ארבע האיכויות של טבע בודהה

קהנפו צוואנג דונגיאל רינפוצ׳ה (Khenpo Tsewang Dongyal Rinpoche) הוא המייסד והמורה הרוחני של המרכז הבודהיסטי העולמי Padmasambhava (PBC) שמרכזו בצפון מדינת ניו יורק. הוא מחברם של ספרים רבים, ומלמד ברחבי העולם.

***

מאיטרייה (Maitreya) מצהיר במפורש שלטבע בודהה, או לטַטְהַאגַטַה-גַרְבְּהַה, יש ארבע איכויות שונות. ראינו שכמה מהמלומדים הטיבטיים הדגולים המוקדמים הסבירו את טבע הבודהה כמעט כאילו היה זה מצב של שלילה. מלומד אחד התנגד לכך ואמר שהשקפה כזאת אינה נכונה, בהינתן שמאיטרייה הראה בבירור שבודהה שקיאמוני לא הסביר את טבע הבודהה כמצב של שלילה. כמה מהמורים המוקדמים התייחסו בביטול לנקודה זאת.

בכל מקרה, מהן ארבע האיכויות של טבע בודהה?

1. ראשית, ‘טבע בודהה הוא טוהר גדול מעבר לכל תפיסה של טהור או לא טהור.’
2. דבר שני, ‘טבע בודהה הוא העצמי הגדול שמעבר לכול, מעבר לכל התפיסות של עצמי או לא-עצמי.’
3. דבר שלישי, ‘טבע בודהה הוא האושר הגדול של הנאה ושל כאב, של סבל ושל עונג עילאי.’
4. ולבסוף, ‘טבע בודהה הוא המצב הקבוע הגדול שמעבר לכל התפיסות של קביעוּת ושל ארעיות.’

אנו יכולים לסכם זאת בדרך פשוטה אם נאמר, ‘טבע בודהה נמצא מעבר לתודעה הדואלית.’ מאפיינים כגון קבוע או ארעי, נקי ומלוכלך, טהור וטמא, עצמי ולא-עצמי, הם כולם תפיסות דואליסטיות – הם התגים, המגבלות והסחות הדעת של תודעה דואלית. במציאות, הטטהאגטה-גרבהה הולך מעבר לכל אחד מהגבולות אלה. הבודהה לימד זאת במפורש בכל ההוראה שלו של פרג’ניה פארמיטה. אם יהיו לכם הזמן וההזדמנות, יהיה טוב אם תקראו את אלף השורות של הפרנפארמיטה. אם יש לכם ההזדמנות, טוב תעשו אם תקראו את מאה אלף בתי השיר של הפרג’ניה פארמיטה; אני חושב שהטקסט הזה תורגם לאנגלית.

בהוראה הזאת, המורה הנעלה מצהיר, ‘הו סובהוטי, בנים ובנות אצילים עוסקים בפרג’ניה פארמיטה, החוכמה שהולכת מעבר. אם אתם מתייחסים לצורה כאל דבר קבוע, אתם נאחזים; אם הצורה ארעית, אתם נאחזים; אם הצורה נקייה, אתם נאחזים; אם הצורה אינה נקייה, אתם נאחזים.’ כשהבודהה לימד זאת, הוא עקר את התפיסות הדואליסטיות שאליהן אנחנו נצמדים בדרך כלל. הדואליות לעולם לא תגלה את הטעם האמיתי של המציאות עצמה. כשאנו מייצרים תוויות ונאחזים בהן, אנו נתפסים על ידי התעתוע ונקשרים אליו; כל מה שנעשה ידמה ליונה שמהלכת בשדה כותנה ומסתבכת בכותנה, או ליונה שנתקעת בצמר של כבשה. יש לנו בטיבטית מילה שמתייחסת למצב שבו היונה מנסה להלך על כבשה ונתקעת בצמר שלה – היונה הגדולה הזאת לא מצליחה להשתחרר!

תודעת הבודהה ידועה בשמות רבים ושונים בכתבים הבודהיסטיים. לפעמים היא ידועה כ’האיחוד בין שתי האמיתות’ או ‘האמת המוחלטת הגדולה שהיא האיחוד של שתי האמיתות.’ בפעמים אחרות היא נקראת ‘הריקות הגדולה שכל האיכויות הטובות טבועות בה’, ו’החוכמה הגדולה שמעבר לכל תפיסה.’ היא גם נקראת ‘האימא של הבודהות של שלוש הפעמים’, ‘טטהאגטה-גרבהה,’ ו’טבע בודהה.’ התחלת סוטרת הלב מסבירה בקצרה את הטבע הזה, ואומרת, ‘פרג’ניה פארמיטה בלתי נתפסת, בלתי ניתנת לביטוי, שאינה נולדת, שאינה מפסיקה, מטבעה היא כמו השמיים. נחווית על ידי הכרה שהוגה בעצמה ומבחינה בתהליכי חשיבה ללא רבב…’

כשאנו דנים בטבע בודהה ולומדים אותו לפי המערכות השונות של פילוסופיה, זה נראה כמעט כאילו שטבע בודהה קיים במקום אחר, במקום כלשהו מחוץ לעצמנו. למרות זאת, אנו בעצם מדברים על הטבע הפנימי של עצמנו. הפילוסופיה הבודהיסטית מבססת את הטטהאגטה-גרבהה באמצעים של לוגיקה וחשיבה תקפה, ומגיעה, באופן זה, למסקנות בנוגע לאמיתות הטבע. זה בדיוק מה שלימד הבודהה; הוא אמר שעלינו להשתמש בלוגיקה ובהיגיון כדי לבחון את אמיתות ההוראה שלו, תוך שאנו מגלים ומממשים את הטבע בחוויות של עצמנו. כדי לתרגל נכונה, עלינו לפתח חוכמה של ודאות. ודאות ואמון בתורה יביאו להגשמה. ללא הביטחון של חוכמת הוודאות, התרגול שלנו יהפוך לבלתי יציב.

בספרו Beacon of Certainty, מיפהאם רינפוצ’ה הגדול שואל, ‘אם אינכם עוסקים בניתוח מפורט של התורה, כיצד תוכלו להיות משוחררים מספק? ואם לא שחררתם עצמכם מספק, כיצד אתם יכולים לתרגל? כשאתם מלאים בספק, כיצד תוכלו לעצור את השרשרת המתמשכת של רוחות ושל פעולות קרמיות? גם אם איכשהו תצליחו לעצור תגובות כלליות שמבוססות על הרוחות הקרמיות האלה, כיצד תוכלו ללכת אל מעבר לסמסארה או לוותר עליה?’ כשתתפתח הגשמת הדְהַרְמַדְהַאטוּ (המהות של התופעות, משמש מילה נרדפת ל’טבע בודהה’) הגדול, לא נבחין עוד בין סמסארה לבין נירוונה, כי נתפוס את שתיהן כביטוי של הטבע היפהפה; סמסארה ונירוונה הן הביטוי הטהור והמושלם של הטבע הפנימי של תודעת הבודהה שלנו. התורה מתייחסת לזה כאל ‘הטעם האחד של סמסארה ונירוונה’, שבו שתיהן מתמזגות למצב אחד. זהו טבע בודהה, הטבע המקורי של התודעה.