכת באיזושהי דרך של תרגול. בזמן הזה תשומת הלב צריכה להיות חדה במיוחד כשהיא מזכירה לכם את זה.

לכן נסו להבין היטב מהו התפקיד של תשומת לב. אנחנו לא נמצאים כאן רק כדי לראות דברים מופיעים ונעלמים ומנסים לשמור על איזון נפשי. יש זמנים שבהם יידרש איזון נפשי, אבל לא סוג האיזון שפשוט מאפשר לדברים להשתלט בין שהם טובים ובין שהם רעים. יש זמנים שבהם האיזון הנפשי מיומן, וזמנים שבהם הוא לא-מיומן. אתם רוצים לזכור את התורה של הבודהה, אתם רוצים לזכור את הדוגמה של הבודהה, אתם רוצים לזכור כל לימוד אחר מיומן ששמעתם, וגם את גילוייכם שלכם בנוגע לתודעתכם, מה מיומן ומה לא-מיומן, מה עובד ומה אינו עובד.

זו הסיבה מדוע תשומת הלב יעילה בכל זמן, בכל מקום, בכל מצב – כשהתודעה נרפית וכשהיא נמרצת יתר על המידה. אסור לכם לשכוח את הדברים האלה. וָלא, תהיו כמי שיש להם שור אבל אין בידם מקל חד בקצהו, ולכן אין להם שום שליטה עליו. אם תנסו לחרוש את השדה, השור פשוט ילך לאן שירצה, ויעצור בכל רגע שירצה. השדה לעולם לא ייחרש, ואתם לעולם לא תשלימו את המשימה.

לכן זכרו את אותו קול קטן בפנים שזוכר: שזוכר להיות קשוב, שזוכר להיות מודע, וזוכר את החשיבות שיש לפעולותיכם. המעשים שלכם באמת מעצבים את חייכם; הם באמת מעצבים את המדיטציה שלכם. ההחלטות שאתם מקבלים רגע אחר רגע אחר רגע הן חשובות. זכרו את העניין הזה ותיווכחו לראות שזה באמת עוזר לכם ללכת בדרך, לעשות את עבודתכם. ואם העבודה מעייפת, זכרו שהיא לא כולה רק עבודה. יש בה גם מרכיבים של רוגע, ריכוז ושמחה, כל החלקים הטובים של הדרך, שהם הגזר שמזין אתכם. אבל תשומת הלב היא המקל. אתם זקוקים גם למקל וגם לגזר כדי שהשדה שלכם ייחרש ויספק את המזון שאתם זקוקים לו לרווחתכם.