אנשי גוף, אנשי רוח

לארי רוזנברג (Larry Rosenberg) – יליד 1932, הוא מורה בודהיסטי אמריקאי שיסד את מרכז קיימברידג’ למדיטציית תובנה בקיימברידג’, מאסצ’וסטס ( Cambridge Insight Meditation Center ) בשנת 1985. הוא מכהן שם כמורה הבית. רוזנברג הוא גם מורה בכיר ב- IMS (Insight Meditation Society) בבארי, מאסצ’וסטס. רוזנברג היה פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטה של שיקאגו ובבית הספר לרפואה הארווארד. ראו גם: https://en.wikipedia.org/wiki/Larry_Rosenberg
 
***
אחד ממורי הראשונים היה שיוואננדה סאראסוואטי שהיה בן 85 בקרוב כאשר פגשתיו לראשונה. לצורך נסיעותיו הבין-עירוניות השתמש  באוטובוסים של “גרייהאונד” ואני התרשמתי כל כך עד שהפכתי להיות בן לוויתו לנסיעותיו. הוא היה נזיר מזרם הוודאנטה[1] ואמר לי שוודאנטינים הם לעתים קרובות מלומדים גדולים שמתרגלים סוג של מודעות המכונה “witnessing” (עדות) אולם, בתרגלם כך, הם עלולים להפחית מחשיבותה של תשומת לב לגוף, בראותם את הגוף כעול ומכשול בדרך לשחרור. בכל אופן, שיוואננדה שם לב שעמיתיו הנזירים חלו לעתים קרובות והיו חסרי אנרגיה. על כן אימן את עצמו בתנוחות יוגה, בנשימות, בתזונה נכונה ובשיטות טיהור. אולם תרגול מדיטציה אינטנסיבי נותר הראשון בחשיבות.
הדבר שלמדתי ממנו היה לטפל בגופי כחלק בלתי נפרד מתרגול הדהרמה. במשך נסיעותינו המשותפות, ישנתי עמו באותו חדר. הוא נהג להקיץ משנתו בשתיים או שלוש לפנות בוקר ומייד החל למדוט. הוא אפילו לא התקלח. הוא רק ישב במשך שלוש – ארבע שעות ואפילו יותר, ואז רחץ ופנה למשימות יומו. הוא אמר לי שאם אשים לב לגופי אוכל ללמוד ולהבין את צרכיו ואז יתכן, שבאופן יחסי, ייחסכו ממני ייסורי הזקנה. “אין ערבויות בחיים”, כך אמר, “אבל ייתכן”.
הוא הרחיב עוד באומרו שפריצות הדרך הרוחניות המשמעותיות ביותר שלו היו לאחר שמלאו לו שבעים שנה. וזאת משום שעדיין הייתה אצורה בו אנרגיה רבה בעקבות סגנון ה”יוגי” של חייו, והוא הצליח להיפטר מהרבה תובנות-זוטות שליוו אותו בחייו הצעירים יותר. כאשר ראה שאני מתעניין במדיטציה, הוא עודד אותי לעסוק גם בתרגול יוגה, משום שעבורו לא היה כל פיצול בין השניים. כאשר שיוואננדה שב להודו השתלמתי במספר בתי ספר להאתה-יוגה[2], אולם [שם] גיליתי שתרגול רציני במדיטציה נמצא חסר.
אהבתי למדיטציה התממשה בסופו של דבר בזן ואחר כך בויפסנא. שמתי לב לנטייה של מתרגלי האתה-יוגה להיות בראש ובראשונה “אנשי גוף” ולמתרגלי ויפסנא להיות “אנשי רוח”. ראיתי את החסרונות כאשר פיצול כזה מגיע למידה של קיצוניות. אתה עלול להתנתק לחלוטין מן החוכמה כאשר אתה הולך שבי אחרי האיכויות שמייצר טיפוח הגוף: תחושת עלומים, אנרגיה, בריאות, משיכת תשומת לב ורוב מחמאות. ייתכן שכאן מאבדת ההאתה-יוגה המערבית את דרכה, בהשתנותה למעין “יוגה של גמישות” שהיא זרה לגישתה הקלאסית של יוגה אל השחרור, בדרך כוללנית ומדיטטיבית עמוקה.
בעת תרגול ויפסנא מושם דגש חזק מאד על תשומת לב לגוף. חלק גדול מתשומת לב זו נועד להחליש ולבטל כל נטיה, שעלולה להתפתח, ללכת לאיבוד ולהימוג בתוך ההזדהות שלנו עם גופנו. ישנן התבוננויות ב- 32 אברי הגוף שהם כעין ספר הדרכה עתיק באנטומיה. לעתים זה מכונה “התבוננויות בכיעורו של הגוף”. תרגול זה איננו אימון בסלידה, אלא מעין תרופת נגד שנועדה לסתור או לאזן התמכרות חזקה לגוף או הזדהות עמו. בדרך כלל תרגול זה משמש נזירים פרושים, אולם הוא יכול להיות מועיל גם למתרגלים הדיוטות.
התבוננות דומה מתייחסת לראיית הגוף רק כתרכובת של היסודות – אדמה, אויר, אש ומים – ולימוד המאראנה-סאטי (marana-sati), ההתבוננות במוות ובהתפרקותו של הגוף. היוגיסט המתאמן משתמש בהדמיות שהוא מעלה בתודעתו, או, אם כך מתאפשר, מתרגל מול גוויה אמיתית. ביחד עם אחד ממוריי שהיתי במשך ערב שלם לצד גופה מרקיבה. ישיבתי שם, מודע בקשב למה שהדבר מעורר בי ומדווח על תגובותי למורי, היתה מאד מועילה. זה היה מפחיד בתחילה, אולם לא לזמן רב. הבנתי בבהירות רבה שאני מתבונן כמובן גם בגורלו של גופי שלי.
דרשות רבות שדרש הבודהה כללו הרהורים על הזדקנות, מחלה ומוות. הדגש בדרשות אלה הוא לעורר מודעות לעובדה שגופנו זה דינו להזדקן, שאין אנו עתידים להיות צעירים לנצח, הגוף עתיד בהכרח לחלות, איש אינו נשאר בריא לנצח, והגוף – דינו גם למות. גורל כולנו הוא למות. איש איננו פטור מחוקיות זו. אבחנות כאלו יכולות להוות תזכורות מועילות שמסייעות לאזן את גישתנו במקרים של יהירות וגאווה בשנות העלומים. מעשים טפשיים רבים נעשים כתוצאה של גאווה ושל היצמדות. פעולות בלתי שקולות ובלתי מיושבות עלולות לצמוח בנקל מהתייחסות נבערת לגופנו.
לעתים אנו פועלים בצורה מסוימת בשנות עלומינו ואנו משלמים על כך עד סוף חיינו. אנחנו מתגלגלים לבית סוהר או מקבלים החלטות מזיקות שאינן הפיכות. הדבר נכון גם בעניין התפתחות מחלות בגופנו. עלולות להתפתח גם יהירות וגם היאחזות בחיוניות הגוף ובבריאותו. אין זה משנה כמה סוגי מזון אורגני ותוספי מזון נערה אל תוך גופנו, עדיין נלקה במחלות מעת לעת. הרהורים אלו מסייעים למקם את הגוף בפרספקטיבה נכונה. מחשבות אלו אינן מיועדות לדכא אותנו, אלא לגרום לנו להתעורר!
האם נוכל לראות ולהבין בפשטות ש “גוף זה ישנו” ולא שזה הוא “גופי שלי” או שאולי “אני הוא גוף זה”?. הבודהה מציע הדרכות רבות ותרגולים רבים שמסייעים לנו להחליש ולעקור הזדהויות כאלה, אשר גורמות כל כך הרבה סבל בלתי נחוץ. אם אתה מתחיל בפעילות האתה-יוגה או כל צורה אחרת של אימון הגוף, שמור את הדרכות הבודהה בזכרונך על מנת להגן על עצמך מפני אבדן דרך בתוך הפיתוי שחבוי בקיומו של גוף בריא, אנרגטי ומושך.
מורי הראשון, ג’. קרישנמורטי[3], אימן את עצמו בהליכות נמרצות, תרגל יוגה מידי יום, שמר על תזונה מוקפדת, וכמובן התמסר לחיים של מודעות. הוא היה עבורנו דמות מופת לשמירת איזון. הוא נהג לומר: “באופן עמוק אתה אינך גופך. האופן שבו יש לך גוף הוא כאילו אתה קצין פרשים. אם הינך יוצא לקרב רכוב על סוס, כדאי שיהיה לך סוס בריא וחזק. אתה אינך הסוס, אולם הסוס חשוב עד למאוד. חייך תלויים בו.”
האתגר שמולו אנו ניצבים הוא להעריך את גופנו, לכבדו, לטפל בו, להנות מאיכות החיים שלו, אולם לא להפוך את מצבו לעצמיות, ל”אני”. האם נוכל להימנע מלהפוך את תרגול היוגה שלנו לארוע ספורט או לתחרות יופי? קיימת דרך לביצוע תרגול יוגה שבה אנו מעריכים את אצילותו הפנימית של הגוף. כמעט כל תנוחה אשר תבוצע בזהירות ובכבוד תהיה נאצלת. מצד שני, בתרגול ויפסנא, נוכחתי שבהחלט אפשר “להיכנס” לתוך הגוף ולפתח תובנות חזקות ועמוקות, לראות בבהירות את האופי הארעי והריקן של הגוף, לחוות את כל האנרגיה המשחררת ואת החיוניות שנובעות מתוך ראייה זו, אולם בה בעת לדעת מעט מאד כיצד להשגיח ולטפל באותו גוף. יתכן שמשהו מאבדן הבריאות, האנרגיה והחיוניות, שמגיע עם ההזדקנות, ניתן להפחתה, אם נשתמש במודעות לשם הכרת צרכי גופנו במזון, מים, מנוחה ותנועה.
מצאתי שבתרגול הויפסנא שלי, היה לרקע האישי שלי בתרגול יוגה ערך רב. אותה המודעות שמסייעת לך לראות ארעיות והעדר ממשיות יכולה לסייע לך לראות שאתה צורך סוגי מזון מזיקים. שיוואננדה סאראסוואטי העניק חשיבות רבה למזון. זכור שאם אתה מודט – אתה עוסק בענייני התודעה. ישנם דברים רבים התומכים בתודעה בהירה ועירנית. אחד מהם הוא התזונה. סוגי מזון מסויימים גורמים לתודעה התרגשות יתרה, תזזיתיות. סוגי מזון אחרים משפיעים בכיוון של כבדות וישנוניות. מזון יכול גם לסייע לתודעהלהיות קלילה, שלווה, נמרצת – תכונות שמסייעות מאד למתרגלי ויפסנא. תשומת לב מעטה תספיק לסייע לך ללמוד אילו סוגי מזון ובאילו כמויות, יהיו מועילים לתרגול המדיטציה.
יש לנו גם תודעה וגם גוף. אנו נדרשים לטפל בגופנו בדרך שתביא אותו להיות נכס ויתרון בתרגול הדהרמה. האם נוכל לתרגל האתה-יוגה (או כל צורה אחרת של תרגול גופני) על פי אותה חכמה שמנחה תרגול ויפסנא? האם טיפוח הגוף מהווה יסוד בתרגול הדהרמה שלנו? אם כך, יוגה כזו מסוגלת לסייע לנו להגביר בריאות וחיוניות, ולהכשיר אותנו למדיטציה בישיבה למשך פרקי זמן ממושכים ביתר נוחות וקלות.
ועוד דוגמה מסוימת מהתרגול וההוראה האישיים שלי: אני מתרגל ויני-יוגה (viniyoga), אשר מדגישה מודעות רציפה לתנועה המותנית [הרצונית] של הגוף ושל הנשימה בכל התנוחות. תרגול זה מסייע להביא בהירות וחיות לתחושות הנשימה והופך את המדיטציה של מודעות לנשימה לנגישה יותר. זה נכס למתרגלים אַנַאפַּאנָה-סטי (תשומת לב לשאיפה ולנשיפה), במיוחד עבור אלה עם הרגלי נשימה שגויים, אשר עלולים להוביל להסחת התודעה. אם תרגול התנוחות היה נעשה באותו קשב מכוון שמשמש, למשל, במדיטציית הליכה, הרי נשימה ותנועה שכך מודעות, לא זו בלבד שהיו מקדמות את תרגול המדיטציה ומסייעות לה – הן היו מהוות מדיטציה בעצמן. מאן-דהו שאל את קאפלאאו רושי[4], מורה הזן האמריקאי הידוע, שנהג לתרגל גם יוגה: “האם אין ניגוד בין תרגול הזן שלך לבין תרגול היוגה שלך?” וקאפלאאו רושי השיב: “לא, אני רק מתרגל יוגה ברוח זן.”
זהו כל ענייננו. אין אנו דנים בהתעוררות של צ’אקרות או של קונדאליני[5], יהיה ערכן של אלה אשר יהיה. אומר בפשטות שתרגול היוגה שלי מהווה [גם] תרגול ויפסנא.

[1]Vedanta – אי-שניות, אחת מששת האסכולות השמרניות של הפילוסופיה ההודית.ראו: https://en.wikipedia.org/wiki/Vedanta

[2] האתה יוגה (Hatha Yoga) הוא ענף ביוגה השם דגש על תרגול גופני המגביר את השליטה בגוף, במקביל לתרגול התודעה על מנת להרחיקה מתשומת לב לאוביקטים חיצוניים. ראו גם: https://en.wikipedia.org/wiki/Hatha_yoga

[3]Jiddu.Krishnamurti – (1895 – 1986) פילוסוף הודי, מרצה וכותב.ראו עוד: https://en.wikipedia.org/wiki/Jiddu_Krishnamurti

[4]רושי פיליפ קפלאאו – Roshi Philip Kapleau(1912 – 2004) היה מורה לזן – בודהיזם. ראו גם: https://en.wikipedia.org/wiki/Philip_Kapleau

[5]Kundalini – תיאוריה של מוקדי אנרגיה והתעוררות אנרגטית בגוף. ראו גם: https://en.wikipedia.org/wiki/Kundalini

    וגם: https://en.wikipedia.org/wiki/Chakra